• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

גם ככה כבר צפוף פה בשכונה

אם נמשיך לקרוא לתושבי השכונה "תושבי השכונות" בלי להבין כמה גזענות והתנשאות יש בביטוי הזה, לנצח נישאר השמאל המנותק – זה שלא רק שעניי עירו לא קודמים בעיניו, אלא בכלל לא נחשבים. ספיר סלוצקר-עמראן על המחויבות לשינוי המצב בדרום העיר
ספיר סלוצקר-עמראן

בין שלל דיוני הפייסבוק והסטטוסים שנכתבו בנושא, כתב פעיל חברתי אחד שאני בטוחה שכוונותיו היו טובות, שהוא "מבין את מצוקתם של תושבי דרום ת"א." הוא הסביר: "לפני שעברתי לארה"ב, גרתי בשכונת התקווה במשך חצי שנה. שמעתי את השיחות והרגשתי את הכאב בשכונה."

הפעיל החברתי הזה לא לבד. בימים אלה מאוד אופנתי להכות על חטא ולהצטער שלא חיבקנו קודם את תושבי דרום תל אביב. מאוד אופנתי להבין אותם. כמה קל לגלות הבנה. באותה מידה יכולנו להבין גם את מצוקתם של תושבי דרום הארץ, של האזרחים הסורים הנטבחים על ידי אסד או של תושבי טיבט משוללי הזכויות. לא מאוד מסובך להבין, במיוחד אחרי שהכול כבר מובן.

יעל בן יפת ומיכאל בן ארי. מזמן הבין מה תושבי השכונה צריכים ומיקם את המשרד שלו בלב השכונה. צילום: אורן זיו / activestills.org

הניסיון הזה בדיעבד להתיימר להבין את תושבי דרום ת"א אינו רק פטרוני ומתנשא, הוא נשען על שיח שטעות ביסודו. איפה היו כל "המבינים" בתקופת המאהל בשכונת התקווה?

כשתושבי השכונה יצאו ונלחמו למען הזכויות שמגיעות להם ולמען עתיד וחיים טובים יותר לילדים שלהם? חיים שאינם רק מאבק מתמשך על הישרדות? המבינים אולי הגיעו להפגנה או שתיים במקרה הטוב, באו לאחת מקבלות השבת. ואז הלכו, לקחו איתם את התקווה לשינוי והשאירו את תושבי המאהל להתמודד לבד.

להבין מרחוק זה קל. העשייה, לעומת זאת, דורשת מאמץ. אז בואו כולנו נבין דבר אחד פשוט: לייקים בפייסבוק אינם בגדר עשייה והם לא ישנו כלום. רק הנוכחות בשטח עשויה לחולל שינוי. ואכן, המרזלים למיניהם הבינו מזמן את מה שאנחנו לא הבנו: האנשים בדרום ת"א זקוקים לפתרונות, לאיזושהי תקווה. את התקווה הזאת הם מציתים בהם במשך שנים, מאז שברוך מרזל הקים את משמר השכונות וח"כ מיכאל בן-ארי פתח משרד בשכונת התקווה, בו הוא מקבל את תושבי השכונה ומטה אוזן למצוקתם. הם נותנים תקווה ואילו אנחנו לנצח נישאר השמאל המנותק – זה שלא רק שעניי עירו לא קודמים בעיניו, אלא בכלל לא נחשבים. אנחנו נישאר השמאל שממשיך לקרוא לתושבי השכונה "תושבי השכונות" בלי להבין כמה גזענות והתנשאות יש בביטוי הזה. כמה מטען היסטורי הוא נושא בתוכו.

הדרך לשנות את המצב בדרום ת"א מחייבת נוכחות לא רק כשיש הפגנות, המצב סוער וצריך "לחנך" את אנשי השכונה. הדרך לשינוי מחייבת נוכחות יומיומית שלנו בשכונה, בקבוצות פעילים ותושבי השכונה שמנסים לעשות את השינוי ביחד – לא למען ולא בשביל התושבים.

