אני, עצמי והשיח המזרחי

ריבוד היא תופעה חברתית. ריבוד אתני גם היא תופעה חברתית. מדוע אם כך מגיבים השומעים האשכנזים למשמע עובדות מוצקות שנחקרו כמו קיומה של אפליה אתנית בישראל בצורה אמוציונאלית?
משתי סיבות:
א. משום שקשה להם להתמודד עם העובדה כי עוני או סיכויי הצלחה עוברים בתורשה בדיוק כמו כסף וקשרים ומשום שכולנו חיים בסרט ליברלי שבו לכולנו יש סיכוי שווים להצליח בעולם הזה.
ב. והנה משהו שהמזרחים לא יאהבו לשמוע: משום שבמהלך השנים המסר שאי השוויון החברתי הוא חלק אינהרנטי ממערכת חברתית מפלה לא הועבר בצורה עניינית. השיח הרגשני, גם בימים אלו תופס יותר מדי מקום מרכזי גם בתנועת הנגד המזרחית הדורשת חלוקת משאבים שווה יותר. גם היום הקולות העולים מתנועות לשוויון מזרחי-ספרדי מבוססות בדיוק על אותם תגובות שמהם סולדים הכותבים כשחבריהם האשכנזים מדברים:
יותר מדי תלונות לגופו של עניין, פחות מדי תלונות נגד מערכת.

כותבי המאמר מייצגים את כל מה שרע בעמדה האקדמית המתנשאת. בעבר היו אלה המודרניסטים, היום הם אלה חלקים מה"ביקורתיים" אשר נושאים את בשורת האמת המשחררת ומייחסים חוסר רציונאליות ורגשניות לילידים האומללים שמסרבים להבין את האמת.
הביטחון שלכם באמת הביקורתית לא מאפשרת לכם את הכלי הבסיסי ביותר במחקר הסוציולוגי -"הבנה אמפתית". במקום להיות מסוגלים לשים את עצמם בנעלי הנחקרים שלהם הם עסוקים בלדרוך עליהם, בעודם משתמשים בהיגיון ובשפה שאפיינה את המחקרים הנוראיים של פרנקנשטיין והסוציולוגיה הממסדית של שנות החמישים והשישים.
באמת כמו אנשי השכונות הילידים שלכם לא הצליחו להבין את דברי הפרופסור המכובדת ולהשכיל להתייחס לדבריה הצורה רציונאלית. במקום כך פנו , ככה הם האשכנזים האמוציונאליים, לחוויות חייהם האישיות.
אני ממליץ לכם בחום לחזור ולעיין קצת בגופמן וגם בבאטלר ואפילו פוקו, כדי להיזכר שכוח חברתי וזהויות הן תלויי פרפורמנס, העליהום שלכם על הסטודנטים שם אותם בעמדה מוחלשת, זהותם "ההגמונית" לא עמדה להם שצוות הקורס אשר אחראי על לתת להם ציונים ופרופסור מהמפורסמות שבמחלקה תוקפת אותם ואת השקפת עולמם. כל שנותר להם הוא הידע היומ יומי שלהם, ידע שכותבים ביקורתיים אוהבים להעמיד על נס. במקום לנסות ולהבין את הסיטואציה הזו ואולי דרך שיקוף שלה להתחיל ולעשות לה דה-קונסטרוקציה שתוביל לחשיבה ביקורתית פרודוקטיבית עליה, אתם בוחרים להתנשא ולהפעיל על הסטודנטים שלכם אלימות סימבולית.
חבל.

בתור סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה אני נבוך מול המאמר הזה. המציאות, כידוע, היא דינמית. האפליה כנגד המזרחיים בארץ היא עובדה מוגמרת אבל הכותבים מנציחים אותה בכוח ומונעים ממנה את הפוטנציאל להשתנות. הרצון של הכותבים לדבר בכוח על ההגמוניה האשכנזית הדכאנית במקום להניח שאולי משהו משתנה, שאולי חילופי הדורות בארץ מצליחים לשנות את מצב העניינים הופכים אותם עצמם למתקרבנים במקום אותם סטודנטים אשכנזים או אשכנזים לכאורה שהם שמעו בשיעור. קצת יותר אמפתיה ופחות התנשאות, כמו שכותב גיא שני, רק יעשו טוב. כך גם לגבי המלצתו לרענן את גופמן. גם השימוש במונח "קרנבל" כדי לזלזל בחוויית חבריהם הסטודנטים לא מוסיף להם כבוד. חבל מאוד שזה מה שהם מצליחים לייצר, הסוציולוגיה ש השיעור הזה דווקא נראית לי מרתקת הרבה יותר.

המחקר הסוציאולוגי אמור לנסות להתמודד עם שאלות כגון: א) כיצד צמחה תופעת אפליית עדות המזרח ב)מה המצב בתקופתינו
ג) לאן פני העתיד.
אינני עוסק בתחום, אבל לתחושתי אין לנתק מחקר זה מהמגמות הפוליטיות שמתרחשות במדינה-ואני לא מתכוון רק לשנים האחרונות, כי למגמות אלה יש קו רגרסיה ברור מימי המדינה הראשונים.
המסקנה המתבקשת שלשיח יש חשיבות רבה בתהליך לנתח לאן אנו צועדים בנסיון ליצור חברה רב תרבותית.
יחד עם זאת, במאמר של מורן ואיתמר מוזכרת התכנות של "אסטרטגיה שמטרתה השבת הסדר הריבוני על כנו" ו"להשיב להגמוניה את כוחה".
לפי עניות דעתי,המתווה של "אסטרטגיה " ו" הגמוניה" הנ"ל הם חלק בלתי נפרד מקונספירציה שנרקמת באיזה מוסד עלום שם, אשר משימתו לקבוע אסטרטגיה כדי לשמר הגמוניה.
בעיני זה הזוי ויש בכך להטות את הדיון מעיקר הנושא שהוא חשוב ביותר.
שיני לא קהו. אני מסרב להכלל ברשימת אוכלי הבוסר.
אני דור ראשון של עולי יהדות אירופה, ניצול שואה.בני לא צריכים להכות על חטא. אם הם מצליחים במעשיהם ( חלקם באקדמיה), זה לא מפני שאביהם פילס את דרכם תוך שהוא דורך על מישהו אחר.

