חכה שהבלגן ייגמר, ימצאו אותך

עם הניסיונות למכירת כלל ביטוח, מפעילה הנהלת החברה שלל מנגנוני הפחדה ואיומים על עובדיה המבקשים להתאגד בהסתדרות. עובד בכלל ביטוח וחבר בוועד הפעולה מתאר את הפחד והפרנויה הנלווים לחיסול הממוקד של ההתארגנות, וקורא לכולנו להתגייס למלחמת הנגד
חבר ועד הפעולה בכלל ביטוח

בשבוע שעבר הצטרפתי לוועד הפעולה שהחל לגייס עובדים על מנת להקים ארגון עובדים בחברת "כלל ביטוח", חברה המונה כ-4,000 עובדים. כלל ביטוח, כמו שאר חברות הביטוח הגדולות, היא חברה נטולת ארגון עובדים יציג. "כלל ביטוח" היא חלק מקונצרן איי די בי שבבעלת איש העסקים נוחי דנקנר. חברת "כלל" מועמדת למכירה לאור היישום הצפוי של מסקנות ועדת הריכוזיות על הפרדה בין אחזקות בתאגידים ריאליים לתאגידים פיננסיים. הקמה של ועד עובדים עשויה להרתיע קונים מחו"ל או להוריד את מחירה. מכירת הקבוצה משמעותה, כפי שקורה באופן שגרתי בהליך הקניבליזם התאגידי, גל פיטורי עובדים. אם לצטט את אחת האיגרות שנשלחו לעובדים: "בשנה הקרובה צפויים אנו להיות עדים למכירת השליטה גם בקבוצת כלל, וכמו בכל מכירה, מיד לאחריה צפוי גל של פיטורי עובדים (לא מאורגנים) תחת מסווה של צמצומים והתייעלות".

נוחי דנקנר, הבעלים של קונצרן איי.ד.בי. עוד גל של פיטורי עובדים (לא מאורגנים) במסווה של צמצומים והתייעלות

על מנת להגן על עצמנו יצרנו, חברי ועד הפעולה, קשר עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה. ביום ראשון השבוע 3.6.12  נשלח מייל לכל עובדי החברה בו סופר להם על הכוונה להתארגן ולהקים ועד יציג. מי שתמך ברעיון התבקש  למלא  טופס הצטרפות להסתדרות. עוד הוסבר כי הכוונה להגיע להחתמה של שליש מעובדי החברה לפחות. הוסבר כי החוק קובע ששיעור כזה של תומכים יהפוך את ועד הפעולה לוועד יציג, כלומר כזה שחובה על ההנהלה לשבת ולדון עמו על תנאי העסקה ויחסי עבודה קיבוציים. בינתיים הובטח לחותמים שטפסי ההחתמה יישארו חסויים עד שנגיע למכסה הדרושה, על מנת למנוע התנכלויות מצד ההנהלה. הוחל בהחתמת עובדים בקצב המבטיח סיום תוך כשבוע.  מספר המצטרפים התקרב לשליש הנחוץ. אולם ההנהלה התעשתה  במהירות. מכתב מהמנכ"ל לכלל עובדי החברה. אספות הסברה מאיימות, ולחצים בלתי חוקיים בעליל הביאו לזרימה של טפסי ביטול. עדיין יש גם מצטרפים חדשים אולם הזרם קטן. אווירה של פחד שוררת בקרב מי שמנסה לשכנע או לחתום.

עכשיו אנחנו גיבוריו של סרט אחר

ההנהלה נלחמת חזרה. מה זה נלחמת, מתפוצצת. הצעד הגלוי הראשון של ההנהלה  היה מכתב,  שנענה במכתב נגדי שהצלחנו להעביר לעובדים למרות ניסיונות החסימה.  אנחנו מתחילים להבין שאולי שום דבר מהותי לא השתנה מאז המאבק להקמת ועד עובדים בחיפה כימיקלים (דרום) לישראל שתועד בסרט "שביתה". עכשיו אנחנו גיבוריו של סרט אחר על מאבק עובדים.

