• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא הבטיחו לנו פוליטיקה קלה

מלאכתנו כאנשי שמאל קשה יותר מתוך עמדה שהיא מחד סולידארית עם תושבי השכונות הוותיקים, ומאידך מגנה בכל פה התקפות שאלה מבצעים על זרים. חגי מטר מוחה נגד השיח הצובע את השמאל כולו בצבעי ההגמוניה האשכנזית ציונית, ומשיב לתום מהגר
חגי מטר

תום מהגר מאשים אותי בעיוורון למצוקת תושבי דרום תל אביב ובלעג לעניים. חבל שהוא מביא איתו יותר סטריאוטיפים מאשר נכונות להקשיב ולדבר יחד.

אתחיל מנקודה קטנונית דווקא: לקראת סוף הפוסט שלו, תום מהגר מצטט את מה שהוא מגדיר כ"החתימה" של הפוסט שבו תיארתי איך כמעט נפלתי קורבן ללינץ'. מהגר משתמש בפסקה שבה הזכרתי גבר אריתראי שהותקף על ידי ההמון בשכונת התקווה, כדי להזכיר שגם את סיפורה של תושבת שכונת התקווה שהתחילה את ההתקפה עלי צריך לספר. אבל מהגר מטעה את קוראיו. לא עם השורה על הגבר שהותקף חתמתי את הפוסט, אלא עם הפניות לשני טקסטים שכתבתי בעבר, ושמטרתם לתת הקשר היסטורי לאירועים ולטקסט. שניהם – האחד מ"זמן תל אביב" ו-nrg מקומי והשני מ-MySay – סוקרים ומפרשים הפגנה אחרת שהתקיימה בשכונת התקווה, בדצמבר 2010, ושגם אליה כמו להפגנה האחרונה הגעתי כעיתונאי.

אילו היו האמת וההגינות היו חשובים למהגר, הוא ודאי היה נכנס ללינקים האלה, ורואה איך שבשני המקומות ניסיתי להעביר את המצוקה הגדולה של תושבי שכונות דרום תל אביב (שבאחת מהן אני גר כבר שמונה שנים, ואף הייתי פעם חבר בוועד פעיליה), מצוקה שנגרמת הן מההזנחה רבת השנים של שכונות הדרום והן מהמספרים ההולכים וגדלים של מבקשי המקלט שמצטופפים כאן ושנמנעת מהם עבודה. הוא היה רואה איך העברתי ביקורת על רוב כלי התקשורת, שמעדיפים להציג את תושבי השכונות כגזענים, אבל מתעלמים מהדרישות הממשיות והלא גזעניות בכלל של רוב התושבים בנושאי הגירה, מתעלמים מהגזענים והמסיתים בממשלה, ומתעלמים מהיום-יום של שכונות הדרום, שהמצוקות שלו נובעות בעיקר ממדיניות ממשלתית ועירונית רבת שנים.

אני מבקש לטעון שלא במקרה מהגר פספס או התעלם מהטקסטים האלה שבחרתי להפנות אליהם בסוף הפוסט שלי. הם פשוט לא כל כך נוחים לו. מהגר מנסה לכלול אותי בקבוצה שהוא מנסה לתאר, של אנשי שמאל אשכנזים, מתנשאים, שאינם רגישים למצוקת השכונות, ולוקים בגזענות כלפי מזרחים בעוד שהם מטיפים נגד גזענות כלפי אפריקאים ופלסטינים. אילו היה קורא את הטקסטים האלה, אילו היה מתייחס באיזשהו אופן למכלול הכתיבה העיתונאית והפובליציסטית שלי בארבע השנים האחרונות שבהן אני מסקר בעקביות נושאים שקשורים לדרום העיר במקומונים בתל אביב – הטיעון שלו היה מתמוטט.