בזמנו עקבתי בעניין רב אחר מאמריה של אילוז. הניתוח האוניברסליסטי שלה היה משב רוח רענן בכל הנוגע לשיח המזרחי בישראל.

בשעור הנדון שעליו מבוסס מאמר זה הכותבים מציינים שתגובת האשכנזים בשעור לא היתה קשורה לטעונים ענייניים באשר לטיעוני אילוז אלא גלשו לרגשנות הצטדקותית. הם כותבים: " כלומר, מעבר להסטת השיח הרציונאלי על האפליה הישראלית לשיח לא רציונאלי, דבריה המתקרבנים של הסטודנטית מונעים מהקורבנות החברתיים האמיתיים לייצר, לארגן ולגייס דרישות פוליטיות לשוויון. אם הסטודנטית, כסמל של ההגמוניה, לוקחת את "תפקיד" הקורבן אז נתקשה לזהות מי הקורבנות האמיתיים בזירה החברתית וכך נתקשה לנסח משטרי הצדקה חדשים, כלומר לדמיין ולעודד מחשבה חברתית ופוליטית חדשה ומרגשת.

איננו מתיימרות לדעת מדוע כך הוא הדבר: האם "ההגמוניה האשכנזית" בורחת למגרש של שיח לא רציונאלי-רגשי-פרטיקולארי מכיוון ששם לא פועלים החוקים הקשוחים של הרציונאליות האוניברסאלית? האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – וכעת הבנים (והבנות) אינם יודעים כיצד להגן על עצמם, אז הם משתמשים באסטרטגיית התקרבנות שבסופו של דבר רק משעתקת את אי-השוויון?"

הייתי רוצה להוסיף נדבך נוסף לדיון. היום אנחנו הולכים להפגין נגד 45 שנים של שוד שיטטתי של נכסי העם הפלסטיני ואינוסו לחיות תחת משטר כיבוש צבאי. הדבר המעניין הוא שכאן, אשכנזים ומזרחים כאחד שותפים לשיח המתקרבן הרואה בתוקפן קרבן (הם התחילו, אלוהים נתן לנו וכו וכו.) כנראה שההתבצרות בהתקרבנות היא בסך הכל תרוץ להמשיך להחזיק בפריבילגיות שניתנות לקולקטיב "מופלה" לטובה (אשכנזים מול מזרחים, אשכנזים ומזרחים מול פלסטינים או ערבים).

הפתרון לפיכך הוא לא בפוליטיקת זהות (גם אם חשוב להבין מאין כל אחד מגיע) אלא בפתרון האוניברסליסטי המקדש את זכותו של כל אדם לממש את זכותו לחופש, רווחה ומימוש עצמו. זה מה שאהבתי במאמריה של אילוז, שגם אם היא תיארה ללא רחמים את האפליה כנגד המזרחים היא לא נשארה שם אלא יצאה משם לשיח האוניברסליסטי.

תודה למגיבות ולמגיבים.

התגובה של מיכאל לינדנבאום היא אולי מאמר עתידי שפשוט כותב את עצמו:

"תסביך שואה כפרקטיקת שימור כוח של האליטה בישראל"

או "למה האליטה בישראל סולחת לגרמנים, מבלה בברלין ומאשימה את קורבנותיה בישראל"

כמי קרא את שלושת המאמרים ב"הארץ" (למה אתם לא מציינים זאת?), אתם מתעלמים מדבר עקרוני: אילוז בעצמה עוסקת באינדוקיה, היא מכלילה מהמקרה הפרטי שלה. אין שם ניתוח סוציולוגי ולאשכנזים יש את כל הסיבות להיות תוקפנים. פעם אחר פעם תוקפים אותנו על כך שאיננו פתוחים, מבינים או מעריכים את המזרחיים אך אף אחד מהטיעונים לא נכון בהכרח. עומדים וצועקים עלינו ומצפים שנרכין ראש. זה לא מנגנון הגמוני וגם לא אפלייה, האשכנזים לא קורבנות אבל הם גם לא אויב של אף אחד. זהו שיח אקדמי מנותק ומיותר שרק מערער עוד יותר עם החברתיות. הפתרון: לעבור ולעסוק בבעיות סוציולוגיות משמעותיות יותר.

קראתי בתשומת לב ולא מצאתי אף לא מילה אחת מיותרת.

הם ישר מתגוננים

מאיר תודה על התגובה. אכן המאמרים שלה הם לא המוקד.

המוקד הוא מנוסת הבהלה של האליטה בישראל כל אימת שאנו מנסות לנסח דרישות פוליטיות כמו אלו שכתבת (רפורמה אגררית וכו).

אם מנתחים את סוגי התגובות לשיח המזרחי אז רואים שאחת הבעיות היא שבני האליטה שומעים "אסון\חידלון\קטסטרופה" כל אימת שאנו מבקשים "שוויון".

אני באמת לא יודע איך אפשר לצאת מהמלכוד הזה שהאליטה מציבה, מלכוד שגם מעניין מאוד מבחינה אנתרופולוגית, על הסתירות הלוגיות הרבות והמביכות שבו.

