מחסלים את השליח

איך מצפים מעיתונאים לעבוד כשפרקטיקות היסוד של העבודה והאתיקה העיתונאית הן על פי החוק היבש עבירות פליליות? זהבה גלאון על הגל העכור המאיים להטביע את העיתונות החופשית בישראל, עם החלטתו המסוכנת של היועמ"ש להעמיד את אורי בלאו לדין
זהבה גלאון

החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את אורי בלאו באישום "החזקת ידיעה ללא אישור" מסמנת עליית מדרגה במלחמה שהכריז השלטון הנוכחי באופי הדמוקרטי של ישראל. אורי בלאו ועורכיו הם לא מרגלים, אלא עיתונאים מוכשרים שראויים לפרס על כך שמילאו את שליחותה הציבורית של התקשורת לחשוף את מחדלי השלטון. במקום לפתוח בחקירה מי ביצע חיסולים לא ממוקדים בניגוד לפסיקת בג"צ, החליטה המערכת השלטונית לנקום ולחסל את השליח.

אחרי שטווחו ארגוני זכויות אדם ושלום, הפלסטינים אזרחי ישראל והשמאלנים, גם חופש הביטוי, השקיפות והעיתונות החוקרת על הכוונת. "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" אמר השופט היהודי לואיס ברנדייס, אבל על ישראל משתלטת עלטה. גל הפשיזם האנטי דמוקרטי מאיים להטביע גם את חופש העיתונות. ראש הממשלה שהרשה לעצמו להגדיר שני עיתונים, הניו-יורק טיימס והארץ, כ"אויבים הגדולים ביותר של ישראל", הוא בעצמו איום על ישראל – כי בלי דמוקרטיה לא תהיה ישראל.

כמו תמיד, נתניהו עולה להסית במרפסת, והעשבים השוטים שחובשים את ספסלי מפלגתו מפנימים את רוח המפקד ומזדרזים להציע חוקים בדמות התיקון לחוק לשון הרע ואיסור פרסום שם חשוד, שהם בבחינת העורב המבשר את החורף של העיתונות החופשית בישראל. בישראל לא מעוגן חופש הביטוי והעיתונות בחוק. מאז ומעולם, אפילו בתוך גבולות הקו הירוק ישראל הייתה לכל היותר דמוקרטיה מוגבלת ונכה. אין בה מגילת זכויות אדם, ממשלתה שומרת לעצמה סמכויות דרקוניות מכוח תקנות לשעת חירום שלעולם לא בוטלו ובמקביל אנחנו נוהגים באפליה שיטתית ממוסדת וארוכת שנים כלפי קבוצות אוכלוסיה על רקע אתני, דתי ו/או לאומי. חופש ביטוי ותקשורת חופשית יש בישראל רק בזכות בג"צ, ולמעשה – למרות הממשלה והכנסת.

לגל העכור הצטרף היועץ המשפטי הנוכחי בהחלטתו המסוכנת להעמיד עיתונאי לדין על "החזקת מידע בלי אישור" כאילו עיתונאים צריכים לקבל אישור מהממשלה לקבל ולפרסם מידע. העיתונות בישראל סובלת מאנומליה. פרקטיקות יסוד של העבודה והאתיקה העיתונאית הן על פי החוק היבש עבירות פליליות. כך, קבלה והחזקה של מסמכים סודיים על ידי עובדים בהווה ולשעבר בגופים רשמיים של המדינה נחשבת בחוק העונשין הישראלי לאחת מעבירות הריגול וכרוכה בעונש מאסר ממושך. האם אפשר לעשות עבודה עיתונאית בלי להשתמש במקורות פנימיים, האם בכלל ניתן להעלות על הדעת שמי שאחראי לאי סדרים, שחיתויות, מעשים פלילייים, ייתן אישור לפרסום קלונו ברבים?

כשדניאל אלסברג נתבע על חשיפת המסמכים הקשורים למלחמת וייטנאם גלגל בית המשפט האמריקאי את הממשלה בוושינגטון מכל המדרגות, ויש לקוות שכך יעשה גם בית המשפט בארץ לוויינשטיין. אבל עד אז, יש לפתור את הדילמה הבלתי אפשרית שעומדת בפני עיתונאים: בין מילוי חובתם לפרקטיקה והאתיקה המקצועית שלהם לבין עבירה על החוק.

לכן, הנחתי על שולחן הכנסת שני תיקונים הכרחיים לחקיקה, שיאפשרו לעיתונאים להמשיך במילוי תפקידם החיוני מבלי שאיום של העמדה לדין ירחף על ראשיהם וראשי מעסיקיהם.  התיקון הראשון יוסיף החרגה לחוק העונשין הקובע כי לעבירות לפי סעיף 113(ג) שעוסק בהחזקת ידיעות סודיות ללא סמכות (סעיף האישום נגד אורי בלאו) לפיה עיתונאי שבית המשפט קבע שהוא עשה את המעשה בשם מילוי חובתו המקצועית ובהתאם לכללי האתיקה המקצועית לא יורשע בעבירה זו. עוד מוצע כי חוות דעת של מועצת העיתונות בישראל תשמש כראיה לכך שהעיתונאי פעל בהתאם לאחריותו המקצועית.

התיקון הנדרש השני באותה רוח נחוץ גם בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. בפסק הדין בעתירה של סגן ר' נגד טלעד ואילנה דיין (מנחת "עובדה") נקט בית המשפט העליון בגישה לפיה עם עיתונאי אשר פעל בצורה מקצועית ובהתאם לאתיקה העיתונאית יהיה מוגן מפני תביעות על לשון הרע. גישה זו צריכה להיות מעוגנת גם בחקיקה.

בהרכב הנוכחי של הכנסת, אין להצעות החוק סיכוי גדול לעבור את משוכות ההצבעה. אך יש חשיבות ציבורית עצומה בעצם העלאתן ודיווח מי תמך בהן ומי התנגד להן. אפשר להעריך כבר עכשיו שאותם חברי כנסת שתמכו בחוקי "האח הגדול" השונים שמתייחסים לכל אזרחי המדינה כחשודים בפוטנציה, יבקשו לעצמם חסינות מפני תקשורת חוקרת וחופשית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    א. ברמת הצדק- ברור שיש בעיה. אורי בלאו החזיק בידיו אלפי מסמכים מסווגים, כולל מבצעיים, שכניראה לא היה בהם שום ערך עיתונאי (הרי הוא לא ביסס עליהם שום כתבה בשנה וחצי בהם הם היו ברשותו), גם אחרי שהגיע לסיכום כתוב עם השב"כ. גם עם התיקון, כל בית משפט שהיה דן במיקרה לגופו- בלי התייחסות לאפקט המצנן על כלל העיתונות-היה מרשיע אותו. במובן מסוים, בלאו עשה חיים קלים למתנגדיו.
    ב. מה ההבדל בין ההצעה להגנה ע"ס "פעולה עיתונאית מקצועית ואתית" לבין ההגנה הקיימת "הדבר המפורסם היה אמת והיה בפרסום עיניין ציבורי"? כפי שביהמ"ש בודק היום האם עיתון בדק את אמיתות הידיעה, הרי שלפי הצעתך הוא יבדוק האם העיתון פעל בצורה מקצועית ואתית. מה ההבדל? האם פעולה עיתונאית מקצועית ואתית לא מכוונת לגילוי האמת?

  2. דרור ק

    קצת קשה לשמוע על חופש העיתונות ממי שמצטטת ידיעה עיתונאית בצורה לקויה. לפי הידיעה ב"הארץ", נתניהו הכחיש שאמר כי ה"ניו-יורק טיימס" ו"הארץ" הם "האויבים הגדולים ביותר של מדינת ישראל". הוא אפילו ביקש מעורך "ג'רוזלם פוסט" שהביא את הדברים לפרסם הבהרה, והוא אכן הבהיר שזו פרשנות שלו לדברים ששמע מנתניהו. נתניהו, אם כן, לפחות באופן פומבי, לא מקבל את הפרשנות הזאת שניתנה לדבריו.

    הציטוט הלקוי הזה מאפיין את המאמר כולו. המאמר הזה הוא מה שמכנים באנגלית overkill. כל משבר הוא סופה של הדמוקרטיה, כל החלטה שנויה במחלוקת היא פשיזם. אני מצפה להרבה יותר שיקול דעת ממי שמתיימרת להיות מנהיגה פוליטית רצינית.

  3. מי הם אויבינו? Mr Nitai וסגן הרמטכ"ך יאיר נווה

    במקום להפסיק כל בנייה מתנחבלית בגדה הכבושה, BB King & Co מפנים את אולפנם ומפרסמים בראש חוצות שהם יבנו "במקום" 851 יח' דיור שם.
    שלא כמקובל במדינות דמוקרטיות במדינה שהוקמה בהחלטת או"ם החוק הבינלאומי נפסל ונמצא לא ראוי לציונות, וכך גם חופש הביטוי והעיתונות בחוק. ובמקום להעמיד לדין את איש "בני עקיבא" – אלוף יאיר נווה-מנהיים, הוא מונה לסגן הרמטכ"ך. אגב, במהדורה העברית (העיוורית-המעוורת) של ויקיפדיה לא תמצאו מילה על הפרת פסיקת בג"ץ על ידיו…
    ואנחנו? האם גם אנו אשמים? הרי במקום לפסול כל תגובה גזענית מסריחה אנו נותנים לימין הקיצוני, לפרסם את תגובותיו הפשיסטיות באתרינו. קחו לדוגמה את תגובת "מאור". הוא מסתיר את העובדה שהצנזורה הצבאית אישרה את כל מאמריו של אורי בלאו, ומאשים אותו בכך שלא פירסם עוד מהחומר שהיה בידיו. "מאור" מסרב להכיר בעובדה שהשלטון הפחיד את בלאו וממשיך לנקוט בשיטות איומים והפחדה נגד העיתון היחידי במדינה – "הארץ". שהרי "הארץ" הוא לדעת נהנתניהו "אויבה הגדול ביותר של ישראל".

