הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
בית הספר לאמנויות לא לבד
כתבה שהתפרסמה בסוף השבוע ב"ידיעות תל אביב" חשפה תביעה שהגישה ענבר הירט, יועצת לשעבר בבית הספר היסודי הייחודי לאמנויות בתל אביב ("קמפוס אריסון לאמנויות"), במסגרתה היא מעלה טענות בדבר מדיניות המנהלת אורית קרובינר להעדיף תלמידים "מיוחסים" ולהפלות ילדים מזרחים מדרום העיר במבחני הכניסה לבית הספר. טענותיה של הירט אל מול הכחשות המערכת משקפים מצב מוכר לכל מי שמכיר את מערכת החינוך בישראל – סלקציה תרבותית, אקדמית ומעמדית באצטלה של חינוך משודרג.
"ייחודיות" של בית הספר היא שם קוד סודי להיתר לגבות שכר לימוד ולקיים מבחני כניסה, הכל כמובן בשם הכישרון, התחרות החופשית ושגשוג המערכת. המצאת הייחודיות בחינוך הישראלי נזקפת לזכותו של שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך היוצא, אשר בתקופתו כראש מנהל החינוך בתל אביב נפתחו בתי הספר הייחודיים היסודיים "טבע" ו"אמנויות". אחר כך, בשנות כהונתו כמנכ"ל משרד החינוך, קידם שושני את תפיסת הייחודיות כחלק מתפיסת השוק שלו: שיפור החינוך באמצעות יצירת תחרות בין בתי ספר ופתיחת אזורי הרישום על מנת לאפשר "בחירה" לתלמידים.
כיום פועלים בארץ מאות בתי ספר ייחודיים מן היסודי ועד התיכון, כיתות ייחודיות בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים וכן מגמות ייחודיות פועלות במרבית התיכונים. מרחב הבחירה שיצרה שיטת שושני מוגבל לתלמידים מצטיינים, מרביתם מבתים מבוססים. מבחני המיון אינם בודקים בהכרח כשרון – שהרי כיצד נאתר כשרון לטבע? כשרון לאקולוגיה? כשרון למשפט? הם בעיקר בודקים פוטנציאל הצלחה בלימודים והון תרבותי. גם בבתי ספר ומגמות לאמנות לא מספיק כשרון. צריך גם תעודה טובה. משכך, הם מהווים מסננת יעילה מאד לקבלת תלמידים טובים שקל להצליח איתם, להציג שיעורים גבוהים של זכאות לבגרות ולייחס אותם לאיכותו של בית הספר. את מנגנון הסלקציה האקדמית משלים מנגנון הסלקציה הכלכלית, המתבטא בתשלומי הורים שמבטיחים שרק תלמידים מבתים מבוססים יתקבלו, כשלעתים קיים מס שפתיים בדמות מספר מצומצם של מלגות ל"עניים הכשרוניים" (ראו עקרון האינטגרציה בבית הספר "חברותא").
משרד החינוך לכאורה מתנגד למיונים ואף טרח לעדכן את הנהלים בנושא וקבע בחוזר שפרסם בדצמבר 2010 כי "אין לחייב תלמידים להשתתף במבחני מיון לבתי ספר על-יסודיים… אין להתנות קבלת תלמידים בקיום מבחני מיון מכל סוג שהוא" למעט מיון מועמדים לבתי ספר לאמנות בתחום האמנות הרלוונטי (חוזר מנכ"ל תשעא/4א). בתי ספר יסודיים אינם נכללים בתקנה, כי לשיטת משרד החינוך לא קיימת תופעה של מיון ביסודי.
