• logo-1
    הנהירה לדובאי
    כך הופך הביקור בדובאי לחלום חייהם המוזהב של המונים
  • logo-1
    טיול שורשים
    מוסדות גרמניים משותקים עקב החלטת הפרלמנט בנוגע לבד״ס

לא יהיה שקט ולא תהיה שלווה

רק פתרון צודק של בעיית הפליטים יביא לפתרון הקושי, הפחד ורגשי האשם המודחקים והמוכחשים בקרב הגרים על אדמותיהם ובבתיהם. ערין הווארי על השדים שימשיכו להופיע בכפרי העקורים לקראת הקרנתו הערב של הסרט "האדמה שלי"
ערין הווארי

סרטים דוקומנטריים רבים גוללו את סיפוריהם של פלסטינים על העקירה מהמולדת, על החיים במחנות הפליטים ועל חלום השיבה. "האדמה שלי", סרטו של נביל עיוש – שיוקרן היום (שלישי) בערב – עוסק אף הוא בסיפורם של פליטים פלסטינים מהכפרים סעסע, ספוריה וספסאף שנעקרו למחנות הפליטים בלבנון. אך עיוש איננו מסתפק בכך, ומעמת את סיפוריהם עם אלו של יהודים ישראלים החיים ביישובים שהוקמו על חורבות כפריהם של אותם פליטים.

כל ניסיון לדבר על פתרון השאלה הפלסטינית, על השלום בין שני העמים או אפילו על שקט וביטחון, מחייב בהכרח דיון בסוגיית הפליטים. לא בשל החלטות האו"ם, אלא גם ובעיקר בגלל העוול ההיסטורי שנגרם לעם הפלסטיני, ובגלל מאבקם הצודק והמתמשך של הפלסטינים למען שחרור ושיבה. יתרה מזו, רק פתרון צודק של בעיית הפליטים יש בו כדי לפתור את הקושי, הפחד ורגשי האשם המודחקים והמוכחשים בקרב אלה שגרים על אדמותיהם ובבתיהם. הפחד ורגשי האשם בולטים דווקא אצל אלה המתעקשים להוכיח (לעצמם) שהם צודקים, שהם שלמים עם עצמם, שהם דווקא כן גרים בשלווה ובביטחון במקום שהם נמצאים בו היום – כפי שהשתדל להוכיח אחד הישראלים המרואיינים בסרט, ללא הצלחה ניכרת.

האבנים הישנות בכפרי הפליטים הנראים בסרט חיות ומדברות. הן מעידות, מתעדות וצועקות מדי יום את סיפורי הפליטות בפני אלה שחיים שם. אחד ממפתחות בתיהם של הפליטים, שהפכו לסמל השיבה, נראה בסרט דווקא בביתו של אחד המתיישבים, ממתין עדיין לשובם של הבעלים המקוריים. במקומות אלה אולי מופיעים בלילה גם שדים; כי כל עוד המפתח הוא סמל לאומי של העם הפלסטיני, כל עוד מחנות הפליטים מעידים בקיומם על הכאב, הסבל והעוני, השדים יופיעו בכפרים העקורים.

למרות ניסיונו של הבמאי להימנע מכל דרמה, הסבל והעוני נוכחים היטב בסרט. הרי כל צילום בתוך מחנות הפליטים לא יצליח להראות דבר אחר: הבתים הצפופים, הכביש הצר, אלה מצביעים על עוני וסבל, אך בעיקר על זמניות. פקעת חוטי החשמל שמציגה לנו מצלמתו של הבמאי במחנה הפליטים עין אלחלווה, מעידה על מצב שאינו מבטיח חיים. הם נראים כאילו נמתחו במיוחד עבור אירוע זמני, אלא שחוטים אלה נמתחו לפני שנים רבות וחוטים אחרים ממשיכים להתווסף אליהם. הזמניות אינה רק בגלל מחנה הפליטים מעצם הגדרתו, מקום זמני עד לשיבה, אלא משום שמראה בלתי אנושי זה לא יכול שלא להיות זמני. כי לבני אדם באשר הם עומדת הזכות לחיות בכבוד ובביטחון.

כרזת תמיכה בכדורגלן הפלסטיני מחמוד סרסק

הכובש לא יכול לרגיש בטוח, לא בגלל יחסי הכוח הצבאיים (כי ברור שהם היום לטובתו), אלא מפני שכובש זה מאז ומתמיד נאבק בכוח הרצון של העם הפלסטיני וצבר רק כשלון; זה הרצון העומד כיום לאסירים ואסירות פוליטיים לשבות רעב במשך תקופה ארוכה ומתמשכת; רצון ואמונה בצדקתם הם העומדים לאסירים במאבק הצומוד שלהם, דוגמת האסיר הפוליטי מחמוד אלסרסק אשר שבת רעב יותר מ-90 יום, מקרה תקדימי בהיסטוריה, ואתמול נקבע כי ישוחרר בחודש הבא.

אלא שלא רק בגלל כוח רצונו של הנכבש לא יכול הכובש להרגיש בטוח. הפשע הגדול של העקירה והגירוש שהתחלתו בשנת 1948, ואשר נמשך גם ב-1967, ימשיך לרבוץ על לבם של המגרשים ושל בניהם – והוא גדול מנשוא. רק לפני כמה ימים פורסם שאחרי 67' גירשה ישראל בשקט כרבע מליון פלסטינים.

לא יהיה שקט ולא תהיה שלווה כל עוד לא יהיה פיוס אשר יסיים את הכיבוש ואת המצב הקולוניאלי ויכיר במדינה פלסטינית. פיוס זה דורש מישראל ומהישראלים להכיר בעוול שגרמו לפלסטינים. לא יהיו שקט ושלווה ולא יהיה פיוס כל עוד לא תמומש זכות השיבה, זכות אשר הכירו בה לפחות שתיים מהמשתתפות היהודיות בסרט.

בהיסטוריה של פלסטין, החיים המשותפים בין ערבים ויהודים לא היו דבר זר. אחת מהנשים הפלסטיניות בסרט, שנעקרה מכפרה ב-1948 וחיה כיום במחנה פליטים בלבנון, דיברה על יחסי השכנות עם היהודים הערבים. אותו קול נשמע גם בסרט "פליטי יאפא מדברים על השיבה" של ארגון זוכרות בעריכתה של רנין ג'רייס, אשר דיברה עם פליטי יאפא שגרים במחנה הפליטים בלאטה שבגדה המערבית. אחת מהנשים בסרט סיפרה על הקשר עם היהודים של אז: "היינו מבקרים אחד את השני, משתתפים בחתונות אחד של השני וישנים אחד אצל השני".

הכותבת היא פעילה פמיניסטית ורכזת התקשורת של ארגון "אלסיוואר" בחיפה, ותיקח חלק בפאנל שאחרי הקרנת הסרט "האדמה שלי" בסינמטק תל אביב. לפרטי האירוע

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רם

    חזרה של כל הפליטים לאדמתם המקורית? חזרה של הפליטים לא לאדמתם המקורית אלא לתוך גבולות ישראל?

    אל תשאירי אותנו במתח.

  2. עמית

    האבנים לא זועקות דבר. האבנים לא זועקות. לא צריך לחכות לשקט ושלווה בישובים האלה, הם ממזמן כבר שם. כשאת דוברת על ״רגשות אשם״ את משליכה את עצמך על האנשים ממול, שלא מרגישים רגשות אשם ואין להם סיבה להרגיש. כשאת מאשימה מישהו שהוא גנב בית של מישהו אחר, הוא יזוז באי נוחות ולחץ הדם שלו יעלה, לא בגלל שהוא מרגיש שזה נכון והוא אשם, אלא מעצם האשמה.
    ה״זמניות״ של ישובי הפליטים היא מלאכותית. הם שם כבר 60 שנה, כמעט כל מי שחיי בהם גם נולד בהם. אין בהם דבר זמני, ובניגוד לדבריה של הכותבת לרוב מחנות פליטים נהפכו לישובי פליטים, כמו שנעשה גם כאן, והם לא היו ״מקום זמני עד לשיבה״ . הרומנטיות שאת מייחסת לחוטי החשמל הפתוחים (סכנה לחיי אדם) היא בעצם מהות הדיכוי של הפליטים הפלסטינים בלבנון. אך ככל לאומנות, התרפקות הרומנטיות מצויה בכל.

  3. משה

    "היינו מבקרים אחד את השני, משתתפים בחתונות אחד של השני וישנים אחד אצל השני".ולעיתים, כשעלה לנו הדם הדם לראש רצחנו אותם בסכינים או בטוריות. בירושלים, החברון, בצפת ובעוד הזדמנויות.

  4. לשמאל-ימין-שמאל יש HASBARA שהוכנה מראש

    גם עמית (כמו קיבוצניק מפ"מניק שיושב על אדמת סאסא או ברעם) אומר שלפליטים אין סיכוי לשוב. כך מתברר חלקו של "השמאל הציוני" בגזל שבא לאחר הנכבה.

    אכן, לאיזה תגובה ניתן לצפות ממי ש"התיישב" על אדמה שלא שלו? ברור שזה (וגם הפרופסור שלמה אבינרי להיסטוריה-והיסטריה ציונית) יצדיקו את הגירוש והגזל ב"רציחות בסכינים" כדי להשכיח את מעשיו בדיר יאסין. ואז הוא יזכיר לחברין את הטבח בשיירת הדסה הר-הצופים, ויימנע מלהזכיר שזה קרא 4 ימים לאחר הטבח בדיר יאסין…

  5. עמית

    אין לי מושג מי אתה חושב שאני, קיבוצניק מפ״מניק או עיתונאי אני לא. ואם אתה בא ואומר שהטבח בדיר יאסין קדם לטבח בשיירות הדסה, אז אני בא ואומר שהטבח ברחוב בן יהודה בתל אביב קדם לדיר יאסין.  עכשיו מה? תביא עוד טבח שקדם לזה ברחוב בן יהודה? ואני מבטיח לך שאני אציין עוד אחד שקרה לפניו. וכך נחזור לנו אחורה בזמן, עד לאי שם בשנות ה-20, ונגלה שהטבחים הראשונים בארץ הזו בתקופה המודרנית (והטרום מודרנית למען האמת, הרי היה טבח ביהודי צפת עוד באמצע המאה ה17. או לאחר מכן, גם כן טרום הציונות ובצפת: טבח ואונס של יהודים בשנת 1834) הם של ערבים ביהודים, ולא ההפך.

  6. דןש

    במהלך מלחמת העצמאות שלנו, שהחלה כמלחמת אזרחים והמשיכה כמלחמה מול צבאות ערב, נוצרה בעיית הפליטים. לא בגללינו נוצרה הבעיה. לא אנחנו פתחנו במלחמה – ההיפך הוא הנכון, אנחנו קבלנו את תוכנית החלוקה ככתבה וכלשונה.
    בעיית הפליטים נוצרה ע"י מדינות ערב והיו חייבים להפתר על ידם. העובדה שמדינות ערב + מוסדות האו"מ משמרות את הבעיה, על מנת לנגחנו היא המגבירה את מצוקתם.
    הפתרון היחיד הסביר והקביל אם ברצוננו לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (בהדגשת הדמוקרטית)הוא לאפשר הקמתה של מדינה פלסטינאית לצידה של מדינת ישראל ואז כל מי שחפץ בכך, מבין אלו המוגדרים כפליטים, יוכל להתיישב בה. במקביל חייבים להפסיק את קיומם של מחנות הפליטים וסיועו של האו"מ לשימור תנאי הפליטות ולדרוש ממדינות ערב לאפשר השתלבותם של הפליטים באותן המדינות בהן הם מצויים כיום – כולל אלו הנמצאים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל.

  7. beny yacobi

    64 שנים הפלשתינאים אוכלים קש וגבבה מידי הנהגה מושחתת ומתועבת , הדור הצעיר אינו טומן את ידו בצלחת.
    יותר מ100 מליון איש איבדו את ביתם בעיקבות ותוך כדי מלחמת העולם. הפלשתינאים? היחדים שהשאירו את פליטהם לסבול ולא שיקמו את חייהם. אבל אם רוצים ככה? אין אונס, רק בבקשה לא אצלנו, הדבר הזה עשוי או עלול להגמר בסופו של יום שהכותבת תצטרף לאחיה המדוכאים בבירות ותסתוב עם מפתח גדול על הצוואר. אני לא אעמוד לצידה במאבקה.

  8. אחמד מוחמד סעיד נסראללה

    היהודים מעמידים פנים שהם מפחדים. האמת זה לא ממש פחד, זו תעשיית הפחדה. רק כאשר יתחילו אלה לפחד באמת, וצריך לגרום להם לפחד, הם ילמדו לא רק לדבר בצורה רציונאלית, אלא גם לחשוב ככה. בינתיים כוח הפאשיזם הנאצי שעומד בידם מספק להם את הרברבנות הזו. מבחינה היסטורית היהודית לא ידעו התקוממות או מהפכות, ולכן צריך איום רציני שישחרר אותם מהקולוניאליזם ורק אז לדבר על חיים משותפים.

  9. דוב

    להאשים את הקורבן ואת "הנהגתו המושחתת והמתואבת" לא פטנט מקורי במיוחד. קולוניאליסטים לפני הציונים השתמשו בו מאז.
    הפלסטינים התנגדו להחלטת החלוקה. ישראל "כמובן" הסכימה להחלטה אחרת של האו"מ לזכות השיבה של הפליטים.
    הפלסטינים פתחו במלחמה גם זה טיעון מופרך, מעשי טירור הדדיים לא היו שונים לפני החלטת החלוקה ואחריה. אלא שההסלמה שירתה יפה מאוד את מטרת הציונים לטרנספר את הערבים, ללא הפרעה מצד הבריטים, כדי לאפשר מדינה דמוקרטית ליהודים.

    אבל כל אלו לא משנים. נניח שהפלסטינים אשמים גם בהתנגדות לחלוקה וגם בפתיחת מלחמה עדיין טיהור אתני של תושבים בזמן מלחמה הוא פשע מלחמה ונימוק "הבריחה" כלל לא משנה. בורחים לא הורשו לשוב הם מגורשים.

    זכות השיבה עליה הפלסטינים לא ויתרו וכנראה לא יוותרו הוא הבסיס העיקרי להסדר בין ישראלים לפלסטינים.
    איום בטרנספר נוסף לא ישנה אחרי שלושת הטרנספרים של 48, 67 והטרנספר הזוחל משך כל שנות הכיבוש. אבל זה כנראה מה שנשאר לציונים (האיום)

  10. עמית

    ההתנגדות של הצד הערבי לתכנית החלוקה (תכנית שיכלה למנוע את בעית הפליטים, יכלה למנוע 6000 הרוגים יהודים ועוד כ4000 פלסטינים, כמו גם אלפים רבים אחרים ממדינות ערב השונות, במהלך מלחמת 48 וכו׳) היא שוות ערך להתנגדות הישראלית להחלטה 194? שלא לדבר על כך שגם מדינות ערב הצביעו נגד 194.

    הרי תכנית החלוקה הייתה תכנית להסדרה של ארץ תחת מנדט של האו״ם, עם דרישות לאומיות שונות בין תושביה. בעוד שהחלטה 194 ניסתה לכפות על מדינה ריבונית מדיניות הגירה.  

    כיום מתקיים טרנספר זוחל? האיטי בצבים זוחל יותר מהר מאשר טרנספר נגד אוכלוסייה שהכפילה את גודלה פי 10 בזמן שהוא התקיים. כל מה שנשאר לציונים זה לאיים? נראה לי מומלץ לך לסקור בשנית את מצבם של שנואי ליבך היום בהשוואה למצבם בכל תקופה אחרת בהיסטוריה. אם כבר, כל מה שנשאר לאנשים כמו המגיב מעליך זה לאיים.
     

  11. סליחה שהצבענו ברגלים

    אכן בסרט הופיעו אנשים מעניינים אך הוא היה ערוך בצורה חובבנית ומשעממת עד חוצפה. היה קשה לשבת עד הסוף ולשמוע מסר אחיד כמעט נטחן שוב ושוב במשך 85 דקות.
    את הדיון ניהלה אשה נחמדה שהפגינה תהליכי למידה מול הקהל. גם הישראלי שישב לצידך היה קצת עב"מ. מקווה שכל זה לא ירפה את ידיך ובעתיד נראה אותך באכסניות יותר ראויות.

  12. אלון

    גם הימין טוען שבלי זכות שיבה לא יהיה שלום.
    והנה הוא מקבל גושפנקא.
    זכות שיבה לא תהיה, וגם הניני נינים של הפליטים יחיו כמו כלבים במחנות פליטים ולמה?
    כי ככה זה בתרבות שמקדשת את האדמה והנקמה על פני החיים…
    אבא שלי פליט מרומניה שעלה ארצה עם משפחתו שכל שהותר להם לקחת איתם הוא מזוודה אחת (ובוודאי לא כסף).
    אמא שלי נולדה בעוני של שנות החמישים לסבי וסבתי שעלו מעירק ומסוריה והגיעו למעברה.
    אני היום סטודנט בת"א, לומד, מתפתח נהנה ומתחיל את צעדי בחיים…
    ואיפה בני (ואפילו נכדי וניני) הפליטים שלכם??? ממשיכים ללכת עם מפתח…
    אז תמשיכו לקדש את המוות והחורבן ואנחנו נמשיך לקדש את החיים!

  13. דוב

    החלוקה לא היתה התקיימה אלא כמשל בלבד שאפשר את מה שאירע אחריה.
    הצונים מעולם לא חשבו לקיים מדינה יהודית עם ארבעים אחוז ערבים שקשורים לעוד כמיליון במדינה פלסטינית שכנה.

    עוד לפני החלטת החלוקה נדברו נציגי הסוכנות היהודית (גולדה ואחרים) עם מלך עכר הירדן עבדללה על ביטול הקמת מדינה פלסטינית וסיפוח השטחים הפלסטיניים לממלכתו. אי ההסכמה ביניהם היתה על חלוקת השלל ואת זה השאירו למלחמה לקבוע.

    להגיד שאין טרנספר זוחל בנימוק שמספר הפלסטינים רק עלה מאז 67 נותן מחשבה למכחישי השואה שהרי מאז מספר היהודים עלה…

  14. עמית

    "הציונים מעולם לא חשבו לקיים מדינה יהודית עם ארבעים אחוז ערבים שקשורים לעוד כמיליון במדינה פלסטינית שכנה."

    —- כמובן שלא. הציונים יצאו מתוך הנחה שמרגע הקמת המדינה יגיעו אליה מאות אלפי ומיליוני יהודים, ויהפכו את הרוב היהודי בתוך השטח שהוקצה למדינה היהודית לרוב מוצק.

    "החלוקה לא היתה התקיימה אלא כמשל בלבד שאפשר את מה שאירע אחריה."

    —-כמובן שהחלוקה לא התקיימה, הצד הערבי סירב לה. האם היא הייתה מתקיימת לולא זאת? אלוהים גדול. לטעון שלא, זה בסך הכל ספוקלציה של "מה אם", מהסוג הלא רלוונטי להיסטוריה.

    "להגיד שאין טרנספר זוחל בנימוק שמספר הפלסטינים רק עלה מאז 67 נותן מחשבה למכחישי השואה שהרי מאז מספר היהודים עלה…"

    —– אם -במהלך- השואה מספר היהודים היה גודל כל שנה ובאחוזים גדולים, בהחלט היה אפשר להגיד שלא נרצחו 6 מיליון יהודים. בפועל מספר היהודים בעולם "הצטמצם" בשליש.

    טרנספר= גירוש של אוכלוסיה. עובדה: האוכלוסייה הפלסטינית בגדה גודלת בשיעורים הגבוהים בעולם. מסקנה: לדבר על טרנספר של האוכלוסיה הפלסטינית בגדה זה מגוחך.

  15. דוב

    "להנחה" אין כמובן כל שחר. העליה האשכנזית היתה מצומצמת מכיון שרוב העקורים כלל לא התכוונו ולא הגיעו לכאן אלא בתעמולה הציונית. את בשר התותחים הדמוגרפי סיפקו המזרחיים שהגיעו כתוצאה מהנכבה שאם לפי דבריך היתה נמנעת רובם לא היו מגיעים.
    אפילו כך, הרי שאת "הריבוי הטבעי הגדול בעולם" לעולם לא היו משיגים.

    אז נניח לרעיון "השואה" שהוא כמובן תקף (גם הפלסטינים לא התרבו ביום אחד. אלא שזה כלל לא משנה, נניח שנולדו חמישה מיליון ז"א שאין טרנספר זוחל אפילו אם טרונספרו רק שני מיליון?
    כנראה שהגיון הוא לא הצד החזק שלך

  16. עמית

    ""להנחה" אין כמובן כל שחר. העליה האשכנזית היתה מצומצמת מכיון שרוב העקורים כלל לא התכוונו ולא הגיעו לכאן אלא בתעמולה הציונית."

    העלייה מאירופה הייתה בסדר גודל של מאות אלפים, ובאותה מידה שהם באו כאשר לא הייתה חלוקה אלא מלחמה, על אחת כמה וכמה הם היו עולים אם יש חלוקה ואין מלחמה. כלומר, ההנחה שמאות אלפי יהודים יעלו למדינה היהודית שתוקם כתוצאה מתכנית החלוקה, וכתוצאה מכך יווצר בה רוב יהודי מובטח, דווקא כן הייתה מתקיימת. ולכן הצד היהודי קיבל את תכנית החלוקה, שהגשימה את חזון הציונות.

    מה לא ברור לגבי מופרכותו של "הטרנספר הזוחל" חביבי? טרנספר משמעותו גירוש של אוכלוסייה מקבוצה מסוימת משטח מסויים. במציאות כל שנה יש גידול (ואף בקצב מהגבוהים בעולם) של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. משמע: אין טרנספר של האוכלוסייה הפלסטינית מהגדה. כל-כך פשוט.

  17. סמולני1

    הפלסטינים רצו לחסל את היהודים – זה נאמר בצורה מפורשת. זה נאמר גם היום.
    אי לכך, אין אפשרות לדו קיום אמיתי של אוכלוסיה פלסטינית גדולה עם היהודים – זה מתכון לשואה מס' 2.
    אז תחזוקה רומנטית של עם סובל, מסתירה את הכוונה האמיתית של חיסול הנוכחות היהודית כאן, אם בלימוד שחייה ואם בדרכים מעושנות יותר.
    אז למרות הכאב והצער, שהיו מנת חלקם של רבים, יהודים וערבים, אין אפשרות ממשית, שלא כרוכה בסבל עצום נוסף, לממש זכות זו. למעשה, הזכות הופכת לקריאת חיסול, והזכות לחיים גוברת.