ההנהלה החלה בחיסול ממוקד של ההתארגנות. בכל מחלקה ואזור עבודה על פי אופיו – "חנוך לנער על פי דרכו". את העובדים החלשים וחסרי המודעות לזכויותיהם מפחידים בגסות: "זה יהרוס את כלל ויצטרכו אולי לפטר אותך" ומאיימים תוך רמיסה בוטה של כל החוקים בנושא. ידוע על מנהלים שהזהירו ללא חשש כי מי שחתם ייכנס מיד ל"רשימה שחורה" וישלם על זה.  היו מנהלים שחקרו עובד עובד ושאלו אותו  שאלה פשוטה וישירה: "חתמת?"  ולתשובה  "כן" דרישה "תמלא מיד לידי טופס ביטול!" מנהל מסוים, שכשמע על ההזהרה שזוהי עברה שבמידה מורשעים בגינה, העונש הוא קנס בסך 200,000 שקלים (עצה משפטית שחיזקה את רוחנו בתחילה, תמימים שכמותינו) הגיב  בשחצנות: "תאמין לי שאם אני מורשע  אז נוחי יחזיר לי מכיסו פלוס בונוס".

פתאום אני תופס איזה חוק פגום זה. האם טייקון שיפסיד כמה עשרות או מאות מיליונים במכירת חברה בגלל שהוקם בה ארגון עובדים, לא יפצה בנדיבות מנהל מסור ששוכב על הגדר עבורו ועוצר את הנזק הגדול לכיסו הוא?  אם אין מצורפת  לחוק הזה חובת מאסר בפועל למאיים ללא ברירת קנס חבל על הזמן איפה שלי יחימוביץ' ואיתן כבל? צריך לחוקק תיקון לחוק. עכשיו, דחוף.

לבכירים ומשכילים התמהיל מכיל יותר דרכי נועם מאיומים (אם כי גם אלו לא חסרים ברוך השם). אני מתכוון לדרכי נועם מהסוג החברי ("אני מבקש ממך אישית"). אז איך בדיוק נגדיר בקשה אישית מצד מנהל לעובד הכפוף לו במישור האינטימי? אז כאן נקרא לה "הטרדה ארגונית".

התוצאה:  זרימה של ביטולי חתימות. לא קריטית, אבל  בהחלט לא נעימה: רואים כבר את הפסגה מקרוב ומחליקים שוב לאחור. כזכור, כבר התקרבנו למספר הקריטי של שליש עובדי החברה על מנת להפוך לארגון עובדים יציג במקום העבודה, צעד ראשון בדרך להסכם קיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים. נאמר לי כי ישנו סניף של כלל בצפון הארץ שממנו הגיעו כל הטפסים שהוחתמו  בצורת ביטולים עם הטקסט "לבטל" שנרשם באותו כתב יד עצמו לרוחבם.

הארובות המעשנות של חיפה כימיקלים. אנחנו מתחילים להבין שאולי שום דבר מהותי לא השתנה מאז המאבק להקמת ועד עובדים בחיפה כימיקלים. צילום: רביד רובנר

וישנם גם גיבורים. אנשים שמטלפנים ישירות לחברי ועד הפעולה (ולכולם יש חשש מהאזנות), פוגשים במסדרונות ואומרים מילות עידוד, מעבירים טפסי הצטרפות חתומים, דווקא בשיא העליהום. טיפוסים שקטים שעכשיו אני מכה על חטא שלא תמיד הבחנתי בחברים הללו שעבדו לצדי כל השנים, ולא קלטתי מספיק את העוצמה שלהם.  מישהי, חברה שלי בעבודה, הבאה מתפיסת עולם חברתית שונה, ומתנגדת להתארגנות מסיבות עקרוניות, שניסיתי בתחילת הדרך לשכנע  אותה בידידות לצרף את חתימתה אך כשלתי,  באה פתאום מיוזמתה והניחה טופס חתום על שולחני. "אתה יודע מה שכנע אותי לחתום? החוזר החצוף של המנכ"ל שחושב שאנחנו באמת מטומטמים".