כך או כך, משרד החינוך אינו מניד עפעף אל מול תעשיית המיונים המוגברת ויש הטוענים שהוא אף מעודד זאת. בתי הספר המוגדרים ייחודיים הם רק קצה הקרחון של תורת המיון. ברוב הרשויות המקומיות קיים שיתוף פעולה בין בתי ספר – חט"ב ותיכונים – לבין הרשות בניתוב תלמידים לבית ספר התואם את רמת הציונים שלהם. תלמידים מצטיינים מנותבים לבתי ספר מסוימים ותלמידים חלשים לאחרים. כך בחינוך הממלכתי וכך גם בממלכתי-דתי. כולם מקיימים מבחני כניסה וכולם מודיעים לתלמידים שלא עמדו היטב במבחנים על "אי-התאמה לבית הספר". התלמידים שלא זכו להיכלל בבתי הספר הנחשבים מובחרים, מכתתים רגליים עם הוריהם למצוא בית ספר אחר שיאות לקבלם.
לפי כשנתיים ליוויתי משפחה מפתח תקווה שבנם סיים כיתה ו'. תלמיד עם ציונים לא גבוהים וקצת קושי בלימודים, ששילם גם מחיר על העובדה שהחל את לימודיו בכיתה א' בחינוך החרדי ועבר בהמשך לממלכתי-דתי. התלמיד פנה עם כל חבריו לחט"ב מסוימת, אך נדחה. כשפניתי לממונה על החינוך הממלכתי-דתי בעיריית פתח תקווה קיבלתי הסבר ברור מאד ברוח זו: "את התלמידים החזקים אנחנו שולחים לבתי ספר א' או ב'. הבינוניים יכולים לפנות ל-ג', ד' או ה'. החלשים – (לגלות) בשני בתי ספר בבני ברק ובגבעת שמואל".
מדיניות דומה מיושמת גם ברמת גן בכניסה לתיכון. אמור לי מה ממוצע הציונים שלך, ואומר לך לאיזה תיכון תוכל להירשם. כאמור, מרחב הבחירה ניתן לתלמידים חזקים בלבד וכל האחרים ממוינים על ידי בתי הספר.
המיון לא מסתיים בכניסה לבית הספר או לכיתה הייחודית. גם בתוך בתי הספר מארגנים את הכיתות לפי רמות הישגים, מקיימים הקבצות במקצועות היסוד החל משלב בית הספר היסודי (בניגוד להנחיות משרד החינוך המתיר הקבצות רק מכיתה ז') ומנתבים תלמידים חלשים למסלולים מקצועיים שאבד עליהם הכלח.
מדיניות המיון וההפרדה היא מדיניות מקרו פוליטית המשקפת תפיסת עולם תאגידית ודרוויניסטית – חיזוק החזקים והחלשת החלשים. התפיסה הליברלית של "שוויון הזדמנויות" נותרה מס שפתיים שאין שום קשר בינו לבין התנהלות מערכת החינוך.
הכותבת היא חוקרת במרכז אדוה ופעילה בארגון הלה למען החינוך
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
שנה בעברה בעת רישום לאומנויות, נאלצה בתי לעבור מבחני סינון של קרני. היות ולא התקבלה על בסיס מבדקי קרני הוגש ערעור כנדרש ונשלח גם פנייה למשרד החינוך- תשובת משרד החינוך כי מבדקי קרני אסורים ! עד ידם ופסולים ויחד עם זאת , ימשכו במשך שנה נוספת … גם השנה התקיימו מבדקי סינון אלו תוך שמערכת החינוך עצמה ! מודה כי השיטה פסולה ואסורה בהתאם לנהלי משרד החינוך.
כיצד מפיקים את הפריבלגיה האשכנזית בשכר, בכוח פוליטי, בניראות תרבותית, במשאבים כלכליים? יוצרים מערכת חינוך ממיינת תלמידים/ת הטוחנת ילדים עד דק ומאדירה חלק אחר להנהגה הפוליטית והתרבותית בישראל דרך מנגנון הסלקציה הצבאית (לשייטת-לסיירת-לטייסת). הקשר בין "הצלחה" בבית הספר ומוצא מוסברת ומנומקת אז על ידי הישגים תרבותיים. כך מכשירים גם את התפיסות הגזעניות והופכים את הטיעון הביולוגיסטי למשתנה תרבותי חברתי. כך גם מקבלת הגזענות גושפנקה חוקית על ידי מערכת החינוך, הצבא, ואחר כך המוסדות הכלכליים והתרבותיים. תודה לנוגה דגן-בוזגלו.