מפגינים בשכונת התקווה. בארבע השנים האחרונות אני מסקר בעקביות נושאים שקשורים לדרום העיר (חגי מטר). צילום: אקטיבסטילס

ועכשיו לגוף העניין

קודם כל – דיסקליימרים: כן, ברור לי שיש פה בין היתר עניין שהוא גם מעמדי, ובפירוש גם נוגע למתח בין מזרחים לאשכנזים. ברור לי המעמד שלי כגבר ממוצא (בעיקר) אשכנזי, יליד רמת השרון, בוגר אוניברסיטה ועיתונאי. אני מסכים לגמרי שחלק גדול מההגמוניה האשכנזית, הציונית והליברלית, שחולשת יפה-יפה על מוסדות התרבות המרכזיים והמסובסדים, על מערכת המשפט, על התקשורת ועל הפוליטיקה – היא גזענית כלפי מזרחים (כמו שהיא גזענית כלפי ערבים, ושחורים, ועוד – גם אם היא למדה עם הזמן קצת להסתיר את הגזענויות האלה, ולמדה פחות להסתיר את הגזענות כלפי מזרחים). ברור לי גם שכולנו גדלנו בתוך תרבות שנשלטת על ידי המוסדות האלה, ולכן כולנו בצורה כזו או אחרת מושפעים מהם.

ואף על פי כן. אף על פי כן, אני איש שמאל רדיקלי, עם היסטוריה של פעילות לא רק בשטחים אלא גם במאבקים בתוך הארץ, ואני עיתונאי עם איזשהו רקורד של כתיבה שהייתי רוצה להאמין שחושפת בין היתר את סוגי הגזענות האלה (כמו בפוסט הזה על פינוי משפחות מזרחיות מבתיהן, סתם לדוגמא). חוץ מזה, בנימה אישית, חשבתי על עצמי גם כעל חבר ושותף של תום מהגר. אנחנו מסתובבים באותם מעגלים חברתיים, ושייכים לאותו מחנה פוליטי רחב. חשבתי שכל זה מספיק כדי לחסוך ממני את ההתקפה שלו, או לפחות שידבר איתי לפני שהוא מפרסם אותה. עצוב לי שטעיתי.

עיקר ההתקפה של מהגר נגדי נשענת על משפט אחד בכל הפוסט שלי, שבו הזכרתי שלאישה שתקפה אותי – ושבעקבותיה התחילה התקפה של המון אדיר נגדי ונגד עוד עיתונאי ולאחר מכן במשך כמה שעות נגד מבקשי מקלט אפריקאים ורכושם – הייתה רק חצי שן צהובה בחניכיים העליונים, ושהיא הייתה גדולת גוף. מהגר טוען שבכך אני הופך את האישה ל"דמון", שאני "מגחך" עליה, וש"פעילי שמאל" (ברבים, פתאום) שמו אותה "ללעג ולקלס".

נתחיל מלהבהיר דבר אחד – אני ממש לא חושב שהיא דמון, ולא הייתה פה שום כוונה ללעוג לה. מהגר גם לא מסתמך על שום דבר בטקסט כשהוא טוען שהיה ניסיון ללעוג לה. אולי מהגר עצמו חושב שאנשים שמודרים מגישה שוטפת לשירותי בריאות טובים הם "נלעגים". אני ממש לא חושב כך.

אז למה הזכרתי את התיאור הפיזי שלה? משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהפוסט כולו נועד לתאר פחד. זה לא סתם עוד טור פובליציסטי – זה יומן אישי. חזרתי הביתה באותו לילה מזועזע מהאלימות המטורפת של המון מוסת, שהופנתה בהתחלה נגדי. כתבתי את הפוסט עם רעד בכל הגוף ועם כאבים במקומות שספגו מכות, ואחריו גם באו דמעות. שווה לזכור – אני כן הייתי קורבן של התקפה. וכקורבן זכרתי היטב את המראה של מי שתקפה אותי. הדבר העיקרי מבחינתי, אגב, היה העובדה שהייתה גדולת גוף. לא כיופמיזם לשמנה – אלא באמת גדולת גוף. מדובר במישהי גבוהה ממני בראש וחצי, עם מוטת כתפיים אדירה, ועם נוכחות מסיבית. ביום-יום אין בכך עניין מיוחד, אבל כשזה מגיע לצעקות ואיומים ומכות – הגודל של היריב מול הגודל שלך הוא בהחלט פונקציה. וכן – היה גם משהו מפחיד ויזואלית ורגשית במראה של אותה חצי שן בודדה.

