כאילו המשטר הישן עומד על תלו

תחת הסיסמא "מסרבים להפיכה הצבאית" יצאו היום מיליונים לרחובות מצרים, ומחו על ריכוז סמכויות השלטון בידי מועצת הצבא ודחיקתם של האחים המוסלמים. נדב פרנקוביץ' עם קולות ההתנגדות
נדב פרנקוביץ'

במצרים ייערכו היום הפגנות יום השישי, ועל פי ההערכות צפויים להשתתף בהן מיליוני אזרחים ברחבי המדינה. בכך יגיעו לשיאן המחאות ההמוניות שנערכות במצרים מתחילת השבוע, לנוכח מה שמתואר על ידי רבים כהפיכה צבאית. החל מאתמול זורמים למרכזי הערים הגדולות במצרים כוחות צבא ומשטרה בכמויות שכמותן לא נראו מאז מהפכת ה-25 לינואר. רבים חוששים שניסיונות של הצבא לדכא את המחאות יובילו להתנגשויות בין אזרחים לכוחות הביטחון.

חיילים מצרים אתמול בקהיר

בהפגנות ישתתפו מפלגות, תנועות וארגונים רבים, מימין ומשמאל. המפגינים מוחים על שורה של מהלכים שביצעה מועצת הצבא בימים האחרונים: פיזור הפרלמנט הנבחר והעברת סמכויות החקיקה לידי מועצת הצבא; ניסיונות הטייה של הליך הבחירות לנשיאות לטובת אחמד שפיק, שמזוהה עם המשטר הישן ועם מועצת הצבא, ועיכוב מתמשך של ההודעה הרשמית על התוצאות; העברתן מבעוד מועד של חלק גדול מסמכויות הנשיא והממשלה לידי מועצת הצבא; נקיטת צעדים שנועדו לשמר את מירב ההשפעה על הנוסח העתידי של החוקה החדשה בידי מועצת הצבא; ואיומים מצד מועצת הצבא לעצור את ראשי תנועת האחים המוסלמים ולהוציאה אל מחוץ לחוק.

ההפגנות ייערכו תחת הסיסמא: "מסרבים להפיכה הצבאית".

קריקטורה שפורסמה אתמול במצרים: המועצה הצבאית, המועמד מטעמה לנשיאות אחמד שפיק, דוברו ויד ימינו תופיק עכאשה, אלת הצדק והמהפכן המת

המבוכה והמתח לנוכח מחטפי מועצת הצבא הולכים ומתעצמים במיוחד לנוכח אי הבהירות לגבי זהותו של הנשיא הבא. מועצת הצבא מעכבת כאמור את ההודעה הרשמית על התוצאות, למרות שנתוני ההצבעות שפורסמו בליל הבחירות, וכן דו"חות של גורמים עצמאיים במצרים, מעידים בבירור על נצחונו של המועמד מטעם תנועת האחים המוסלמים, מוחמד מרסי.

בתגובה לעיכוב ההכרזה הרשמית על התוצאות ולהצהרות אחמד שפיק שלפיהן הוא הזוכה, התקיימו במהלך השבוע הפגנות תמיכה ענקיות במועמד האחים המוסלמים מוחמד מרסי. מאידך, לא היו כמעט הפגנות לטובתו של שפיק, והמעטות שנערכו היו קטנות.

יו"ר הפרלמנט שפוזר, מוחמד סעד אל-כתאתני (נציג מפלגת החירות והצדק, מפלגתה של תנועת האחים המוסלמים), אמר אתמול לכלי התקשורת:

הפרלמנט נבחר על ידי העם ולאף אחד אין זכות לפזר אותו, כך שמבחינתנו הוא שריר וקיים. ולא זו בלבד, אלא שלשלילת הרשות המחוקקת נוספו גם צמצום סמכויותיו של הנשיא הנבחר והמחטפים של מועצת הצבא בנוגע לסוגיית כתיבת החוקה, ושמטרתם היא פשוט לעכב את כתיבתה ככל שניתן. בצעדים שנקטה מועצת הצבא יש הרבה פוליטיקה ומעט מאוד חוקיות, ועל כך מעידים טובי המומחים למשפט חוקתי. הדבר הבסיסי והמתבקש ביותר הוא שלפני שמועצת הצבא מכריזה על צעדים כאלו היא תביא אותם לדיון ציבורי ותסביר את הצורך בהם, ולא תקבע עובדה מוגמרת. התזמון שבו התבצעו כל המהלכים הללו מתמיה ומעורר סימני שאלה רבים, וכך גם העיכוב בהכרזה על תוצאת הבחירות לנשיאות

דובר תנועת ה-6 לאפריל (המזוהה עם צעירי השמאל הליברלי במצרים), מחמוד עפיפי, אמר הבוקר כי "בתנועה החליטו על החרפת המאבק נגד מועצת הצבא. אנו קוראים לתומכינו ולציבור הרחב להתאסף בכיכרות ולהישאר בהן, עד שמועצת הצבא תיסוג מניסיונותיה להנצחת שליטתה במדינה ותוותר על הכוונה להפוך את משרת הנשיאות למושג ריק מתוכן".

יושב הראש לשעבר של הרשות לאנרגיה אטומית מטעם האו"ם וזוכה פרס הנובל מוחמד אל-בראדעי, שמזוהה עם השמאל הליברלי במצרים ומקים בימים אלו את "מפלגת החוקה", אמר אתמול כי מצרים נמצאת "על סף פיצוץ".

חבר המועצה המצרית לזכויות האדם, ג'ורג' אסחק, אמר הלילה ש"המשטר הישן עדיין עומד על תלו, ולכן גם המהפכה נמשכת. אנו חשים היום שאנו עדיין חיים תחת שלטון מובארכ, ושמרבית מטרות המהפכה לא הושגו".

משרד ההגנה האמריקאי פרסם לאור המשבר הודעה ובה הביע "דאגה עמוקה מהאופן שבו מועצת הצבא מרכזת בידיה את סמכויות השלטון במצרים. ארה"ב מצפה מהמועצה הצבאית להעביר את סמכויות השלטון במלואן לידיים אזרחיות שנבחרו בצורה דמוקראטית, בהתאם להתחייבויותיה החוזרות ונשנות".

האיחוד האירופי פרסם הודעה מקבילה מטעמו לפיה "המהלכים שנקטה מועצת הצבא במצרים בימים האחרונים אינם עולים בקנה אחד עם ערכים דמוקראטיים, והם סותרים את ההתחייבויות המפורשות של מועצת הצבא בפני האיחוד האירופי".

גם המזכיר הכללי של מועצת האומות המאוחדות, באן קי מון, הביע דאגה מהמתרחש במצרים, וקרא למועצת הצבא לנהוג באחריות ולכבד את התחייבויותיה כלפי העם המצרי.

פלאש מוב ברחובות קהיר נגד שפיק ומועצת הצבא:

פורסם בבלוג "מה קורה כאן?!"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יריב מ

    האם אנו לא מקלים ראש מהסכנה שהאחים המוסלמים ייאמצו לא את המודל של ארדואן הטורקי אלא של אחמדיניג'אד האיראני ואז הסוף לדמוקרטיה?

    אני באמת לא בטוח מה הפתרון, וממילא זה עניין מצרי ולא ישראלי. כאדם שמביט מהצד אני בטוח שהפתרון המוסרי אינו שליטה של המועצה הצבאית.

    ניסיתי להציע פה פעם מודל של "אליטת הפלורליזם" למצב בו רוב העם תומך בכוח אנטי-פלורליסטי במובהק.

    וזהו המודל בקצרה:
    הרעיון הוא שבמרבית המוסדות השולטים במדינה יישבו אנשים שתמיכתם בעקרונות פלורליסטיים בסיסיים יציבה, מוכחת וברורה. אבל דגש חשוב יהיה שאנשים אלו יבואו מכל המגזרים בחברה. שהרי, בניגוד לסטריאוטיפ, אין מניעה, למשל, שאדם דתי אדוק – יהודי או מוסלמי – יהיה פלורליסט. אפשר להתווכח לגבי שיעור התמיכה בפלורליזם בקבוצות מסוימות בחברה, אבל אי-אפשר באמת להתווכח שלכל הפחות קיימים יחידים פלורליסטים בכל קבוצה. כך יכולה להיווצר הגמוניה שהיא קואליציה של פלורליסטים ממגזרים שונים.
    אליטה כזו נוצרת מהצבת תנאי-סף לחברות במוסדות שלטון לא-יציגים כמו בית המשפט העליון, הפקידות הבכירה, מערכת החינוך, הפיקוד של כוחות הביטחון, וכו'. וליתר דיוק תנאי סף של תמיכה בפלורליזם מחד, ושל ייצוג מגוון מבחינה מגזרית (אתנית, דתית, מגדרית, מעמדית וכו') מאידך. תצורה כזו מאפשרת להתגבר על כשל האוניברסליזם, במסגרתו אליטה הבאה מקבוצה אתנו-תרבותית מסויימת (למשל של אשכנזים חילוניים) רואה עצמה כמייצגת ערכים אוניברסליים בעוד שהיא מייצגת את עצמה. אליטה חדגונית מבחינה אתנו-תרבותית לעולם תהיה כזו שמייצגת את האינטרסים הקונקרטיים שלה, יותר מאשר עקרונות כלליים כלשהם. אך אליטת הפלורליזם מקדמת, מעצם הרכבה, מתח פנימי, שונות אינטרסים, דיון וצורך בהסכמה על בסיס עקרונות כלליים.

    עוד הסבר פה:
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/04/07/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F/

  2. דןש

    מאין נלקח העוז והאומץ לקבוע/להתערב ברצונו של העם המצרי או כל עם אחר – אוייב כידיד.
    העם המצרי בחר באחים המוסלמים (על פי הידיעות המגיעות מקהיר) זהו רצונו. מדינת ישראל חייבת לנהל את דרכיה בהתאם לנתון זה.
    יש לנו עדיין דרך ארוכה אם ברצוננו להפוך את השלום הקר/הפורמלי לשלום ידידותי יותר, שלא לדבר על המשך םעילות להשגת שלום עם סביבתנו ועם העמים המוסלמיים בכלל.

  3. נדב פרנקוביץ'

    בטח שאין להקל ראש בסכנות הנובעות מהאידיאולוגיה האסלאמיסטית.
    ברור ששליטה בלתי מעורערת של האחים המוסלמים (גם בתורכיה) לא תביא למערכת מוצלחת של איזונים ובלמים, ובטח לא של הפרדת הדת מהמדינה, ועלולה להסתיים בדיקטטורה קשה.
    אם תעיין בסקירות שכתבתי על המהפכות באזור, גם באתר זה, תגלה שאני לא חסיד שוטה של הדמוקראטיה האסלאמית, ובטח שלא עושה אידיאליזציה של התנועות האסלאמיות. אפילו היה לי הכבוד להיות מואשם על ידי מגיבים בעוינות לתנועות האסלאמיות…
    הצבא אפילו יכול להשתמש בכוחו (אם כבר יש לו כל כך הרבה ממנו) כדי להגן על הדמוקראטיה הצעירה, ולדאוג שהמעבר של השלטון לידיים אזרחיות ייעשה באופן מדורג וזהיר.
    אבל לא נראה לי שפיזור הפרלמנט הנבחר, ריכוז הסמכויות הביצועיות בידי הצבא, הטיית תוצאות הבחירות, והעמדת אזרחים (בינתיים אגב, של שמאלנים) למשפט צבאי יכול להיכלל בקטגוריה של מגננה על הדמוקראטיה. מה ההבדל בין זה לשלטון מובארכ?

  4. נדב פרנקוביץ'

    רק למנוע אי בהירות 🙂

  5. יוסי אמיתי

    מאמרו של נדב אכן משקף נאמנה הלכי רוח הקיימים במצרים בימים אלה, ומבטאים חרדה ומחאה מפני חזרתו של הסדר הישן מבעד לדלת האחורית. עם זאת, נראה לי שיש רכיבים נוספים בתמונה, שראויים אף הם להילקח בחשבון.
    הצעדים בהם נקטה המועצה הצבאית העליונה לאחרונה אינם, לטעמי, במגמת עיכוב "מסירת המפתחות" למימשל אזרחי, ואינם בלתי חוקתיים. אם נפל פגם חוקתי בבחירות לפרלמנט (ואכן נפל, לפי פסה"ד של בית המשפט לענייני חוקה ערב הסיבוב השני בבחירות לנשיאות), כי אז פיזור הפרלמנט, או לפחות שליש ממושביו, ממש מתבקש. הנשיא הנבחר (כנראה יהיה זה בכל זאת מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים), יהיה כנראה מקוצץ סמכויות, בהשוואה לסמכויות המפליגות שהיו לנשיאי הרפובליקה ב-60 השנים האחרונות, ואינני בטוח שזה רע כל כך למצרים. לפי שעה מדובר בנשיא נבחר ללא חוקה שתגדיר את סמכויותיו, ללא בית נבחרים (שפוזר) וללא ממשלה. אולם סיטואציה זו נובעת מן הניסיון המתמשך של החוגים האסלאמיסטיים לשלוט לחלוטין (מכוח עריצות הרוב)באסיפה המכוננת האמורה לנסח את החוקה החדשה, ומחוסר היכולת לכונן את "ועדת ה-100" הזאת. בנסיבות אלו, התערבות הצבא בתהליך (אשר, אגב, נעשתה תוך היוועצות רצופה עם משפטנים בעלי מוניטין) לא נראית בלתי דמוקרטית כל כך, והיא דומה יותר להתנהגות של מבוגר אחראי, כאשר הקטטות בין "ילדי הגן" תוקעות את התהליך הדמוקרטי.
    יומרתם של האחים המוסלמים לייצג את "מהפכת תחריר" (אשר נמנעו מלתמוך בה בימיה הראשונים), והעדפת חלק מ"צעירי המהפכה" לתמוך במורסי או להחרים את הבחירות, מסתירים או מעכבים את המאבק המהותי שמצפה למצרים: מדינת הלכה ("דוולה דינייה") או מדינה אזרחית ("דוולה מדנייה"). נהיה עדים למאבק זה לכשיתפזר הערפל החוקתי הנוכחי ויושג, מן הסתם, איזון כלשהו בין הצבא לאחים המוסלמים.

  6. נדב פרנקוביץ'

    1) פיזור הפרלמנט:

    פיזור הפרלמנט הוא בדיחה –

    א) אין כל היגיון בפיזורו מסיבות חוקתיות, משום שאין כרגע כל חוקה בתוקף. אפילו הנוסח המתוקן לחוקה שאושר במשאל העם והיה אמור לשמש כחוקת מעבר, בוטל במחי יד על ידי הצבא, לטובת ה"הכרזה חוקתית"….