משטר ההפרטה המטורף של הליכוד שולט פה מאז 1977 .
עמור רוצה רפורמות ואני בעד,כמו שאני רוצה רפורמות,למשל פיצוי ממשלתי לקורבנות ההפרטה ,למשל הלאמות של מפעלים ממשלתיים והסתדרותיים שנבזזו,ואני מקווה שגם אתה בעד.
אתה רוצה לשנות את השלטון,ואני בודאי ובודאי רוצה לשנות השלטון ולחזור למודל של מדינת רווחה סקנדינבית.

אני יכול להציע לך איך לצאת מהמלכוד שבו האליטה מגינה על עצמה וטוענת שאין אפליה כלפי המזרחים.
מספיק שנקיים סיור ברחבי הארץ, בקטמונים, בקרית שמונה, קרית גת, ערד, דימונה, ירוחם, בתקווה ובעוד מקומות מוחלשים שבמקרה* חיים בהם בעיקר מזרחים. מספיק שקבוצת אשכנזים ומזרחים אמיצה מכל הגילאים תסכים לקחת חלק בסיור מסוג זה, לפגוש את האנשים שגרים שם, לשמוע את סיפוריהם ואת סיפורו של המקום בו הם חיים. באקדמיה קל מאוד להתגונן ולשקר- מול המציאות קצת פחות.
ויש לי הצעה נוספת- ביום מישי תתקיים "
"הפגנת הלא נחמדים" בשכונות ברחבי הארץ. אלו לא יהיו הפנתרים הוורודים של דפני וסתיו. אלו יהיו הפנתרים השחורים 2012. שווה לעקוב אחרי ההפגנה הזאת ודומות שיהיו לה. שם לא יהיו להקות וססמאות. יהיו בעיקר תסכול וזעם.

ולא האשכנזים או כל עדה שהיא לא לרוח מישהו.
יש הרבה ריח של אנטישמיות בדיבור על אשכנזים האשמים בכל ואין שום רצון פוליטי לשנות את משטר ההפרטה הליכודי.
צריך לעסוק בפוליטיקה,להילחם בהפרטה שהופכת את כולנו לעבדים. ולהשתלט בבחירות על הכנסת.
בעצם,את כל זה אמר ואומר איציק ספורטא לפני.

אני חוזר שוב

היהודים הדתיים חסידים וליטאים שהעתיקו את אורח החיים של אבותיהם אינם המטרה אליה יש לשלח את החיצים כאשר מדברים על האשכנזים כממשיכי דרכו של פאולוס ששואפים להכחדתה של ישראל. ההיסטוריוגרפיה שעיצב משרד החינוך, ושעוסקת בהגירת יהודים לפלשתינה ו אח"כ לישראל היא היסטוריוגרפיה שקרית. השתייכות "לעם יהודי" עד לפני 200 שנה לא היתה תוכן אנושי של אף יהודי. יש נסיונות לאנוס יהודים לקבל על עצמם את התועבה שבאה לידי ביטוי "שלילת הגלות","היהודי הגלותי","כור היתוך","היהודי החדש",וגם בשקר שיהודים עזבו מרצונם ולא הוגלו.מי שמנסה לקדם את האג'נדה של "בריאת יהודי חדש
" הוא ציוני אשכנזי שיש להילחם בו באש ובחנית.

קודם כל יש פה חומר לעוד כמה מאמרים, אם ננתח את התגובות.

יש את התגובות שהולכות לנושא השואה וקושרות-עם איזה הגיון הזוי- בין ניתוח המצב החברתי בישראל המודרנית במזרח התיכון, לשואה שחוללו גרמנים נאצים נוצרים ליהודים באירופה.

יש את התגובות שמנסות לכוון את האשמה למזרחים שמצביעים ליכוד. נכתבו אינספור מאמרים למה מזרחים מצביעים ליכוד. כנראה שזה משתלם להם יותר כי בכל זאת הקפיטליזם הדורסני מנע מפחות מזרחים להצליח לעומת "הסוציאליזם" המפא"ניקי שהביא ל100 אחוז של דיכוי הפגרה ורישוש בקרב מזרחים ולמאה אחוז הצלחה בקרב אשכנזים חילונים.
גם אם יש סיכוי שמזרחים יצביעו שמאל זה תלוי מאוד ביכולת של השמאל להשתנות וכרגע הוא משחק משחק של הכלה והדרה בו זמניים מול מזרחים, משחק מבלבל שכזה.

לפחות הימין אומר למזרחים לבוא בלי תנאים, ובלי משחק מבלבל של הכלה והדרה בו זמנית.

דבר נוסף שאני ומורן לא כתבנו זו הפריוילגיה של אשכנזים באוניברסיטה; הפריוילגיה לא להיות רציונאליים- הם לא צריכים להוכיח רציונליות הם יכולים לדבר דיבור רגשי בלי שאף אחד יפריע להם בחגיגת הרגשות, כאילו זה המועדון הפרטי שלהם.

בזמנו כתבה ד״ר בברלי מזרחי דוקטורט על אסטרטגיות החיתון של נשות קריירה מזרחיות כולל נשות אקדמיה. אח״כ באה פרופ׳ סמדר לביא וחידדה את ה ושא. אח״כ באה אירוס זריני וכתבה על כך מחקר כמותני שחלק ממנו התפרסם בספר אחותי. חלק אחר התפרסם ע״י תמרה טראובמן בעיתון הארץ. לפני שנעטור כתרים לפרופסור המדוברת עלינו לא לדלג על אסטרטגיית החיתון שלה. עם כל הכבוד להשגיה המדעיים על פי זריני היא הגיעה לאן שהגיעה עקב הון כספי ותרבותי ורישות של בעלה האשכנזי מהאליטה. לכן נוח לאוניברסיטה העברית לתת לה לקשקש קצת על מזרחים. זה לא מאיים על הפריבילגיות של אף אשכנזי ולא מסב לה נזק כמו זה שהוסב לאינטלקטואליות מזרחיות בלי בעל אשכנזי עשיר ומקושר באקדמיה ובממסד, המוציאות את כאבן בפואטיקה כמו זו הנהדרת של קלריס חרבון.