משרד החינוך פועל על פי עקרונות דרוויניסטיים בקבלת תלמידים לבתי ספר. השיטה לא משפרת את ההישגים הלימודיים, מגבירה את הפערים בין בתי הספר ולא מביאה לשביעות רצון של האוכלוסייה מהמערכת.
אם כן, למה מקיים ממשיכים בשיטה למרות הכישלון?
משום שהאמונה בשיטה הדרוויניסטית היא ברמה של אמונה דתית בבחינת כזה ראה וקדש.
זאת אומרת לא כל ילד, אבל אם מגיע מישהו עם שם משפחה קשה לזיהוי או שהתלמיד בראיון לא נראה לא לבן ולא שחור, נגיד מגיע מישהו בשם כהן או לוי או בראל או משהו כזה והוא לא לגמרי כהה, ממש שואלים בראיון איפה נולדו ההורים, ואם צריך גם הסבים.
יותר מזה, בתי ספר ממשלתיים מקבלים הקצבות ייחודיות על פי מיקומם ועל פי העושר שלהם, בצפון תל אביב יש בתי ספר יסודיים עם יציאות לצלילה בים ויציאות לרכיבה על סוסים, ולא, לא, עד כמה שזה מפתיע זה לא במימון ההורים, את זה המדינה משלמת.
אני מניח שהסוסים האלה מטופלים יותר טוב מאשר ילדים רבים בפריפריה.
לזה הגיע החינוך בישראל.
הכתבה מאירה סוגייה חשובה ומציגה אותה באור מדוייק. אפילו בתוך בתי הספר האלה יש אבחנה בין מגמות. מוסיקה למשל יוקרתית יותר מאמנויות ותיאטרון. אני התחכמתי(לשמחתי או לבושתי?!)שלחתי את הילדה ללמוד נגינה בכיתה ד'.בחט"ב היא התקבלה למגמת מוסיקה ולמדה בבי"ס כזה. ההתחכמות היא לדעת לבחור את כלי הנגינה. פסנתרנים יש בשפע. אבל עם כלי נגינה ייחודי(כינור, קרן יער, טרומבון, חליל…) אין מגמה למוסיקה שתוותר על כלי כזה (על ילדים מוותרים אבל לא על כלים). כאמא זו הייתה האפשרות שלי לאפשר לילדה המזרחית שלי שגם המראה (המקסים) שלה לא מסתיר וגם השם. ואכן בבדיקות הכניסה שאלו אותנו בעיקר על הייחוס המשפחתי (שאין לנו).במבט לאחור היא הייתה שושן בין החוחים ולא להיפך.
אם יש אספקט אחד של שוויון במערכת הוא השוויון באידוקטרינציה.
גם העשירים, גם העניים, גם הערבים וגם היהודים, גם האשכנזים וגם המזרחים – כולם יעברו את המסננת שתהפוך אותם לחומר צייתני עבור המדינה היהודית.
כוונתך מדינת ישראל ולא מדינה יהודית
מעיון בתקציב העירייה עולה ששני בתי הספר הייחודיים לאמנות ולטבע מתוקצבים פי כמה וכמה מבתי ספר ממלכתיים רגילים. קיומם של שני בתי הספר האלה הוא עוול מתמשך. הפרקטיקה של מיון ילדים היא אקט בלתי חינוכי ומפלה – מדובר למעשה בהסללה לכל דבר, הפעם לא מהתיכון אלא מכיתה א'. בית הספר לטבע יושב על התשתית הכי מפוארת בדרום אך משרת ילדים מצהלה ואפקה. ילדי הדרום נאלצים להסתפק בינתיים בבתי הספר הממלכתיים דתיים (בשכונת שפירא למשל).