    ב) ה"פגם" ה"חוקתי" שנפל בצורה שבה נבחרו שליש מהמושבים לפרלמנט, הוא במה? בזה שההתמודדות עליהם דאז נפתחה לחברי המפלגות (בלחץ המחאות העזות מימין ומשמאל, מחאות שבהם נהרגו רבים לקראת הבחירות לפרלמנט. זה נעשה בהסכמת כל הצדדים. הרעיון שמועצת הצבא הייתה מעוניינת בו מלכתחילה, של לא לפתוח את המסלול ה"אישי" (רובני) להתמודדות מפלגתית, הוא אנטי-דמוקראטי מיסודו, ואם הבחירות לפרלמנט היו מתנהלות בצורה כזו, למפלגות היה נותר רק כח מוגבל (של רק כ-60% מהמושבים), באופן בלתי דמוקראטי, ודומני שאין אף דמוקראטיה בעולם שבה זה נהוג.
    זאת בדיוק שיטת הבחירות הישנה מימי מובארכ, שנועדה (יחד עם עוד כמה שטיקים) למסמס את כוחן של המפלגות, ולפלטר את האלקטוראט הציבורי.
    הצבא גם היה מעוניין ככה לעקוף את הוצאתה מחוץ לחוק של מפלגת השלטון הקודם, כי "בית המשפט העליון לחוקה"(שהוא בעצמו בשר מבשרו של המשטר הקודם) פסק שאנשיה יוכלו להתמודד במסלול ה"לא-מפלגתי" הזה, שהרי הם אינם חברי מפלגה חוקית… אגב, הצבא גם ניסה בתחילה להימנע בכלל מהוצאות מפלגת השלטון הקודם אל מחוץ לחוק ומפירוק מוסדותיה, ועשה זאת רק לאחר שיבת המחאות הענקיות ולאחר שהחלה סרבנות בשורות הצבא.

    ג) וגם אם שליש מהמושבים נפסלו בצדק וכ"ו (לדעתי כאמור, ממש לא), עדיין – וזו הנקודה החשובה אולי מכל – מדוע לפזר את כל הפרלמנט?!
    הרי אין כל בעיה שהמושבים שנבחרו במסלול ה"מפלגתי" ובשיטה היחסית ישמשו כפרלמנט, כי הם מבטאים את קולות כלל האזרחים ואת כל המחוזות, שום קול לא נזרק לפח!
    המושבים במסלול האישי-רובני נבחרו בהליך נפרד, ואפשר בשקט לקיים בחירות חוזרות אליהם בלי לבטל את הפרלמנט עצמו, אין כל צורך בכך. למעשה, לכל אורך התקופה שבה בית המשפט העליון לחוקה (אותו הרכב שכיהן גם בתקופת מובארכ, ושלמרבה הפלא לא פסל את ה"בחירות" לפרלמנט ב-2005 וב-2010…) "התחבט" בסוגיה האם לפזר את הפרלמנט ודחה ודחה אותה באופן כה "מוזר", דאגו להרגיע את הציבור ולהבהיר שוב ושוב שהפסיקה שתבוא הרי נוגעת רק לשליש מן המושבים ואין הכוונה לפזר את הפרלמנט כולו… אין מנוס מן המסקנה, שהתירוץ (הקלוש והמעוות) בדבר הספק החוקתי לגבי האופן שבו בוצע הליך הבחירה של שליש מהמושבים, נועד לשמש כאמתלה לפיזור כל הפרלמנט.

    ד) העיתוי. מעניין שמשכו את ההחלטה על פני תקופה כה ארוכה, ודחו אותה שוב ושוב. התחבטו נורא קשה שם בבית המשפט העליון לחוקה. טוב, יומיים לפני שמועצת הצבא אמורה למסור את המפתחות סוף סוף אפשר לפסוק כמובן. הפרלמנט עשה את שלו (לספק אשליה של דמוקראטיה ולהרגיע את הציבור), הפרלמנט יכול ללכת. אה, ודרך אגב, מועצת הצבא מתנדבת להמשיך לשמש בתור רשות מחוקקת. למה לא? (זה "חוקתי"?)…

    2)ועדת החוקה:

    א) אין שום חוסר יכולת לכונן את ועדת החוקה, ככל שהדבר תלוי במפלגות עצמן. למעשה, בדיוק כמה ימים לפני סדרת המהלכים של מועצת הצבא, לפני כשבוע, הושגה הסכמה בין כל המפלגות על הרכב הוועדה והדבר הוכרז רשמית, ועכשיו יש כמובן וויכוח עם הצבא אם הוועדה שהוסכם עליה תקפה או לא (כמובן, הצבא טוען שלא תקפה). למעשה זוהי כבר פעם שנייה שמורכבת ועדה בהסכמה רחבה והצבא ( או "בית המשפט העליון לחוקה") דואג לפזר אותה.