בהוראה, אסור לנו יותר לדבר על הנושא בשעות העבודה לפני החתמת כרטיס בסיום העבודה. ("אם תרצה, נעביר כרטיס ואז נדבר על זה"  שימש תמיד כביטוי שלי לאותת לחבר על סיום שיחה או ויכוח, כששיחת חולין התארכה מעבר לטעם הטוב.  אני באמת חושב שזה לא מוסרי, וגובל בגנבה ממקום העבודה, המשלם לי על זמן שהותי במשרד, לבזבז זמן מעבר לכמות המשמשת כאינטראקציה חברתית בסיסית בין חברים לעבודה).  אבל הצליחו להבהיל, לפחות אותי, עד כדי כך שאפילו את אותו משך של שיחת חולין לגיטימית לא אוכל להקדיש לנושא ההתארגנות בלי לקבל כאב בטן.

פתאום בימים האחרונים, אני מגלה שהטלפון והמחשב מתחילים להתנהג באופן מוזר. דברים שכחברי ועד פעולה ניסינו לתאם  בטלפון טורפדו  בהצלחה מפתיעה, אני מגלה בטלפון כל מיני התנהגויות טכניות מוזרות חדשות  (למשל, קצת לאחר תחילת הבלגן: על כל sms  יחיד שאני מקבל מודיע לי  "קיבלת שתי הודעות"), למחרת סיפור הפוסט הטראומטי בפייסבוק (הסיפור אינו מופיע כאן. נושאו : ניסיון להעלות סטטוס בפייסבוק ממחשבי הביתי בשעות הערב. ניסיון שנכשל בגלל התנהגויות "מוזרות" של המחשב הנאמן שלי), נכנסתי  שוב למחשב אחר שברשותי, מחשב שמתחילת האירועים לא שימש אותי. תחילה  התנהג תקין. נכנסתי לפייסבוק והכנסתי את פרטי ההזדהות. לאחר כחמש דקות שוב התופעה מהלילה ההיסטרי. הפייסבוק נתקע לא זז ומיד לאחר מכן כל המחשב נתקע.  על כל ניסיון להיכנס לאתר כלשהו, כולל גוגל, התקבל חלון "תקלת התקשרות. בדוק אם שם האתר הוקלד תקין". יכול להיות שמתקינים איזה רוגלה כבדה בכל מחשב שאני מתחבר דרכו לפייסבוק? כל כך כבדה שפוגעת בפעולתו?  כבר לא יודע מה לחשוב (אישתי משוכנעת שאני הולך ומשתגע).

הדבר הכי קשה בכל העניין הוא הלחץ הנפשי

חוץ מהעובדה הפשוטה שכשאתה מתייצב נגד אדם שיכול להטביע אותך בכסף אתה ממילא בלחץ, מתווסף כל השאר.  האיומים גלויים. אני עד כה לא נתקלתי באיום ישיר ובוטה, אם כי בעלבונות כבר נתקלתי – טוב, אני דעתן ובעל פרופיל חברתי של בחור לא בעייתי באמת ;  פה גדול, אבל פה גדול צעצוע, סך הכל פודל. בינתיים  בעיקר עובד כנגדי החוקר הטוב. אני ואחרים בוועד מרומזים מיד שלישית (אמרו שיחסלו אותך, חכה שהבלגן ייגמר, ימצאו אותך וכו') האמת שבאופן הפשוט כאמור אני עדיין לא מקבל איומים ישירים אבל כנראה שאיומים עקיפים משפיעים לא פחות ואולי יותר. אמנם זומנתי בדחיפות למנכ"ל חברת הבת בה אני עובד, מיד עם תחילת האירועים (מעולם לא קרה לי כדבר הזה, בדחיפות כזו) השיחה הייתה כמובן חברית  אך מייעצת  נוסח "כחבר אני חושב שאתה טועה" וכיוצא בהללו. אבל היי, להגברת הפרנויה זה נחמד. (התעלמות מעצה חברית מהמנכ"ל שלך, היא לא יותר מסתם חוסר נימוס?).

כעת, כשאני כמעט מנוע לחלוטין מלהשיב לעובדים הניגשים אליי ומעלים טענות וטיעונים, ישנה הצפה של טיעוני נגד מתישים בגובה אפס (מה? ההסתדרות תחליט בשביל החברה מה לעשות? אם יהיה הסכם כולם ירוויחו דומה?) ואני די חושש לענות אפילו בשני משפטים, ותאמינו לי תשובה על איך היה סוף השבוע בצימר נמשכות פי 10 (וסה"כ כחמש דקות) מהזמן  הנחוץ לענות לחלק מהשאלות. הקפיטליסטים האדוקים יכולים להירגע, רוב רובה של שהותנו בעבודה, לא רק היום, מוקדש לעבודה נטו.

קשים חייו של הפרנואיד, קשים עוד יותר חייו של הפרנואיד שרודפים אחריו, קשים ביותר חייו של הפרנואיד שרודפים אחריו בתקופת הסייבר. לך תדע כבר מה יודעים עליך? מתי ישתמשו בזה? שתי חברות ועד פעולה כבר פרשו כי אינן עומדות בלחצים,  הן אומרות שזה סתם לחץ פשוט אבל הן היו לוחמניות ומחויבות, אז מה קרה?  הראש מריץ אצלי סרטים: אולי מצאו איזה אמצעי לחץ סודי? נקודת חולשה שנשכחה? קרוב משפחה שהסתבך במשהו וניתן ללחוץ דרכו?

אתה מניח שאין לך חיים פרטיים. לכל בן שיח בסלולרי אתה מצרף הזהרת האזנה. אז איך אפשר לעשות, לתכנן ולחשוב כיום ללא סלולרי, ללא מחשב? לא אלאה אתכם בהתפתלויות היצירתיות שאפשרו לי את כתיבת הפוסט הזה ושליחתו.

חבר ועד פעולה מספר שעמד המום מול המסך שלו כשהוא רואה את האאוטלוק פתוח המקלדת והעכבר משותקים אך התכנים על גבי הצג עובדים, מעשה שטן, בכוחות עצמם. אל מול עיניו הנדהמות, מתגלגלים כל המיילים שלו, נצבעים בשחור (מסומנים) נמחקים וחוזרים כלעומת שבאו או בעברית: העתיקו אותם למקום אחר. עוד הוא מדבר וביום חמישי בבוקר אני הגעתי באיחור אחרי ליל  שימורים, נדודי שינה אלא מה, והמחשב שלי לא נמצא בשומר המסך האוטומטי (הנועל את המסך אחרי רבע שעה חסרת פעילות) והמשתחרר רק בעזרת סיסמתי הסודית שרק אני אמור להכירה והמשתנה מדי פרק זמן תכוף. לא זאת בלבד שהוא אינו נעול אלא הוא עובד, בלעדיי, משוטט לו בתוך האאוטלוק שלי, הסמן נע כה וכה אני מתעשת וצועק "בואו תראו" לאנשים סביבי. כמה ממהרים ואכן רואים את תופעת המחשב העובד לבד (בעברית: השתלטות מרחוק ללא אישורי). מאחר שנגעתי בטעות בעכבר שלי מישהו הרגיש והתופעה נעצרה. נרגעתי. עוד אנשים ראו את התופעה המוזרה הזאת. השיגעון שלי לא חצה את הסף הקליני.

עכשיו שיהיה ברור. האאוטלוק שלי, זה החיים שלי. אם הוא הועתק בידי דורשי רעתי אני בצרה צרורה. הסבר: כעובד מחשוב שנים רבות בכלל ביטוח (20  שנה), יומן האאוטלוק מחזיק פחות או יותר את כל חיי. כמי שנמצא שעות רבות מאוד במשרד (הייתי למרבה הבושה שיאן השעות הנוספות של האגף פעמים לא מועטות, כיום אני גלובלי אגב, דהיינו ללא זכות לתשלום על שעות עבודה נוספות (כמובן: הוכרחתי לעבור לסטטוס זה, אלא מה?), חשבתי שלפחות שהיות שאין שום תגמול על השעות הנוספות הללו, אתחיל להיות חכם ולצאת קצת יותר מוקדם אבל נאדא. עבד בנפשו נשאר עבד.

