מעבר לשמשת הבנק המנופצת

האלימות הראשונית מופנית נגדנו ונגד האחים והאחיות שלנו כל יום, בצורה שרק נראית נורמלית. אבל היא לא. מיכל גרינברג ומיכאל סולסברי-כורך
מיכאל סולסברי-כורך, מיכל גרינברג

אלימות היא הכלי של הממסד. היא חלק מהמערכת שסובבת אותנו והיא לא החלה כשחלון בנק נופץ. האלימות האמיתית היא כשאם חד-הורית צריכה לבחור בין תרופות למחלה שהיא סובלת ממנה לבין לשלם שכירות, כשאדם שעובד צריך לקבץ נדבות כמה ימים בשבוע כדי לקנות אוכל לילדיו, כשמשפחה שאינה עומדת בתשלום משכנתא מפונה מביתה, כשילדים אינם מורשים לקבל חינוך שווה, כשפלסטינים חיים תחת משטר אפרטהייד ונאלצים לעבור תלאות כדי לקבל עבודה או כדי שביתם לא ייהרס.

כל זאת בזמן שבנקים נותנים הלוואה למשכנתא בגובה 600 אלף שקל ובגלל כמה פיגורים גובים מיליון שקל נוספים כהחזר ובנוסף לכל משאירים את האדם בלי בית, בזמן שבכירים מרוויחים מאות-מיליוני שקלים והמנקה לידם בקושי שכר מינימום, בזמן שמעטים מחזיקים בנכסים של כולנו, בזמן שהמדינה מאפשרת שיהיו 40 אלף בתים ריקים ואנשים ללא קורת גג.

כל הדברים הללו הם אלימות. הקו הראשון שמגן על כל המערך המפלה הזה הם כוחות הביטחון של המדינה. תפקידו של השוטר שבא לפנות אישה מביתה הוא להגן על הבנק. תפקידו של השוטר שלא נותן להקים אוהלים ומחאה הוא להגן על אותה מערכת, לא לתת לאיש לערער עליה. גם כאשר השוטר אינו מכה איש, במערכת הקיימת, הוא מפעיל אלימות. כאשר אנחנו מנסים לייצר חלופה – לפלוש לבתים ריקים, להתארגן בכוחות עצמנו – המשטרה עוצרת אותנו, לוקחת אנשים לחקירה. המטרה היא ברורה: שלא נאיים על השיטה, שלא ניצור שיטה אחרת בה לא יוכלו לנצל אותנו.

אל תיתנו לתקשורת לצייר לכם תמונה פסטורלית שנהרסת עם שבירת שמשה של בנק. מעטים נהנים מהפסטורליה, הרוב לא יכולים לסגור את החודש. האלימות הראשונית מופנית נגדנו ונגד האחים והאחיות שלנו כל יום, בצורה שרק נראית נורמלית, אבל היא לא.

לשנות את מערך הכוחות שמפעיל את השיטה זה קשה וזו פעולה שתיתקל בדיכוי. מהפכה אינה טיול שקט על הים או מילים יפות בלבד. היא מאבק שבו צד אחד מנסה לשנות מערכת והצד שני מתנגד. מהפכה היא הפגנות של אלפים, מעצרים וברוטליות מצד אלה שאמורים לשמור על המערכת. אסור לנו לתת לתקשורת או למשטרה לייאש אותנו. שבירת שמשות הבנק היא התנקזות של זעמם של המדוכאים כלפי מוסדות שעושקים אותם, שאלימים כלפיהם, שמייצגים את השיטה. זו אינה אלימות לא מבוקרת כלפי אנשים, או כלפי עסקים קטנים של אזרחים תמימים. אנחנו חייבים להמשיך קדימה ולעשות עוד הפגנות כמו שעשינו אתמול, עוד פעילויות שמערערות את המשטר ואת הסדר הקיים. לדחוף עוד ועוד פעילים שנחשפים לפרצופה המכוער של המערכת אל שורות השמאל הרדיקלי, ולהבנה שאותו משטר הוא זה שפינה שבוע שעבר את משפחת בוזגלו מהקטמונים מביתה, שרוצה להרוס את סוסיא, שהעלה רבבות פליטים בחזרה לעתיד מסוכן ולא בטוח.