    ב) למעשה, הצבא מלכתחילה יצר את המצב הזה והוא בכלל התעקש על הרעיון של הוועדה, בדיוק בשביל ליצור את כל הסבכת הזאת (בתוניסיה למשל נבחר לאחר המהפכה פרלמנט, הרכיב ממשלה, והפרלמנט עצמו שוקד על כתיבת החוקה, בלי פילטרים). למעשה, הצבא עצמו מתעקש מלכתחילה על מיני מתכונים משונים להרכב הוועדה, שבהם לצבא עצמו ולשרידי המשטר הישן, הפלא ופלא, אמור להיות את מירב הכוח. ולמעשה, הרכבי הוועדות שהמפלגות הגיעו להסכמה עליהם, מייצגים פשרה מרחיקת לכת עם מועצת הצבא (מה לעשות, אין להם ברירה), ולמפלגות עצמן ניתן רק 50% מהכוח בהן (לעומת 20% שהצבא מעוניין לאפשר למפלגות).

    3) סמכויות הנשיא:

    א) למה שלנשיא יהיו סמכויות מובארכיות, אם נבחר פרלמנט בעל שיניים? אם מועצת הצבא הייתה רוצה לאזן את הנשיא, היא לא הייתה דואגת לביטול הפרלמנט, וכאמור בשום אופן לא הייתה סיבה לבטלו כליל, גם בהינתן המחלוקת (שוב, המצוצה מן האצבע לטעמי) על סוגיית המושבים שנבחרו במסלול הרובני. וגם אם רוצים לקצץ את סמכויות הנשיא עד לכתיבת החוקה ובחירת הפרלמנט החדש וכ"ו, אפשר ורצוי לקחת ממנו סמכויות ולפזר אותן בצורות שונות ומגוונות, לא חייבים פשוט להעביר את מרבית סמכויותיו לצבא!

    ב) כך שלמעשה, בשם מניעת ריכוז סמכויות מובארכיות אצל הנשיא, מרכזים סמכויות מובארכיות אצל טנטאווי (ראש מועצת הצבא, בשר מבשרו של המשטר הקודם). מה ההיגיון? למה מועצת הצבא מסרבת עד עכשיו, כל כך הרבה זמן לאחר המהפכה, למנות ממשלת מעבר אזרחית ומועצה נשיאותית אזרחית למשך תקופת המעבר, כאלו שייצגו את החברה האזרחית במצרים (כל הזרמים, כל המפלגות)? למה היא נאחזת בכל הסמכויות כולן במיליון ואחד תירוצים עלובים?

    4) מדוע לכל הרוחות מועצת הצבא השיבה למעשה (בצו מיוחד שניתן גם הוא בימים האחרונים) על כנן את תקנות מצב החירום הנודעות לשמצה, שמאפשרות לצבא לעצור אזרחים ולהעמידם למשפט צבאי?

    ולמה אותו בית המשפט העליון לחוקה והמשפטנים בעלי המוניטין הכריזו גם על "החוק למניעת התמודדותם של בכירי המשפט הקודם", שעבר ברוב עצום בפרלמנט הנבחר, כ"לא חוקתי" – ובכך איפשרו לשפיק, שמובארכ מינה אותו לראש ממשלה ושכיהן כשר בממשלות מובארכ, להתמודד בבחירות לנשיאות – בעוד שהמועמד המקורי והכריזמטי של האחים המוסלמים א-שאטר, למשל (כמו עוד הרבה מועמדים אחרים), נפסל על ידי אותם טובי המשפטנים (מובארכ ומועצת הצבא יודעים לזהות משפטן טוב) בתואנה שבתור מתנגד משטר שישב בכלא ונשפט בבית משפט צבאי (!) הוא נושא עמו קלון המונע ממנו להתמודד?!

    אז נכון שהמאבק העמוק בחברה המצרית הוא בין הכוחות השואפים למדינת הלכה לבין תומכי המדינה האזרחית הדמוקראטית, אבל מועצת הצבא שיכולה הייתה להיות (אולי) גורם חיובי בטרנספורמציה, מאכזבת את הציבור המצרי כמעט כולו, גם השמאלי, כי מתברר שהיא פשוט מעוניינת בכוח או למצער איננה מאמינה כלל באפשרות לדמוקראטיזציה של מצרים, וכל השאר תירוצים.

    להלן סקירה שכתבתי על הסיבוב הקודם של המאבק העז בין הציבור למועצת הצבא, שאז התלקח לקראת הבחירות לפרלמנט. יש בה הרחבה על סוגיית הוויכוח על אופן בחירת הפרלמנט, כינון מועצת החוקה ו"עקרונות היסוד העל-חוקתיים". אינפורמציה קצת יותר מפורטת שלדעתי ממחישה עוד יותר עד כמה אבסורדית היא התעמולה ה"חוקתית" מאחורי נסיונות מועצת הצבא לפזר פרלמנטים וועדות:
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/11/22/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%97%D7%96%D7%A8%D7%94/

  7. יוסי אמיתי

    נדב, קראתי בעיון רב את השגותיך. בהחלט יש לי מה להעיר לגביהן, אבל איני שש ל"פולמוס מזרחנים", ומצפה שהימים הבאים יבהירו את מה שבשלב הנוכחי עדיין מעורפל. אסתפק בהערה אחת הנוגעת לחוקיות החלטתו של בית המשפט לענייני חוקה: ביהמ"ש הגדיר כ"בלתי חוקתית" את החלטת מועצת העם המצרית בדבר "חוק הבידוד", ("קאנון אל-עזל") שנועד לאסור על שרידי המשטר הקודם לכהן למשך תקופה ממושכת במשרות בכירות במצרים. חוק זה נפסל משום שחוקק "לגופו של אדם" והיה תפור לפי מידותיו של אחמד שפיק, ומשום שנועד ליישום רטרואקטיבי, כלומר – לאחר שוועדת הבחירות המרכזית כבר אישרה את מועמדותו של שפיק (ופסלה מועמדותם של עשרה אחרים, בהם גם עומר סלימאן). גם בישראל, כל הסיכויים שחוק שתחוקק הכנסת, שיהיה מכוון לגופו של אדם ספציפי, ושיוחל רטרואקטיבית, לא יעמוד במבחן בג"ץ.
    אבל, כאמור, אין פניי לפולמוס. אני קורא היום במקורות מצריים מהימנים כי הולכת ומתבשלת עיסקה בין המועצה הצבאית העליונה לבין האחים המוסלמים. את הפגנות הכוח של האחים המוסלמים מזה ושל המועצה הצבאית מזה יש, לפיכך, לראות כחלק ממשיכת החבל בין שני כוחות אלה, העשויה ליצור בסופו של דבר את מערכת האיזונים והבלמים שבמסגרתם תתנהל מצרים בתקופה הנראית לעין. אכן, לא קלה היא דרכה של מהפכת תחריר מן הרודנות של "משטרי יולי" (נאצר – סאדאת – מובארק) אל האופק הדמוקרטי.

  8. נדב פרנקוביץ'

    לגבי עסקאות – האחים נאלצים לרקוד עם הצבא, הברירה השנייה היא התנגשות מוחלטת נוסח אלג'יריה של שנות התשעים. זו כניעה לסחיטה מכוערת ובלתי דמוקראטית בעליל, וברור מאליו מה ה"קטע" של כל עסקה כזאת – הצבא הרי אומר לאחים: רוצים שנודה שמרסי ניצח? מה תתנו לנו בתמורה?! ונדמה לי שזה ממחיש יותר מכל את המהות האנטי – דמוקראטית וההרסנית של מהלכיה של מועצת הצבא.
    ואת כל זה (האפשרות לזייף את תוצאת הבחירות) הם עושים בחסות סעיף 28 ל"הכרזה החוקתית" (אחד מפרקיה הקודמים בסדרה), שהבטיחה לוועדת הבחירות חופש מכל ביקורת שיפוטית משולבת – בניגוד מפורש לנוסח התיקונים לחוקה שעבר במשאל העם. איך זה, למשל, "חוקתי"?
    בכלל, הצורה שבה משתמשים במושג "חוקתי" בבית המשפט העליון לאורך כל תקופת המעבר מזכירה קצת (באסוציאציה פרועה) את הצורה שבה משתמשים במושג "חוק" בשטחים: פעם מנדטורי, פעם עות'מאני, פעם ירדני, פעם ישראלי, פעם צבאי… ואצל מועצת הצבא פעם מה ש"לא חוקתי" הוא לא חוקתי לפי החוקה הישנה הדיקטטורית המבוטלת (למשל הצורה שבה נערכו הבחירות לשליש מהמושבים לפרלמנט, או פסילת א-שאטר), פעם "לא חוקתי" זה מה שלא חוקתי לפי הנוסח שעבר במשאל העם (למשל פסילת מועמדותו של חאזם צלאח אבו-אסמאעיל), פעם מה ש"לא חוקתי" זה מה שלא חוקתי לפי ההכרזה החוקתית של הצבא (הרכבי הוועדות לכתיבת החוקה), ועקביות "חוקתית" אין. העקביות היחידה והברורה לכל המצרים, היא שכל הפסיקות הללו נעשות בהתאם ברור לאינטרסים הצרים של הצבא באותו רגע , ומחזקות את כוחו.

  9. דן

    בס"ד
    בעניין המחלוקת בין נדב לד"ר אמיתי רציתי רק להזכיר שהכנסת חוקקה חוק שכוון לגופו של אדם והוא חוק לפיד, שנדמה לי שכבר עבר בקריאה ראשונה ושנייה.

  10. יונתם

    ניסיתי, ניסיתי ועדיין כשלתי מלהבין.
    אותה אליטה פלורליסטית תצטרך כדבריך להוכיח נאמנותה לרעיונות הפלורליזם. מי יבחן? מי יחליט מי מספיק פלורליסט? האם פלורזליזם כדבריך מתכוון לפתיחות מלאה ומוחלטת לכל? האם אין גוונים לו? ואם כן, מי יכריע האם אני מספיק פלורליסט, או יותר ממך?

    מלים יפות, רעיון שהוא על פניו הגיוני וקל, אבל כמובן שיצריך בסופו של דבר מנגנון אנושי לביצועו. ברגע שהמדינה או המשטר החדש או ווטאבר שתיקרא לזה יהיה עם היד על השיבר, ויקבע מי מספיק פלורליסט כדי לנהל אותנו "האנשים הקטנים והחשוכים מדי", הדבר יוביל, כפי שעשה תמיד מאז תחילת ההיסטוריה האנושית, ליצירת בסיס כוח רודני.

    זו שוב אליטת הפילוסופים, הדיקטטור הנדיב, מועצת המהפכה הקומוניסטית וחוזר באלה.

    אתה בסה"כ מבקש להחליף את השיטה הדמוקרטית הקלוקלת בשיטה קלוקלת ולא דמוקרטית.