• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

לא הבטיחו לנו פוליטיקה קלה

מלאכתנו כאנשי שמאל קשה יותר מתוך עמדה שהיא מחד סולידארית עם תושבי השכונות הוותיקים, ומאידך מגנה בכל פה התקפות שאלה מבצעים על זרים. חגי מטר מוחה נגד השיח הצובע את השמאל כולו בצבעי ההגמוניה האשכנזית ציונית, ומשיב לתום מהגר
חגי מטר

תום מהגר מאשים אותי בעיוורון למצוקת תושבי דרום תל אביב ובלעג לעניים. חבל שהוא מביא איתו יותר סטריאוטיפים מאשר נכונות להקשיב ולדבר יחד.

אתחיל מנקודה קטנונית דווקא: לקראת סוף הפוסט שלו, תום מהגר מצטט את מה שהוא מגדיר כ"החתימה" של הפוסט שבו תיארתי איך כמעט נפלתי קורבן ללינץ'. מהגר משתמש בפסקה שבה הזכרתי גבר אריתראי שהותקף על ידי ההמון בשכונת התקווה, כדי להזכיר שגם את סיפורה של תושבת שכונת התקווה שהתחילה את ההתקפה עלי צריך לספר. אבל מהגר מטעה את קוראיו. לא עם השורה על הגבר שהותקף חתמתי את הפוסט, אלא עם הפניות לשני טקסטים שכתבתי בעבר, ושמטרתם לתת הקשר היסטורי לאירועים ולטקסט. שניהם – האחד מ"זמן תל אביב" ו-nrg מקומי והשני מ-MySay – סוקרים ומפרשים הפגנה אחרת שהתקיימה בשכונת התקווה, בדצמבר 2010, ושגם אליה כמו להפגנה האחרונה הגעתי כעיתונאי.

אילו היו האמת וההגינות היו חשובים למהגר, הוא ודאי היה נכנס ללינקים האלה, ורואה איך שבשני המקומות ניסיתי להעביר את המצוקה הגדולה של תושבי שכונות דרום תל אביב (שבאחת מהן אני גר כבר שמונה שנים, ואף הייתי פעם חבר בוועד פעיליה), מצוקה שנגרמת הן מההזנחה רבת השנים של שכונות הדרום והן מהמספרים ההולכים וגדלים של מבקשי המקלט שמצטופפים כאן ושנמנעת מהם עבודה. הוא היה רואה איך העברתי ביקורת על רוב כלי התקשורת, שמעדיפים להציג את תושבי השכונות כגזענים, אבל מתעלמים מהדרישות הממשיות והלא גזעניות בכלל של רוב התושבים בנושאי הגירה, מתעלמים מהגזענים והמסיתים בממשלה, ומתעלמים מהיום-יום של שכונות הדרום, שהמצוקות שלו נובעות בעיקר ממדיניות ממשלתית ועירונית רבת שנים.

אני מבקש לטעון שלא במקרה מהגר פספס או התעלם מהטקסטים האלה שבחרתי להפנות אליהם בסוף הפוסט שלי. הם פשוט לא כל כך נוחים לו. מהגר מנסה לכלול אותי בקבוצה שהוא מנסה לתאר, של אנשי שמאל אשכנזים, מתנשאים, שאינם רגישים למצוקת השכונות, ולוקים בגזענות כלפי מזרחים בעוד שהם מטיפים נגד גזענות כלפי אפריקאים ופלסטינים. אילו היה קורא את הטקסטים האלה, אילו היה מתייחס באיזשהו אופן למכלול הכתיבה העיתונאית והפובליציסטית שלי בארבע השנים האחרונות שבהן אני מסקר בעקביות נושאים שקשורים לדרום העיר במקומונים בתל אביב – הטיעון שלו היה מתמוטט.

מפגינים בשכונת התקווה. בארבע השנים האחרונות אני מסקר בעקביות נושאים שקשורים לדרום העיר (חגי מטר). צילום: אקטיבסטילס

ועכשיו לגוף העניין

קודם כל – דיסקליימרים: כן, ברור לי שיש פה בין היתר עניין שהוא גם מעמדי, ובפירוש גם נוגע למתח בין מזרחים לאשכנזים. ברור לי המעמד שלי כגבר ממוצא (בעיקר) אשכנזי, יליד רמת השרון, בוגר אוניברסיטה ועיתונאי. אני מסכים לגמרי שחלק גדול מההגמוניה האשכנזית, הציונית והליברלית, שחולשת יפה-יפה על מוסדות התרבות המרכזיים והמסובסדים, על מערכת המשפט, על התקשורת ועל הפוליטיקה – היא גזענית כלפי מזרחים (כמו שהיא גזענית כלפי ערבים, ושחורים, ועוד – גם אם היא למדה עם הזמן קצת להסתיר את הגזענויות האלה, ולמדה פחות להסתיר את הגזענות כלפי מזרחים). ברור לי גם שכולנו גדלנו בתוך תרבות שנשלטת על ידי המוסדות האלה, ולכן כולנו בצורה כזו או אחרת מושפעים מהם.

ואף על פי כן. אף על פי כן, אני איש שמאל רדיקלי, עם היסטוריה של פעילות לא רק בשטחים אלא גם במאבקים בתוך הארץ, ואני עיתונאי עם איזשהו רקורד של כתיבה שהייתי רוצה להאמין שחושפת בין היתר את סוגי הגזענות האלה (כמו בפוסט הזה על פינוי משפחות מזרחיות מבתיהן, סתם לדוגמא). חוץ מזה, בנימה אישית, חשבתי על עצמי גם כעל חבר ושותף של תום מהגר. אנחנו מסתובבים באותם מעגלים חברתיים, ושייכים לאותו מחנה פוליטי רחב. חשבתי שכל זה מספיק כדי לחסוך ממני את ההתקפה שלו, או לפחות שידבר איתי לפני שהוא מפרסם אותה. עצוב לי שטעיתי.

עיקר ההתקפה של מהגר נגדי נשענת על משפט אחד בכל הפוסט שלי, שבו הזכרתי שלאישה שתקפה אותי – ושבעקבותיה התחילה התקפה של המון אדיר נגדי ונגד עוד עיתונאי ולאחר מכן במשך כמה שעות נגד מבקשי מקלט אפריקאים ורכושם – הייתה רק חצי שן צהובה בחניכיים העליונים, ושהיא הייתה גדולת גוף. מהגר טוען שבכך אני הופך את האישה ל"דמון", שאני "מגחך" עליה, וש"פעילי שמאל" (ברבים, פתאום) שמו אותה "ללעג ולקלס".

נתחיל מלהבהיר דבר אחד – אני ממש לא חושב שהיא דמון, ולא הייתה פה שום כוונה ללעוג לה. מהגר גם לא מסתמך על שום דבר בטקסט כשהוא טוען שהיה ניסיון ללעוג לה. אולי מהגר עצמו חושב שאנשים שמודרים מגישה שוטפת לשירותי בריאות טובים הם "נלעגים". אני ממש לא חושב כך.

אז למה הזכרתי את התיאור הפיזי שלה? משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהפוסט כולו נועד לתאר פחד. זה לא סתם עוד טור פובליציסטי – זה יומן אישי. חזרתי הביתה באותו לילה מזועזע מהאלימות המטורפת של המון מוסת, שהופנתה בהתחלה נגדי. כתבתי את הפוסט עם רעד בכל הגוף ועם כאבים במקומות שספגו מכות, ואחריו גם באו דמעות. שווה לזכור – אני כן הייתי קורבן של התקפה. וכקורבן זכרתי היטב את המראה של מי שתקפה אותי. הדבר העיקרי מבחינתי, אגב, היה העובדה שהייתה גדולת גוף. לא כיופמיזם לשמנה – אלא באמת גדולת גוף. מדובר במישהי גבוהה ממני בראש וחצי, עם מוטת כתפיים אדירה, ועם נוכחות מסיבית. ביום-יום אין בכך עניין מיוחד, אבל כשזה מגיע לצעקות ואיומים ומכות – הגודל של היריב מול הגודל שלך הוא בהחלט פונקציה. וכן – היה גם משהו מפחיד ויזואלית ורגשית במראה של אותה חצי שן בודדה.

אבל מעבר לחוויית הפחד של מותקף מול התוקפת, יש כאן באמת גם עניין מעמדי. התיאור הזה מבהיר, בין היתר, שמי שתקפה אותי הייתה כנראה תושבת השכונה, והייתה כנראה ענייה. בעיניי זה דבר שחשוב לציין. יותר מזה – אני חושב שגם בעיני מהגר זה דבר שחשוב לציין. כי הרי כולנו בסולידריות עם תושבי השכונות. כולנו מחויבים למאבק בשיטה הקפיטליסטית שרומסת בני אדם מכל הסוגים, ומעדיפה לעשות זאת על בסיס לאומני או גזעני. בעיניי, הידיעה שההמון שתקף אותי ואת כתב "הארץ" ואת מבקשי המקלט באותו ערב הוא המון ממעמד עני – היא עובדה פוליטית חשובה ורלוונטית לשיח, לדרכי פעולה בעתיד, להתמודדות, לסיקור, לפוליטיקה שלנו. זה עושה את מלאכתנו יותר קשה, כמובן, כשצריך מצד אחד להיות בסולידריות עם תושבי השכונות הוותיקים, ומצד שני לגנות בכל לשון התקפות על זרים שמבוצעים על ידי תושבים מאותן שכונות – אבל הי, מי הבטיח לנו פוליטיקה קלה?

(אשר להשוואה שמהגר עושה בין המתנחלים, שתופסים בזדון שטחים ובתים של פלסטינים בגיבוי בתי המשפט, הממשלה, וכוח הזרוע של עצמם, של המשטרה ושל הצבא, לבין מבקשי המקלט, שנזרקים בדרום תל אביב על ידי המדינה מבלי שיתכוונו לפגוע באיש ושמונעים מהם עבודה או תנאי קיום בסיסיים – עדיף אפילו לא להרחיב עליה את הדיבור).

ועוד כמה מלים לסיכום

מזל שאנחנו חיים בעידן האינטרנט. בימים אחרים, כמות המלים שנשפכו בנושא מאז רביעי שעבר היו עולות בלא מעט דיו ונייר (ומצד שני – אולי חלקן לא היו מתפרסמות כלל). בימים האחרונים פורסמו מאמרים יפים וחשובים של מרסלו וקסלר, עמוס נוי, יעל בן יפת, ועד פעילי שפירא, קבוצת המעברה, ועוד. מאלה, ומאחרים, עלתה והסתמנה האפשרות של שיח שמאלי ביקורתי, רדיקלי ועקבי, משותף למזרחים ולאשכנזים (בינתיים עדיין לא כל כך למבקשי המקלט, אגב), לגברים ולנשים – שיח שמצליח לגנות את ההתקפות על זרים בדרום תל אביב בנחרצות מבלי לשכוח את הסולידריות עם הדרום או את האשמה של ממשלות דכאניות ופוליטיקאים מסיתים שמדברים על ארצו של האדם הלבן, שלשחורים "סרטניים" אין מקום בה.

לצד אלה מתקיים גם שיח נוסף, אנטי-שמאלי, שמנסה לצבוע את השמאל כולו בצבעים של אותה הגמוניה אשכנזית ציונית שהזכרתי לעיל. מהגר, אני חושש, החליט להצטרף לשיח הזה, והחליט לעשות זאת על חשבוני. במקום להתמקד בפושעים האמיתיים שעל כסאות העור, הוא בחר לחבוט שוב ב"שמאל" המדומיין שלו, ובמי שהוא החליט שהוא נציגו. והאמת – מעבר לעלבון האישי – חבל לי על השמאל.

ואחרי כל ההסברים האלה – שווה להגיד עוד משהו. אני מבין שיש נשים ואנשים שנפגעו מהניסוח הזה שלי. אני מבין שניתן לקרוא אותו גם כמתנשא, למרות שלא הייתה בו שום כוונה כזאת. אני מבין שניתן לקרוא בו משהו מלעיג, למרות שבשום שלב אני לא הרגשתי שום בוז או לעג כלפי אותה אישה – רק פחד כמותקף, וסולידריות ברמה המעמדית העקרונית שמחוץ לסיטואציה. ואם מישהי או מישהו נפגעו מהניסוח – אני מתנצל על כך.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. לייזר

    חבל שאתה נכנס למגננה אישית כל כך. אני לא קראתי את הפוסט של תום מהגר כמתקפה עליך אלא כעל הערה כללית חשובה שכוונה להרבה מאוד אנשים ורק יצאה מאותה השורה שבדיווח שלך.

    כן. יש בעיה רצינית אצלנו, החלק הלבן שבשמאל הרדיקלי, בכל הקשור לאטימות והתנשאות כלפי האוכלוסיות המוחלשות בישראל. גם במאמר התגובה שלך כאן אתה מתעלם ממנו וחבל שכך. זה ניסיון טאטוא של בעיה אקוטית אל מתחת לשטיח.

    וסתם הערה: מהגר לא השווה את הפליטים למתנחלים והוא אף הדגיש זאת בפסקה בפני עצמה. הטענה שלו הייתה שלפחות מנקודת מבטם של חלק מתושבי דרום תל אביב – ההשוואה הזאת במקום ולכן אפשר להבין התפרצויות אלימות.

    התקופה האחרונה צריכה לגרום לחשבון נפש של כל השמאל הישראלי ולא להתבצרות.

  2. אורלי נוי

    טוב שכתבת את הדברים, וגם בקריאה שניה ושלישית ברור לי שלא הייתי רוצה להיות במקומך באותו ערב אומלל. עם זאת, הערה אחת – אני לא יודעת אם בחירת כותרת המאמר היתה שלך, אבל לדעתי היא בעייתית. הקביעה שביקורת פנימית היא "במקום להתמקד בפושעים האמיתיים" מניחה איזו היררכיה של נושאים שעליהם מותר או אסור לדבר, וזה דבר בעייתי. חשוב כמובן להתמקד בפושעים האמיתיים, אבל חשוב לא פחות להסתכל פנימה ולבקר גם את עצמנו, כשצריך. כמובן שטוב אם נשכיל לעשות את זה בצורה עניינית, מכילה ומכבדת ולחתור לדיון במקום משפטי שדה.

  3. ?

    וואו, פוסט שפוי והגון. מצרך נדיר בימים טרופים אלה.

  4. ג. אביבי

    אני מאמין לכוונותיו הטובות של חגי וקראתי את הסבריו על תיאור הגברת. בכל זאת התיאור היה דמוני ומיותר. יתכן שהוא שיקף את הפחד של הכותב סמוך לאירוע, אבל נוצר רושם אחר. מהתיאור עולה כאילו הופעתה של אישה גדולת ממדים ולא מטופחת בהפגנה היא כשלעצמה סוג של בעיה/אלימות.

  5. סמולן

    כלומר, אתה באמת רק כלי משחק במהלך המוזר הזה שמתרחש לנגד עינינו. אבל באופן כללי, ממש כמו שהאפריקאים חושפים לא מעט גזענות בציבוריות הישראלית הכללית, הרי שנחשפים גם עוד דברים. יריב מוהר כתב פה לא מזמן על הכנסת האורחים בשכונות במשך העשורים הראשונים להסתננות האפריקאית – ואכן, גם הכנסת האורחים הזו נחשפה. היא כנראה שרדה כל עוד חשבו בכנות שמדובר בפליטים. לא פליטים, לא הכנסת אורחים. בסדר.

    אבל מה שנחשף חוץ מזה הוא דבר די מרתק. כלומר, השמאל הרדיקלי, נניח, באמת לא מחויב לשום דבר באופן כנה ועמוק. מה שאני מתכוון אליו הוא בערך כך. המזרחים אינם שחורים, הם לכל היותר חומים אם השתזפו. אבל הם נטלו לעצמם כמה קבים של שחורות כדימוי פוליטי, מימי ה"פנתרים השחורים" וכלה בזויות הכהות, בהערצה לפאנון, ובהשוואות מוזרות יותר ועוד יותר בין העליה ממרוקו ובין סחר העבדים הטרנס-אטלנטי. אבל אין מה לפספס בכך שהרעיון הכללי היה שאם ישראל היא מין אמריקה דה-לה-מדיטרנה, אזי המזרחים הם השחורים של ישראל. זה היה הדימוי, ואפילו אנשים שפויים כמו אמנון לוי עשו איתו סיבוב פה ושם.

    לא עוד. הקונץ הגיע לפיתול מפתיע במיוחד. הנה, בארץ האמורי פרסם יותם פלדמן, הבן של האשכנזי-הלא-לגמרי-ציוני ההוא, מסכת מעניינת שתחילתה בחוגי יידיש שהושפעו מהמזרחיות המחודשת, וזנבו ביחסי אשכנזים ומזרחים דהיום, בעקבות המהפך האפריקאי. זו רק דוגמה. בסיס העניין צריך להיות ברור לגמרי: בכוונה או שלא בכוונה, האשכנזים הביאו הנה שחורים הרבה יותר שחורים מהמזרחים. הרבה יותר מתוחלשים מהמזרחים. ומה שאני מנסה לומר הוא שהעולם לא מושלם, אנשים צריכים להקצות משאבים אפילו אם הם רדיקלי-שמאל-שמאמינים-בתקציב-גרעוני, והמזרחים פשוט לא בהון האקטיביסטי יותר.

    כנראה שהכתובת היתה על הקיר מזה זמן מה. לא סתם תום מהגר כותב את מה שחגי מטר לא מכחיש: שעל כל אפריקאי יש יותר פעילי-זכויות-אדם מאשר על כל מזרחי-עני. הדבר ברור לגמרי, ונוגע לצבע העור של המסתננים. הוא שחור, ושחורים הם המזרחי של הקיץ. וכך זה כנראה ישאר. לא עוד פנתרים שחורים, לא עוד זוויות כהות, לא עוד פאנון ולא עוד מלקולם איקס. אפריקה האפריקאית היא אפריקאית יותר מזו המזרחית המדומיינת, ממש כמו שהערבים-הערבים הם ערבים יותר מהיהודים-הערבים.

    מה שנחשף, אם כן, הוא הסולידריות הזמנית בהחלט של השמאל האוניברסליסטי הזה. היא באמת בערבון מוגבל, היא באמת מוגבלת עד להופעת ריגוש חדש ושחור יותר.

    אני בספק אם הסחות הדעת המתוחכמות שמוצעות על ידי יעל ברדה ועמוס נוי יעזרו כאן. העובדה היא שלא את המזרחים אהדו הרדיקליסטים, אלא את זה שנראה להם הכי דפוק והכי מסכן – הכי מוחלש – וזו עמדה זמנית ותלויה בדבר, מסתבר.

  6. ליאור ווטרמן

    אולי יש משהו קצת מקומם בלוחמי הצדק האשכנזים שמצליחים ללדאוג לכולם; לפלשתינים, לפליטים, למהגרי העבודה, לתושבי השכונות, לנשים, להומואים, לחד הוריות/יים, לאיכות הסביבה, לעיקור חתולות, למורדים בסוריה ולעלאווים ביום שאחרי.

    למה זה מקומם? בואו נודה על האמת, זה קצת אנורקטי וסוטה להיות צודק בשביל אחרים כל החיים. אם מפשפשים טוב-טוב אז ברור שיש שם איזו בעיה אבל לא אנחנו הנושא הפעם.

    נכון, אתה כנציג השמאל המלאכי, עשוי לקומם ברגעים מסויימים במיוחד כשחם, כשאתה בעצמך מרגיש דפוק ומקופח וחסר עתיד כלכלי ושאין מי שיעזור לך כי אתה בעצם זה זכויות האדם, אתה החזקים זאת פשוט בדיחה אבל מישהו כאן חייב לקחת אחריות..

