• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אני, עצמי והשיח המזרחי

תלמידי שנה ג' לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית פגשו את הפרופ' אווה אילוז לשיחה על מזרחיות, אפליה והפולמוס ב"הארץ". למרבה הפלא, התלמידים האשכנזים שהיוו רוב בכיתה, נמצאו מתקרבנים, כן כן, ממש כמו מזרחים, הכול כדי להתחמק מהדרישה לשוויון
מורן מימוני ואיתמר טובי (טהרלב)

בסוף פברואר השנה, כתבה פרופ' אווה אילוז סדרת מאמרים בעיתון "הארץ" על היחס המעמדי שבין מזרחים לאשכנזים בישראל בשנים האחרונות. במאמר הראשון אילוז מבססת את הטענה שקיימת אפליה כלפי מזרחים בישראל, המאמר השני הוא מאמר תגובה לכל אלה שמאמינים במריטוקרטיה והמאמר השלישי מפרט את המנגנונים העדינים והמתוחכמים שבאמצעותם פועלת אפליה. חייבים להודות, על הנושא נכתב ודובר רבות. בכל זאת, מאמריה של אילוז גרמו לסערה – רבים ביקרו, חלק תקפו ואחרים אף תקפו את תוקפיה.

אווה אילוז. במעין היפוך קרניבלי, השיח המזרחי היה הדומיננטי, לשם שינוי; את השיעור העבירה אישה מזרחית משכילה, דבר שכנראה הפך לרגע את מערך יחסי הכוחות בכיתה. צילום מסך

במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית, הבין סגל הקורס "חברה בישראל" כי ניתן לקיים שיעור שיהיה סוציולוגי ואקטואלי באותה נשימה ולפיכך תיאם שיעור שלם עם פרופ' אילוז שבו תשוחח עם הכיתה על סוציולוגיה עכשווית של החברה בישראל. הסטודנטים והסטודנטיות התבקשו לקרוא את שלושת המאמרים שפורסמו וכן מבחר קצר משלל התגובות. בשיעור, אילוז הסבירה את פרשנויותיה על החברה בישראל, הרחיבה על המאמרים ב"הארץ" והתייחסה להד העצום שהם עוררו. בהמשך היא ביקשה מהסטודנטים להגיב לה, שכן רצתה ללמוד טענות חדשות, מאתגרות, מעניינות וסוציולוגיות מתלמידי שנה ג'.

לימודי לובן

את השיעור החלה פרופ' אילוז בהסברים: כיצד היא רואה את הסוציולוגיה וכיצד היא מסתכלת על ריבוד כתופעה סוציולוגית, ובמיוחד המקרה הריבודי של מזרחים בישראל. מצד הסטודנטים, לעומת זאת, במקום טיעונים סוציולוגיים מפולפלים, החלו להישמע במהלך כל השעה שהוקדשה לדיון פרטים על חייהם האישיים ותחושותיהם. כך, סטודנטית שהגדירה את עצמה כאשכנזייה[1] שאלה: "האם כל חיי אאלץ להסתובב עם התחושה שכל מה שהשגתי ואשיג הוא לא בזכותי אלא בגלל צבע עורי והמעמד של הוריי?". סטודנטית אחרת, שהציגה עצמה בתור מהגרת אשכנזייה מאמריקה, שאלה "למה לא חוקרים מהגרים מהמקום ממנו באתי אני? למה חוקרים כל הזמן מזרחים בישראל?". סטודנטית נוספת שטחה את נקודת מבטה על מידת היוקרה החברתית שניתנת לאשכנזים ומזרחים בתחומים מקצועיים שונים, מתוך רקע תרבותי כביכול שונה, וסטודנט אחר ניסה לקחת את הדיון לעניין היעדרותם של מהגרים אקדמאיים מבריה"מ לשעבר מהקמפוס בהר-הצופים.

היה מעניין לראות שלא עלו שאלות שמנסות לקדם פתרון, לא נעור שיח של פתרון לתופעה האתנית המורכבת ארוכת השנים שהוצגה במאמריה המדוברים של אילוז; במקום זאת, היגדים רבים עסקו בחוויה האישית-רגשית של הסטודנט עצמו בנוגע לקבוצת הייחוס שלו (או קבוצת העניין שלו).

בדומה למקרים אחרים, כמו זירות הטוקבקים המקוונות, התגובות "האשכנזיות" אליהן נחשפנו בשיעור בכיתה הראו כי כאשר עלתה תמונת המצב העגומה של מזרחים בישראל, אופן התגובה "האשכנזי" נסב על החוויה הרגשית שלהם מול הטיעון הזה, ללא התייחסות עניינית ורציונאלית לטיעון עצמו. במלים אחרות, נראה כי רוב התגובות נעו סביב מצוקותיה של הזהות ה"אשכנזית" גופא ואופן התמודדותה עם סוגיית האפליה וההדרה של יהודים מזרחים בישראל.