אבל כמו בכל מועדון נחשב, גם פה יש סלקציה. לא כל אחד יכול לפעול בשכונה.

רק אם אתם פעילים חברתיים שמבינים את המצב, פעילים שמודעים לפריבילגיות שלהם, למיקום שלהם במערך הכוחות ולפערים הגדולים שייתכנו במעמד הסוציו-אקונומי. רק אם אתם מודעים למשמעות המצויה במקום שבו נולדתם וגדלתם, בחינוך שקיבלתם ובכסף שיש להורים שלכם בבנק. רק אם תוכיחו את עצמכם לתושבי השכונה בהתמדה וברצון הטוב, תוך הבנה אמיתית של הדיכוי שחוו תושבי השכונות במשך עשרות שנים.

אם תבינו שלעובדה שאתם אשכנזים/ גרים בצפון ת"א/ ממעמד הביניים יש משמעות, יש משקל בפעילות שלכם ובנוכחות שלכם, יש לכם סיכוי. זה לא אומר שאתם לא יכולים לפעול ולחוות דיעה, אבל זה כן אומר שאם תאהבו את זה ואם לא, חובת ההוכחה עליכם היא כפולה ואל לכם לצאת לפעולה בשכונה רק כי עכשיו זה הנושא החם של השבוע.

רק אם אתם מתכוונים להיות פה גם בשבוע הבא ובזה שאחריו ובקיץ הקרוב, אתם מוזמנים להצטרף אלינו לעשייה בשכונות. אחרת, באמת אל תטרחו. גם ככה כבר צפוף פה בשכונה עם כל הטרמפיסטים והמחבקים האחרים.

הכותבת היתה פעילה במאהל בשכונת התקווה וכיום פעילה בפורום פריפריה והמאבק למען דיור ציבורי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן

    אני מסכים מאוד עם הסיום של המאמר, על צפיפות הטרמפיסטים והמחבקים – ולא כל כך עם החלק המרכזי, שבעצם קורא ליותר פעילי שמאל להגיע לפעילות בשכונות.

    כשאני פעיל בשכונה שאני גר בה, אז אני עושה את זה כחלק מהקהילה – לא כנציג של השמאל או כאקטיביסט או כחלק מה"מחאה החברתית". אני עושה את זה בתור מישהו שחי פה ומתנדב פה כבר לא כמה שנים טובות, ובתור מי שהילד שלו הוא כבר יליד השכונה; ומתוך הרבה כבוד למי שנולד פה, ומי שחי פה והוא מוחלש יותר ממני, וגם מתוך כבוד למי שחי פה וחושב אחרת ממני.

    מי שמגיע לשכונות מבחוץ בתור נציג של השמאל או הימין או השד יודע מי, שם את עצמו מלכתחילה במקום בעייתי. הקהילה בשכונות, הקהילה הוותיקה וכל מי שבחר להצטרף אליה, צריכה קודם כל להתארגן בכוחות עצמה לפני שמגיעים לפה כוחות נוספים מבחוץ.

  2. אורי

    ספיר – כתבת יפה מאוד. באמת. אבל:
    רובנו הגדול אנשים שפועלים גם למען ההישרדות האישית של עצמם. בניגוד למרזל, ולבן ארי, לא עומדים מאחורינו כוחות כלכלים שמאפשרים את עצירת הכל, ומעבר לפעילות בתקווה. מעטים מסוגלים לזה.
    התקווה בעיני היא לא במקום שבו את מנסה להראות אותה, למרות שאני מאוד מבין מה את אומרת. התקווה בעיני היא חלחול ההבנה שהמאבק שלי (איש לב תל אביב) והמאבק של יעל (כדוגמה) – הם מאבק אחד.
    הדרישה שאני לא אחשוב על המאבק שלי, שאני אעזוב הכל ואקדיש את עצמי למאבק באזורים אחרים בעיר, היא מאוד בעייתית בעיני, והיא גם לא עבדה בעבר (את יכולה לשאול את יוסי שריד).
    ברור שלקפוץ לדרום העיר ולחשוב שבזה עשית את שלך זה בעייתי. צידו השני של המטבע הוא להיות רק בדרום העיר ולא לשים לב שהשיטה דורסת 99% מהאנשים, בעייתי בעיני לא פחות.
    אז מה כן? רשת של מאבקים. גבוי הדדי. שאנשי השכונה יבואו לכיכר ושאנשי הכיכר יבואו לשכונה. לתמוך, לא להוביל, לא בשביל לצבור מנדטים או קרדיט.
    קשה מאוד. אני יודע. אבל איזו ברירה יש?