  4. ... ועושים זאת בשם

    הגענו לשיא בגועל נפש. בניגוד לדרום אפריקה שם רוכך האפרטהייד לקראת הסוף – BB K מקשיח עמדות. אבל סוף הכיבוש יבוא – ואם לא? יבוא סוף המדינה הציונית, והמדינה "תיפול בעוד היא עומדת" מפאת העוולות הרבות שעליהם היא מגוננת! ולחברי אומר: פעלו בנחישות ומהירות להפלת השלטון הנפשע בראשות "ביבי".

  5. לימין ול"דרור ק"

    ביבי לבית מיליקובסקי נולד ב-21.10.1947. אך רק משמלאו לו 48 שנה החל השמאל לשמור לביבי טינה
    * בגלל חלקו בהסתה שבחסותה נרצח רבין. בגלל שקריו ותככיו
    ** למשל: בינואר 1997 המליצה המשטרה להגיש נגד "ביבי" כתב אישום, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (היום שופט "עליון"), שמונה על ידי הממשלה לאחר פרשת "בראון–חברון", החליט לא להעמידו לדין…
    *** בגלל שחיתות נמשכת: נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי. גם בפרשה זו המליצה המשטרה להעמידו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה, אולם הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום…
    **** בגלל שהוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, קיצץ בתקציבי הרווחה והפריט חברות ממשלתיות למקורבים. והעוני גדל ועלה ועימו קפץ מדד האי-שוויון במשק ועלה.
    ***** בגלל נאומיו המתלהמים בנסיונו להסיט את הדיון מהעוני, הכיבוש וההפרטה ל… איראן.
    ****** בגלל נאומו המדיני-השיקרי באוניברסיטת בר-אילן בו פרש כאילו את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שאם ואם, ואם ואם, אז אולי… ובניית ההתנחלויות נמשכת, וכך נהרס השלום שעליו הוא דיבר בבר-אילן…
    ******* בגלל שממשלת נתניהו הורסת את יחס העולם ואהדתו ליהודים (ולסיבלם ההיסטורי) ולחיים בשלום ובשלווה לצד העולם הערבי.

  6. גדעון גיתאי שואל את זהבה גלאון שתי שאלות

    והאם מסוגלת (או רוצה) "השמש האמריקאית" לחטא ולטהר (גם) את פשעי ישראל? שתי שאלות שרצוי למצוא את התשובה הנכונה להם.

    ייתכן שהאמירה All the News That's Fit to Print היתה נכונה ל-1986 זמנו של Ochs, וזו של ברנדייס ל-1914.

    אבל השמש של ארה"ב שקעה מאז, וגם לאור הפנס של Wall Street הבנקים ממשיכים לפשוע נגד האזרחים, והעולם — ודוגמה טובה לכך היא איך בנק אמריקאי עודד את ממשלת יוון לקחת עוד ועוד הלוואות, והשקיע אותה בחובות. אבל כפי שכתבתי באתר "הגדה השמאלית" לאחרונה ארה"ב גם רוצה לצרף את ישראל לנאט"ו.

    דיווחתי על חוק אמריקאי חדש שנקרא H.R. 4133. החוק הזה משלש את תלותה של ישראל בארה‫"ב‫, ומעניק לביברק את החופש להמשיך בכיבוש השטחים הפלסטינים.

    ב‫-10 למאי עבר בקונגרס ה"חוק להגברת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארה"ב לישראל". בניגוד לחוקים קודמים שטיפלו ביחסי ארה‫"ב‫-ישראל החוק החדש מחייב את הממשל להטיל וטו על כל החלטה שמבקרת את ישראל במוסדות האו‫"ם, לתת לישראל עזרה צבאית "ככל שתידרש"‫, כולל תשלום עבור בניית מערך של הגנה נגד טילים‫, ועבור מערכות‫ וציוד "הגנתי" – כולל מטוסי תדלוק ופצצות חודרות בונקרים, שהם התקפיים באופיים – לאחסן ציוד צבאי נוסף אמריקאי בישראל, לתת לחיל-האוויר הישראלי עוד מיתקני אימונים בארה"ב‫,,, לתת לישראל ערבויות כספיות נוספות‫, ולהעלות את רמת שיתוף הפעולה בתחומי הריגול וחלוקת המידע‫.