אני יוצא מהמשרד כמעט לעולם אחרי שבע בערב, לעיתים שמונה וגם אחרי תשע אינו חזיון נדיר.  לפיכך אין לי כל ברירה אלא לנהל את  כל חיי בעבודה,  כמו כל מי שיוצא מהעבודה דרך קבע מאוחר משעה שבע בערב ואילך – שכן כל הבנקים,המרפאות, הנגר וכו' כבר מזמן סגורים בעת היציאה.  בקיצור, קובע תורים למרפאה, נותן הוראה לפקיד בבנק, עוקב אחרי בעיות  רפואיות של הילדים ולעיתים גם נתונים אינטימיים אף יותר. את הכול אני מתעד: סיסמאות כניסה לאתרי אינטרנט, חשבונות בנקים, קופות גמל,  מספרי כרטיסי אשראי, תנועות בנקאיות והשד יודע מה עוד.

בנוסף לכל הצרות, יש תחומים בהם אני סנילי לגמרי, ואני מתעד דברים אישיים לגמרי : בראש השנה כשיש תזכורת להגיד שנה טובה לאיזו דודה רחוקה, והיא בהזדמנות זו מספרת לי על הנכדה החדשה אז אני מסמן באייטם שכבר בירכתי אותה, ומעביר אותו לערב פסח  בתוספת הערה שיש לשאול על הנכדה החדשה. מאחר שאני כאמור גם סנילי במקצת בתחומים מסוימים, הפכתי למתעד סדרתי של כל פרטי חיי הנחוצים ולעיתים פחות חיוניים, כולל הפרטים המביכים. אבל שוב, מה עם הדברים המפחידים באמת, מספרי כרטיסי אשראי, קודים סודיים, כל המספרים השמורים בסלולרי, מכירים  את התחושה הלא נעימה כשחבר עובר לכם פתאום על השמות בסלולר, זה עוד כשמדובר בחבר.

לחשוב שהכול נמצא כעת בידי  אנשים הסורקים כל נקודה בחיי , כל מייל אישי -זו תיבת המייל העיקרית שלי – אנשים שמקצועם לנצל חולשות, לסבך, להקשות להפליל גורמים הרבה יותר חזקים ממני, הכל כדי ללחוץ עלי בעת הכושר, רצים תסריטים באמת לא שפויים בראש, פלא שהבטן מתהפכת השינה נעלמת ורק כדורי הרגעה מחלישים את ההתכווצויות בבטן כל כמה דקות.

וזה עדיין מצבי כשהם בשלב החברי, העדין, ובהשוואה עם חברים אחרים בוועד הפעולה נדמה לי שאני האיש בו הם נוהגים בכפפות של משי. מה יקרה כשגם זה לא יעזור לשכנע אותי? כשבאמת ישתמשו בכל חיי הפרושים בפניהם? כשיעברו למגרש של הגדולים? הרי הם רק יצטרכו לעשות פווו ואני מתפורר, אולי. אני מרגיש כמי שמבצעים בו אונס.

אני לא יכול להימנע מלתאר את המנגנון העוסק במעיכת מקקים כמוני (אחרי הכול, אני מתאר כאן רק את המנגנון הנפשי ששמו "פרנויה"). אני מניח ש"הוא שאסור להגיד את שמו", שבתמונות נראה אדם חייכן וסימפטי, ללא ספק וללא ציניות,  אב אוהב ואהוב לילדיו, כמו שגם אני מתיימר להיות, כמעט במדויק בן גילי ואומרים שמשוגע על טחינה (ממש כמוני, ממש רוג'ר ואני), שומע על ההתארגנות שאמורה לפגוע בערך המכירה של "כלל ביטוח", דהיינו, בכיסו, בכך וכך מיליונים או עשרות מיליונים או מאות מיליונים  – באמת שאין לי מושג, כי לאחרונה לא עסקתי במכירת חברות בעלות ארגוני עובדים ומכירת חברות נטולות ארגוני עובדים, כך שאין לי בסיס להשוואה.

ובכן, אותו אדם חביב (באמת נראה חביב, כבר אמרתי?) מכנס את סגל יועציו, כעוס ומודאג עם יציאת השמועה על התארגנות הוועד, ומודיע להנהלה המודאגת גם מההתארגנות וגם מהכעס של בעל המאה, שיש לעצור בכל מחיר ולפעול בנחישות ובמהירות. ההנהלה מצידה מפעילה מכבש לחצים שבחלקו כאמור אינו חוקי. הקנסות שבחוק כזכור לא יפחידו אף אחד.