  3. רועי

    האם מי שמעוניין להגיע בקרוב לשכונות גר בצפון תל אביב, מעמד ביניים, אשכנזי? האם הכותבת מצפה שהפעילים שבוקשי סוגרים את החודש יבואו יום יום לעשיה בשכונות? ומה זאת אומרת: "רק אם תוכיחו את עצמכם לתושבי השכונה בהתמדה וברצון הטוב….. תבינו שלעובדה שאתם אשכנזים/ גרים בצפון ת"א/ ממעמד הביניים יש משמעות, יש משקל בפעילות שלכם ובנוכחות שלכם, יש לכם סיכוי" סיכוי למה? האם תושבי השכונות אינם מעוניינים במאבק החברתי? האם תושבי השכונות הם אנשים פאסיבים שאינם אחראים במידה זו או אחרת למצבם? שיתוף פעולה זה הדדיות, זה שוויון, זה הבנה שלשני הצדדים יש מחוייבות אמיתית לדרך. כרוניקת הקיפוח, כרוניקת העלבון, כרוניקת הבידול, כרוניקת הפסיביות, כרוניקת גלגול האחריות לפתחו של השלטון חייבת להיפסק ויפה שעה אחת קודם. אוסיף ואומר שגם למאמר הגזעני משהו שכתב יוסי גורביץ אין מקום בשיח הציבורי.

  4. נורה

    בשכונות הצפוניות במנהטן עלית אין כמעו שחורים ושחורות,בפארקי הכלבים לא מטילות אנשים עם כלבלביהם החמודים-האוכלסיות המוחלשות הם בדאון דאון ברוקלין בואכה קוני אילנד או בפרויקטים מדכאים בברוקנס. ואז כל מיני ליבראלים שמעולם לא חיו בקרבת אוכלסיות מוחלשות או מהגרות ומהגרים יודעים לדבר סרה באמרקאים שחיים בשכנות עם שיכורים ונרקומנים ויריות באמצע השכונה.

    מה שהכי מכוער ועצוב-הארלם היתה שכונה שסבלה שנים כה רבות ממצוקה,רק כעת היא עוברת שיפוץ(בטח ילדי הלבנים הגיעו) והיא שכונה בטוחה וניעמה אבל התושבים המקורים לא נהנהים מפריחתה היות ומחירי הדיור עולים בהתמדה ודוחקים אותם החוצה לברונקס-העיקר כל הנאורים באים לכנסיות של שחורים בימי ראשון-מגניב להיות מולטי תרבותי ולא לשים לב איך הם מפרעים לדינמקה הקהילתית בתקתוקי המצלמות שלהם.

  5. נבות

    ספיר שלום
    ניסיתי במשך תקופה ארוכה לפעול להקמת מאהל לימודים לתגבור התלמידים במאהל, היו לי מתנדבים טובים ולא הצלחנו לתאם פעילות אחת ,אי אפשר היה לארגן ,מי שהתחמקו היו מנהיגי המאהל ופעילים שהיו בקשר קרוב, תירוצים והתחמקויות. אין לי טענות אלו רק עובדות. אני רוצה לתרום ואם את יכולה לסייע ולגרום לזה לקרות זה יהיה מעשי. אני מחכה.