    כל זאת מבטיחה "השמש האמריקאית" לעשות… ולכן ספק אם היא תואיל למי שרוצים לחשוף את פשעי הכיבוש ועוולותיו, כי עצם העברת החוק הנפשע הזה כלל לא דווח בישראל, ובקושי אפילו תחת הפנס האמריקאי.

    ב-1915, שנה אחרי שלואיס דמביץ ברנדייס (השופט העליון הראשון היהודי בארה"ב) אמר ש"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" — ובכך התווה את עיקרון השקיפות במערכות הציבוריות בארה"ב כתרופה לשחיתות — הוא אמר דבר שמנוגד להבנתו של גורג' וו בוש וידידו "המלך ביבי": "האידיאלים של אמריקה הם: פיתוח הפרט למענו ולמען הכלל, בחופש וחירות, והגשמת טובת הכלל דרך הצדק החברתי והדמוקרטי" –ולא כפי שצוטט בטעות בויקיפדיה העיוורית.

    ועוד אמר ברנדייס: "יכולה להיות לנו דמוקרטיה –או– שההון יהיה מרוכז בידי מתי מעט, אבל שני הדברים לא ייתכנו בעת ובעונה אחת".

    ובמקור:
    What are the American ideals? They are the development of the individual for his own and the common good; the development of the individual through liberty, and the attainment of the common good through democracy and social justice.

    We may have democracy, or we may have wealth concentrated in the hands of a few, but we can't have both.

  7. מאור

    א. מאור הוא שמי האמיתי ואין צורך לרשמו במרכאות.
    ב. אם אני מבין נכון, אתה טוען שאלפי המסמכים המסווגים שהארץ החזיק חודשים ארוכים לאחר שהכחיש את קיומם בפני השב"כ היו בעלי ערך עיתונאי, אך הארץ חשש להשתמש בהם.
    מה שמעלה שתי שאלות:
    1. הכתבה בנוגע ל-"שני מגדלים" אושרה בצנזורה ופורסמה. אם היו סיפורים דומים, הגיוני לצפות שגם הם היו מפורסמים במשך החודשים הרבים לפני שהשב"כ הגיע לאורי בלאו. מכאן שנסיבתית, לא היו עוד חשיפות פוטנציאליות בחומר.
    2. האם להחזיק חומר סודי שלא יכול לשמש מקור לפירסום (כי הרי "העיתון פוחד") היא פרקטיקה עיתונאית? עד איזה גבול? נאמר, אם מחר פרטי כרטיסי האשראי שלי ושל עוד 10,000 איש יגיעו לידי כתב הרכילות של "וואלה!", האם הוא יוכל לדרוש לשמור אותם מטעמי חובה עיתונאית?!

  8. למאור ממגיב ברזילאי אלמוני

    כשעבדתי עבור העיתון הברזילאי ה-Jornal Da Tarde בתקופת שלטון החונטה החזיק העיתון קריקטוריסט שצייר קריקטורות של
    ה ש ט ן. הסיבה היתה חוקי הצנזורה שאסרו להשאיר "חור לבן" (או שחור) בעיתון במקום שהיה מאמר/ידיעה שנפסלו. כך בכל פעם שקטע נמחק, זיהה ציבור הקוראים קריקטורה חדשה של השטן, שאל והבין… בימים שהצנזורה מחקה יותר משהתירה לפרסם, מילאו את החורים הלבנים בשירים עתיקים של המשוררים הפורטוגזים קאמואש ופרננדו פסואה, שהתנגדו בשיריהם לעריצות…

    אני מספר לך זאת כי אני מעריך שאין לך נסיון בדרכי השליטה של ההון-שלטון-שלדון ב"דעת הקהל", ולכן אתה מניח ש"היו סיפורים דומים, והגיוני לצפות שגם הם היו מפורסמים במשך החודשים הרבים לפני שהשב"כ הגיע לאורי בלאו".

    לא אדוני! לשב"כ אין "דעה עצמונית" בעניינים שבין המדינה לתקשורת. כאשר השב"כ פועל בענין מסוג זה של ענת קם ואורי בלאו הוא עושה זאת בהוראה מפורשת של מנגנון חושך גבוה ממנו – שנמצא "לא רחוק מרה"מ"
    – מ"הבכיר מאוד".

    גם הסיבה ברורה, למי שחסר נטיה אוטוטוטומטית להאמין לכל דבר שיוצא מאותה הלשכה: אורי בלאו פגע במאמריו ב"בכירים המקורבים" [למשל בברק וליברמן] – וזה מספיק כדי להאשימו ב"פגיעה בבטחון המדינה".

    בתקווה שסיפקתי תשובה שמניחה את דעתך.