הבן שלי התקבל לבית ספר לאומנויות וילמד שם בכיתה א החל מספטמבר, המוצא שלנו הוא לא ממש אשכנזי אלא עיראקי בעיקר, ההכנסה שלנו היא בין הנמוכות במשק, ולכן בשבילינו בית הספר הזה היא הזדמנות לרכוש השכלה מוזיקלית ואומנותית לבן שלנו. את ההשכלה הזו לא היינו יכולים להשיג כי אין לנו כסף לשלם על חוגים יקרים, לא ביכולתינו לממן קונסבטריום או כל חוג אחר. והתשלום כאן נקבע לפי ההכנסה, כך שאנחנו נשלם כמאה שקלים לחודש בעבור חינוך טוב שאינו מצריך השלמות יקרות אחה"צ…אז אולי ישנם כאלו שמגיעים ממוצא אשכנזי או ממשפחות מבוססות אבל מי שאני מכירה (עוד 2 בנות שהתקבלו) לא עונים לקרטריונים של אשכנזיות ועושר אלא דווקא לקרטריונים ההפוכים……..
סיגל שלום, הייתי מבררת במקומך שוב את עניין החוגים- העניין בבית ספר לאומנויות הוא שהילדים מגיעים לכיתה ד' ובוחרים מגמות ( 2 מגמות ) ובכיתה ו' מגמה אחת עיקרית- בית הספר אינו מאפשר (!) לילדים במגמת מוסיקה להמשיך במגמה ללא שיעורים פרטיים נוספים מחוץ לבית ספר בעלות ההורים . כך גם במגמת מחול .. כדאי לבדוק את העניין כי
אין שקיפות של בית הספר בעניין ונתונים אלו אינם ידועים להורים של ילדים העולים לכיתות א' . בכל מקרה בהצלחה בכיתה א' לבנך
אני בוגרת בית הספר, איני יודעת מהיכן את מקבלת את המידע שלך, אך כולו מוטעה. אני למדתי במגמה הפלסטית וחברותי למדו במגמות מחול, דרמה ומוזיקה. אף תלמיד אינו מחויב בשיעורים פרטיים או בכאלה אשר דורשים תשלום כלשהו! אנחנו בילינו מספיק שעות גם ככה בבית הספר, כל התלמידים עבדו קשה מאוד. בעניין המחיר, אני ועוד בנות כמוני אשר התקשו בתשלום לבית ספר קיבלו הנחה משמעותית, כל תלמיד בהתאם למצבו הכלכלי.
בנימה אישית, בני האדם אינם שווים מטבעם, רק נכון שיהיה בית ספר המאפשר לאלו בעלי היכולות יוצאות הדופן לפתח אותן באופן מקצועי. אני גאה בקיומו.
וכן, הבית ספר דורש אופי חזק ותחרותי חוץ מיצירתיות.
מסכים בכל מאת האחוזים. בחינות הקבלה נועדו לנסות ולנבא את יכולתו של הנבדק להתמודד עם התחרות (האומנותית-מקצועית) ועם הלחץ הגדול בהם על התלמידים לעמוד. האם עדיף לקבל את כולם ולצפות לנשירה?
במיוחד כשכל החברים שלך והאחים התקבלו.
ואז אתה תוהה לעצמך מה דפוק בך…
יגיע היום והילדים שלי לא ילמדו בבי"ס. לפחות לא כאלה של משרד החינטרוש והתרבוש.
הרבה נכתב בבמה מכובדת זו על בתי הספר הייחודיים אשר בתל אביב-יפו. מאוד נוח (ומקובל במקומותינו) ליידות אבנים על הדיירים בבית הזכוכית.
אני אב לבן אשר התקבל וסיים את לימודיו בבית הספר לאומנויות בת"א. (השנה סיים את לימודיו בתיכון "תלמה ילין") מי שילדיו לא למדו שם, אינו יכול להבין את מה שמבחן קרני בודק.