פורסם במעברה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שירי אייזנר

    לכבוד הוא לי לחלוק אתכן/ם עמוד ראשי 🙂

  2. יונתן

    היא שלממסד יש מנדט להיות "אלים" בצורה שאתם מתארים אלימות מכיוון והוא קיבל אותה מהציבור ומכיוון ואם לממסד לא יהיה את הכוח אז נחזור למצב שבו כל דאלים גבר.

    היתרון של אלימות הממסד הוא שאפשר לשים לאלימות הזאת מגבלות,פיקוח וריסון,על האלימות של כמה חבר'ה שהחליטו שעסק מסוים או אדם מסוים לא מוצא חן בעיניהם אי אפשר.

    אין ספק שיש הרבה עוולות אבל יש גם דרכים לגיטימיות לתקן אותם,אלימות היא לא אחת מהן.

    נטען כאן שעוצרים את מי שמנסה להתארגן ובכן את ראשי "עלם" או "לתת" אף אחד לא עצר כי הם פועלים במסגרת החוק,תתאגדו כדי להפר חוק ומן הסתם יעצרו אותכם.

  3. אור

    "אינני מסכים למלה אחת שאתה אומר, אך אגן עד-מוות על זכותך להביע את דעתך".
    למה שלא תעשה זאת גם אתה למעני? קצת ערבות הדדית? לא? אולי ציונות? משהו?
    אין דבר, בקרוב תקבל את מדינת הגסטפו בה אתה חושק, את כל השמאלנים ינעלו בצינוק, ואתה וחבריך תחגגו כל היום ותאמרו הלל למלך ביבי.
    מצטער, כל השבחים שלך כלפי אלימות ממסדית השרו עליי את הרוח להפליג גם כן למחוזות הדמיון הרחוקים.

    איפה היו המגבלות הפיקוח והריסון שלך בשבוע האחרון? אולי צריך לארגן הפגנה חוקית ולבקש יפה ובמתק שפתיים שהמשטרה תחדל להיות חבורת קלגסים משתיקי מחאות בשירות מפלגת השלטון? אם נבקש מספיק יפה אולי אפילו יישקלו לשקול לעשות משהו. הפגנות לכבשים היו בקיץ הקודם – ובמאסות, וראינו בדיוק לאן זה הביא אותנו – חזרה לריבוע הראשון.

    בסופו של דבר תתעורר ותמצא שאתה עוד פיון בשירות המערכת שמשתוקק להתברג עמוק בקיר, תוך כדי מלמול המנטרה: "הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר…".
    תסלח לי אבל כואב לי כבר הראש מהדפיקות בקיר – הגיע הזמן לעבור לפטיש. וגם מגל לא יזיק.

  4. עמוס

    מאמר מצוין. תודה

  5. מאיר עמור

    תודה על המאמר השם את הממדים הנכונים של האלימות במקומות הנכונים. עכשו לשאלה הטמונה בכותרת. מעבר לשמשת הבנק המנופצת יש את התנגדות לא אלימה ומאורגנת לשינוי חברתי. בנוסף להפגנה ברחובות והתנגחות עם השוטרים וכל השאר אפשר גם לעשות הפגנת שבת. הפגנה שבה מחליטים מראש שלא יוצאים מהבתים ליום שלם או לכמה שעות. תארו לכם שביתת שבת שבה לא שורפים צמיגים, לא מתאספים בצמתים, לא מדברים מבמות אבל מפגינים. מפגינים בבית לאות מחאה. נשארים בבית לכמה שעות או ליום שלם. חשוב לעשות את ההפגנה הראשונה ביום ראשון ולדרוש שהחיילים/ת ישארו בבית לאות הזדהות עם הוריהם ועם החברה האזרחית לה הם שייכים. שביתת שבת גדולה. נניח בעוד חודש מהיום ביום ראשון החמישי לאוגוסט. שביתת שבת ארצית בין השעה שבע בבוקר עד 12 בצהריים. כולם נשארים בבתים ותולים סרט כחול, לבן אדום מהחלונות. בואו נראה אותם עוצרים את האנשים מלשבת בבית כמחאה חברתית. מאיר עמור

  6. דןש

    היום זה חלונות הבנקים מחר זה שוד וביזה של סופרמרקטים ואת ההמשך מי ישורנו.
    קשה לי להזדהות, עם מאבק שיהיה הצודק ביותר, כאשר הוא מלווה בהתפרעויות, אפילו של בודדים, שנהוג לכנותם עשבים שוטים. אלו שאת "דם המאבק" שותים. מנהיגי המאבק חייבים לגנות את הפורעים בפה מלא ולהוקיע אותם מבין שורותיהם, אפילו כדי דוו"ח לכוחות הבטחון האמונות על הסדר הציבורי.

  7. מיכל גרינברג

    היי מאיר. אתה צודק בנוגע לשביתת השבת. אני חושבת שתרבותית אנחנו עוד מאוד צעירים בתחום הזה, ואנחנו בשלב של לפתח אסטרטגיות של החברה האזרחית להביע את קולה, להיות אמצעי לחץ שאומר עד כאן. לא רק ביום בחירות. אלא כל איפה שבאמת חשוב, יום יום. ובעניין זה דוש, בעיני סוגים מסוימים של אלימות הן חלק מאותן אסטרטגיות. לא אלימות נגד אנשים, או כפי שציינו עסקים קטנים, רכבים וכיוצא זה.אבל כן, פגיעה בסמלים של השיטה, שהיא אלימות מאוד מבוקרת שלא מאיימת על החברה, אבל כן פוגעת בשיטה בבטן הרכה, בעיני היא אסטרטגיה לגיטימית, שמעבירה מסר מדויק, בחברה בה יש לנו מעט מאוד דרכים באמת להשפיע. זו אינה מטרה בשום אופן, אבל לעיתים זה כלי לכל דבר ועניין. החברה האזרחית מנהלת מאזן עם השלטונות. ובאותו מאזן על השלטונות להבין, וכעת הם לא, איזה אפיק הוא לטובת הציבור, ואיזה לא. י

  8. יונצן

    אני דווקא כן מגן על זכותך לדבר,הזכות לדבר לא זהה לזכות לפעול באלימות ואפילו לא מתקרבת לכך.
    הזעזוע בתקשורת,ההשפעה על בפוליטיקה ותלונות למח״ש הם אמצעי הפיקוח על אלימות המשטרה.
    מעבר לכך מידה של סדר צריכה להשמר ולו מכיוון ואם כל אחד שיש לו מה לומר יורשה להתנהג באלימות נגמור עם כמה מיליוני ישראלים שמרביצים זה לזה.

    מחאה עממית היא מחאתם של ה״כבשים״ שהפגינו שנה שעברה לא של מתנצי החלונות ולא משנה כמה יזעקו שהם ״עממיים״.

    מידה נאה של ערבות הדדית הייתה בדבריך על הכבשים,איך אתה יכול להתלונן על חוסר בערבות הדדית כלפיך כשהנך בז בצורה כה גלויה לכל מי
    שרוצה למחות בלי לשבור את כללי המשחק.

  9. אורן לם

    הרעיון של מאיר עמור הוא נכון ומעשי. הדרך היחידה להוריד מעל כתפינו את שלטון החמס של הטייקונים היא שביתה כללית ללא הגבלת זמן של תומכי המחאה.יש ליצור מקומות התכנסות ומפגש של השובתים לקבלת תמיכה הדדית והפגנת סולידריות.

  10. רותי

    מאיר –
    הרעיון שלך היה יכול להיות טוב – אם היינו חיים במקום שיש בו שטחון תעסוקתי ושיש בו בטחון בקיום גם אם אין עבודה – ואת זה נתניוה חירב לנו ממזמן.
    רובנו לא יכולות להחסיר יום עבודה – כי לא רק שנפסיד את שכר היום, סביר להניח שמהר מאד יעיפו אותנו ולמצוא עובדה כמו שאמרנו – קשה בלשון המעטה.
    לא יעזור בית דין – חלק מהאלימות של השלטון היא בליצור מצב שרק אלימות תעזור ואז לאיים עלינו שלא נהיה אלימים

  11. מאיר עמור

    התנגדות לא אלימה היא תהליך פוליטי ארוך. כוחו של השלטון, ובכלל זה השלטון בישראל, נובע ממקורות עמוקים מאוד של לגיטימציה. לא אכנס לכך כאן. צריך לערער על הלגיטמיות של קבלת ההחלטות הפוליטית העכשווית. התנגדות לא אלימה מודיעה באופן פוליטי לפוליטיקאים כי כוחם נובע מההסכמה הנשלטים ועל כן כוחם מוגבל.את ההסכמה השקטה, את ההסכמה היומיומית את האישור לשלטון להמשיך לפעול צריך לערער על מנת שהשלטון יחזור לגבולות הפעולה במסגרת ההסכמה של הנשלטים. על כן שביתת שבת היא אחד מהכלים שבאמצעותו אפשר להעביר את המסר. אם אם חד הורית לא תפותר מעבודתה בגלל שהחסירה 5 שעות עבודה שבה כל המשק שבת מבלי לגרום פיזי לאף "מפעל" כלכלי ומבלי להוציא אפילו לא שוטר אלים אחד לרחובות. תחשבו על זה. רק הדיבור על הפגנת השבת ירעיד את אמות הסיפים של כל הפוליטיקאים דימיקולו שיש בישראל (מירי רגב מיי אסס). מאיר עמור

  12. מדבר מתוך נסיון

    וזה לא רק חובך, גם ערבות שחתמת מכפילה את עצמה כל שנתיים שלוש בלי שום הגיון. הבנק לעולם לא נדרש להסביר מדוע לא בדק את מצב החובות של החייב לפני שהחתים ערבים, מדוע לא יידע את הערבים על מצב החייב, במקרים רבים הבנק מעביר חוב אבוד לכמה בני משפחה תמימים או חברים תמימים שחושבים שהכל בסדר והחייב המיואש מסבך אותם בחובות ובבתי משפט. כך הבנקים מפרקים משפחות וחברויות של שנים.

  13. שרלי

    הנסיון לדכא את המחאה לא נובע מדיור ציבורי, אלא מחרם הקניות. זה חרם חוקי ולגטימי, זה גרם להפסדים כבדים מאוד לתנובה, לשופרסל ולמגה. שלושת החברות האלה ספגו מכה קשה בשנה שעברה. בנוסף לזה הקליינטים היום משווים מחירים יותר מאי פעם. צריך לחזור על חרם צרכנים וביתר שאת. שהטייקונים יילכו לחפש את הממשלה ויבקשו ממנה להתחשב בציבור כדי שנוכל לקנות מהם. זו השפה היחידה שהם מבינים. בשביל זה לא צריך לנפץ חלונות, בשביל זה צריך לדעת לא לקנות, לעצור את את עצמיך, להסתפק בפחות, יש לזה גם תופעת לואי, נשאר קצת יותר כסף לשלם את המשכנתא וחיים קצת פחות בלחץ. ניסיתי את זה וזה עובד, צריך להתמיד ולא להתפתות למרכולים הנוצצים, הפיתרון הוא ללכת פחות פעמים, לקבוע יום קניות בשבוע, לקנות מה שצריך, להשוות מחירים. כל זה שווה כסף וזו מחאה שממנה הגדולים והממשלה מאוד מפחדים.