איפה ההתגייסות הרועשת?

"כלל ביטוח"  אינה איזו חברונת בת 20 עובדים. היא מהווה אחד מהכוחות הכלכליים הגדולים של מדינת ישראל, אחת מספינות הדגל של חברות הביטוח, והראשונה שבה מנסים להתאגד באיגוד מקצועי  כמו בבנקים. נקודת מאבק מכריעה שאם ננצח בה אזי, אולי, על פי עקרון הדומינו, יילכו בעקבותיה שאר חברות הביטוח והמדינה תתחיל אולי בתהליך המיוחל של סיבוב ההגה מהנסיעה לעבר מדינת עובדי הקבלן, שנראה היה שמתחילה להיעצר בקיץ האחרון, ולנוע לעבר מדינת רווחה אירופאית.

מדובר כאן בקרב מכריע במלחמה על פניה החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של המדינה. ארגון עובדים בהתאגדויות היה צריך להיות הדגל הגבוה ביותר שההסתדרות הייתה צריכה לשאת בשנים האחרונות. ההסתדרות המלווה אותנו (אמנם יש כאלו בינינו שחשבו כי נכון יותר היה לפנות לארגון "כוח לעובדים") עוד לא התגייסה במלוא הקיטור. אמנם שלחו לנו נציג אחד – איש מקסים לכל הדעות – שמנסה ככל יכולתו לעזור, בכלים שניתנו לו: ייעוץ בהקמת דוכני החתמה וכו'. ניתן לנו גם ייעוץ של עורכי דין. מוצלחים גם הם. אבל איפה ההתגייסות הרועשת? איפה מלחמת הנגד על כבודנו ופרטיותינו?

מפחדים לנהל שיחת חולין במסדרון, לא כל שכן שיחה על ניסיון ההתאגדות. צילום: cc by-little.killjoy

אם אני מעריך נכונה,  זהו אחד הקרבות האזרחיים החשובים על פרצופה של המדינה. חברי ועד הפעולה מתחילים עכשיו במלחמת התשה. איפה גיוס התקשורת, וחברי  הכנסת? מי יעזור לנו לעמוד כנגד השקרים והפחדות  של הפקידים בחברה? כשאפילו שיחת מסדרון פשוטה עם עובד אחר נמנעת מאתנו. איפה הצעקה בראש חוצות שאסור לעשות לאף אחד מה שעושים לנו? איפה השימוש המסיבי באמצעי התקשורת? להפצת העובדה שאם עובד נחקר על ידי מנהלו האם מילא טופס הצטרפות, חובתו המוסרית היא לא למסור מידע אמת למי שמבצע עברה פלילית. איפה כל זה? ואז הקול שבראשי (שיוציאו אותו משם, כי עוד מעט אשתגע) אומר לי : אולי מנהיג ההסתדרות חבר טוב מדי של האדון הנחמד? אולי קרובי משפחה שלו עובדים אצלו בקונצרנים בעמדות מפתח אולי בכוונה הוא לא לוחץ על כל הגז, (באמת לא עושים דברים כאלו לחבר) אולי הוא נותן לנו ולנציג שלו אצלנו להישחק ויעשה מה שצריך רק מן הפה לחוץ, עד שאולי נשתגע ניבהל נופחד נישחק?

הלא אם ההתארגנות הזו תכשל, לא רק היא תיכשל אלא תמנע כל ניסיון לארגון עובדים דומה בעתיד הנראה לעין בחברות ביטוח נוספות, או בכל ארגון כלכלי משמעותי.  וחשוב יהיה למעבידים הללו לפרסם מה קרה למנהיגי ההתארגנות ("הנקמה") על מנת להבטיח עצירת התארגנויות דומות בשנים הקרובות.

מי שלא הבין עד כה מה מטרת המאמר, אז אפרש עבורו: זו בקשת תמיכה מכל מי שמזדהה עם המאבק. עזרו לנו לחשוף את המאבק, גייסו את המחוקקים, ארגנו תמיכה ציבורית, או כל עזרה אפשרית אחרת.

הכותב הוא חבר ועד הפעולה להתארגנות עובדים בחברת "כלל ביטוח". שמו שמור במערכת

מכלל נמסר בתגובה:

הדברים כתובים מהלב ומנוסחים ברהיטות רבה. אין לנו ספק שחלק גדול מהנקודות העולות בפוסט ראויות לדיון מעמיק ולשיח בתוך החברה. בין העובדים למנהליהם ובין העובדים בינהם. טוב שדיאלוג זה יתקיים בתוך הבית ישירות, ללא עזרה של מתווכים מבחוץ (אנשי ההסתדרות ושלוחיהם). ההנחה שוועד עובדים ישיג לעובדים בוודאות יותר, ממה שתתן להם ההנהלה ביוזמתה, אינו נכון בהכרח.

והחשוב מכל – לא מתנהל בכלל מסע איומים והפחדות, אלא דיון לגיטימי בין שתי דיעות – האם כלל, עובדיה ומנהליה, זקוקים להסכם קיבוצי ולהתערבות ההסתדרות, או לא. יש בארגון רבים שסבורים שהתערבות כזו תהיה הרת אסון לחברה וליכולתה להתחרות בסביבה עסקית תחרותית. הנהלת כלל הנחתה את כל מנהליה באופן חד משמעי שיש לאפשר לעובדים את חופש הבחירה. חשוב שהם יעשו זאת, אחרי שיהיה בידם, את מלוא המידע ולא רק זה שנמסר להם על ידי תומכי המהלך בלבד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עובדים עליכם בעיניים

    עוד מעט נצטרך עורך דין ותביעה משפטית כדי למשוך קופת גמל.

    אל תוסיפו שמן למדורה ואל תזרקו את הכסף שלכם לחורים האלה.

  2. עמי

    "דיון לגיטימי בין שתי דיעות "? כשצד את נראה לא יכול לפתוח את הפה ליותר מ30 שניות? אם רוצים דיון לגיטימי מעמידים ערב בו שני פנלים המייצגים את שתי הדעות ניצבים על במה אל מול קהל עובדי החברה ומנהלים חילופי דעות ודיון לגיטימי.
    לא כשצד אחד מכנס אספות של מנהלים המקריאים טקסטים של ההנהלה אל מול עובדים מפוחדים ומבזבזים זמן עבודה יקר בעוד שלצד השני אפילו לצפצף שני מילים במסדרון מרגיש כמו עבירה פלילית.

  3. דודי נתן

    צריך להגיד פשוט: בני זונות

    היום פגשתי מישהו שמכיר מישהו ממשפחת דנקנר (אולי מהצבא, אני מבקש מכל מי שמכיר מישהו מהמעורבים להרע – עורכי הדין, השליחים והשלוחים וכמובן הצאר עצמו – שיזכיר להם מהם: בני זונות.

  4. רוני רז

    יפה כתבת חבר יקר, אל דאגה למרות הכל בסוף ננצח

  5. חבר למאבק

    אוהבים אותך.
    אני מבטיח לך נאמנה:
    אם מפטרים אותך – אני הולך גם. עד עכשיו הייתי שקט.
    שזה יקרה אני אהיה רועש.

  6. אורן

    וגם לשם השוואה, לנו לקח להגיע ליציגות שנתיים. אולי אצלכם ייקח פחות (:
    שלא תיפול רוחך מוכן לסייע.

  7. מנחה באוניברסיטה הפתוחה

    למרות כל התותחים הכבדים שמפעילים נגדכם, כי הם מפחדים…, אם תנהלו את המאבק בצורה נכונה וחכמה, ותצליחו ליצור אחדות בין מספר גדול ומשמעותי של עובדים, בסופה של דרך ארוכה…. זה יגיע.
    רק מקווה בשבילכם כי הגוף המארגן שבחרתם, יעמוד מאחוריכם ברגעי האמת.

    שיהיה לכם המון כוח !!
    כי יש לכם כוח!!

    עובדים לא מודעים לכוח העצום שיש להם כשהם מאוחדים. צריך לבנות, תוך כדי המאבק, את התודעה המעמדית של העובדים, שהיא בד"כ, תודעה כוזבת, מורעלת בגלל שנים רבות של עבודה בארגונים קפיטליסטים דורסניים ונצלנים.

    אתם לא מדמיינים כמה אנשים יהיו מוכנים לעמוד לצידכם ולעזור לכם, גם אם אינם חברי הסתדרות. כי יש עדיין אנשים בארץ הזו שמאמינים בסולידריות מעמדית.

  8. אחד

    כל הכבוד על המאבק החשוב.
    אם זאת אינני מבין- למה פניתם להסתדרות ולא לכח לעובדים?
    הרי זה ברור שההסתדרות לא פחות מושחתת מהחברה בה אתה עובד.
    למה?
    המלצה חמה- פנה למישהו מכח לעובדים להתייעצות בהקדם.
    הם לבטח יעשו כל מה שהם יכולים ולא ימרחו אתכם.
    בהצלחה לכם

  9. אורן

    אל תחכו.תתאגדו. איש לא יעשה לכם את העבודה הקשה באמת שאתם צריכים לעשות. כשתהיו מאוגדים תבינו מה כוחו של הבית של החברה האזרחית. בלי אינטלקטואלים שמתערבים לכם ובעיקר ההסתדרות קיימת כבר 90 שנה לא 4 או 5 שנים עם כל הכבוד. תנו לילדים לשחק

  10. שרון לוזון

    הייתם מתחילים לפקוד עובדים ל"כוח לעובדים" ואז נוחי דנקנר בעצמו היה מרים טלפון לעיני ואומר "בוא מהר תאגד את העובדים שלי אצלך".

  11. עצה

    ווידאו כל נסיון הטלת אימה והפחדה של מנהל נגד עובד, זה אפשרי עם כל סמארט-פון ומכישרי הקלטה דיגיטליים זולים שניתן לקנות בכל חנות לציוד משרדי.
    תמסרו את ההקלטות לתחקירני טלויזיה.

  12. אלי

    ההנהלה בפניקה וזה הזמן להכות על הברזל החם.ראיתם איך הממשלה היתקפלה עם גלעד שליט,ועם המחאה הציבורית.נוכי קטן עלידכם ,אתם יכולים.תגדילו את הביצים ותצליחו בגדול.

  13. תהיה חזק!

    אם ייגעו בשערה משערות ראשך יש כמה עובדים טובים, שישבתו/יתפטרו באופן מהיר, קולני ורועש. כולל שימוש בכל אמצעי תקשורת אפשרי.

  14. אנונימי

    אין ספק שוועד יעזור לעובדים – בפועל אין להם מה להפסיד.
    בכל המקומות בהם יש וועד המרוויח הגדול הוא הפועל הפשוט – גם בארגונים בהם הוועד הופך להיות פוליטי עם הזמן.
    ראו את דוגמת הבנקים/תעשיות ביטחוניות שונות/טבע – שיש להם תחרות בארץ ובעולם מצד אחד ומצד שני מדובר על ארגונים מצליחים שמרוויחים הרבה מאוד כסף.

    דרך אגב – רוב החברות הנ"ל ממוקמות גבוה יותר מכלל ברשימת מקומות העבודה שטוב
    לעבוד בהן.

    טענת ההנהלה שהדבר יפגע בחברה משוללת כל יסוד במציאות.

    באופן טבעי מהלך מוצלח של הקמת וועד בכלל יגרום לגל של הקמת וועדים בחברות ביטוח אחרות ולכן שביתה ברמה הסתדרותית "תשבית" את כל חברות הביטוח בארץ.

    בפועל לא נראה שעניין השביתה יגיע לידי מימוש – עובדה היא שחברות המחזיקות שירותים חיוניים יותר מכלל כמעט ואינן שובתות.(בנקים/תעשייה אווירית/אל על/טבע)

    זאת המציאות – עכשיו תחליטו לבד האם אתם מעוניינים בוועד

  15. מתחילה לעבוד

    קיבלו אותי לא מזמן לחברת כלל לעבודה ועכשיו אני חושבת פעמיים אם כדאי לחתום על חוזה ואם כדאי להתחיל לעבוד בחברה כזו בכלל..