מלבד עומס הלימודים הרגיל, צריכים תלמידי בית הספר לאומנויות לעסוק בתחומי האומנות השונים (כולם בכל התחומים בכיתות א'-ג'). יום הלימודים מסתיים בשעה 15:30 בכל יום, פרט ליום ו', כך שלתלמידים לא נותר כמעט זמן פנוי. כבכל חברת אנשים "יצירתיים", התחרות בין התלמידים אינטנסיבית מאוד וכמובן גם התסכולים הנילווים לתחרות שכזאת. חלק בלתי מבוטל מהמבדקים אותם עוברים המועמדים, נועדו לבדוק את יכולתם להתמודד עם תסכולים ועם עומס רב מאוד, של לימודים עיוניים ושל השקעה במקצוע המגמה.
כך למשל, מתאמנים תלמידי מסלול הג'אז לקראת ערב הופעה: שלושה שבועות, כחמש שעות ביום ברציפות כבכל שעה ניתנות 10 דקות הפסקה. לאחר מכן נדרשים התלמידים להשלים את הלימודים העיוניים אשר הפסידו.
האם כלל הילדים המתחילים ללמוד בכיתות א' מתאימים ומסוגלים להתמודד עם העובדות שצוינו? – מסופקני. על כן נדרשות אמות מידה אובייקטיביות לבדיקת המועמדים וזהו מבדק קרני.
מרבית הכותבים הנכבדים מלינים על כי יש לעמוד בבחינות קבלה לבתי הספר היחודיים. איש אינו מציין את קשיי ההישרדות בבתי ספר אלה – קשיים שעל יכולת העמידה בהם על המבדקים לנבא.
עבודה שחורה » טיוטת חוזר מנכ"ל – אישור לתשלומי הורים גבוהים במיוחד
כמה שקרים, כמה הכפשות, כמה טעויות במאמר אחד! התלמידים בבית הספר לא מחולקים להקבצות באף מקצוע לפני כיתה ז', אלא רק לקבוצות שרירותיות שיאפשרו למידה בקבוצות קטנות יותר. המבחנים לבית הספר נועדו על מנת לזהות פוטנציאל, דמיון פורה ואהבת אמנות. בית הספר קולט תלמידים מכל האזורים בעיר (אפילו מוקצים לו 33% לפחות מכל שכבה לילדים מדרום העיר). מעמד המגמות בבית הספר שווה ואין אפליה לאף אחת מהן. לא ברור מי הם מקורותיה של הכותבת ומהיכן הם מביאים את המידע השקרי הזה. עצוב ומביש שמאמר רעיל כזה נמצא תחת הכותרת "עיתונות". נראה כמו חיסול חשבונות זול.
שטויות במיץ. הורים שילדהם לא התקבלו ברור שמרגישים מאוכזבים. אז השיטה הכי טובה במקום לפעול ולהעלות את הרמה של יתר בתי הספר הרבה יותר קל להוריד את הרמה של הגבוהים למטה. לשאוף למכנה הנמוך ביותר.
הרי עיקר ההבדל בבתי הספר הללו שהכספים הנוספים שמגיעים מההורים ומתרומות עוזרים להם לשכור מורים טובים יותר, לשכור ציוד יותר טוב וכו׳ ולכן הרמה שם יותר גבוהה.
בבתי ספר אלו נשמר כ- 30% מהמקומות לילדים משפחות מוחלשות מדרום העיר. אחוז שעדיין נשמר כאפלייה מתקנת גם עכשיו כשעורכים הגרלה שכביכול יכולה להיות שיוויונית.
בכל מקרה, אתם רוצים שילדכים ילמד בבית ספר טוב. תעזרו למנהלת ולצוות להפוך אותו לכזה. תתנדבו, תתרמו (מזמנכם) ותעזרו להפוך אותו כזה ותפסיקו להמקד בעובדה שילדכם לא התקבל לביתספר מסויים.
גילוי נאות: אף אחד מילדי לא לומד בבית ספר לטבע / אומנויות