  6. רמי

    כאשר באים אליהם בן ארי ואנשים רעים מסוגו (רציתי לכתוב זבלים אבל חששתי מצנזורה, פשוט המילה זבלים מבטאת היטב מה שאני מרגיש כלפיהם), תושבי השכונות מקשיבים להם ונענים להם ותומכים בהם ביום הבוחר. ואילו כאשר באים אנשי שמאל או אפילו מרכז – הם משליכים עליהם ביצים. אני יודע שזו תוצאה של הסתה מתמשכת מצד השלטון ושל בורות מעמיקה תוצאת בית הספר הישראלי וכן, גם חוסר התקוה והיאוש מול ממסד דכאני וגנבי (שונאים כאן (בתקוה)את חולדאי רצח), אבל זו עובדה ואיני יודע איך להתמודד אתה. ומה אמרו על עיר לכולנו שהוקמה עבורם? קומוניסטים!. אני עצמי גר בהתקווה ואני בקושי מוצא אדם שפתוח להשקפה שאינה מהסוג של "אנחנו מכירים את הערבים", ואני מוצא השקפה כזו גם אצל סטודנטים (כמובן ללא הכללה), אז מה אפשר לעשות? זה העם וזה טיבו.

  7. נעמי רמתי

    בזמן האחרון אני קוראת תגובות מושכלות לנעשה בשכונות. אני מאושרת שאני מגלה בין דבריי ההסתה הנחותים, גם קריאה נכונה של המצב.
    תושבי השכונות סבלו סובלים ויסבלו מהזנחה היסטורית.
    כל פעם שמישהו ניסה לקדם שינוי חברתי סביבתי אף אחד לא היה מאחוריו המימסד כמו המימסד ניסה והצליח למסמס יוזמות ברוכות ברפלקס מותנה וקיבל התפתחות של הר געש שאיבד שליטה וגייזרים מתפרצים של תסכול זעם מתוך מצוקה רבת שנים שאף אחד לא יכול עליהם.
    אני מקווה שהזרקורים החדשים על תושביי השכונות המוחלשות יביאו צדיקים שילמדו את התושבים לקחת את גורלם בידיהם להשמיע דרישות לשינויי מיטבי בקול רם וצלול ובהתמדה. מבטיחה לכן\ם שזה עובד.
    ע"ע ממתנ"ס לקאנטרי בבארבור.
    אני קוראת לתושבות\ים שכונת התקווה אל תוותרו על גינה קהילתית זו עשייה שקטה ותורמת אין לה תקשורת אבל מביאה ברכה לתושבות\ים.

  8. נתן.

    מי משכיר את הדירות בדרום ת"א למהגרי העבודה?

    תנו לי לנחש : ה"אשכנזים השמאלנים"…….

  9. עמית

    תושבי השכונות הדרומיות הם התושבים המוחלשים של ת"א. משך שנים רבות היו אלו פעילי המפלגה הקומוניסטית שהגיעו לשכונות, לימדו שם ועובדו שם ועזרו.
    תושבי השכונות עצמם הקפידו משך שנים לתת את קולם הפוליטי דווקא לאלו שקפחו אותם ביותר.החל בציץ', דרך מילוא וחולדאי. אנשים שגדלו בשכונות, הצליחו ועזבו למקומות "טובים"יותר. אז אם "בא-לכם" להמשיח ןלהתגולל על השמאל, זו זכותכם, אבל זה נשמע עתה קצת בכייני ותלוש.