    מול היומרנות הנפוחה הזאת תמיד יושב איזה מזרחי ובידו סיכה חדה (יש לי חסינות של חצי -זה הכי מעצבן :"חצי") שהצליח לקבל בזכות מוצאו את כל המלגות האפשריות תמורת פעילות קהילתית בשכונות, בעיירות, בקבוצות דיאלוג, בנסיעות ממומנות ותקציבים מנופחים על מחקרי סרק שסייעו לו לממן את הדוקטורט בחוג למגדר וקיפוח איפה שהוא רק רצה. (נתקלתי בכאלה כשניהלתי את ספריית גן לוינסקי) יושב וממתין שהאשכנזי מהשמאל יחליק על בננה ויחשוף את פרצופו האמיתי, שונא המזרחים.

    אבל תדעו לכם, שעם כל הניהילזם הסרקסטי והמבודח שלי, אני מבזבז כאן שעות יקרות כי איכפת לי. ובערב ההוא בו גזענים לא תרבותיים במיוחד ניפצו זגוגיות שאינן בדולח הרגשתי חרא. וכשאלי ישי דיבר על האידס הרגשתי חרא. וכראיתי את מירי רגב מתראיינת לערוץ 2-הרגשתי חרא. וכשהאזנתי לרמתם הירודה של נאומי המחאה בשבת – הרגשתי חרא. וכשהיום נכנס חוק המסתננים לתקפו (שלש שנות מאסר למבקשי המקלט)- הרגשתי חרא. וכשראיתי הטקסט של תום מהגר, את מי הוא מאשים ובמה הוא מתעסק, ואת הקופצים על העגלה כמו המגיב מאיר בביוף- הרגשתי חרא.

  7. י

    תודה על העמדת דברים על דיוקם. ברור שדבריך נכתבו מתוך פוסט-פחד ומתוך חוויה קשה של מי שכמעט עשו בו לינץ'. לצד זאת, ברור גם כי – בדומה לבלוגר שכתב דברים דומים אחרי חוויה דומה וגם הוא לא מספיק עצר בלשונו – גם בך עוררו הפחד והעמידה תחת התקפה פיזית זווית ראייה שעושה דמוניזציה לאחר, ומדגישה את מאפייני אחרותו (במקרה הזה, חצי שן צהובה בחניכיים העליונים). עדיף היה שהדברים לא יתפרסמו, אך בקלות הפרסום של עידן האינטרנט שעליה העדת, מובן כיצד היו יכולים להיכתב וגם להתפרסם. משהתפרסמו, היה ראוי יותר לקחת עליהם אחריות ולחזור בך מהשימוש שעשית בהם מאשר להתבצר בעמדתך הצודקת – ואפילו היא מאוד צודקת. באופן דומה, גם אותה אישה כנראה עשתה הקצנה למאפייני אחרותך שלך כאשר זיהתה אותך עם אנשים (רבים מהם חבריך, רבים מהם דומים לך) שמפגינים נגד צה"ל (וכמובן, אין בכך שמץ הצדקה לגילויי האלימות מצידה של אותה אישה או אחרים).
    כשאתה כותב באותו המשפט "אני איש שמאל רדיקלי … ואני עיתונאי" אתה מצביע על מעט מהבעייתיות שבעמדתך שגם לה הייתה, כנראה, תרומה מסוימת להתקפה שחווית. לשיטתך, מן הסתם עמדת בהפגנה כעיתונאי, אך מעל הבמה 'נחשפת' כאיש שמאל (רדיקלי או לא, למפגינים זה כבר לא משנה).

    הדמוניזציה שנעשית לשמאל בשנים האחרונות, והולכת ומקצינה ככל שעובר הזמן, היא ההוכחה החותכת לטעותם של כל מי שטוענים שאין מקום לזהות סממנים של פשיזם בשיח הפוליטי בישראל. הדמוניזציה הזו מחלחלת גם, ואולי אף בעיקר, למי שבאופן מסורתי הם מצביעי ימין ומתעבים את "השמאל" עוד מימי מפא"י. למרבה הצער, נדמה שישנם כאלה, שבעצמם מחזיקים באותן עמדות-שמאל, אשר חושבים שהם מועילים במשהו אם יחברו לאחינו המוסתים בהתקפה נגד "השמאל", התקפה מעודנת כמובן, מנוסחת היטב ומיוסדת על מסדים אינטלקטואליים יציבים. חבל, תועלתם יוצאת בהפסדנו. ספציפית לגבי תום מהגר, מקריאת הפוסטים שלו נדמה שהאירועים האחרונים גרמו לו להבין דברים שלא היה ער להם קודם, ולהכות על חטא התעלמותו של השמאל מתושבי השכונות. חבל, את המכה שלו חטפת אתה, שלא נשאת בחטא.

    ואחר כל זאת, חגי, מלות עידוד והערכה – אתה עתיר-זכויות בפועלך ובמאבקך רב-השנים למען צדק חברתי ופוליטי. פעילותך המבורכת בוודאי עוד תימשך, לתקוות כולנו, לאורך שנים רבות. ייתכן גם, לא עלינו, שיהיה עליך לעמוד שוב בסיטואציות דומות לזו שחווית בלב העם. אם מותר מאחורי המקלדת להשיא עצה לפעמים הבאות – אל תיחת, חגי, והמשך לראות את הדברים נכוחה. אל תיתן לפחד להנחותך במעשיך ובמילותיך המדווחות עליהם. "חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה".

  8. דן

    בהחלט לא מגיע לחגי, שיש לו רקורד מוכח של כתיבה ראויה, לא מתנשאת, ביקורתית ומאוזנת על הנושא. ובייחוד לא מגיע לו שהוא נאלץ להעיד על כך בעצמו.

    ועם זאת, הביקורת ראויה להיאמר בעניין הזה: לא חלילה כלפי חגי אישית, אלא כלפי השמאל, וכן-כן, גם ואפילו בעיקר כלפי השמאל הרדיקלי, שהרבה פעמים הוא לא פחות לבן וגזעני מעמיתו השמאל הציוני-מפא"יניקי.

  9. דןש

    מענין שתוקפים את השמאל כ"לבנים מנותקים" ומי הם מנהיגי הימין ? ז'בוטינסקי, בגין, שמיר, אריק, ביבי – האם באו מתוך האוכלוסיה המזרחית. מדוע המזרחיים דבקים במי שמוציא גזרות ובונה כלכלה חזירית הפוגעת דוקא ב"עניי" העם?
    אכן השמאל הוא אנושי וכל מה שהתקבל כגזענות הוא הנסיון להשיג שוויון. נכון נסיון שכשל, בגלל …
    לא אפרט. אבל בכל מקרה נעשו נסיונות בתום לב.
    חייבים להפסיק עם לבוי היצרים הבא מביתו של הימין ולהפסיק עם הטענה להפרדה בין ה"שחורים" ל"לבנים". "טוב" שהיום קמו שחורים זרים ואפשר להפנו אליהם את חיצי האיבה. במקום שהממשלה תפעל למזעור התופעה היא רק יוצרת מצב המלבה אותה.

  10. כרמלה כהן שלומי

    בזמן האחרון נשמע יותר ויותר המושג 'שמאל מזרחי ושמאל אשכנזי' שכורה בור עמוק לשמאל כולו כשהוא יוצא מתוך הנחה שמול מה שנחשף בשכונות, נסוג כל יחיד בשמאל לחפירות מוצאו (או למוצאם של אחרים) וכך קורה ששניים שעד עתה ניצבו בחזית אותו מאבק מוצאים עצמם מתגוששים בזירה חדשה

  11. יוסי לוס

    הסכמתי עם מרבית דבריו של תום מהגר, אבל אני גם מסכים אתך שהכנסתך לתוך הבליל הרותח היא הוצאה מהקשר של משפט אחד שיכול להתפרש בדרכים שונות.

    אולם, לא היותך שייך לשמאל הרדיקאלי הופך אותך באחת למי שנותן דין וחשבון ממשי ואמיתי על שאלות של זהות ומעמד בתוך החברה הישראלית יהודית. לצערי הרב, נתקלתי במהלך שנות פעילותי ברבים כאלה בשמאל הרדיקאלי. להערכתי זהו עניין דורי. הפעילים מהדור שלך החלו את פעילותם כאשר השיח של הקשת הדמוקרטית המזרחית כבר תפס מקום מרכזי. לכן, רבים מכם כבר לא יכלו בקלות רבה מדי לדחוק את הפוליטיקה המזרחית
    לשוליים כמו שעשו הדורות הקודמים.
    כמובן שגם אלה הם הכללות ותמיד יש יוצאי דופן. לכאן ולכאן.
    וגם לצייר תמונה אחידה של השמאל הלא רדיקאלי, כמו שכל כך אוהבים לעשות בשמאל הרדיקאלי, היא שגויה. יש רבים ביניהם שנותנים דין וחשבון על הדיכוי המזרחי ויש אחרים שלבם גס בפוליטיקה המזרחית.

  12. yoni

    אתה רציני?
    כמה רחב – שלושה מנדטים?

  13. שרון לוזון

    הותקפת. הוכית. ואם לא היית מספיק זריז ובר מזל אז זה היה עלול להיגמר רע יותר.
    אני לא יודע מיהו בר הפלוגתא שלך כאן, אבל אני לא חושב שמתקפה כזו או אחרת צריכה לסחוט ממך התנצלות.
    מי שמכיר את הפעילות והכתיבה שלך יודע עד כמה זה מגוחך להאשימך בגזענות או בהתעלמות ממצוקת תושבי הדרום.
    אנחנו חיים בעידן מוטרף וזה מוציא את כל השדים מכולם. ובמלחמת הכל בכל הזו מופרחים הרבה שקרים והרבה ססמאות.
    אני מקווה, ובעצם בטוח, שזה לא ירתיע אותך מלהמשיך, ואני מקווה שלא תתן לאיש להדוף אותך למקום של הצטדקות.
    אין סיבה לכך.

    שרון לוזון
    (מזרחי גדל גוף עם פה מלא שיניים צהבהבות)

  14. בשיר

    אני חושב שתיאור השיניים של אותה אישה הוא רק נסיון להזכיר לה מי האשם האמיתי בזה ששניה לא מטופלות , בטוח שהאשם האמיתי הוא לא הסודאנים … בריאות השיניים והפה היא פונקציה של המצב הסוציואיקונומי. שמי אשם בזה זה מדיניות בריאות קפיטליסטית שלא אפשרה לה לטפל בשיניה במחירים סבירים ,
    זה היה נסיון להזכיר לה מי האשם האמיתי במצבה הח׳רבאנה במדינה הזאת .
    תודה

  15. אבי זלינגר

    לדעתי חבל בכלל להתייחס אליהם, או לנסות לעזור להם או לדבר איתם, כי הם טראומטים לחלוטין .
    החשיבה שלהם היא מזרח תיכונית, ושום אשכנזי או שמאלן, לא מסוגל בכלל להבין את המנטליות שלהם.
    הכותב לא ימין ולא שמאל

  16. דרור בל"ד

    זה שאתם מודעים למאבק המזרחי זה יופי, ממש יופי, ואני קורא לכל הקוראים והכותבים למחוא לכם כפיים. חבל שאינכם מסוגלים לקרוא טקסט בסיסי שנושאו הוא לא המאבק המזרחי ולא ההתייחסות של השמאל האשכנזי אליו, אלא, במקום זאת, התקפה אישית מכוערת ונבזית של אחד מגדולי המתנגדים.

    אפסים חשודים בציונות, זה מה שאתם.

  17. רמי אדוט

    חצי שן צהובה ? הי, יש עוד משהו, כאילו בשוליים, להגיד על חצי השן הצהובה של האישה משכונת התקווה. אולי הוא יעזור לנו לצאת מהעיסוק האובסיבי ברחרוח אחוריים – ששיניים בישראל הם עניין למאבק לצדק חברתי. שיש בישראל אנשים שנראים כמו בימי הביניים וזו ממש לא הגזמה. זה מקומם בטירוף. אנחנו חייבים להיאבק למען שירות שיניים ציבורי. ויש מאבק כזה – נכון שפחות שמעתם עליו ונכון שהוא עדיין לא מאבק עממי אבל הוא קיים. קודם לילדים, אח"כ לקשישים, אח"כ לכוווולם. ראו אתר ועצומה למען בריאות שיניים ציבורית לקשישים. בואו לעזור http://info.org.il/teeth4all/wp-content/uploads/2012/01/TeethReport_2011.pdf

  18. ג'ורג' אורוול התנחל בשיח הציוני

    צריך להיזהר ולא לתת נשק בידי הימין הכובש — את פלסטין ואת השכונות. הימין הרי הופך שחור ללבן, בעזרת מלביני "תורת המלך" ו-KING BB.

    הם יצרו עברית חדש – "עיוורית" אורווליאנית. שחור זה לבן, שקר זה אמת. גם בוויכוח הזה הימין מעוות את המציאות וטוען שהוא –מביבי וישי עד ברוך מרזל, רגב ובן ארי– מגן על "בעלי השיניים הצהובות" מהתקפות ה"סמול", שכאילו תוקף את העניים…

  19. כאילו שהשמאל אשם בכיבוש, וגם בעוני.

