מגידי העתידות של משטרת ישראל

בשבוע שעבר התחילו לרוץ ברשת הודעות של פעילים על כך כי קיבלו זימון למשטרת ישראל. מבירור שנערך, התברר שהמשטרה ביקשה להתעדכן בכוונות לקראת הקיץ הקרוב. בהתחלה לא התייחסתי לבקשה ברצינות רבה מדי – השוטרים רוצים לדבר בגובה העיניים? שיבושם להם. כשחזרתי הביתה אחרי פגישת פעילים גיליתי כי גם אני זכיתי להזמנה, ועדיין – חשבתי שמדובר במשהו שולי ואולי הכרחי, לא משהו שצריך לפחד ממנו; אפילו נתתי בלייק למכתב תלונה שנשלח למשטרה מפעילים שלא זומנו לחקירה, כי זה באמת היה אבסורד.

אבל למחרת כבר התחלתי לחשוש. לא רק בגלל העובדה שהייתי צריכה להחליט אם לשתף פעולה עם הזימון, אלא גם בגלל שלאט-לאט חדרה אלי ההכרה לגבי משמעות העניין. יכול להיות ששוטרי ישראל באמת רצו לייצר סחבקיה עם פעילי המחאה כדי למנוע אלימות לקראת הקיץ, ובוודאי לא הבינו מדוע מדובר באקט לא-דמוקרטי על גבול הפאשיזם.

ככל שחלף הזמן והתקדמנו לקראת יום החקירה, התחלתי לקלוט את גודל משמעות הזימון ברמה העקרונית. העובדה שהמשטרה החליטה להזמין אנשי מחאה לחקירה מטרתה העיקרית היתה אחת – הפחדה. לא שאלה, לא בירור, לא התייעצות – הפחדה. למישהו שם נמאס מהמחאה ומההפגנות. המישהו הזה יכול להיות גם איש הימין הקיצוני שיושב היום בכיסא ראש הממשלה. זה לא יפתיע.

לאור הגל התקשורתי יצאה הוראה מהשר אהרונוביץ' לבטל את הזימונים, ואכן רובנו קיבלנו טלפון שבו הודיעו לנו כי ביטלו את החקירה. השבוע שמעתי כי שוב נשלחו זימונים לפעילים נוספים. לא הפנימו כלום.

בסרט בכיכובו של טום קרוז, "דו"ח מיוחד", נשלחים שוטרים לעצור אנשים שלב לפני ביצוע הפשע באמצעות מגידי עתידות שמנבאים מי הולך לבצע את הרצח הבא. הם נעצרים עוד לפני שעשו משהו מתוך הנחה מוקדמת שיעשו זאת. נראה שבמשטרת ישראל לקחו את זה צעד קדימה. קצת אחרי ששיפרו את יכולת העיכוב של בחורים כהי עור והמעצר במידה ושכחו להוריד שפם, הם עוברים עכשיו ליכולת לחזות את העתיד ולהחליט כי מישהו או מישהי הם פושעים גם אם הם עצמם טרם חשבו על זה. השלב הבא כך נראה הוא מעצרים מינהליים – זה עובד להם יופי מעבר לקו הירוק.

אחד הדברים שאולי היו שמחים השוטרים לדעת מראש הוא דבר ההתכנסות אמש מול בית ראש העירייה. תושבי השכונות התאספו מול ביתו של רון חולדאי כדי למחות על שנים של דיכוי, שהובילו לדרדור דרמטי של חיי התושבים והתושבות. התושבים דורשים פיתרון אמיתי למצבם הקשה לו אחראי באופן ישיר חולדאי. יש תפיסה כי הפיתרון הוא רק ברמת המדיניות הממשלתית, וזה נכון כי ממשלה אחראית היתה מזמן מנסחת חוקי הגירה ברורים, דואגת לבדיקת הפליטים וקולטת את אלו שנמצאו כפליטים בכל מקום בארץ לא רק בדרום העיר. אולם מה שאנשים שוכחים זה שראש עיריית תל אביב-יפו הוא אחד מהאנשים החזקים מבין ראשי הערים, ומשום מה הוא החליט לעמוד מנגד – והוא עושה את זה טוב כבר יותר מ-13 שנה בכל מה שקשור לדרום העיר.

כמו נציג של יוניצ"ף חולדאי מלטף ראשי ילדים, רוקד מול ספריית הזרים ומצטלם ליד בית ספר רוגוזין. אבל במקביל הוא איים לסגור מרכזי קשישים בשפירא, סירב לפתוח ספרייה בקריית שלום והתנגד בתוקף לפתוח תיכון עיוני בשכונות הדרום כי יש לנו מספיק בתי ספר מקצועיים. אם יש מישהו שצריך להיות מוזמן לחקירה זה דווקא הוא.

בנושא מצוקת הזרים הוא העלים עין יותר מפעם אחת וברח מבית דני כאשר שמע את תלונות התושבים. בגדול נראה כי התאים לו המצב בסופו יתייאשו התושבים הוותיקים ויפנו את השטח לבניית דירות יוקרה או אפילו דיור בר השגה שבתל אביב מתורגם ליוקרה מינוס (כי בחסות העיריה ובראשות ארנון גלעדי ובשיתוף הדוק של הליכוד ומרצ אושרו הקריטריונים לדיור בר השגה, שמכוון לעשירון השביעי שמסתבר שהוא מאוד מבוקש).

הגיע הזמן להגיד די: לא נסכים להמשך הסעת פליטים לתוך שכונות דרום העיר באופן אוטומטי כי השכונות כבר לא יכולות לקלוט יותר. אנחנו דורשים צדק חלוקתי בין כל תושבי העיר וכל תושבי הארץ. גם ליד חולדאי וגם ליד ביבי – כן, בקיסריה. עיריית תל אביב והממשלה לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי מערכת משומנת של יחסי ציבור וצביעת מעברי חציה בכל מיני צבעים כדי לצאת נאורים. אנחנו יודעים מי אחראים להגעת האוטובוסים לדרום תל אביב, אנחנו יודעים מי מזניח את השכונות, אנחנו רואים גם בעירייה אחראית עיקרית למצוקות שלנו!

הכותבת היא מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר. פורסם בשינויים קלים ב-mynet

למאמרים נוספים של יעל בן יפת