  10. יעל

    ספיר כתבת בצורה יפה ואני מבינה בהחלט את התסכול את מבטאת. לאנשים שמחוייבים מאוד למאבק מסויים זה בוודאי מכעיס לראות כיצד אנשים אחרים, "אורחים", לוקחים סוג של קרדיט על המאבק עצמו, שהם שם כי היום זה אופנתי והם יתנדפו עם האופנה הרדיקאלית הבאה.
    יחד עם זאת אני חושבת שדבריך בעייתים משום שמשתמע מהם עמדה של "הכל או לא כלום" (גם אם לא לכך התכוונת). או שתבואו לכל הפעילויות ותהיו מחוייבים בצורה טוטאלית, או שלא תבואו בכלל. מה קורה אם אדם שאיננו אקטיביסט בכל רמ"ח איבריו אך מחליט שהוא רוצה להגיע להפגנה אחת לשם ההזדהות? האם נוכחותו שם פסולה בעיניך? באותה מידה את גם דורשת שלמאהל יגיעו סוג מסויים של פעילים, כאלה שמודעים לחלוטין למיקומם בהיררכיה החברתית ומבינים לעומקו את הדיכוי שחווים תושבי השכונה. אני תוהה כמה כאלה באמת יש ואם הם ישנם אני מניחה שמדובר בפעילים ותיקים למודי ניסיון. הייתי רוצה לחשוב שגם לפעילים צעירים, פחות מנוסים או מודעים יש מקום בקרבכם, שחלק מהשינוי הוא זה שעובר על הפעילים עצמם, דווקא משום שהם מייצגים את ההגמוניה.

  11. פריץ היקה הצפונבוני

    ובמקום לתמוך בחד"ש או לפחות מר"צ והכנס שם לגופים הבוחריםהם ימשיכו להאשים את הסמול כאילו שהוא הביא את הפליטים ומהגרי העבודה ולא הממסד השלטוני שהשאיר את גבול סיני פרוץ.( זה לא שלא צריך לתת מקלט לפליטים). השלטון לא בודק את זכאותם של הנכנסים מסיני למעמד של פליט. ולא לא מתקין שם מעברי גבול חוקיים. הממסד שמעודד הבאת מהגרי עבודהבמדיניות הדלת המסתובבת. אז אין להם להלין אלא על עצמם.

  12. אור מאיר

    על הזמנות מהסוג הזה אני שמח לוותר. מי שמתייחס אלי בצורה שונה בגלל שאני אשכנזי הוא גזען שלא ראוי לשום עזרה מצדי, ואפילו לא לסימפטיה.

  13. י

    המאמר מזכיר קצת טענות שנשמעו מצד פעילי מחאה ותיקים כלפי המחאה החברתית בקיץ שעבר ('איפה הייתם עד היום? עכשיו שהתחלתם להרגיש את זה על עצמכם אז באים?' וכו'). יש הרבה צדק בטענות מסוג כזה, אבל במחאות עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק. כוחה של מחאה, ושל כל פעילות פוליטית, מושפע באופן ישיר מכמות המשתתפים בה, וחבל להפחית את האפקטיביות שלה בגלל סלקציה שבודקת בציציות. הגישה צריכה להיות – מי שבאה, ברוכה הבאה, לכמה שזה שלא יהיה שהיא באה. ואת פועלך המבורך ממזמן ולאורך זמן, ספיר, כמו את הצדק, תזכור (ותעריך) ההיסטוריה.

  14. מאיר עמור

    מה שקורה היום בשכונת התקווה הוא מה שנזרע בשכונת התקווה לפני 10 ו-20 ו-50 שנה. יש קשר עמוק בין הזנחה, עוני, קיפוח, חוסר מוצא וחוסר תקווה ובחירה פוליטית חסרת אחריות. זה נכון בכל העולם. זה נכון גם לישראל. אי אפשר לתקן מציאות חברתית באמצעות דיבורים חסרי תכלית. לפני כעשרים שנה היה פרוייקט שנקרא "קדמה" בתקווה. הוא ניזום על ידי המחשבה באירגון הל"ה והובא לידי ביצוע על ידי סמי שלום שטרית ואחרים/ת. את בית הספר התיכון "קדמה" סגרו. לפני "קדמה" עובדיה גולסטני אני ואחרים הקמנו את תנועת הנוער "שחר". היא נבלמה מטעם העירייה. לפני שלושים שנה הציע ידידי המנוח יוסף שילוח לצ'יץ להקים בית ספר לטיסה בשכונת התקווה. צ'יץ זרק אותו מהמשרד. כאשר יבנו בית ספר לטיסה, יקימו תנועת נוער ויבנו בית ספר תיכון עיוני בשכונת התקווה לא יהיה סיכוי לבן-הארים ללבות שנאה. אבל בשביל זה צריך לדאוג שהמטוס לא יתרסק בשמיים. כי לאחר שהוא יתרסק אפילו אלוהים לא יכול להצלי אדם שנופל ממטוס באמצע הלילה. "שמאל אשכנזי" או "שמאל מזרחי" תפסיקו את הדיון המטופש הזה. בית ספר, תנועת נוער, עבודה, תקווה לתקווה, מוצא מחוסר המוצא החברתי והכלכלי לא שטויות במיץ עגבניות על התנדבות ורצון טוב. אם אלה לא יקרו יהיו נאצים יהודים גם בשכונת התקווה וגם משכונת התקווה. למרות השם.