השיח היום צריך להתמקד בבעיות הקליטה של האוכלוסיה האתיופית, משום מה משוחחים בלי סוף על העבר הרחוק והכואב מאד של המזרחים. כותבים עליו. זה חשוב. אך מנגד יש לנו הווה מתמשך ומקופח. הווה חשוך ומסוגר.

כי הנה יש אנשים שמגנים על שחורים ומסתננים שאין לנו איתם היסטוריה ועבר, בשם מלחמה בגזענות עלומה, ושוכחים את יהדות אתיופיה שאין לה כמעט איזכור בנרטיב הישראלי, ותלמידיה אבודים במערכות החינוך בשל העובדה הזו.
מכאן צומחת לנו בעיה שהולכת ותופחת.
כל מי שמעורה בנושא, ובמקביל אף שוחה בחומר, יודע עד כמה הפצעהזה פעור ומדמם.

זה לא במנטליות שלהם. זה כן במנטליות של הישראלי המצוי. ילד אחד, חצי ילד, וכבר החשבון של ההורים נפרץ.

ומה שהרס את המזרחים היה הריחוק מהדת וההתאשכנזות בכוח שעברו, כולל טקסי גזיזת זקנים וגזיזת פאות.

לכן כיום יש חזרה בתשובה שלהם.

אבל מה יעזור להביט אחורה בזעם, בשל השילטון ומסריו המגוחכים הרבה מזרחים לא מבינים מה איבדו, ומקנאים באשכנזים על הריכוזיות הכלכלית שצברו.

אבל לא על הילדים שלהם שמהגרים מכאן בהמוניהם. ראה את כל ילדי שרי השמאל לדורתיהם כראשי חץ של התופעה המבהילה. רובם ככולם אשכנזים. כאמור מי שמאבד זיקה השורשית לכאן, יעדיף לקחת את התואר למקום אחר ברגע של משברון קל.

גבולות הויכוח צרים.

אני גדלתי באזור שטרסבורג בתוך הקהילה היהודית ואני פשוט מסתכלת מה קרה לתמידי הבית ספר שלי…זה מאד פשוט.
עכשו אם הבן שלך או הבת מתחתנת בגיל עשרים ויולדת מיד ואין לה בדיוק דרך לפרנס את עצמה -או הבן אין לו דרך לפרנס את עצמו, את תקני לו דירה ותדאגי שילד ולנכדים יהיה הכי פחות קשה ,זה מינמום של דאגה הורית-לכי לקרית יובל אם את לא מאמינה. כל טוב

גילוי נאות: אינני דוגל בהתפלמסות אקדמית עד לזרא. זה שנים ארוכות שנעדרתי מהאקדמיה ושפת הקומון סנס שגורה הרבה יותר בפי. תוספת: אני אשכנזי בעיקרי ורבע עירקי.

חורה לך מאוד איתמר הדבר שבה אתה מתמודד עם התגובות שאינן לרוחך.. בהתנשאות אין קץ אתה מזהה בהן תופעות פסולות לדעתך אולם אינך מתייחס לתגובה לגופה. נכון, אתה אחד והמגיבים רבים, ולכן עליך להתנצל מראש שאינך מגיב לכולם או לעמול קשה ולהגיב אחד-אחד. אבל לשים את כולם בצד אחד ולהקדיש מילים מניפולטיביות לאדם כואב – לא פחות ממזרחיים מוקפחים – כמו מיכאל לינדנבאום, זה פשוט מביש.

ולעצם העניין – דבר אחד הסוציולוגיה מפספסת, והוא מניע. מדוע שאני, כאשכנזי אליטיסט, ארצה לקדם אדם זר רק מפני ששם המשפחה שלו וגוון עורו מעידים על מוצא דומה לשלי? וכאן נכנס עניין ההיוריסטיקות, כללי האצבע. הסיכוי הסטטיסטי שאדם בעל שם מזרחי הוא אסיר/עבריין/אסיר משוחרר, או שיש לו קרוב משפחה כזה, הרבה יותר גדול מאשר לו היה בעל שם אשכנזי. נשמע גזעני להחריד, אבל נכון. כמובן גם כך מדובר באחוז נמוך ביותר. זו הפסיכולוגיה, בחלקה, מוטעת ככל שתהיה, זו טעות אלפא העדיפה על טעות ביתא.

אין ספק ולא צריך להיות ספק שהייתה אפליה, ברמה זו או אחרת. היא לא פחתה בגלל שעלה הליכוד לשלטון. היא פחתה בגלל תהליכים טבעיים. לא הייתה אפליה בקבלה למקומות עבודה כאשר מזרחיים לא עמדו בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות, כי הופלו כבר בבתי הספר.

מאוחר יותר, בשנות ה70 וה80, עמדו בתנאי הקבלה והחלו להתקבל לאוניברסיטאות ואז נראתה הייתה האפליה בקבלה למקומות העבודה.

אבל לליכוד לא הייתה כל אידיאולוגיה של שוק חופשי שנועדה לקדם את המזרחיים, הייתה פשוט שלילת הסוציאליזם. לא היה קשר בין הוגי הדעות הרוויזיוניסטים למדיניות הליכוד.

באשר לנתונים המשווים בין השכלת מזרחיים בצרפת והשכלת מזרחיים בישראל: בצרפת יש מלגות, לימודים זולים יותר, אפשר ללמוד בלי לעבוד. האם זה קיים בישראל? יתכן שבישראל נכשלו מכיוון שהיו צריכים גם לעבוד וגם ללמוד. ישראל דואגת פחות לענייה, בלי קשר למוצאם.