פרופ' אילוז, באמצעות פרסום מאמריה באחד משלושת העיתונים הגדולים בישראל, ניסתה לאבחן חולי חברתי על-ידי ניתוח מהודק, הצפת הדיון ומתן תשובות תיאורטיות-סוציולוגיות לשאלות וטענות רבות הנוגעות לריבוד האתני המורכב בישראל. אילוז השתמשה בחוויית חייה כהדגמה תיאורטית של טענה סוציולוגית. לעומת זאת, הסטודנטים בשיעור השתמשו בחוויות חייהם על-מנת לנסות ולהפריך את טענתה, להסיט או לטשטש את השיח מהמוקד, ללא תיאוריה, מיקוד או התייחסות דיסציפלינארית רלוונטית. הסטודנטים בשיעור פעלו נגד אחד העקרונות החשובים במדעי החברה הגורס כי אכן ניתן להשתמש בתיאוריה כדי להסביר חוויה אחת, אבל אי-אפשר להשתמש בחוויה אחת כדי להפריך תיאוריה שלמה.

קרנבל הרגשות

ייתכן כי מדובר באסטרטגיה שמטרתה השבת הסדר הריבודי על כנו; כוונתנו לסדר הקיים שבו רוב הגיבורים ודמויות המפתח בתיאטרון האוניברסיטאי, כלומר אלו המאיישים את תפקידי המפתח "בהצגה" ומובילים את הקו העלילתי – המרצים והמתרגלים – הנם אשכנזים. כך, גם רוב התלמידים באוניברסיטה הינם אשכנזים, ובשיעור המדובר, במעין היפוך קרניבלי, השיח המזרחי היה הדומיננטי, לשם שינוי; השיעור היה מגובה במרצה שהיא אישה מזרחית משכילה, דבר שכנראה הפך לרגע את מערך יחסי הכוחות בכיתה. זוהי אינה סיטואציה רווחת, ולמרות זאת, הדיון על אודות עוולות חברתיות בישראל, הוסט לטובת שיח ארוך חסר מיקוד או מטרה אשר הזכיר יותר סשן טיפולי המוני או קרנבל רגשות מאשר שיעור סוציולוגיה של תלמידי שנה ג'.

נראה כי הדבר נעשה במטרה להשיב להגמוניה את כוחה, גם אם נלקח רק באופן חד פעמי, במסגרת שיעור יחיד, בקורס אחד. בתחילת השיעור ביקשה אילוז מהתלמידים לנסות ולבקר את התיאוריה שהעלתה, אולם בחינה מעמיקה יותר של "הטענות" שהועלו מעידות על הסטה רטורית של הדיון משיח סוציולוגי רציונאלי לשיח לא אקדמי, לא סוציולוגי. שיח האפליה שהעלתה פרופ' אילוז בשיעור חברה בישראל נתקל במנגנון של התנגדות. מנגנון זה עיקרו הסטת השיח הביקורתי – זה החושף את המנגנונים המפלים – אל תוך עולם תחושותיו של הפרט שמשתייך לקבוצה המפלה.

התקרבנות זו מסיטה את הדיון מן המנגנונים המפלים ומקורבנותיהם האמיתיים לעבר חווייתו הפרטיקולארית של הפרט אשר משתייך לקבוצה ההגמונית והמפלה. פרקטיקה מעניינת זו של התקרבנות רגשית של ההגמוניה הישראלית, מטרתה מבחינה פוליטית להפוך את הניתוח הביקורתי על פיו ובכך לטשטש ולהסוות את המנגנון הריבודי הפועל לטובת אותה הגמוניה מתקרבנת. באמצעות ניסיון המיצוב שלהם גם כקורבנות, האדם הממוצע יכול להניח כי  "קורבנותם" של המפלים דומה במידה מסוימת לקורבנות האפליה החברתית שאילוז תיארה במאמריה (היעדר דורות שלמים של קבוצות אתניות מהאליטה התרבותית-משפטית-אקדמית-כלכלית בישראל).

כלומר, מעבר להסטת השיח הרציונאלי על האפליה הישראלית לשיח לא רציונאלי, דבריה המתקרבנים של הסטודנטית מונעים מהקורבנות החברתיים האמיתיים לייצר, לארגן ולגייס דרישות פוליטיות לשוויון. אם הסטודנטית, כסמל של ההגמוניה, לוקחת את "תפקיד" הקורבן אז נתקשה לזהות מי הקורבנות האמיתיים בזירה החברתית וכך נתקשה לנסח משטרי הצדקה חדשים, כלומר לדמיין ולעודד מחשבה חברתית ופוליטית חדשה ומרגשת.

איננו מתיימרות לדעת מדוע כך הוא הדבר: האם "ההגמוניה האשכנזית" בורחת למגרש של שיח לא רציונאלי-רגשי-פרטיקולארי מכיוון ששם לא פועלים החוקים הקשוחים של הרציונאליות האוניברסאלית? האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – וכעת הבנים (והבנות) אינם יודעים כיצד להגן על עצמם, אז הם משתמשים באסטרטגיית התקרבנות שבסופו של דבר רק משעתקת את אי-השוויון?

המאמר המקורי פורסם בפקפוק -העיתון המקוון של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מורן מימוני היא סטודנטית בשנתה השלישית לתואר ראשון בסוציולוגיה ותקשורת ובמסלול המואץ לתואר שני בסוציולוגיה. איתמר טהרלב הינו בוגר של החוג שפה וספרות גרמנית ונמצא במסלול לתואר שני בסוציולוגיה

כנראה שיעניין אותך גם: