שמא משהו כאן לא בסדר

בידוד תרבותי של ישראל עשוי לגרום לאזרח הזחוח ומשתף הפעולה עם המשטר לחפש את הסיבות לכך שרבים כל כך מתחומים שונים כל כך מחרימים את ישראל. אילנה ברנשטיין על האפקט המצטבר של החרם, עם סירובה של אליס ווקר לחדש את תרגום "הצבע ארגמן" לעברית
אילנה ברנשטיין

בתגובה לסירובה של הסופרת האמריקנית אליס ווקר לתרגם מחדש לעברית את ספרה עטור הפרסים הצבע ארגמן משום שהיא רואה במדינת ישראל מדינת אפרטהייד, אמר מנכ"ל ידיעות ספרים, דב אייכנוולד, כי "מעציב מאוד שהמניפולציה התקשורתית מגיעה לרמות כאלה. נשאר לנו רק להזמין את אליס ווקר לישראל כדי שתיווכח שאין כאן אפרטהייד ולא שום דבר שדומה לכך."

באופן אישי, לא הייתי מציעה לה להיענות להזמנתו ולא בגלל הפרת החרם התרבותי על ישראל, שווקר נמנית עכשיו עם תומכיו, שכן במציאות העכשווית יש חשש שהיא תועלה לאחת מטיסות המגורשים לדרום סודן או תישלח למכלאת הפליטים בדרום הארץ המובטחת. כך או כך, בדבריו של אייכנוולד מתומצתת מדיניות ההכחשה של החברה בישראל ביחס למעשיו הנפשעים של המשטר הציוני שקצה המקלדת מלכתוב עליהם שוב ושוב.

אליס ווקר. אם תבוא לישראל, במציאות העכשווית יש חשש שהיא תועלה לאחת מטיסות המגורשים לדרום סודן או תישלח למכלאת הפליטים בדרום הארץ המובטחת. צילום: cc by-codepinkhq

מן הבחינה הזאת אין תגובתו של אייכנוולד יוצאת דופן, שכן הכלי היעיל ביותר של הדורס, של השליט, הוא ההכחשה. הכרה במציאות תיאלץ אותו לשנות את דרכו ושינוי הדרך היא שמיטת הקרקע שלרגליו. את יכולת ההכחשה מטפח המשטר הציוני משחר דרכו. אחרת אין סיבה לכך שאנחנו עדיין כאן, בטוחים בצדקתנו – כלומר רבים מאיתנו – מוכנים לשלוח את ילדינו הרכים לפעולות שיטור אלימות, לניהול אוכלוסייה תחת כיבוש ולשלילה מסיבית של זכויות היסוד שלה.

כמו רבים אחרים, איני בטוחה ביעילותו של החרם התרבותי שכן ביכולתו להשיג את התגובה ההפוכה בעיקר בקרב המוחרמים – כל העולם נגדנו וכולי – אך בניגוד אולי לאחרים אני מצדדת בו בהנחה אופטימית שיש כוח לאפקט המצטבר. בידוד תרבותי של ישראל בכלל זה חרם אקדמי, אם כי אין די בכך, אך בעיקר חרמות של כוכבי ולהקות רוק – הרבה לפני סופרים בסדר גודל של אליס ווקר – יש בכוחם לגרום לאזרח הזחוח ומשתף הפעולה עם המשטר, שזה כל אחת ואחד מאיתנו גם אם בסדרי גודל שונים, לתהות שמא משהו כאן לא בסדר. הייתכן כי אנשים רבים כל כך מתחומים שונים כל כך מחרימים את ישראל ללא כל סיבה?!

מובן כי חרם כלכלי או חרם על הספורט היו יעילים פי כמה – למשל החשכת המסך על יורו 2012 – אם אנשים לא היו יוצאים לרחובות אני צנצנת. אף כי במחשבה שנייה, גם כאן ההיסטוריה מלמדת שלא כך הוא, דיקטטורות מתחזקות נוכח סנקציות "אלימות" המגיעות מן החוץ. בכל מקרה, ככל שזה נראה, האסלאמופוביה ממנה סובלות המדינות המערביות נרגעת בהביטה על הקולוניאליזם הישראלי, וכתרופת הרגעה היא משמרת אותו כבן בריתה בחששותיה מול מלחמת יום הדין.

רבות נכתב על שוק הספרים בישראל בשנים האחרונות, ואין ספק כי סירובה של אליס ווקר לצד איאן בנקס, גינתר גראס ואחרים לשתף פעולה עם משטר האפרטהייד בישראל יעוררו גם אחרים וטובים להתנער מרבצם ולהחרים את ישראל. יחד עם המתרחש בתחום ספרות המקור, אל נתפלא אם נקום מחר בבוקר ולא יהיה לנו מה לקרוא. פשוטו כמשמעו.

הצבע ארגמן מאת אליס ווקר. נקום בבוקר ולא יהיה לנו מה לקרוא

נדמה כי בכל שני וחמישי מישהו מתחומי התרבות והאמנות מחרים את ישראל, אך בפועל אין זה כך. רבים משתפים פעולה וממשיכים להופיע כאן ולפרסם כאן. שיתוף הפעולה בין אוניברסיטאות אמריקניות לבין אוניברסיטאות ישראליות, בכלל זה תוכניות לחילופי סטודנטים ומחקרים משותפים הוא מן הפורים בעולם האקדמי הבינלאומי. יותר כוכבי רוק ולהקות רוק מגיעים לכאן ומתעלמים מאופציית החרם מאשר אלה המחרימים – האחרונים פשוט זוכים לכותרות – ומרבית הסופרים למרבה הפלא ממשיכים לשתף פעולה ולהציע את מרכולתם, אף כי סירבו לעשות כן בדרום אפריקה.

הביצור של החברה בישראל, התחפרותה בעמדותיה הגזעניות-הפאשיסטיות של כנסת ישראל, ותמיכתה במדיניות הממשלה המובילה אותה לתהום, לבידוד, לסגר – איני בטוחה עוד מהו הכלא הגדול במזרח התיכון, ישראל או עזה –  סופן שיגשימו את עצמן. אין זו גאווה להיות ישראלי בימינו, ולמעשה זוהי בושה גדולה. באופן אישי אני מרגישה כבת ערובה, כשבויה שאין ביכולתה לפעול ואני סומכת את ידי על האחרים, אי-שם בגלובוס הצופים בנעשה כאן ואומרים לעצמם ולנו – לא עוד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מוטי

    יכולה להגיע למסקנה, חרף כל נסיון העבר, שלחרם יש בכלל תועלת.

  2. שאול סלע

    אני בטוח שמחמוד דרוויש נתן את הסכמתו לתרגום שיריו לעברית. הנובלה של ע'סאן כנפאני השיבה לחיפה יצאה בתרגום עברי,בועז גאון כתב על פיה מחזה ובהסכמת אלמנתו ובנו הועלתה הצגה.

    גם נעמי קליין העבירה לאנדלוס זכויות תרגום ללא תמורה כספית.

  3. עמית

    לאחרונה אף פינקלשטיין וחומסקי יצאו נגד תנועת הBDS. במילותיהם, התנועה הזו באופן מכוונת משאירה בעמימות את מטרותיה, שלא מכירות בקיום ישראל.

    בפועל; הניסיונות לחרם כשלו כשלון מר. את המחרימים אפשר להכניס לתא הטלפון בבילעין, ואף לא אחד מהם הוא מהדרג הראשון, או השני, ובספק השלישי של תחומם.

    באופן כללי, המחשבה של כמה חלקים בשמאל הרדיקאלי הישראלי והאירופאי, שהם יצליחו לערוך חרם שיכניע מדינה שלא נכנעה לחרם ישיר ועקיף מצד קבוצה של כחמישית ממדינות העולם בזמנו, הוא דיי מגוחך. למעשה, היסטורית, ישראל יצאה מחוזקת מהחרמות המוצלחים בהרבה שהטילו עליה בעבר.

  4. נפתלי אור-נר

    אף אני בנסיעותי האחרונות לחו"ל התביישתי בהצהירי- כאשר היה צורך בכך – כי אני מישראל. כך חש, לדעתי, כל אדם בעל מצפון שאינו שש לשדר רת המסרים של מדינה המדכאת עם אחר

  5. אלה

    כישראלית, גם אני חשה חוסר אונים מוחלט נוכח עוולות הכיבוש, ולכן החלטתי להפסיק לחלוטין להרגיש אשמה על מערכת מושחתת ורעה שלא אני יצרתי. היא תקרוס רק כאשר תבוא העת שלא תוכל להמשיך להתקיים עוד , ולא מתוקף צו מוסרי. בינתיים, בכאב, אשתתף בפעילויות הומניטריות, אך לא אקרא לחרם על עצמי, כיוון שגם אני צריכה לנשום ולצרוך תרבות. החרם והסנקנציות, אם יבואו, לא יזדקקו לאישור שלי.

  6. עמי

    התקשורת הישראלית והופוליטיקה הישראלית שותפים ליצירת בועה תודעתית שנמצאת בפער הולך וגדל מהעולם כמעט בכל נושא.

    יש גם ניתוק הולך וגובר מהמשעות של התעלמות מתמשכת מנורמות אילו.

    לכן,רוב הישראלים אינם רואים כל בעיה בהפרה של נורמות בינלאומיות וחוקים בינלאומים, משוכנעים שהעמדה שלהם מה שהם קוראים צדקתנו היא הגוברת.

    ניתן להשוות את זה למה שקורה בכתות סגורות

    אין ספק שאנו משלמים על זה מחיר ומועדים לשלם מחיר עוד יותר גבוה בהמשך