למה בעצם מגיע לנו כל הטוב הזה

מדיניות הפיתוח המתבטאת בהקמת מוסד אקדמי בלב אזור מוחלש ועני מפלגת את הדרום: בזמן שהאנשים הנכונים נהנים מהטבות ותמריצים, מתקיים טרנספר של מי שמפריעים לפיאסטת ההתעשרות. מוקדש לכל בעלי הפריווילגיות המשוכנעים שהשד העדתי והמעמדי פס מהעולם
רנן יזרסקי

באר שבע, את רוצה אותי שלך, אצלך. את תבני לי בית, ארבעה חדרים, באזור טוב ליד האוניברסיטה והבריכה. וגם תתני לי מענק להתחלה חלקה, הנחה במסים ובארנונה ותקימי סביבי גדרות – כדי שאהיה מוגנת מהברוטליות שבחוץ. את תגדירי בשבילי מקומות ציבוריים אקסקלוסיביים, עם המוזיקה הנכונה והאנשים הנכונים, וגם ערבי תרבות שיתאימו לאיכויות הייחודיות שלי. והכי חשוב, במאמצים כבירים ובתהליך של שנים, גם תעיפי מפה את כל מי שמסכן את רמת החיים שלי, את כל מי שמלכלך את השכונה.

אני גרה בקומפלקס מקסים ומגוּנן, שבפינתו השמאלית חניה לכל דייריו, ובמרכזו רחבה מרובעת וספסלים וגינות וצמחים מטפסים כלפי מעלה. בחוץ, כשאני יוצאת בכל בוקר, מחכה לי השכנה מהבלוק ממול. קשישה, נמוכה מאוד וכפופה, עם שן אחת בפה ריק, מתחננת לכסף ללחם ולסיגריות. אם לא היא, אז הבן שלה, בן כ-50, ארכיאולוג, משפיל עיניים ומבקש כמה שקלים. אחרי הרמזור, מתוך המכלים לאיסוף אשפה, קשישים, נשים וילדים מזנקים החוצה, ממיינים ערמות של סמרטוטים ישנים ומזון, ליד הפליטים שמנקים את המדרכה. מימין מקלט לאיסוף בגדים לנזקקים, ואם תמשיכו עם הכביש תגיעו ישר ללב שכונה ד' צפון.

המשכן לאמנויות הבמה הנוצץ והמשופץ. צילום: יחצ

אבל אם תפנו שמאלה, תנחתו באתר הבנייה של חוף הים הבאר שבעי, לידו בניינים למשפחות צעירות וקניון מתוכננים. ממול, המשכן לאמנויות הבמה הנוצץ והמשופץ, ממש ליד הצומת בו השכנה הקשישה מקבצת נדבות. לא רחוק משם בשכונה א' – המזרקה הדקורטיבית ליד המכללה הטכנולוגית סמי שמעון, שזיכתה את באר שבע בפרס לעיצוב סביבתי. העיר מתפתחת, התושבים נדחקים החוצה.

בינתיים, כל שבוע, כבר חודשים, אולי שנים, נזרקות לפחות שתי משפחות לרחוב, רק בבאר שבע. המצוקה תמשיך לגדול, הקבצנים והמחטטים בפחים יתרבו, גברים ימשיכו להידקר בסופי שבוע ונשים ירצחו בידי בעלן. העיקר שממשיכים לבנות לנו קניונים, חוף ים מלאכותי ומזרקות מהממות. העיקר שהסטודנטים באים לעיר.

אין גבול לאלימות האפליה

כשגרתי בשדרות בשנים 2007 – 2010 זכיתי להיווכח באחת האמיתות המרות של ישראל. עיריית הפיתוח זכתה מזה עשור לתואר "עיר", בזכות הכפלה של אוכלוסייתה עם קליטה מאסיבית של 10,000 עולים מברה"מ לשעבר, מבעלי ההשכלה וההכנסה הנמוכות של ציבור העולים. ב"עיר", שימשו קו אוטובוס עירוני אחד ושני רמזורים: בכניסה וביציאה. מול בתי הספר החדשים, הממוחשבים והממוגנים של המועצות האזוריות שער הנגב וחוף אשקלון, נשפכו טונות של מלט למיגון בתי הספר הוותיקים בשדרות, חלק הושלמו רק אחרי מבצע עופרת יצוקה. לטובת תושבי הקיבוצים של המועצה האזורית שער הנגב הועמדו ממ"דים לכל בית עוד בקיץ 2009, כשתושבי השיכונים בשכונת נווה אשכול בשדרות המשיכו לישון בחדרי מדרגות בחורף, במהלך ארבעה שבועות של המלחמה בעזה.

שם, כסטודנטית בספיר ותושבת נווה אשכול, ראיתי מה מקבל א' ומהן השאריות של ב'. שם למדתי להגיד תודה על שנולדתי למשפחה הנכונה, בקיבוץ הנכון. את הסטודנטים משדרות במכללה יכולתי לספור באצבעות כף יד אחת. המנקות משדרות, אם מועסקות ישירות אם עובדות קבלן, היו שוטפות את הרצפה בין הסטודנטים סביבן, עוטות וסט שעליו כתוב בגדול: השכלה גבוהה היא לכולם. מכללת ספיר, המנוע הכלכלי של עוטף עזה ללא עוררין, הוקמה קצת מאוחר מדי, ואינה עומדת באמת לרשות התושבים. לעומת הפיתוח האדיר של המכללה, שרושמת גידול של 10% לפחות בנרשמים מדי שנה, המצוקה בעיר הלכה והחריפה, במיוחד בשל השכירות שהלכו והאמירו בגלל הביקוש הסטודנטיאלי לגור ליד המכללה.

מיד אחרי עופרת יצוקה, כשהלכתי ברחוב החנויות שלפני המרכז המסחרי, תלו בעלי העסקים מודעות אֵבֶל על עצמם: עסקי שדרות פושטים רגל. כי אחרי עופרת יצוקה, כל הציוֹנים הטובים שבאו לקנות בחנויות, והרגישו נהדר שתרמו לפריפריה המותקפת והמנוונת, הפסיקו לבוא וגם לא יבואו עוד לעולם. הקסאמים עצרו כל צמיחה כלכלית בעיר במשך עשור, אבל לפחות הזכירו לחלקנו ששדרות קיימת. חבר אמר וצדק, שדרות היא השכפ"צ של המדינה. היא והמועצה האזורית שער הנגב הן ששילמו את המחיר לכיבוש ולהתנתקות, שבוצעה בצורה חסרת אחריות הן כלפי תושבי עוטף עזה הן כלפי המפונים שנזרקו בקרוואנים באזור ניצן, עמוק בטווח הירי של החמאס. אבל לשדרות אין מועצה אזורית, תקציבים או תמיכה. שפכנו עליה טונה בטון ועכשיו היא "בטוחה". גם ככה, כיום גראדים הם הסכנה האמתית, וגראדים לא יורים על שדרות. גם החמאס יודע שהיא לא שווה את המאמץ.

עכשיו אלה אשקלון, באר שבע ואשדוד שצריך למגן. אל דאגה. כל בנייה חדשה תהיה בתוספת ממ"ד והגנה מפני רסס, ותכלול ארבעה חדרים במחירים הנכונים לאוכלוסייה הנכונה. מהשכונות הוותיקות יתעלמו או שתיווצר תוכנית סיוע מתאימה, כזאת שתכלול שבעה מדורי גיהינום של בירוקרטיה, שתמרר לתושבים את החיים עד שיוותרו. או שבמלחמה הבאה יגיעו הטילים לגוש דן, אז מיגון עיירות הדרום המטווחות כבר לא יעלה לכותרות. במלחמה הבאה עם עזה, או בכלל, יהיה דחוף יותר לדאוג לערי המרכז ממילא.

עולם הילידים שמעבר לגדרות

הגדרות של אוניברסיטת בן גוריון הולכים וגדלים. בסמוך הוקמה תחנת רכבת עם גשר צמוד וישיר לתוך האוניברסיטה, לנוחות הנוסעים, שחלילה לא ידרכו על אדמתה של שכונה ג', בדרך חברון, איפה שהזונות מתכנסות בלילה. המעונות החדשים של שכונה ד' מגודרים וממוקמים על רחוב קטן שהמעבר בו מותנה בתעודת תושב מעונות/תעודת סטודנט. ובשכונה, פאבים מוקצים ואקסקלוסיביים, שהכניסה אליהם מותנית בתעודת סטודנט בלבד. אין כניסה למקומיים.

כמה טוב להיות סטודנט בבאר שבע. הסטודנטים בעיר נהנים ממענקים בזכות השהות שלהם בעיר ומיישוב הנגב. עמותת איילים, למשל, נוסדה בדיוק לשם הצורך הזה, ומציעה "שכר דירה זול במיוחד, מעורבות חברתית משמעותית, מלגת לימודים מלאה" וכמובן "לקחת חלק בציונות של המאה ה-21" (מתוך חוברת העמותה), הכול בכפרים מקסימים שממוקמים לרוב מחוץ לערי ומושבי הנגב. אבל למעשה זהו לא אחר מקול ההיגיון הקולוניאליסטי, הפריווילגי: האזור שזקוק לפיתוח – נלך לפתח אותו בעצמנו, כי האוכלוסייה המקומית לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה. חלילה לא נעביר מענקים למי שכבר נמצא וסובל מהמצב. לכן קמים פרויקטים כמו איילים, או כמו יזמות של עיריית באר שבע, שהכריזה על חלוקת מענקים לסטודנטים שיגורו בשכונת דרום ("העיר העתיקה"), בנוסף לתמריצים השונים הקיימים לסטודנטים כדי לגור בעיר ובנגב בכלל.

כפר איילים. ההיגיון הקולוניאליסטי, הפריווילגי: האזור שזקוק לפיתוח – נלך לפתח אותו בעצמנו, כי האוכלוסייה המקומית לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה.
דירה רקובה וריקה של עמידר ברחוב אברהם אבינו. מעל 150 ממתינים לדירת עמידר בבאר שבע. צילום: רותי פררה

אל מול זה, המציאות ברחוב אחרת. היא למעשה נחלקת לשניים, לאלו שמתאימים לשינוי הדמוגרפי ולאלו שאינם; בין הזרים לבין תושבי השכונות, רובם בנים של דיירי המעברות של העלייה מצפון אפריקה, שהועברו תחת חסותו של מנגנון הדיור הציבורי ונתונות למרותו עד היום.

בזמן שמגיע לנו, הסטודנטים, כל הטוב הזה, גורמים עוצמתיים שונים – כמו יזמים, העירייה, משרד השיכון ועמידר –  מפעילים לחץ בדרכים שונות, ויוצרים תופת ומצוקה בתחתית אזורי השליטה שלהם, מסלקים אוכלוסיות ופוגעים בתושבים, כדי להתאים את המוצר לצרכי הסטודנטים ומשפחות צעירות. לדוגמה, באישור של פרק המלצות הדיור של ועדת טרכטנברג, קבעה הממשלה יעדים לפרויקט פינוי בינוי, בין היתר של 1,100 משפחות שתופסות כיום 54 דונם בשכונה ד' בבאר שבע; אותה שכונה שבה בניינים חדשים ונוצצים מזדקרים בסביבה העירונית של בתי קרקע משנות החמישים, שתושביה מנועים מלחצות את הרחוב דרך המעונות ולהיכנס למקומות הבילוי.

עוד דוגמה: בזמן שיש מעל 150 ממתינים לדירת עמידר בבאר שבע, הדירות בשכונה ג' הולכות ומתמלאות משת"פים, בהסדרים של משרד השיכון ומשרד הביטחון, יוצרים פיצוצים בין ערבים ליהודים ולעזיבה מתמדת של תושבים ותיקים. עוד דוגמה, עיריית באר שבע בראשות רוביק דנילוביץ, שמחויבת לדאוג לדיור תושביה, לא רק שאינה עושה זאת, אלא גם משליכה אותם בעצמה לרחוב, מתעלמת לחלוטין מהפינויים שאינם באחריותה לכאורה ומפקירה את התושבים לגורלם. במקביל, היא מתגמלת את הרצויים והזרים, אלו שתרמו ויתרמו לפיתוח העיר.

פינויים לעומת פיתוח

ב-29.2 פונתה קטי אזולאי, בת 50, מנכס של העירייה שאליו פלשה וחיה בו 12 שנים, באותה שכונה שאותה משתוקקת העירייה למלא בסטודנטים. אף על פי שמדובר באישה חולה שזכאית לדיור ציבורי ושעתידה להמתין שנים לקורת גג, העירייה פינתה אותה בלי למצמץ, ובלי לתת לה פתרון חלופי. היא, וכמוה עוד אלפי משפחות, נחשבים בסך הכול כעבריינים, פולשים, פורעי חוק.

לאחר 20 צווי פינוי, הפסיקו פעילי הדיור הציבורי לספור. אלו צווים של משפחות חייבות לבנקים ולעמידר, פולשים טריים ופולשים שהם בנים ממשיכים. כמו שממשלת ישראל זורקת מהבית כל אחד שאין לה מדיניות ברורה לגביו ומכריזה עליו כעבריין – כפרים לא מוכרים, מאחזים לא חוקיים, פליטים ומהגרי עבודה – גם את עניי באר שבע אין שום בעיה להעיף מהבית. בינתיים יש יותר ויותר מחוסרי דיור בבאר שבע בזמן שברחבי באר שבע יש לפחות 60 דירות ריקות שאינן מאוכלסות. ריקות ורקובות הן עומדות, משתלבות בטינופת ובהזנחה הכללית, שנים על שנים, כדי שבסוף יהיו קרקע להפשרה, או נכס נדל"ן שישמין עוד קצת את קופת עמידר, רגע לפני שהיא מופרטת ועוברת לידיים פרטיות.

אין לקטי אזולאי ולא לאלפי משפחות שום חשיבות, לא כל עוד הסטודנטים מקפיצים את שכר הדירה ואת ההכנסות מארנונה, ולא כל עוד קמים בנייני מגורים חדישים, שמותאמים למשפחות צעירות ואמידות בלבד, ומצילים כמו מפלצות על בתי הקרקע שבלב השכונות העניות של באר שבע. הפיתוח הזה נועד בשביל הסטודנטים והצעירים, שמרוויחים אך אינם ערים לתהליכים, וודאי שלא למצוקה סביבם.

הדרום המנומנם נמק בקשיי הישרדות ומתבוסס בשנים של קיפוח והזנחה. כיסי העוני של עולם רביעי שנוצרו בכל עיר בישראל, בדרום הפכו לכלל: סביב לבו של העוני נפרסים הסטודנטים, המוסדות האקדמיים, השכונות החדשות והמטופחות ב"עטיפה" של העיר (כמו שכונת רמות בב"ש), ובחוץ נמצאים יישובים קהילתיים וקיבוצים מאוגדים במועצות אזוריות. מנגד, כל התקציבים מופנים לזרים, למשפחות אמידות, למלגות ולמענקים למי שהתעתד ללמוד ממילא, ויסייעו לאלו שיתעשרו עוד יותר כשפרויקט הטרנספר יושלם.

אז למה שנוטרד מאזור מטווח שאינו ממוגן, מפערים מחריפים ומחפירים, מזריקה של משפחות לרחוב, מריבוי קבצנים ומרציחות? העיקר שממשיכים לבנות לנו קניונים, בניינים, חוף ים מלאכותי ומזרקות מהממות. העיקר שהסטודנטים ממשיכים לבוא לעיר.

בואו להפגין הערב!

הכותבת היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון, תושבת באר שבע ופעילה בדיור הציבורי


בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דודי נתן

    חזק וחשוב.
    אך הצורך להגזים בנתונים הוא בעייתי.
    נכון אמנם שהמנקות בספיר הן משדרות
    אך יש גם מרצים – בהדרגה יש יותר, ועובדים ולא רק זוטרים
    הרבה מהמרכז הקדם אקדמי כאלו (שם אני מכיר כי שם אני עובד).

    אז – חזק וחשוב, אך לא צריך להגזים לרעה כדי להגיד דברים חשובים.

  2. רנן יזרסקי

    דודי תודה רבה. אתה צודק, קיבלתי. אחד מהמרצים שאני הכי מעריכה מספיר הוא אכן משדרות, מוטי גיגי.

  3. מאיר עמור

    ללא כחל וסרק. חסר רק את נתן הנביא שיאמר למלך דוד שהוא הפושע שפשע ורצח את כבשת הרש. צריך לומר זאת בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים. חסרה גם ההצעה הפוליטית של מה לעשות? צריך להמליץ על סירוב לשתף פעולה עם השלטון העיריה והממשלה. להשאר בבית יום אחד – כל עיירות (הלא) פיתוח וערי המסכנות, חיילים/ת תלמידים/ת להשאר בבית יום אחד. אחר כך, להרחיב לשבוע. עד שהשלטון יבין ויתחיל לעשות את שהוא צריך לעשות.

    תודה רנן יזרסקי על תמונת רנטגן ישירה, בוטה ואמיתית כל כך.

    מאיר עמור

  4. דב פוניו

    אנו אבדנו ערכים בסיסיים . זה לא רק התור לשכון ציבורי-( מה שרואים קרוב).
    אנו עם כובש וזה מחנך לאיבוד בושה. אנו עוברים לסדר היום איך חיים על ידינו ממש מאה וחמישים אלף בדואים-כל אשמתם שלא ברחו מכאן בשעתו.
    מי שבעיניו שגשוג כלכלי מתבטא בהגדלת הכנסות העשירון העליון. מי שבעיניו שמירת טוהר הגזע חשובה יותר מבניית חברה שוויונית לכל גזע ומין.
    מי שמוכן לקנות שלטון ולמכור את טובת הכלל- הוא לא ינחה את המערכת לחשוב במונחים של צדק- וודאי לא במונחים של חמלה.
    רוחו של "מלך ישראל" מרחפת בכל מקום. את בטח חשה בכך.

  5. סיגל גליל

    יישר כוח על המבט החודר המציג תמונת מצב קודרת על ישראל א' וישראל ב' של הדרום והפריפריה המוזנחת.

    כמרצה בעבר בספיר , נדהמתי לראות עד כמה הדרום מנותק!!! החל בתחבורה הציבורית שאינ זמינה, וכלה בעזובה הפיזית והאנושית.

    מעציב לראות אוכלוסיה שכוחותיה מתדלדלים רק בגלל אוזלת היד, או בשל שיקולים לא אנושיים.

  6. באר שבעי

    העיר הזו נחלקת לשניים? האם את בטוחה? פעם טרחת להסתובב בשכונות ה"רגילות" של העיר? שכונה א', ה' י"א, נווה נוי, נחל עשן? מה אין שם "סתם" מעמד ביניים באר שבעי? אנשים שעבדו קשה כל חייהם והצליחו לרכוש לעצמם בית…האם כל ילדי באר שבע דוקרים גברים להנאתם בסופ"שים? האם כל הנשים הבאר שבעיות נרצחו בידי בעלן? סתם דוגמא: הורי עלו ארצה בשנות השבעים, עבדו קשה, קנו בית. ארבעת ילדיהם אקדמאים שניים מהם בעלי תואר שני (שנלמד בב"ש). אבי לא רצח את אמא שלי ואני או אף אחד מאחי לא דקר או נדקר לעולם. היינתה ילדות מאושרת ונורמלית בשכונה נחמדה וחמה. היום אני גר ברמות, בבניין שלי רוב הדיירים יוצאי עדות המזרח ואגב, לכולם שיניים בפה ואוכל במקרר ולרובם גם שתי מכוניות.יש לי אחלה נוף מהמרפסת והצלחתי לקנות את הדירה שלי במחיר שפוי שחברי מהמרכז לא חולמים עליו. אני ואשתי עובדים בעיר, מתפרנסים בכבוד עם אופק וקידום.
    בקיצור, יש לספק דיור ציבורי למי שלא שפר עליו מזלו, אבל, אסור להנציח את המסכנות של באר שבע…אין כל רע בקניונים, מגדלי צעירים או מזרקות ( בעיניי הן מכוערות נורא) וחשוב שסטודנטים ימשיכו לבוא, רק צריך לספק להם עוד סיבות להישאר גם אחרי הלימודים. דבר נוסף, הגראשים לא נורים בגלל התנתקות חסרת אחריות, אם תפשפשי בזכרון תגלי שגם לפני ההתנתקות גראדים נורו על שדרות. רק עם דבר אחד אני מסכים, הסלקציה בכניסה לפאבים צריכה להיפסק.

  7. שירה

    כמה מדורי גיהנום עוד צריך להעביר את תושבי העיירות והשכונות כדי שיקומו וישתחררו משלטוןהרשע. לא לג'נטריפיקציה בב"ש, דימונה יפו התקווה ושפירא. אין גבול לחמדנות של הקולוניאליסטים.ממש כמו שכתב מאיר הרצחתם לנו את תרבותנו ומחקתם את זהותנו ועכשיו באים לרשת את כבשת הרש????????

  8. דןש

    החובה בסיוע לאוכלוסיה חלשה – חקוקה בסלע.
    אבל על מנת לאפשר זאת יש צורך באוכלוסיה חזקה – יצרנית ומשלמת מיסים.
    בפני מקבלי ההחלטות במקרה דנן עומדות שתי אפשרויות: האחת, השארת הפריפריה במצבה הדל – בה חיים כל החלקאים והנידחים. זאת תוך כדי השארת האוכלוסיות החזקות במרכז. השניה, יצירת תנאים ( תרבותיים, חינוכיים, איכותיים וכו') על מנת למשוך ולבסס אוכלוסיה חזקה לפריפריה. אוכלוסיה זו "תקרין" על סביבתה ו"תמשוך" למעלה את כלל האוכלוסיה.
    כאשר תועלה רמת התרבות והחינוך היא תהיה נגישה לכלל האוכלוסיה וכולם ירוויחו מהמהלך.
    עירבוב אוכלוסיות במקום בידול יביא אותנו לנקודה גבוהה יותר מזו בה אנחנו מצויים כיום.

  9. הם שם ואנחנו כאן

    תמיד אומרים שהמערך כבר לא בשילטון יותר משלושים שנה אבל המטורף שבנה את כל המכללות היה לא אחר מאשר אמנון רובינשטיין, הגיבורים שתמכו בצעד המפריד הזה היו שולמית אלוני ויוסי שריד. הם חשבו שהם עוזרים לפריפריה. עוזרים לפריפריה להישאר פריפריה. אז תחשוב טוב טוב למה מתכוונים כשאומרים, הם שם ואנחנו כאן, ולמה מתכוונים כבר מהקמת המדינה כשאומרים שד דמוגרפי. אם אתם חושבים שמדובר על הערבים אתם טועים, בן דרור ימיני הטיב לתאר את זה, יש כמה מזרחים שהתקדמו לעמדת ישראלים (קרי אשכנזים, סוג ב' או משהו כזה, אבל אשכנזים), כל המזרחים האחרים שנותרו מאחור הפכו לאיום דמוגרפי, אם היה אפשר לסלק אותם מהמדינה ולהביא במקומם רובוטים שינקו את השירותים המדינה היתה מאוד שמחה לעשות את זה.

  10. מאיר עמור

    בינימין, תקרא את מה שכותבת רנן. היא אומרת את הדברים הכי קשים לגבי הניוון המעמדי בישראל, לגבי השחיתות השלטונית בישראל, לגבי החיים במקביל של עוני מחפיר ופריבלגיה עיוורת, על כל אלה היא כותבת. אני הצעתי להוסיף לעיניין את הנביא נתן שהלך אל דוד המלך ואמר לו שהוא רוצח מאחר והוא זה אשר לקח את "כבשת הרש". שלח את אוריה החיתי (תושבי באר שבע הותיקים) למותו ולקח לו את אשתו לפלגש רק משום שהיא מצאה חן בעיניו (היתה יפה כמו אוניברסיטת בן גוריון). באר שבע מעניקה יתרונות לסטודנטים ומקפחת ומכשילה את הגרים בתוכה. הם אפילו לא דורכים על האדמה שם. בנו להם גשר מיוחד מהרכבת את האוניברסיטה. מי שהיה שם, מבין יפה מאוד על מה הכותבת הנהדרת הזו מדברת. אני מציע לסרב. לסרב לשתף פעולה עם השלטון המדכא של העיריה ושל הממשלה. אני ממליץ על שביתת שבת – תושבי עיירות (הלא) פיתוח וערי המסכנות בישראל ישארו בבית יום אחד מוסכם על כולם (עדיף יום ראשון שבו גם חיילים/ת לא יחזרו לבסיסים) כהפגנת מחאה שקטה, לא אלימה ומשמעותית נגד שלטון הדיכוי והפריבלגיה האשכנזית. מאיר עמור

  11. מאיר עמור

    בינימין אם יש אוניברסיטה בעיר רצוי שתושבי העיר יהיו מיוצגים בה באופן ברור. על מנת שזה יקרה צריך לשפר את איכות בתי הספר בבאר שבע. דבר שלא כל כך קורה. מסתבר. אם רוצים לשפר את המצב הכלכלי של העיר רצוי ליצור מקורות תעסוקה והכשרה מקצועית של התושבים המקומיים כך שגם הם יהנו ויהפכו את העיר לבית שלהם. אם רוצים להפוך את דיירי הדיור הציבורי לאזרחים פעילים ובעלי רכוש ניתן לשפר את מסגרת האשראי המוצעת להם ולא לדחוק אותם החוצה לרחובות. אם רוצים לשפר את איכות החיים צריך לדאוג שההטבות במס, בדיור, בהלוואות ובנגישות לאינפורמציה תכלול גם את תושבי העיר ולא רק את הבאים מבחוץ. הכותבת אומרת כי עליה (אני חושב שהיא סטודנטית ועולה חדשה) מרעיפה העיר מכל טוב, בעודה מקפחת ומפלה את התושבים המקומיים. השאלה של הכותבת היא מדוע זה קורה? היא תוהה. אני טוען שיש כאן שוד מאורגן של החלק החלש ביותר בבאר שבע. על כן, קראתי למצב הזה: כבשת הרש. את פרשת כבשת הרש ניתן לקרוא בספר שמואל ב' פרק י"ב. אני לא נגד השקעות כלכליות. אני נגד השקעות כלכליות המתהדרות בהוגנות בעודן מעשירות את אלה שיש להם ומחסלות את החלשים. ברכות. מאיר עמור

  12. נאור עיני

    כאחד שלמד באוניברסיטה, היה פעיל חברתית בקרן אייסף, התאהב בעיר ועדיין מטיף לכל חבריי על העיר המדהימה והאותנתית, האוניברסיטה המעולה וכור ההיתוך הייחודי שבעיר, קשה לי עם האמירות בכתבה.
    הסטודנטים הם המפתח, לא יעזור כלום. לא עשירים, לא עניים ולא אף אחד אחר. האוניברסיטה היא המנוע הכלכלי הגדול והמשמעותי של העיר וימשיך לעשות זאת כל עוד יבואו סטודנטים ללמוד בעיר.
    יש הרבה עוני ומסכנות בעיר, לא קל לטפל בכל הנושאים הללו, צריך תוכנית הבראה מסודרת לתושבי העיר אבל אני לא בעד פיזורי מענקים- ההיסטוריה מלמדת שהם הולכים לכיסים. אני בעד מנועי צמיחה אמיתיים, כלכליים שיחדירו תקווה בתושבי העיר המוחלשים.
    לבוא בביקורת על כפר איילים לדעתי, היא גובלת בחוצפה. " נלך לפתח אותו בעצמנו, כי האוכלוסייה המקומית לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה". זה לא הרעיון, הרעיון הוא ליישב את הנגב והסביבה. לא הגיון קולוניאלי או פריבלגי.
    יש בכתבה כולה המון סימנים של פופוליזם עם אמירות בוטות שנעות רק לכיוון אחד, חבל להציג זאת בצורה כזו. איבדת אותי.

  13. מאיה

    יש עוד אנשים בבאר שבע חוצמסטודנטים ומסכנים. כמו בכל עיר בארץ ובעולם יש כאן גם אוכלוסייה חלשה מאוד שמצפצפים עליה- אבל יש את זה בכל מקום (כמעט). חבל שאת מצגיה את העיר כאילו כל הדברים הטובים הם לסטודנטים ובשביל הסטודנטים- אם תצאי קצת מהבועה הסטודנטיאלית הבארשבעית את תגלי שיש כאן גם אנשים נורמליים שחיים טוב!

  14. באר שבעי אחר

    לא הבנתי מה רוצה הכותבת ? תואר ראשון בשבועיים ופטור משכר לימוד לכל תושב אופקים ללא תעודות בגרות ? ביננו, תנאי הקבלה למכללת ספיר לא בדיוק מקבילים לטכניון ולא צריך להיות גאון הדור, בלשון המעטה, להתקבל למכללה.
    לגבי הבניינים ושכונות המגורים החדשות בעיר – מה רע בכך ? האם הקבלנים הבונים בודקים את כתובות הרוכשים ומנפים רוכשים מקומיים ? ואם מדובר בכסף – האם המדינה אמורה לממן דירת גג לכל דיכפין שאיתרע מזלו לא לצבור מספיק נכסים בימי חייו ?
    בבקשה, מעבר לנהי והתלונות כמה הכל רע, אפשר לשמוע הצעות פרודוקטיביות וריאליות מה הייתה עושה הכותבת לו היא מחר ראש עיריית באר שבע. חלקות דירות בחינם ? גירוש הסטודנטים הלא מקומיים מהעיר ? ביטול תוכניות ההעשרה של ה"קולניאליסטים" ?
    הנה ההזדמנות שלך.

  15. רועי

    באר שבעי: אני שמח שהוריך הצליחו. האם זה מפחית במשהו מהאחריות של המדינה לתושביה המקוריים של באר שבע, שחלקם הגדול עדיין עמוק בבוץ, ולא בגלל שהם לא עבדו מספיק קשה?

    נאור, הייתי אומר שהתגובה שלך מוכיחה את הטענה של המאמר. אתה נוזף ברנן על חוצפתה, ואז כותב "הרעיון הוא ליישב את הנגב והסביבה." אז זהו, שהנגב והסביבה כבר מיושבים הרבה לפני שה"סטודנטים" הגיעו אליהם. לומר שצריך לישב אותם זה כמו לכתוב בנעמי-שמריות "כיכר השוק ריקה". זה לא שהכיכר באמת הייתה ריקה. זה שהאנשים שחיו בה לא נחשבו בעיני נעמי שמר. ודי לחכימא ברמיזא.

    דןש: יש בעיה אחת עם ההגיון השמרני שג'נטריפיקציה מובילה לפיתוח: הוא עובד יופי אם מסתכלים על בתים, שכונות, ערים ומחוזות – לא אם מסתכלים על האנשים שחיים בהם. רנן כותבת על הבדלנות של אותו מעמד בינוני גבוה שמגיע לבאר שבע; מה שנוצר שם זה לא השקעה ממשלתית לטובת כולם, אלא השקעה ממשלתית בבועה בורגנית שמבדלת את עצמה. אולי לבורגנים האלה נחמד לחשוב על עצמם כאידיאליסטים שמקדים את כל הנגב, אבל בפועל הם שותים באופן אקסקלוסיבי משאבים שאמורים להיות מופנים לטובת כולם.

    מאיה: העובדה שיש אנשים שחיים טוב בבאר שבע לא אומרת שחלק גדול מעיר מוזנח באופן שיטתי, לאורך שנים רבות, ושהמשאבים הממשלתיים שפתאום מופנים לעיר עוברים ישירות לטובת המעמד הבינוני הגבוה.

  16. נפתלי מדר

    אני גר בצפון ועובד בקריית שמונה.
    כל מה שנכתב פה נכון שבעתיים
    על העיר הזאת.קריית שמונה.
    העיר מוקפת חומות של קיבוצים
    מכל צדדיה אין לה שום אופציה
    לפיתוח.
    הירדן לא נגיש לבני קריית שמונה אלא אך ורק לנופשים ולקיבוצים.
    לא מזמן נפתח קניון חדש
    בשטח ששייך לקיבוצים.
    כל העסקים בתוך העיר במשבר.ואפשר להמשיך ולהמשיך….

  17. דודי

    רנן, יופי שתיקנת, ובכל זאת לא תיקנת מספיק, גם מספר הסטודנטים בספיר שבאים מערי הדרום הוא עצום.

    ככלל, את שמה אור על בעיות חריפות אמיתיות, אך כמו רבים שכואבים את המציאות ולא יודעים מה לעשות איתה את מחפשת את "הפורנוגרפיה" של הענין.

    לא איילים ולא הסטודנטים הם הבעיה – ואולי לא הפתרון, הבעיה היא מדיניות ממשלתית של הגדלת פערים, שמביאה גם אותך להקצין כל תיאור.
    הפתרון הוא דווקא גידולו של מעמד ביניים ולזה את מפםרעיה בכתיבתך.

  18. רנן יזרסקי

    דודי – אולי זאת פרובוקציה, אולי לא. בכל אופן אני כותבת מה שאני רואה – וכן המציאות הזאת קשה והופכת לי את הבטן. העובדה שסטודנטים מהדרום לומדים בספיר – לא משנה את התמונה לדעתי. אתה יכול לטעון שיצירת מעמד הביניים זה הפתרון. א) בכל העולם נשחק מעמד הביניים וזאת לא הדרך ל"ייצר" אותו. זאת בעיקר הדרך להעשיר יזמים.
    ב) איילים והסטודנטים הם לא הבעיה ובשום מקום לא טענתי שהם אחראים לתופעה הזאת. אני סטודנטית בעצמי, אף אחד לא צריך לספר לי שקשה להיות סטודנט. כן יש לי בעיה עם חלוקת משאבים מעוותת ועם מצב האוכלוסייה החלשה בב"ש. ועוד יותר קשה לי שמשפחות מגורשות מהדיור הציבורי – והדירות האלו עוברות לשיכון סטודנטים בכל מיני פרויקטים. כן, אני חושבת שזה פשוט מכוער, זאת דעתי.
    ובנוגע לתגובות המכוערות שקוראות לי לצאת מהבועה הסטודנטיאלית ולהתייחס לשאר המצב בבב"ש – אני לא צריכה לשטוח את "רקוקד" הפעילות החברתית שלי כדי להוכיח שאני לא בבועה סטודנטיאלית או שאני מכירה את שאר השכונות בב"ש.המצפון שלי שקט בנוגע לתרומה לקהילה ולפעילות חברתית. מה שכן – על הפעילות החברתית שלי אני לא מקבלת שקל, לא הנחה במסים ובטח לא הפרדה משאר האוכלוסייה בכפר בפרברי העיר, או כגטו מגודר בלב שכונה ד.
    באר שבע היא בשום אופן לא מסכנה ומצבה טוב מערי הדרום האחרות. זה לא סותר שתושבי השכונות הוותיקות שלה במלחמת הישרדות ושהמצוקה שם בלתי נסבלת. כל אחד וסדרי העדיפויות שלו. יש כאלו, כמו הבאר שבעי שהגיב למעלה, שמבחינתו העיקרון הקפיטליסטי "תעבוד תצליח" מתעלה על כל המצוקה שבעולם. שוב – על אחד וסדרי העדיפויות שלו.

  19. יהונתן

    רנן, אין לי חשק להתווכח איתך, כי אני יודע שדברי יפלו על אזניים ערלות.

    הערה אחת יש לי: התמונות שצירפת נועדו ליצור פרובוקציה ותו-לא. אם את שמה דירת עמידר רקובה בבאר שבע, אל תשימי מולה תמונה של כפר הסטודנטים בדימונה, תהיי הוגנת ושימי מולה את תמונת כפר הסטודנטים בבאר שבע, בלב שכונה ד', בשיכונים הישנים של רחוב רבי עקיבא. אם את רוצה, אולי אחפש לך תמונה של דירה כזו שקיבלו הסטודנטים, לפני שהסטודנטים שיפצו אותה במו ידיהם(!). חוץ מזה שזה בשיכון זה נראה לא רחוק מהתמונה השנייה שלך של דירת עמידר.