האם יש בדברי הצדקה לאפליה או גזענות? לא, אבל בעיקר מכיוון שאני לא חושב שיש תופעה מונוליתית כזו בארץ כה קטנה כמו שלנו, ישנן הרבה תופעות קטנות, אבל – בעיקר – הן פרי התנהגות ריגשית של אינדיבידואלים וכבר אינן משהו רגולטורי, ממשלתי.

נדמה לי שהחברה המזרחית לא באה חשבון עם השבר הגדול שעלה בתוכה בשנות ה50 וה60, השבר במשפחה הפטריארכלית. כמי שגדל בשנות ה80 ברמת גן ראיתי הורים מזרחיים שקנו לילדיהם כל שרצו, שרצו להיות החברים הטובים ביותר שלהם, הורים לילדים שעשו כל שרצו, היו חסרי גבולות, פלירטטו עם עבריינות, קיללו, השתמטו מלימודים, והכל בהבנת הוריהם.

האם דבר כזה יכול היה לקרות במרוקו או טוניס של שנות ה30 וה40? מסופקני. האב הכל יכול, הסוחר, בעל העסק, המקורב לשלטון, בעל המשרתים, בעל הזקן, הכיפה, בעל הכבוד – לא היה מרשה שיקרו דברים כאלה תחתיו. אך ההגעה לארץ חשפה את ערוותו של האב היהודי מזרחי בעולם מערבי – העדר השכלה פורמלית אקדמית בסטנדרטים מערביים, עוינות לרעיונות סוציאליסטיים וסוציאל דמוקרטיים חילוניים בדרך כלל אם כי לא תמיד, והנה האב יושב מיואש ומובטל במעברה ולאחר מכן בעיירת הפיתוח – וילדיו לומדים להיות הפוך לגמרי ממנו. מתרחקים מרחק בטחון מהדת, אבל גם מבטלים את הכבוד שרחש למי שהביאוהו ארצה. הסכסוך הערבי ישראלי מנע מאוכלוסיות אלה לחזור למכורתן לגמרי – אלא רק באלמנטים של מזון ומוזיקה. ההתנהלות של יוצאי ארצות המזרח, אלא שנשארו בהגדרתן זו בעקשנות עד ימינו – ולא התערבבו או התמערבו – כמה הירואי מצידם – היא מקוטעת וסותרת את עצמה אלף פעם. חנופה לממסד האשכנזי-ליכודניקי שמתחתיה ההיגד – אני ערבי? אני שונא את הערבים עוד יותר מכולכם! כמו שאמרו במונטי פייטון )if you want to join us, you must really hate the romans. i do hate them! no, you must really really hate the romans. i really really hate the romans! ok, then, you're in.

ועל אף כל הקיטרוג הזה על מזרחיים כביכול, כביכול תוקפני מצידי, כביכול גזעני, כל מאות האלפים של המזרחיים שהשתלבו בחברה, בפוליטיקה, במשפט, שיצאו מהשכונות, שהגיעו לצמרת הצבא, המשטרה ועוד, מעידים על אלה שלא התשלבו. אותם כותבים זועמים אך רהוטים כמו אורטל בן דיין, מעידים על אלה שהם מגינים – תושבי השכונות – על כך שהם אלה שמבקשים שלא להשתנות, רק לדור בשכונת עוני מהתפילין אל בית הכנסת דרך חגי ישראל ושלא יפריעו להם סודנים באמצע.

אני חותם על כל הרפורמות שהציע מאיר עמור למעט אחת – רפורמת הייצוג – מיהו מזרחי? בעיני עמור ההגדרה שרירה וקיימת, בעיני ב2012 מי שזקוק לאפליה מתקנת מעצם היותו מזרחי, הרי שלא מגיעה לו אפליה כזו שכן הוא מסוגל להתקדם גם ללא אפליה כזו.

נועם מספק לנו טונות של זיבולים להצדקת הגזענות והצדקת נחשלותם של המזרחים בישראל. להלן דוגמיות:
"הסיכוי הסטטיסטי שאדם בעל שם מזרחי הוא אסיר/עבריין/אסיר משוחרר, או שיש לו קרוב משפחה כזה, הרבה יותר גדול מאשר לו היה בעל שם אשכנזי. נשמע גזעני להחריד, אבל נכון. כמובן גם כך מדובר באחוז נמוך ביותר. זו הפסיכולוגיה, בחלקה, מוטעת ככל שתהיה, זו טעות אלפא העדיפה על טעות ביתא. " – האם זה גם התירוץ לקיפוח המזרחים בקידום בעבודה או בקבלתם? שמעת על ההסברים של האנטישמים הקלאסיים נגד יהודי אירופה? זה ממש אותו מנגנון. כל יהודי שנאשם בעברה כלשהי, עשה שם כותרות כאילו אלף יהודים גנבו/שיחדו. אתה מצדיק את אותו מנגנון פסיכולוגי פתולוגי ועלוב החביב כל כך על גזעני אשכנז. השימוש שלך בהסתברות אלפא מול ביתא כתירוץ, זהה לחלוטין למדיניות הטיהורים של סטאלין שבגינה העדיף הוצאתם להורג של 9 חפים מפשע כדי שה"פושע" האמיתי ייענש.
"לא הייתה אפליה בקבלה למקומות עבודה כאשר מזרחיים לא עמדו בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות, כי הופלו כבר בבתי הספר. " – הם אכן קופחו ומקופחים ע"י מערכת החינוך. אבל על סמך מה אתה קובע שהם לא קופחו במקומות עבודה? זאת שטות מוחלטת. מזרחים מופלים בקבלתם לעבודה מראשית ימי הציונות ועד ימינו ולא כתופעת שוליים. אוי להיתממות העלובה.
גם מסכת ה"הסברים" שלך על מצבם של יוצאי מרוקו בצרפת היא טיפשית ומופרכת. המרוקאים בצרפת, שבאו מאותן השכבות הסוציואקונומיות כמו אחיהם שהיגרו לישראל, עברו אף את האשכנזים בצרפת. האשכנזים בצרפת עוברים בהישגיהם את הצרפתים המקומיים שעוברים בהישגיהם את אשכנזי ישראל בכל מה שקשור להישגיות אקדמאית ואינטלקטואלית. כל נחשלותם של המזרחים והמרוקאים ביניהם היא פרי הסללה מכוונת לרווחתו של האדם האשכנזי במדינה הציונית. תפנים עובדות.
"אך ההגעה לארץ חשפה את ערוותו של האב היהודי מזרחי בעולם מערבי – העדר השכלה פורמלית אקדמית בסטנדרטים מערביים, עוינות לרעיונות סוציאליסטיים וסוציאל דמוקרטיים חילוניים בדרך כלל אם כי לא תמיד, והנה האב יושב מיואש ומובטל במעברה ולאחר מכן בעיירת הפיתוח – וילדיו לומדים להיות הפוך לגמרי ממנו". באמת? האם האשכנזים שהגיעו ארצה היו משכילים ואקדמאים? רובם המוחלט לא. הגברים יוצאי ארצות האסלאם שהגיעו ארצה לא נפלו בהשכלתם מיוצאי מזרח אירופה. כל הפער נוצר בדור שגדל כאן ע"י הסללה של המזרחים למקצועות עתירי יזע וגריז. האם האשכנזים הגיעו ארצה ממשטרים דמוקרטיים? כדאי שתבדוק את ידיעותיך. כולם באו ממשטרים פשיסטיים או קומוניסטיים. הקצפת שלהם – יוצאי גרמניה – חוו דמוקרטיה במשך 14 שנים בלבד (1918 – 1932). עוינות לרעיונות סוציאליסטיים הייתה נחלתם של רוב מהגרי אשכנז. תמיכתם במפא"י ה"סוציאליסטית" נבעה רק משום שזאת הפלתה אותם לטובה ע"ח המזרחים.
"… בעיני עמור ההגדרה שרירה וקיימת, בעיני ב2012 מי שזקוק לאפליה מתקנת מעצם היותו מזרחי, הרי שלא מגיעה לו אפליה כזו שכן הוא מסוגל להתקדם גם ללא אפליה כזו." – אם כך, לשיטתך, נוכחותו של מזרחי תורן אחד בעליון (מתוך 15) ו4% בין שופטי המחוזי מוצדקת כי רוב המזרחים לשיטתך הם אוסף של מוגבלי אינטלקט ויכול שיפוטית. תפישתך היא אוסף של פירכות, בורות, אמונה עיוורת בעליונות האשכנזים ובעיקר גזענות מטופשת.

גם אני שמעתי מבן דוד שלי עצמו שהוא אומר לי שהטובים הגיעו לצרפת והדפוקים לישראל. ואז שאלתי אותו אם אני דפוק? כי אם אני דפוק גם הוא דפוק, לא? אותה משפחה, אותה שיכבה סוציו אקונומית, אותו מצב כלכלי. היהודים הצרפתים מנסים גם הם להצדיק את ההצלחה שלהם ואת הכישלון של בני הדודים שלהם בכך שהם יותר טובים וכמובן, שום ביקורת על ישראל.

אז נתונים בבקשה על חינוך, בשנות החמישים במרוקו 95% מילדי מרוקו, גברים ונשים, היו במסגרות לימודיות. מתוכם 80% בבתי ספר של אליאנס.

תקראו את זה שלוש פעמים, תשתו קצת מים. ותגידו לי כמה אנלפבתים כבר יכולים להיות בחברה כזאת?

המקור, למי שרוצה, הוא חוקר באוניבסריסטה העברית, שם הספר:

אליעזר בשן
יהדות מרוקו – עברה ותרבותה
ספריית הלל בן חיים- הוצאת הקיבוץ המאוחד
‏2000

.

טוב, אפשר לשאול למה מרוקו ולא תוניס או אלג'יר, או מצרים, אין לי נתונים לגבי מדינות אחרות, אבל מבחינה מספרים יוצאי מרוקו וילידי מרוקו מהווים היום מעל למליון ישראלים, מבחינת מזרחים רק העירקים באים אחריהם עם כ 400,000 ישראלים, כך שכשמדברים על מרוקו מדברים על מחצית או יותר מהמזרחים.

ממה שאני קראתי המצב במצרים, לבנון, סוריה, תוניסיה, לוב, לא היה צריך להיות מאוד רחוק מהמספרים של בשן. בכל המקומות האלה חדרה רשת אליאנס עמוק אל תוך החינוך היהודי.

אה… כן. למה אין אף מחקר על רשת אליאנס באוניברסיטאות הישראליות? שאלה טובה, כי רשת אליאנס היא ההוכחה הניצחת לכך שכל מה שאומרים על חינוך ומזרחים הוא שקר וכזב. בנוסף לזה רשת אליאנס היתה תמיד נגד הציונות. וחוץ מזה, למה לחקור אם אפשר להמשיך לעשות עוד מחקר על עיירה מקופחת בפולין או באוקראינה ודרך אגב גם לשמור על התפיסות הקיימות והדיכוי הקיים.

מבחינת האשכנזים כל האמיתות האלה הן פשוט פצצות אטום, ראשי נפץ גרעיניים, והם מגיבים בהתאם. כי אם רבע מיהודי מרוקו הם בעלי השכלה גבוהה בצרפת, הרי שכל מה שלימדו אותם וכל המעמד שלהם הוא שקר אחד גדול. אפשר רק לשמוח שזו התגובה שלהם. לפחות של אלה שמגיבים. השאלה היא מתי הם יתחילו ללכת נגד כל השקר של האקדמיה ושל הוריהם?