אבל מעבר לחוויית הפחד של מותקף מול התוקפת, יש כאן באמת גם עניין מעמדי. התיאור הזה מבהיר, בין היתר, שמי שתקפה אותי הייתה כנראה תושבת השכונה, והייתה כנראה ענייה. בעיניי זה דבר שחשוב לציין. יותר מזה – אני חושב שגם בעיני מהגר זה דבר שחשוב לציין. כי הרי כולנו בסולידריות עם תושבי השכונות. כולנו מחויבים למאבק בשיטה הקפיטליסטית שרומסת בני אדם מכל הסוגים, ומעדיפה לעשות זאת על בסיס לאומני או גזעני. בעיניי, הידיעה שההמון שתקף אותי ואת כתב "הארץ" ואת מבקשי המקלט באותו ערב הוא המון ממעמד עני – היא עובדה פוליטית חשובה ורלוונטית לשיח, לדרכי פעולה בעתיד, להתמודדות, לסיקור, לפוליטיקה שלנו. זה עושה את מלאכתנו יותר קשה, כמובן, כשצריך מצד אחד להיות בסולידריות עם תושבי השכונות הוותיקים, ומצד שני לגנות בכל לשון התקפות על זרים שמבוצעים על ידי תושבים מאותן שכונות – אבל הי, מי הבטיח לנו פוליטיקה קלה?

(אשר להשוואה שמהגר עושה בין המתנחלים, שתופסים בזדון שטחים ובתים של פלסטינים בגיבוי בתי המשפט, הממשלה, וכוח הזרוע של עצמם, של המשטרה ושל הצבא, לבין מבקשי המקלט, שנזרקים בדרום תל אביב על ידי המדינה מבלי שיתכוונו לפגוע באיש ושמונעים מהם עבודה או תנאי קיום בסיסיים – עדיף אפילו לא להרחיב עליה את הדיבור).

ועוד כמה מלים לסיכום

מזל שאנחנו חיים בעידן האינטרנט. בימים אחרים, כמות המלים שנשפכו בנושא מאז רביעי שעבר היו עולות בלא מעט דיו ונייר (ומצד שני – אולי חלקן לא היו מתפרסמות כלל). בימים האחרונים פורסמו מאמרים יפים וחשובים של מרסלו וקסלר, עמוס נוי, יעל בן יפת, ועד פעילי שפירא, קבוצת המעברה, ועוד. מאלה, ומאחרים, עלתה והסתמנה האפשרות של שיח שמאלי ביקורתי, רדיקלי ועקבי, משותף למזרחים ולאשכנזים (בינתיים עדיין לא כל כך למבקשי המקלט, אגב), לגברים ולנשים – שיח שמצליח לגנות את ההתקפות על זרים בדרום תל אביב בנחרצות מבלי לשכוח את הסולידריות עם הדרום או את האשמה של ממשלות דכאניות ופוליטיקאים מסיתים שמדברים על ארצו של האדם הלבן, שלשחורים "סרטניים" אין מקום בה.

לצד אלה מתקיים גם שיח נוסף, אנטי-שמאלי, שמנסה לצבוע את השמאל כולו בצבעים של אותה הגמוניה אשכנזית ציונית שהזכרתי לעיל. מהגר, אני חושש, החליט להצטרף לשיח הזה, והחליט לעשות זאת על חשבוני. במקום להתמקד בפושעים האמיתיים שעל כסאות העור, הוא בחר לחבוט שוב ב"שמאל" המדומיין שלו, ובמי שהוא החליט שהוא נציגו. והאמת – מעבר לעלבון האישי – חבל לי על השמאל.

ואחרי כל ההסברים האלה – שווה להגיד עוד משהו. אני מבין שיש נשים ואנשים שנפגעו מהניסוח הזה שלי. אני מבין שניתן לקרוא אותו גם כמתנשא, למרות שלא הייתה בו שום כוונה כזאת. אני מבין שניתן לקרוא בו משהו מלעיג, למרות שבשום שלב אני לא הרגשתי שום בוז או לעג כלפי אותה אישה – רק פחד כמותקף, וסולידריות ברמה המעמדית העקרונית שמחוץ לסיטואציה. ואם מישהי או מישהו נפגעו מהניסוח – אני מתנצל על כך.

כנראה שיעניין אותך גם: