• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

עורו שחור וזה מספיק

הסיקור של משבר הפליטים 2012 מייצר סצנה הוליוודית שטחית. הרוב המתדיין המוחלט לא פגש מעולם מבקש מקלט, כך שהאריתראים, הסודנים ושאר בעלי הוויזות שמגיעים אלינו מהיבשת הסמוכה נתפסים כקריקטורות. דניאל מוכתר נתקל במראות השיח בחדר הכיתה
דניאל מוכתר

הכושי בוב טייל ברחוב, הוא ילד טוב הכושי בוב
חכם הילד וענו, עורו שחור ליבו זהב
וגיל שורק ומצפצף, וגם בדגל מנפנף
הנה בא רם כולו סיפוק, הוא באשפה מצא חשוק
מולו רץ גד קופץ מיד, ובייגלה מחזיק ביד

* * *

כושי סמבו. מודעת פרסומת

"אם אני בעלת מועדון ולא בא לי להכניס ערבים, זה בסדר, זה זכותי". היא פסקה בנחרצות, ולא ידעה שתוך מספר דקות היא הולכת לאכול את המילים שלה. אני אפילו לא יודע איך קוראים לה, כל פעם זורקים לי תלמידים אחרים לתגבר כמו איזה דג עצוב שזורקים לו פירורי לחם.

"וזה שלא מכניסים אתיופים רבים למועדונים, או מזרחים כי הם נראים ערסים?" שאלתי בתגובה.

"הם לא מכניסים אותם כי הם עושים בלאגן."

"איך הם יודעים מי יעשה בלאגן? כי מישהו מתלבש בצורה מסוימת? אם מישהו עושה בלאגן, שיוציאו אותו, בשביל זה הם מביאים אבטחה, לא? מצדי שלא יתנו להיכנס למי שעושה בלאגן כבר בתור. אבל לפסול מישהו רק בגלל מראה, זה גזענות. זה אפליה פסולה." וזה גם החומר לבגרות, מסתבר.

"תשמע אם מישהו לא רוצה לא להכניס אותי זה בעיה שלו, אני לא רוצה להיכנס בכל מקרה למקום שלא רוצה להכניס אותי". ואני חשבתי תמיד שהמשפט הולך אחרת, שלא הייתי רוצה להיכנס למקום שמכניס אנשים כמוני.

"אם לא יקבלו אותך למקום עבודה כי את אישה את תקבלי את זה כך בשלווה?"

"מה אני יכולה לעשות, להתעצבן?"

"את יכו.." ולפני שהספקתי להגיע אפילו לאמצע המשפט, התערבה התלמידה השנייה בתגבור, שגם את שמה לא ידעתי, ונכנה אותה מתוגברת #2. "תגיד זה גם אפליה אם לא מכניסים סודנים?"

עוד פעם חזרנו לסודנים.

"אם לא מכניסים סודנים לאן?"

"למסיבות"

"כן"

"אבל הם לא אזרחים"

"זה שאתה לא אזרח לא אומר שלא חלה עליך אף זכות וחובה של אזרחים"

"זה לא בסדר שאם סודני אונס או רוצח אז הוא לא הולך לכלא"

למרות שאני מנסה להיות סובלני, לפעמים אני סובל מעווית מסוימת כשאני שומע משפטים חסרי כל הגיון או הקשר. העווית הזאת מופיעה כשתלמידים או כל אדם באשר הוא, מביע טענות תמוהות. כשהיא אמרה זאת, העווית הופיעה. לעווית התלווה כאב ראש. לא עוב פעם הסודנים. די. נמאס לי. אין לי כוח יותר לדבר עם התלמידים שלי על מבקשי המקלט. לא יכול להיות שמפריע כל כך לטייאנג'רים מפוצצים בהורמונים הנוכחות של עשרות אלפי מבקשי מקלט בדרום ת"א. מילא, אם הם היו דרום תל אביביים. אבל הם לא. אולי זה הציפיות הארורות שלי שדברים אחרים יטרידו אותם.

ביליתי כעשר דקות נוספות בהסבר על תופעת הפליטים/מבקשי מקלט/מסתננים/מהגרי עבודה, על המעמד החוקי שלהם ועל מדינות המוצא שלהם. הייתי מצפה שהם יהיו כבר בקיאים בנושא, אבל נראה שהמקום השמור לתובנות כלפי "שחורים" כבר נתפס. מתי?

* * *

מה הם חושבים כל כך מצחיק, עורו שחור וזה מספיק
והם אחריו ברחוב הולכים, ובמקהלה יחד צורחים

כושי סמבו השחור, הוא נפל אל תוך הבור, כושי סמבו המלוכלך,  הוא נפל אל תוך הפח,
הוא נפל תוך הפח, כושי סמבו המלוכלך

קל לפטור את עצמנו כמחנכים ולהצביע על התנהגות או אמירה של תלמידים כחסרי היגיון או הקשר אך פליטות וססמאות אלו שאנו עדים להם הם למעשה גילויים נדירים של החינוך הסמוי והלא מודע שמתרחש באמצעי המדיה שסובבים את הילדים.

מאות אלפי מהגרי עבודה, או עובדים זרים לפי הז'רגון המקובל, חיים ועובדים בישראל בערך מאז תחילת שנות התשעים כאשר ממשלת רבין ובייגה שוחט היו צריכים למצוא תחליף לכוח העבודה הזול מהשטחים שהפך לאיום ביטחוני עם האינתפיאדה הראשונה והעממית. מאז יותר מדי לא השתנה. בדומה לשאר מדינות המערב, כוח עבודה זול נכנס ממדינות עולם שלישי ואייש סקטורים בכלכלה כמו בניין, חקלאות וסיעוד שדרשו עבודה קשה ושחקו מהר את העובדים אך תיגמלו בצורה מוגבלת. הסידור הזה היה נוח למדינה ולמעבידים, הם גם הצליחו להעלות את הרווחיות שלהם וגם יכלו למתן דרישות שכר במשק. "אם תבקשו יותר מדי, סופכם יהיה זהה" – המסר הועבר וחילחל לשאר העובדים ולאיגודים המקצועיים המתנוונים.

עשרים שנה של דלת מסתובבת בה מאות אלפי עובדים מדרום מזרח אסיה ומדינות מזרח אירופה באים, הולכים, ולעתים נשארים, עוררו מרמור לעתים בקרב ישראלים ואנחת רווחה במקרים אחרים, למשל כאשר אפשר לסעוד קשישים 24 שעות ביממה במחיר שווה נפש. כאשר עברתי לגור בדרום ת"א, מעט לפני האקסודוס המאסיבי מקרן אפריקה, שכונות התקווה, שפירא ונווה שאנן כבר המו בלשונות זרים ומסתוריים. למעט מקרים חריגים, אף חלון לא נסדק. אף משמר שכונות לא קם. אף הורה לא דיבר בחרדה על לתת לילדיו לשחק ברחוב ואף מהגר לא חשש ללכת ברחוב מפני שייפגע.

באופן מקרי,  עיינתי השבוע בשירותים בספר ילדות שתמיד אהבתי –  "יפתח המלוכלך", מכיוון שהשמיץ את שמו של אחי הגדול; ונתקלתי בסיפור ששכחתי אודות ה"כושי בוב".  ה"כושי בוב" מצויר בדיוק כמו שהייתם מצפים – קווים גסים, שפתיים עבות, עיניים זגוגיות.  מספר ילדים לועגים לבוב, ועל כך נענשים בכך שהם הופכים להיות שחורים גם כן. הסיפור נגמר בכך שאנו למדים ש"סופם היה שחור משחור". תתרחקו מהשחורים כדי שלא תהפכו להיות כמוהם. מסר מתקתק באריזת שי.  בום בראש!  בכלל שכחתי שהייתי מבלה שעות עם סיפורי הילדות הללו. שכחתי שהמסרים האלה נמצאים ומחנכים ילדים בכל אלמנט תרבותי קיים.  אצל דיסני, החיה היא חומה, והיפה היא לבנה.  בהוליווד – כמעט כל רוצח, גנב ופושע בסרטים הוא שחור.  ולא במקרה אחד הביטויים השגורים בספרות הוא בני האור ובני החושך.  תלמידים בלוד שמעולם לא נתקלו בסוגיות של אפריקאים בשכונתם או בעירם למעשה כבר מתוכנתים לעניין.  כמו סוכן סמוי שרק מחכה להיות מופעל.  איך אני אמור להתמודד עם זה בכיתה?

* * *

כושי סמבו בפרסומת. צילום: cc by-Steve Snodgrass

מנגד, בתוך מבול המילים כולנו נופלים לתוך שיח קריקטוריסטי.  גם אלו המתיימרים להיות אנשי צדק ומוסר.  האנושיות של שחורים כיישות שלמה מעולם לא הוצגה, ואילו רובנו לא פגשו או שוחחו איתם בכלל, לבטח שלא בהקשר אחר מהיותם שחורים, פליטים או זרים – הם נותרים קריקטורות.

השיח והסיקור של משבר הפליטים 2012 הם חלק מסצנה הוליוודית שטחית גם כן.  המצב המוצג הוא בלתי נסבל, גיהנום. הן לתושבי השכונות, הן למבקשי המקלט. גם אם מדובר בהפרזה מתוזמנת היטב, כך התופעה נתפסת, ובואו נשאיר אותה לרגע כך. אז מצד אחד יש לנו את הסיטואציה הנוראית. מצד שני, הרוב המוחלט שמדבר על הנושא לא דיבר ולא פגש מעולם מבקש מקלט. חלק ראו אותם ברחוב או בבית עסק כלשהו. קבוצה קטנה יותר אף עבדה איתם באותו מקום, אך שם הדיאלוג שנוצר הוא אפסי. האריתראים, הסודנים ושאר בעלי הוויזות שמגיעים אלינו מהיבשת הסמוכה נתפסים כקריקטורות.

התמזל מזלי וכבר מספר חודשים אני מרכז ומלמד בפרויקט בו מלמדים עברית נערים מבקשי מקלט הנשלחים אלינו לאחר שהם משוחררים ממתקן כליאה בחדרה. הייתי רוצה לומר שהיה רציונל לתוכנית במקור, אבל לא כך היה. הילדים פשוט החלו להישלח למרכז היל"ה שבכלל מכין לבגרות נוער שנשר מבתי ספר. בצרוף מקרים מוצלח, הוצע לי לרכז וללמד בתוכנית כשבאתי להגיש לבגרות באזרחות. מספר חודשים אני עובד עם קבוצה של אריתראים צעירים מספר שעות אחר הצהריים, שלושה ימים בשבוע, בנוסף למשחק כדורגל שבועי בשכונת שפירא.

הרעיון של התוכנית שגיבשתי הוא פשוט: אם הם ילמדו עברית, הם יוכלו להשתלב בחברה הישראלית כל עוד הם חיים בקרבה ויוכלו לגשר את מחסום הזרות המתיש. כמו כן, היה ברור לי שככל שידעו יותר עברית יוכלו לדעת מה מגיע להם ולעמוד על הזכויות שלהם, ואולי יום אחד יעמדו כתף אל כתף לצדי במאבק לחברה טובה יותר.

התמזל מזלי. לא כי ייחלתי באופן משווע ללמד עברית נערים מאריתריאה. לא היה לי מושג ולא הקלוש מאיפה להתחיל, ולא ידעתי איך להתמודד עם הפערים הגדולים בין התלמידים בכיתה והנוכחות הרחוקה מלהיות סדירה שלהם עקב הצורך ההישרדותי שלהם, והכה שונה מרוב בני ה-17 שאני מכיר, לפרנס את עצמם כדי לא לגווע ברעב. התמזל מזלי כי נוצרה לי הזדמנות לגלות את הצד השני. בסרטים הוליוודים הם פשוט מחרחרים למוות בזמן שהמעיים שלהם נשפכים החוצה בזרם של קטשופ.

לא הייתי רוצה לאפיין את החוויה הקולקטיבית של מבקשי המקלט האפריקאים בארץ מתוך העבודה שלי עם לא יותר מכמה עשרות, החולקים את אותה קבוצת גיל, ואשר כולם מאריתריאה. אבל בכל זאת למדתי כמה דברים שלדעתי הם די משמעותיים.  קודם כל, הם עסוקים מדי מכדי שזה יעסיק אותם בצורה אינטנסיבית. הם עובדים הרבה, וקשה, אני בכל מקרה צריך להילחם איתם רק כדי שיגיעו ללמוד עברית. יתר על כך, הם ברחו ממדינות שסבלו ממלחמה וסכסוכים קשים, והרעיון של רדיפה פוליטית אינו זר להם. הם עברו מסע לא פשוט כדי להגיע לכאן וחלק סוחבים עד היום את ההשלכות הפוסט-טראומטיות של המסע.

אל לנו גם לעשות אידיאליזציה למבקשי המקלט – הם אנשים אמיתיים כולל פגמים. כמו שאמר איש החינוך המבריק מרסלו וקסלר, "מדוכאים, ומדוכאים יותר, לא יותר טובים מהשאר. הם חארות כמו כולם. לפעמים גם יותר" וכפי שאמר יאנוש קורצ'אק, כמו שיש מבוגרים רעים, יש ילדים רעים. יש כאלה ויש כאלה. הנערים האלו מגיעים מתרבות היררכית יותר וסקסיסטית יותר מזו הישראלית, ובתוך הסביבה החרוכה בה הם חיים כיום הם רק יפתחו יותר ויותר תכונות הישרדותיות אלימות במקום סולידריות, אהבה או תודעה מעמדית. אבל יש להם פרצוף. יש להם אופי. הם ילדים שצריכים מרחב בטוח להתפתח בו בדיוק כמו הילדים שלי בלוד, וגם מאלו וגם מאלו מרחב זה נשלל, כל קבוצה מסיבותיה שלה.

יום אחרי ההפגנה הגדולה בשכונת התקווה שאלתי אחד מתלמידיי מה הוא חושב על מה שקרה.  תשובתו מסכמת היטב את המרחק בין הקריקטוריזציה לבין המציאות, שאנו חוטאים בה מימין ומשמאל, כאזרחים וכמחנכים.

כששאלתי אותו ביום שלאחר ההפגנה הגדולה מה הוא חושב, הוא ענה: "כן, ראיתי בטלוויזיה שהיה משהו."

* * *

המלאך כעס כל כך, לא שתק ולא סלח,

בתוך בקבוק של טוש שחור, טבל אותם על פי התור,

שחור להם על הנשמה, ומעינם נוזלה דמעה,

אך שום דבר לא יעזור, יש סוף לפשע סוף שחור

פורסם בפדגוגיה של שחרור

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדינה

    מאי שהעידה בווינט? שקרנית? היא מזרחית כמוך.
    ואפילו סטודנטית, כך שהיא בטח לא עדרית.
    יש אנסים רעים, ויש מיואשים, זה נכון. בעיקר תוקפיה שביקשו ממנה להנשא להם על מנת שיוכלו לקבל אשורי שהייה. לכן הם האומללים בסיפור, דרך אגב, תוקפיה לא הובאו לדין.

    והיא משכונת התקוה והיא מראשי המאבק. אולי תראיינו אותה פה, במקום כל הדברת הזו.

    אחרת בשם הרחמנות היהודית, לטענתך יש להכפיל את מספר האנסים שמתהלכים בינינו, ולהסכים שיש כאלה וכאלה. ולעשות זאת בפומבי, באתר דוגל בזכות האישה על גופה.

    מצוין.

  2. דניאל מוכתר

    נוגעת לפוסט אחר

  3. עדינה

    האנשים מוצגים כקריקטורות וכדומה.

    אני טוענת שאולי אתה צודק.

    מנגד, יש במדינה מספיק אנסים, אין צורך ליבא עוד.

    לא כולם אנסים, אני מציירת עוד סטיגמה? התשובה חיובית.

    אבל האם זה צריך לעניין את הנפגעות? בקיצור, לכך הכוונה.

    בגדול.

    ואולי כן, יש כאן רצף פוסטים על הנושא, ובאף אחד אין התייחסות לסוגיות הבוערות, כאישה אני נדהמת מכך, שבכל פעם שאישה נפגעת ופגיעותה מתנגשת עם רעיון אוניברסלי מדומיין, היא נאלצת או מתבקשת כמעט בגסות לבלום את פיה. אז הגבתי אצלך גם למכלול.
    ודרך אגב לסתימת הפיות הזו, אחראיות הרבה פעמים גם נשים.

    כאמור, הרעיו ןהאנושי חוצב ומתעלה מעל כל נפגעותיו.
    אבל בטח גם תקבל תגובות אחרות.

  4. ברברית

    הרי גם לפני הפולנים היו במדינה מספיק אנסים. למה להביא עוד?

  5. דרור בל"ד

    למי שפיספס. עדינה מתכוונת לכתבה הזו http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4237021,00.html
    ולמשפט הזה: "זה לא בסדר שאם סודני אונס או רוצח אז הוא לא הולך לכלא".
    ולהתייחסות שלך אליו: "…משפטים חסרי כל הגיון או הקשר… טענות תמוהות… לא עוד פעם הסודנים. די. נמאס לי. אין לי כוח יותר לדבר… על מבקשי המקלט".

    תאמר דבריי יצאו מהקשרם. זה אפילו נכון. תאמר לא הוזכרו תולעים, אספסוף יהודי עילג וגאה, מצביעי ליכוד האחראים למצבם. אכן לא הוזכרו. תאמר המאמר מתייחס לנושא אחר לגמרי – ההבניה לשנאת השחור ולא רק לשנאת הזר, או בשפתך: "המסרים האלה נמצאים ומחנכים ילדים בכל אלמנט תרבותי קיים". גם זה נכון.

    ובכל זאת אתה מתעלם מהפיל העומד במרכז שכונת התקווה. שמו של פיל זה הוא מסה קריטית: "עשרים שנה של דלת מסתובבת בה מאות אלפי עובדים מדרום מזרח אסיה ומדינות מזרח אירופה… שכונות התקווה, שפירא ונווה שאנן כבר המו בלשונות זרים ומסתוריים. למעט מקרים חריגים, אף חלון לא נסדק. אף משמר שכונות לא קם. אף הורה לא דיבר בחרדה על לתת לילדיו לשחק ברחוב ואף מהגר לא חשש ללכת ברחוב מפני שייפגע".

    מה השתנה? לדידך, צבע עורם של המהגרים. לדידם של תושבי השכונות המוזכרות, תושבי אילת, ערד, וערים נוספות, השתנה מס' המהגרים החיים בקרבם. אכן, תלמידיה היהודים של המדינה הציונית סופגים את הגזענות מכיתה א'. אם עד לא מכבר הייתה זו גזענות סמוייה, היום הגדיר אלי ישי את הציונות כפי שלא עשה זאת אף אחד לפניו, פרט אולי לכהנא: "בבחירה בין להיקרא 'נאור וליברל' אך ללא מדינה יהודית וציונית, לבין להיקרא 'חשוך וגזען' אך אזרח גאה, אני בוחר באפשרות השנייה. תם עידן הסיסמאות, מתחיל עידן המעשים".

    ואם אתה סבור שכוונותיך טובות וכל מי שמתנגד לכוונותיך הוא גזען וחשוך, דע כי לא כך הוא. ממשלת רבין ובייגה שוחט לא היו צריכים למצוא תחליף לכוח העבודה הזול מהשטחים, וכוח עבודה זה לא הפך למה שמכונה בפרופגנדה הציונית איום ביטחוני. די אם במקום להורות לשבור רגליים וידיים היה חותר להסכם שאינו הסכם כניעה עבור הפלסטינים. עשרים שנה של דלת מסתובבת עוררו מרמור תמידי בקרב ישראלים ופלסטינים מסויימים ואנחת רווחה באותם מקרים ממש, בקרב אנשים אחרים. כך גם הרעיון שהניע אותך: "אם הם ילמדו עברית, הם יוכלו להשתלב בחברה הישראלית כל עוד הם חיים בקרבה ויוכלו לגשר את מחסום הזרות המתיש". ומדוע מובן מאליו כי ישתלבו דווקא בחברה הישראלית? מדוע שלא ישתלבו למשל בחברה הפלסטינית? זה יכל להשמע כך: "כמו כן, היה ברור לי שככל שידעו יותר ערבית יוכלו לדעת מה מגיע להם ולעמוד על הזכויות שלהם, ואולי יום אחד יעמדו כתף אל כתף לצד הפלסטינים במאבק למשטר טוב יותר [מהמשטר הציוני]".

    איני מציע כי המהגרים ישתלבו בחברה הפלסטינית. גם שם לא כולם יאהבו את זה. מאידך, אני מתנגד גם לכך שישולבו בחברה הישראלית, ולו רק מהסיבה שיעמדו כתף אל כתף לצדך במאבק למה שאתה מכנה חברה טובה יותר. ניכר כי את המסרים שאתה מנסה להנחיל לתלמידיך, הנחילו אחרים גם למהגרים עצמם. עכשיו גם המהגרים עצמם, לא רק יוסי גורביץ, מכנים את מי שמתנגד לשהייתם פה בתואר גזענים. עכשיו גם המהגרים עצמם, לא רק יחצ"ני ארגוני הסיוע, מסבירים לנו כי המהגרים אינם פושעים, אינם אנסים, אינם גנבים. טוב נו, חלק קטן מהם, באחוזים אפילו פחות מכלל האוכלוסיה (מבלי לקחת בחשבון כמובן כי רוב המקרים כלל לא מדווחים – סממן מובהק לייאוש של תושבי השכונות).

    יש כאלו שיראו בכך שליחות. (התמזל מזלי וגו'). ישנם אחרים שיאשימו אותך בהתבוננות אך ורק בצד אחד של התופעה, מבלי להתבונן כלל בהקשר. מבחינת האחרונים אתה גורם נזק, והיתממותך רק מגדישה את הסאה. אותו תלמיד חשוך, גזען, שכל כך התאכזבת מתשובתו, אמר לך בפשטות שהמלך הוא עירום. כי לפני ההפגנה הגדולה היו עוד הרבה הפגנות קטנות. בהפגנות הללו לא היה כלום. כלומר היה, אבל אף אחד לא הקשיב. בהפגנה הגדולה היה משהו, משהו שבעקבותיו כ-ו-ל-ם החלו לעסוק בהשלכות ההתעסקות אך ורק במהגרים. אין לזלזל בחשיבות המשהו הזה. מעתה ואילך הפמיניסטיות יובילו את מאבקן באנסים והגברים המוסריים יצטרפו אליהם, המזרחים יובילו את המאבק המזרחי והאשכנזים המוסריים יצטרפו אליהם, תושבי השכונות יובילו את המאבק למען החזרת הסדר על כנו במקום מגוריהם וארגוני הסיוע לפליטים – המוסריים שבהם – יצטרפו אליהם. אני רק אזכיר לך את הקולות שאינם נשמעים כלל בדיון האתנוצנטרי על מה שמכונה בעיית המהגרים: פליטי קולונייתך קודמים.
    http://www.al-awda.org/

  6. רתם א

    והערה קטנה אך עקרונית. הפלסטינים לא היוו איום ביטחוני בזמן האינתיפאדה הראשונה. הרעיון היה לשבור את מאבקם על ידי הבאת עובדים מתאילנד. כך אמרה אורה נמיר שהיתה אז שרת העבודה : "לא רוצים? לא צריך. נביא עוד מתאילנד" סופציטוט. זהו בקצרה החטא הקדמון של הציונות. מי צריך שלום עם ערבים, כשאפשר ליבא עבדים מאסיה או רומניה? כמובן כולם כולם משלמים את המחיר עד היום ובעתיד