זה אמנם נכון שהאוניברסיטה אינה אשמה שניגשים אליה פחות בוגרי תיכון מזרחים מאשכנזים, אבל לאקדמיה יש חלק גדול מאוד בדיכוי העיוני של מערכת החינוך, התיאוריות של נחשלות יצאו ויוצאות מהאקדמיה, המערכת שומרת כך על השליטה הבלתי מעורערת שלה בכספי מחקר. מדובר בכסף, יא אידיוט, הרבה כסף!

ראשית, בליכוד רוב חברי הכנסת הם אשכנזים. ברשימת 20 המקומות הראשונים. ביבי התערב והזיז ככל יכולתו את המזרחים החוצה. נשארו שם רק שני משוריינים (כחלון ושלום) ושניים שנבחרו כמזרחים תורנים רק משום שהם מפגינים קיצוניות ימנית עד פשיזם צרוף (דנון וחוטובלי). בסה"כ 3/4 מח"כי הליכוד הם אשכנזים, למרות שרוב מצביעי הלכוד הם מזרחים.
לגבי הקליקה בעליון: נניח שזאת הסיבה, האם יחס של 6,7% מזרחים (אחד מ15 ) מוצדק? היית מקבל תירוץ כזה אילו היחס היה הפוך? תירוץ עלוב לשרות ההגמוניה הגזענית בישראל.
לגבי יהודי מרוקו: הגיעו לצרפת יהודים מאותן המשפחות שהגיעו לישראל. הצרפתית השגורה בפי רובם הייתה דלה ובכל זאת הילדים הצליחו בלימודים. בישראל גם המהגרים האשכנזים לא דיברו עברית, איך זה מסביר את העובדה שילדיהם זכו להשכלה הרבה יותר טובה? תשובה: הסללת המזרחים להשכלה נמוכה לשרות הצלחתם של האשכנזים. רק עיוור לא יראה זאת.
איך תסביר שרק 9% מסגל ההוראה והמחקר באקדמיה הישראלית הם מזרחים? גם ע"י קליקה מקצועית שאין מה לעשות נגדה כי זה כמו רצון האלוהים?
המצב באקדמיה משתקף היטב בכל ענפי המשק הקובעים: הנהלות בכירות, בין הרופאים, בדירקטוריונים, במוסדות התרבות, בתפקידים בכירים בתחום הממשלתי ועוד.
וסתם שאלה בסטטיסטיקה, מי ממלא את העשירונים התחתונים ומי את העליונים?