    בתחתית כוס החצי תה-חצי קפה שמגיש לנו תום מהגר, נמצא הרעל. כאילו השמאל אשם בכיבוש, וגם בעוני.

    תום מהגר הוא כותב מוכשר שאימץ שיטות הרעלה יעילות יותר מאלו של יוזף גבלס ו"דר שטירמר".
    לתומו הוא נאחז בסיפור האישה השמנה והשן הצהובה כאילו מצא אוצר בלום שניתן להכות בו את השמאל.

    היות והימין –שמכיר רק את "בראשית" ואת מיתוס הברית, אינו מכיר במוסר היהודי– אביא לכם מישעיהו פרק א': "והם פשעו בי… ישראל לא ידע עמי לא התבונן… כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו… הוי גוי חוטא עם כבד עוון, זרע מרעים בנים משחיתים".

  20. דינה

    מאידך, אם תמכת בקליטה חסרת רסן של פליטים, הרי שגרמת נזק לתושבי שכונתך,זאת עשית מתוך תמימות, ללא יודעין כנראה. אבל זה לא מסיר אחריות. כפי שאין להסיר אחריות מתוקפיך.

    גם אם יתנו לכל הפליטים( שבעים אלף איש, בערך עיר) אישורי עבודה, זה יבוא על חשבון מישהו. אנו רוצים לראות אתיופים נחלצים ממעגל העוני, אנו לא רוצים לזרוק אותם לפשיעה ואז להאשים אותם במצוקתם.

    משום מה שקלטו כאן אתיופים, היו זהירים, עם הרוסים לא עשו הבחנות.

    ופליטים באים ובאים ואין סופר.

    אין מרכזי קליטה, ועדות בריאות, כלום. כי כנראה שאין תקציבים. אבל מאידך יש להפעיל הומניות.

    זה נעשה בגינות של ילדי שכונת התקווה. בחצרות שלהם שהפכו לשרותיים ןמחראות מאולתרות.

    מצטערת, לא הגיוני. ובסופו של דבר כן פגע ופוגע בשכבות החלשות.

    תמכת בדבר לא מאורגן ולא מדוד.

    היית צריך לתמוך בהבאה מבוקרת של פליטים, במעקב אחרי טיפולם הרפואי, ואז היית עושה לך תומכים.

    להיות טוב לכוולם, זה לעבוד על כוולם, ואת זה שכניך לא קיבלו. מבינה את כעסך לאור תקיפתך. מאחלת לך החלמה מהירה.

  21. יריב מ

    האם התפלק לחגי מטר יציאה של גזענות (על בסיס מעמדי) ולו ברמת הניסוח? יכול להיות. זה כשלעצמו טבעי. כולנו קצת גזענים עמוק בפנים, ובמצב טראומתי זה עלול לצאת. הסתבר שחגי מטר הוא בן אדם.

    האם צריך להפנות את תשומת הלב של חגי ושל כולנו לתופעה הזו? בהחלט. רק לא בצורה של הוקעה או היאטמות למצב הקשה והקורבני למדי בו הוא היה נתון.

    ובכל זאת, אני רוצה להתפעל דווקא מהחלק במאמר החד של תום [בהסתייגות גמורה מהנימה האישית שאולי משתמעת נגד חגי] שנוגע להשוואה בין המתנחלים לפליטים האפריקאים.

    תום מראש אומר שזו השוואה מופרכת במדדים אובייקטיוויים. אבל מדדים אובייקטיוויים גלויים יותר למי שיכולים לעשות אנליזות מאקרו-חברתיות: יש להם את הכלים הפרשניים, האנליטיים, הנתונים, הזמן, הפניות הרגשית, והריחוק הבטוח מתחושת סכנה ומחלמה על הבית שמאפשרת את כל זה.

    לאנשי שכונת התקווה שטף הפליטים המאסיבי [שימו לב שהיחס לפליטים היה על פי רוב שונה בתכלית כשהם היו מיעוט קטן, לפחות באזור בדרום ת"א בוא אני גרתי בין 2006 ל-2010. שטף הפליטים הזה, שבא באופן כפוי על השכונה הוותיקה, ובליווי תעמולה ארסית שאין לחלק מהוותיקים את הכלים להבין כי היא שקרית, אכן נדמו כמעיין התיישבות כפויה בחסות אליטת הארגונים.

    מופרך? אכן, אבל לא כשאת\ה חשוף לנותיני החיים בשכונות הדרום. אז זה דווקא עושה סיפור הגיוני. ולעזאזל, היכולת להבין את נק' המבט הזו לא קשורה כלל להצדקה מוסרית, אלא ליכולת להבין כיצד צומחת -ונובלת – גזענות עממית, להבדיל ממוסדת.

  22. יריב מ

    מתוקן…
    האם התפלק לחגי מטר יציאה של גזענות (על בסיס מעמדי) ולו ברמת הניסוח? יכול להיות. זה כשלעצמו טבעי. כולנו קצת גזענים עמוק בפנים, ובמצב טראומתי זה עלול לצאת. הסתבר שחגי מטר הוא בן אדם.

    האם צריך להפנות את תשומת הלב של חגי ושל כולנו לתופעה הזו? בהחלט. רק לא בצורה של הוקעה או היאטמות הרגשית למצב הקשה, המסעיר והקורבני למדי בו הוא היה נתון.

    ובכל זאת, אני רוצה להתפעל דווקא מהחלק במאמר החד של תום [בהסתייגות גמורה מהנימה האישית שאולי משתמעת נגד חגי] שנוגע להשוואה בין המתנחלים לפליטים האפריקאים.

    תום מראש אומר שזו השוואה מופרכת במדדים אובייקטיוויים. אבל מדדים אובייקטיוויים גלויים יותר למי שיכולים לעשות אנליזות מאקרו-חברתיות: למי שיש להם את הכלים הפרשניים, הכלים האנליטיים, הנתונים, הזמן, הפניות הרגשית, והריחוק הבטוח מתחושת סכנה ומלחמה על הבית שמאפשרת את כל זה.

    לאנשי שכונת התקווה שטף הפליטים המאסיבי [שימו לב שהיחס לפליטים היה על פי רוב שונה בתכלית כשהם היו מיעוט קטן, לפחות באזור בדרום ת"א בוא אני גרתי בין 2006 ל-2010] הוא איום. שטף הפליטים הזה, שבא באופן כפוי על השכונה הוותיקה, ובליווי תעמולה ארסית שאין לחלק מהוותיקים את הכלים לחושף את שקריותה, אכן נדמה כמעיין התיישבות כפויה בחסות אליטת הארגונים.

    מופרך אובייקטיווית? אכן, אבל לא כשאת\ה חשוף לנתוני החיים בשכונות הדרום. אז זה דווקא עושה סיפור הגיוני.

    ולעזאזל, היכולת להבין את נק' המבט הזו לא קשורה כלל להצדקה מוסרית שלה [הגזענות של המוחלש אינה מוסרית יותר], אלא ליכולת להבין כיצד צומחת -ונובלת – גזענות עממית, להבדיל ממוסדת. גזענות היא לא סיפורי הבדים שסיפרו לנו על הרעים ההם עם המצנפות. גזענות היא אולי נטייה של טיפוסים מסויימים, אבל היא מתפשטת באופן רוחבי בתנאים תרבותיים, חברתיים, כלכליים ותיאלוגיים מסויימים.

    התנאים התרבותיים הקשים פה הם תודעה סופר-שבטית שמאפיינית מזרחיים אבל ממש לא רק. למעשה היא מאפיינת את רוב החברה הישראלית שבנויה הכללות על הכללות – למעט כמה יוצאי דופן (מקווה שחמקתי מהכללה בעצמי). ולסיום, אם יש משהו שבכל זאת ניתן לומר במידה של הכללה, היא שבשכונות המוחלשות הגזענות אולי לא רבה יותר – אבל לטוב ולרע – היא מוחצנת ובוטה יותר.

  23. דרור בל"ד

    כותב יריב מוהר: "אני רוצה להתפעל דווקא מהחלק במאמר החד של תום [בהסתייגות גמורה מהנימה האישית שאולי משתמעת נגד חגי] שנוגע להשוואה בין המתנחלים לפליטים האפריקאים".
    ראשית, לא ברור לי מדוע הסתייגות ולא שלילה מוחלטת. הנימה האישית אינה אולי משתמעת אלא היא היא המאמר כולו, החל מהכותרת וכלה בהשתלחות שמניעיה לא מובנים לי פרט אולי לנסיון אומלל במיוחד לחקות את אורטל בן דיין ולהשוות את מטר לגורביץ.

    ההשוואה האומללה לא פחות בין הפלסטינים לבין תושבי שכונות דרום ת"א – ולא בין מתנחלים לבין מהגרים, כך מציגה את ההשוואה הפרופגנדה הציונית – זו השוואה מופרכת ע"פ כל קנה מידה. הפלסטינים רואים בכל מתנחל ומתנחל פולש שיש לסלקו מסיבות מובנות. הם לא נתפסו כאנשים הנמלטים על נפשם אלא כקולוניאליסטים.
    לא כך תושבי השכונות. כפי שאתה בוודאי יודע, אלה גילו חמלה כלפי המהגרים והבנה למצבם, וכעסם הופנה אך ורק אל הממשלה שזנחה אותם. עקבתי השבוע ביו טיוב אחר כל ההפגנות בהן השתתף בן ארי. הקשבתי קשב רב גם לבן ארי וגם לשאר הדוברים, ביניהם גם מפגינים מהשורה. אלו לא נזקקו למדדים אובייקטיוויים גלויים לעשיית אנליזות מאקרו-חברתיות, לא היה בידיהם הכלים הפרשניים והכלים האנליטיים, הם גם לא נזקקו להם. הם גם לא נזקקו למירי רגב ולדברי הבלע שלה, גם לא לאלי ישי ולדברי הבלע שלו, לא לנתוני המשטרה ולאחוז היחסי של הפשיעה לעומת כלל האוכלוסיה – נתון שפומפם שוב ושוב ע"י יחצ"נים ומעצבי דעת קהל למיניהם, לא לנתוני משרד הבריאות ולפירושיו של הארכי גזען ישי ולא לדני דנון שבא והסית נגד המתייפייפים כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. הם נזקקו לאוזן קשבת ולמי שיזעק יחד איתם את זעקתם נגד נתניהו, נגד אהרונוביץ', נגד אלי ישי, נגד המשטרה, נגד העירייה, נגד כל אלה הבאים ומתנחלים בשכונתם, נלחמים את מלחמות הנאורות שלהם כדי למרק את מצפונם, וכתוצאה מכך מנציחים את שהייתם של המהגרים דווקא שם. מי שהקשיב היה מיכאל בן ארי, ומן הנימוס הוא שאם מקשיבים לך תקשיב גם אתה למי שהקשיב לך.

    "היכולת להבין את נק' המבט הזו לא קשורה כלל להצדקה מוסרית שלה [הגזענות של המוחלש אינה מוסרית יותר], אלא ליכולת להבין כיצד צומחת -ונובלת – גזענות עממית, להבדיל ממוסדת".
    הגזענות היא במוחו הקודח של יוסי גורביץ, אין להנחה זו שום אחיזה במציאות. קריאות סודנים לסודן אינה גזענות. קריאות סודנים לצפון ת"א ולקיסריה אינן גזענות. קריאות ביבי הביתה, אהרונוביץ הביתה, מפכ"ל המשטרה הביתה, אינן קריאות גזעניות. קריאות מדינת משטרה אינן קריאות גזעניות. להבדיל אלף הבדלות, גם תיאור אחת התושבות כאישה אחת בעלת חצי שן צהובה אינה גזענות – ובמיוחד לאחר שהוסברה והובהרה כוונת הכותב.
    http://www.youtube.com/watch?v=h5TWelXlOWs

  24. איזמיר

    גי מטר אומר כך: "אני מסכים לגמרי שחלק גדול מההגמוניה האשכנזית, הציונית והליברלית, שחולשת יפה-יפה על מוסדות התרבות המרכזיים והמסובסדים, על מערכת המשפט, על התקשורת ועל הפוליטיקה – היא גזענית כלפי מזרחים". למה אתה מסכים? כדי להחניף לטרנד החדש של "השמאל המזרחי"? כבר עשרות שנים, מאז המהפך, שישראל עוברת תהליך של 'התמזרחות' – בלבוש, במוסיקה, בסלנג, בג'סטיקולציה, בערכים של צריכה,והדבר מתבטא בעיקר בתקשורת (פרסומות הם דוגמא מצוינת) וודאי בפוליטיקה (תרבות מרכז הליכוד ותרבות במובן הרחב של המילה) – אז איך אפשר להפוך את הדברים?

  25. תום מהגר

    אני חושב שהתגובה של חגי לפוסט שלי מעידה כי האמירה "אני מודע לפריווילגיות
    שלי", שנוהגים להפטיר, היא רק מס שפתיים.

    קודם כל, חגי כותב "אני ממש לא חושב שהיא דמון". מס' שורות אחרי זה: "אז למה הזכרתי את התיאור הפיזי שלה? משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהפוסט כולו נועד לתאר פחד". רק אני רואה את הסתירה כאן?

    אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שאם חגי היה מודע לפריווילגיה שלו ופועל בהתאם, אז הפעילות שלו בשכונה היתה מתמקדת בניסיון להצמיח עיתונאי מתוך השכונה שיכתוב עליה, או כל פעילות אחרת שתומכת בכוחות שקיימים בשכונה. ולא שהוא, באמצעות ההון התרבותי שהוא מביא איתו (שנגזר, בין היתר מהון חומרי) יבסס את עצמו כעיתונאי במרחב של השכונה. והעובדה שהוא לא תושב מקורי של השכונה מאד בולטת, ואני אסביר איך:

    שוב, הציטוט "אז למה הזכרתי את התיאור הפיזי שלה? משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהפוסט כולו נועד לתאר פחד". ובסוף פסקה זו: "היה גם משהו מפחיד ויזואלית ורגשית במראה של אותה חצי שן בודדה".

    נהוג לומר ש"אדם הוא תבנית נוף מולדתו". ובכן, מה קורה כאן? את חגי מפחידה המצוקה. הוא הגיע ממקום שהיא זרה לו. אם נמשיך את המחשבה שעיתונאי תושב השכונה היה מסקר את ההפגנה הזו, אז גם אם הוא היה חוטף צעקות, המראה עצמו לא היה מפחיד אותו. הוא גדל שם, אולי הוא היה מכיר אותה אישית, בטוח שהוא ראה דברים מעולם (אגב, לסבתא שלי לא היתה אפילו חצי שן. אולי בגלל זה הגבתי כמו שהגבתי). ז"א- גם אם הוא היה מותקף, הוא לא היה משתמש באישה ובמצוקתה על מנת לתאר את הפחד.

    ואגב, חגי אמור להכיר את הכלל המוסרי הבסיסי שאדם לעולם אינו אמצעי, אלא מטרה בפני עצמה. אז בכל מקרה אסור היה לו לכתוב- "הפוסט נועד לתאר פחד". נו אז מה? בעיות השיניים של התושבים הם האמצעי לתאר את הפחד שלך? את החוויה הקשה שעברת? לא טוב.

    ונקודה אולי הכי חשובה- כשחגי כותב "רציתי לתאר פחד", הוא למעשה מניח שתושבי השכונה לא קוראים את מה שהוא כותב. הרי אותם המראה הזה כלל לא מפחיד. היא שכנה שלהם. הם רואים אותה כל יום, ועוד רבים אחרים עם הבעיות רפואיות אחרות, שלחגי אולי הן נראות זרות ומפחידות, אבל מבחינתם זו המציאות המייאשת.

    זאת אומרת, שלא במודע, חגי "ראה את האימה ורץ לספר לחבר'ה", הוא רץ לספר "מה קורה שם". הוא רץ לספר למעגל של החברים שלו מה קורה בשכונה שהיא לא כמו שלנו, שבה כל השיניים במקום, אלא בשכונה שלהם. הוא מניח שקוראי הפוסט שלו הם "אנשים כמוהו", כפי שבוועדות הקבלה של יישובים קהילתיים רוצים שליישוב יגיעו "אנשים כמונו". ולכן אני קפצתי- כי במובן הזה אני לא כמוהו, ועוד רבים אחרים. יש להניח שלעיתונאי המדומיין שלנו, תושב השכונה במקור, יש מעגל חברים שונה ממעגל החברים של חגי, ולכן הנמענים של כתיבתו היו משפיעים על תכניה.

    צר לי- אבל ברובד עמוק, יש כאן משהו מאד קליקאי ובורגני. כאשר שרון שחף כתבה, במאמר ההוא בהארץ, שמזרחיסט, כהגדרתה, אמר לה "תבואו תרכינו ראש", הבנתי את הביקורת שלה. זה לא בסדר להגיד ככה. אבל מותר בהחלט להגיד "תבואו, תתחילו מלמטה. עליכם להשעות את היתרונות העצומים שלכם ביחס לתושבי השכונה. בלי צילומי סטילס, בלי פוסטים ובלי תיאוריות מהפכניות. פשוט תעזרו להצמיח כוחות חדשים שהם יהיו הקול של השכונה, ולא אתם."

    אכן, לא הבטיחו לנו פוליטיקה קלה. גם לי זה לא קל. באמת.

  26. מצעד העליבות והשטנה

    הניסיון לטעון כי העובדה שמטר מתאר את האירוע המפחיד שקרה לו, סותרת, כביכול, את הצהרתו שהוא איננו מעוניין לעשות דמוניזציה לתושבי השכונה -ניסיון מגוחך.

    מגוחכת אף יותר היא הטענה שמטר אמור היה להכשיר עיתונאי תושב השכונה (תושבה המקורי, שכן מטר הוא תושב לא מקורי…)…

    בקיצור מה שמהגר אומר למטר זה – אתה עיתונאי ופעיל וגר בשכונה – אבל לא, לא אל תהיה פעיל, אל תהיה עיתונאי, ואל תגור בשכונה, ואל תענה לי, יא אשכנזי מניאק.

    וכשמתקיפה אותך ומכה אותך אישה גדולת גוף, אתה אינך הקורבן, אלא היא, כיוון שציינת ברשעות שהיא גדולת גוף ובעלת שן צהובה…

    המהלך הזול והבוטה של מהגר כל כך שקוף, שמצער לראות כמה בקלות הוא עובר בחוגים מסויימים.

    ותגובתו האחרונה כאן רומזת שמאמרו מלכתחילה לא היה כן, ושלא הייתה בו את ההגינות האינטלקטואלית הבסיסית הנדרשת כדי לקיים לדיון. חבל שמטר בכלל טרח לענות לו.

  27. י

    תום יקר, אני מסכים איתך בעניין הדמוניזציה שעשה חגי לאישה ולחצי השן שלה – מתוך פחד, וגם אם לא במודע (ראה תגובתי למעלה).

    אבל גם אתה אמור להכיר את הכלל המוסרי הבסיסי שאתה ממהר להפעיל על חגי שאדם לעולם לא אמצעי (בלבד, שכחת לציין) אלא מטרה בפני עצמה. האם חגי היה מטרה בפני עצמה כשכתבת את הפוסט, או שמא הוא שימש לך אמצעי?

    וכשהיכתה בך ההכרה (אולי בעקבות תיאור השיניים החסרות שהזכיר לך את סבתך) בפסול שיש בתיאורו של חגי – האם ניסית לעמת אותו ישירות עם הפסול, או שמא "רצת לספר לחבר'ה" בהעוקץ?
    תמהני.

    ואגב, להגיד "גם לי זה לא קל" זה מה-זה אשכנזי בעיניי (שלא לומר: מעיד על חוסר מודעות לפריווילגיה).