    מאיר עמור

  15. חררדו לייבנר

    ספיר דורשת מפעילים ופעילות בעלי כוונות טובות קצת רפלקסיה לפני שבאים "לעשות טוב" במקום אחר ממקומם הגיאו-חברתי. הדגש הוא על בעלי כוונות טובות וכנות, לא על מחפשי אליבי/מיואשים/ציניקנים. והבקשה נכונה לכל הקשר, לא רק לגבי שכונות דרום ת"א. את או אתה רוצים להיות מעורבים בשינוי חברתי בסביבה שאיננה זו בה התפתחתם עם אנשים החווים מציאות שונה משלכם – מצוין, אבל בואו מתוך סולידריות, נכונות ללמוד ומתוך הבנה בסיסית של יחסי הגומלין החברתיים בין המקום שבו אתם באים למקום בו אתם מופיעים. זה א'-ב' של פעילות רצינית לשינוי חברתי ופוליטי. זו הדרך היחידה שבה אפשר לעבוד יחד ולחתור תחת ההפרדות בלי לשעתק את יחסי הכוח. וזה נכון לכל סוגי יחסי הכוח.

  16. יעל

    אני חושבת שהדרישה לרפלקסיה עצמה היא חשובה. יחד עם זאת, נראה לי שהדרישה לרפלקסיה כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמר הספציפי הזה היא בעייתית ואסביר מדוע: אינני אקטיביסטית וגם לא מתיימרת להיות כזו, אך בהחלט רוצה את עצמי כאזרחית אכפתית ונוהגת להגיע להפגנות ואירועים אחרים כדי לתמוך ולחזק. האם בעקבות הדברים הכתובים לפיהם "רק אם אתם מתכוונים להיות פה גם בשבוע הבא ובזה שאחריו ובקיץ הקרוב, אתם מוזמנים להצטרף אלינו לעשייה בשכונות. אחרת, באמת אל תטרחו." אני, ואנשים שכמותי, אמורים להבין שעדיף שלא להגיע להפגנות תמיכה בדרישות של שכונות הדרום משום שאין לנו כוונה להיות פעילים על בסיס קבוע? אם מחר אראה עצומה הקוראת לתמיכה בעניין כזה או אחר שרלוונטי לדרום תל אביב עדיף שלא אחתום ולא אשתף את חברי כי לעשות לייק בפייסבוק זה לא נחשב? איכשהו ממש לא נראה לי שזו הייתה כוונת המחברת (ואם כן זה באמת חבל). אך כך לא מעטים הבינו את המאמר, בין השאר משום שלא ברור למי בדיוק באים פה בביקורת (לכל אדם שהביע תמיכה בתושבי הדרום בסטאטוס פייסבוק? או לקבוצה ספיציפית של פעילי שמאל?) ועל מה בדיוק.
    המאמר הזה, כך נראה, נולד מתוך שיג ושיח של אנשים שפעילים בדרום העיר, מכירים את הבעיות של התושבים ועדים לבעיות חדשות בעקבות "העלייה ברייטינג" של המאבק בדרום העיר בשבועות האחרונים. להם אולי ברור לחלוטין אילו מין פעילים ספיר מתכוונת, לשאר קוראי העוקץ העניין הרבה פחות מובן ומכאן גם הביקורת.