"בחירות 2009" – איפה השד העדתי?
22 לאפריל, 2009
מאיר עמור
ביום רביעי ה-22 לאפריל, נכחתי בכנס שאורגן על ידי החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. נושא הכנס היה: "בחירות 2009". כתב העת של המחלקה למדע המדינה – "המרחב הציבורי" – אירגן את האירוע. בחלק הראשון, היה דיון אקדמי בתוצאות הבחירות. בחלק השני, הוזמנו שלושה פוליטיקאים/ת לנתח את תוצאות הבחירות והדרך אל העתיד הקרוב, מזוית הראיה שלהם.
את החלק הראשון הנחה ראש החוג דר' אמל ג'מל אשר גם פתח את הדיון. דר' אמל אמר כי בחירות 2009 הדגישו את הפער הקיים כיום בישראל בין הליך הבחירות ותהליך הרכבת הממשלה (מעשה המרכבה של הקואליציה). בדמוקרטיה הישראלית, כמו בכל דמוקרטיה, אמורות תוצאות הבחירות הכלליות לכנסת לשקף את "רצון הבוחר". אך, תוצאות הבחירות אינן בהכרח משתקפות בהרכב הממשלה המוקמת לאחר גיבוש הקואליציה. מצופה כי הקשר בינהם יהיה חזק. על פי דר' אמל, הקשר שבין תוצאות הבחירות בישראל – התחלקות הקולות הפולייטיים בבחירות הדמוקרטיות – ובין הממשלה המוקמת כפועל-יוצא של גיבוש הקואליציה, הינו מיקרי ביותר. מבחינתו, יש כאן עירעור נוסף על הלגיטימציה של המערכת הדמוקרטית הישראלית. תהליך גיבוש הקואליציה הוא בעייתי בגלל מספרן הרב של המפלגות המתמודדות, ואלה המרכיבות את הממשלה בסופו של דבר. הפתרון? העלאת אחוז החסימה על מנת להוריד את מספר המפלגות המתמודדות בכנסת.
פרופסור מיכל שמיר הציגה נתונים אמפיריים מעניינים ביותר. על השאלה שנשאלה בסקר שהיא ערכה, על מה היו הבחירות ב-2009 ענה רוב מוחלט מהנשאלים כי הבחירות היו על הנושא של: "העם רוצה ממשלת ימין". זו הייתה תשובתם של 70% מהנשאלים. בנוסף, מתברר כי קרוב ל 60% מכלל אזרחי ישראל רואים בהקמת מדינה פלסטינית את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. קרוב לשני שליש מהנשאלים אומרים כי הם מעדיפים משטר כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי או סוציאליסטי מאשר קפיטליסטי. 74% מהנשאלים טענו כי על הממשלה מוטלת החובה לדאוג לכך שלאזרחי המדינה תהיה עבודה ופרנסה. על פי ניתוח התשובות הגיעה החוקרת למסקנה מרכזית אחת: הציבור רחוק מאוד ממנהיגיו בעמדותיו, והמנהיגות הפוליטית בישראל אינה מביאה לידי ביטוי את רצון הבוחרים. בלי שום ספק, מסקנה דמוקרטית מעניינת ביותר.
הדובר השלישי היה פרופסור יואב פלד. פרופ' פלד ניתח את מה שהוא הגדיר כ"מותו של השמאל הציוני" בבחירות 2009. על פי הנתונים שהוצגו על ידו,ֹבשנת 1992 היו 56 חברי כנסת למפלגת "העבודה" ו"מרץ" ביחד (זהו "מחנה השלום הציוני"). בתהליך הידרדרות רציף ועיקבי פחות או יותר, (עם השתהות קלה בתהליך ההידרדרות בתקופתו של עמיר פרץ) מפלגות השמאל הציוני (אמת + מרץ) הגיעו בבחירות האחרונות ל-16 חברי כנסת בלבד. "השמאל הציוני" איבד במהלך 17 שנה למעלה מ-70% מכוחו האלקטוראלי. מפלגת העבודה, טוען פרופ' פלד, היא מפלגת ההון. ובנוסף, מפלגת העבודה היא מפלגת ה"אי-שלום". מפלגת העבודה אינה מפלגת שלום. מאחר והבוחרים/ת, לדעתו של פלד ובניגוד לדעה הרווחת, הם בוחרים חכמים/ת, אין הם בוחרים בתנועה פוליטית הנוטה לשקר להם ולעצמה. הבוחרים הולכים עם מי שאומר להם ולעצמו את האמת. האמת אינה בשמאל הציוני. השמאל הציוני מת, טוען פרופ' פלד.
את הדיון האקדמי נעל פרופסור גדעון דורון. אחת מהנקודות המעניינות שהעלה פרופ' דורון הייתה שמפלגת קדימה בתור מפלגת שלטון הציגה רצון דל ביותר להגיע לשלטון. היא עסקה ב"קניבליזם פוליטי" – בלשונו הציורית – קדימה טרפה את הבוחרים מהמפלגות שלשמאלה במקום להאבק באופן נחרץ במתחריה שמימין. בנוסף, עשתה מפלגת קדימה שגיאות פוליטיות טקטיות רבות. הדרך אל השלטון הייתה חסומה, והיא נחסמה גם על ידי מפלגת השלטון (לשעבר) עצמה.
בדיון הפוליטי הופיעו, בסדר הזה, ח"הכ נחמן שי, שלי יחימוביץ והשר ישראל כ"ץ. הם אמרו פחות או יותר מה שפוליטיקאים אומרים בדרך כלל לאחר שהתוצאות של התחרות המשמעותית ביותר לגביהם, נודעו ברבים. נחמן שי טען שקדימה ניצחה. בהתחשב בכל המגבלות שהיו למפלגתו זהו ניצחון גדול, אמר. נניח. שלי יחימוביץ דיברה בעיקר על רעיונות כלליים בקשר לבחירות ופוליטיקה בישראל וחידשה מעט מאוד בקשר למפלה של מפלגתה. היא ייחדה מעט זמן להסבר המציאות המוזרה שאליה נקלעה היא, מפלגת העבודה והיושב ראש של המפלגה. אין מה להסביר, על כן אין מה לחזור על אי-ההסברים. השר ישראל כ"ץ הראה כי יכולתו המניפולטיבית במרכז הליכוד משרתת אותו היטב בחישוביו הפוליטיים. נראה כי יכולתו המבריקה "לעשות קומבינות" היא הנכס האישי היקר ביותר שלו. אך נראה גם שהנכס הפרטי שלו מתחיל להיות הנכס המרכזי של מפלגתו. אפשר לשער שעוד נשמע רבות מהשר ישראל כץ.
האם ישנו לקח כללי שאנו, השומעים יכולים היינו ללמוד מהדיון הזה? נראה לי כי כן.
את הפורום האקדמי שאלתי שאלה אחת: "להיכן נעלם הגורם האתני בניתוח האקדמי של בחירות 2009"? התשובות שקיבלתי היו מעורפלות ביותר. לי – נראה כי הפער המעמדי-אתני בישראל הולך ומעמיק. בשורה תחתונה נראה לי כי ישנה קבוצה אתנית אחת שלטת אשר מצליחה להעמיק את ייצוגה האלקטוראלי ואת אחיזתה בשלטון והיא עשתה זאת גם בבחירות 2009. נציגיה של קבוצה זו מצליחים, בחירות אחר בחירות, להגיע להישגים מרשימים בהותירם מאחוריהם חברה לא-שיויונית, שסועה, מפורררת והרוסה מבחינה כלכלית וחברתית. אי-השיויון החברתי כלכלי מעמיק, והשלום המיוחל והמובטח הולך ומתרחק ואולי נגוז לגמרי. והיו בחירות ויש שלטון. האם יש מבחן תוצאה על פיו נבחנים פוליטיקאים בישראל? האם אי השיויון יעמיק או ישכך בתום שנות כהונתה של הממשלה הנוכחית ולקראת הבחירות הבאות? מי רוצה לנחש או לשער או לנבא?
המסקנות שלי מהדיון שהתרחש אתמול בחוג למדע המדינה של אוניברסיטת תל אביב הן כדלקמן: אין ערבים בממשלת ישראל למרות שהם 20% מאזרחי ישראל, המערכת הדמוקרטית בישראל ממשיכה להיפרם ולהיפגע, הבוחרים אומרים את רצונם והוא רצון מסויים ביותר, ומדיניות הממשלה היא דבר אחר ושונה לגמרי מרצונם של הבוחרים, המפלגה שאמורה להיות "מפלגת העבודה" היא למעשה "מפלגת הון" ו"מחנה השלום הציוני" הוא למעשה תנועת "אי השלום הישראלית", ולסיכום מפלגת השלטון לשעבר אפילו לא מצאה כוחות נפש בעצמה להיאבק על השלטון עם יריביה האמיתיים. ללא ספק זו מפלגת אוירה. אלה היו הבחירות של 2009. בחירות מעניינות. העולם המהופך של גורג' אורוול מ-1984 כבר כאן. החידוש היחיד, גם על פיה של פרופסור שמיר, היה ההופעה הממשית הראשונה של כוח פוליטי בידיהן של נשים בישראל. אולי משם יצא משהו בעתיד. אולי.