• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

במקום להקדים תרופה למכה

לא צריך להיות חכמים גדולים כדי לראות שצעדנו בדרך הנכונה כדי לייצר שכר נשחק, מחירים עולים ומוביליות חברתית מעטה. רק חבל שקודם חטפנו את המכה ורק אז הבנו שיש בעיה שצריך לחקור
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

מכיוון ש"העוקץ" קיים כבר כמעט 9 שנים, כאשר אני נתקל במאמר בעיתונות הכלכלית העוסק בנושא כמו מוביליות חברתית ("כלואים בקאסטות: עובדים במשך עשור ועדיין מדשדשים במקום", שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט 27.06) אני בודק מה נכתב כאן במשך השנים. אז הנה, ב-2003 פרסמנו מאמר של יהודה שנהב בשם "מרשם לחברת קאסטות" שעסק בדיוק בנושא הזה ונגע במה שקורה בארה"ב – המודל שאימצנו לעצמנו בחדווה בלתי ראויה. וכך נכתב:

עתה שואל קרוגמן, מה מייצר עוד את תופעת הוול-מארט, ויותר בגדול: את חברת הקאסטות האמריקאית? במלים אחרות, מה צריך לעשות קובע מדיניות על מנת לייצר חברת קאסטות? הנה המרשם:

סלק או הפחת מסים על רווחי הון (פה זה קרה פחות)*

סלק או הפחת מס ירושה (סולק כאן ב-1981)

הפחת את שיעורי המסים על הכנסות גבוהות (נעשה בגדול בעיקר מאז 2003)

קצץ בהשקעות בחינוך (למה לא?)

שבור את כוחם של האיגודים המקצועיים (נשברו, רק 35% מאורגנים)

הפרט כמה שיותר חברות ממשלתיות (נעשה כמו שצריך)

נשמע מוכר?

*תוספות שלי (א"ס)

לא צריך להיות חכם גדול כדי לראות שצעדנו בדרך הנכונה כדי לייצר אי-שוויון ועוני שהולך יד ביד עם הפחתה ניכרת במוביליות החברתית. הנה, עוד מיתוס של הקפיטליזם המשוחרר נשבר. אלא שבניגוד לארה"ב, הנתונים בנושא אינם פרי עבודתם בידיהם של חוקרים סתם אלא רק כאלה שמועסקים על ידי מוסדות המדינה כמו בנק ישראל, האוצר והביטוח הלאומי – לכן גם האיחור הגדול בפרסום הממצאים. ברבים מהמוסדות הללו לקח זמן רב להבין מה הבעיה ורק אז בדקו את הנושאים הנ"ל, כך שבמקום להקדים תרופה למכה, קודם חטפנו את המכה ורק אז הבנו שיש בעיה שצריך לחקור.

התקווה שלי הייתה שידע יכול להביא גם לשינויים בעמדות ובמדיניות, אבל אני כנראה נאיבי. בארה"ב זה לא קרה, כי רבים הבינו שהמודל האמריקאי קורס לתוך עצמו ושהמוביליות שנוסחה באמרה "מחדר הדואר לסוויטת המנכ"ל" הייתה רק עוד כלי כדי למכור לילידים מחרוזות זכוכית בתואנה שמהם תבוא הישועה. מתברר גם שהמוביליות במדינות השוויוניות יותר בהן הממשלה מממנת מדיניות חברתית רחבה גבוהה משמעותית מהמדינות שהאמינו לסיפורי המעשיות של הקפיטליזם של השוק, וזאת עוד לפני המשבר הכלכלי והתגובה הפאבלובית לפתרונו, עוד מאותו דבר. או לחילופין, בואו נציל את המערכת הפיננסית ונטביע את האזרחים.

הגילויים שפורסמו בימים האחרונים אינם באים אלא להנכיח את המצב שידוע כבר לרבים, אם לא במדויק, שחשים זאת על בשרם. שכר נשחק, מחירים עולים ומוביליות מעטה. כך שאלו ששתקו כאשר פגעו בדיור הציבורי, כאשר שחקו עד דק את קצבאות הביטוח הלאומי, כשקיצצו והפריטו את החינוך, שקיצצו 25% בתקציב הבריאות התעוררו בוקר אחד ומצאו עצמם בחברתם של אותם אלה שלא ראו ממטר כמה שנים לפני כן.

בדיוני התקציב בימים האחרונים ממשיכים לדקלם לנו את האמיתות השקריות שהובילו אותנו עד הלום. בלי שינוי משמעותי בדרך בה מתנהלת הדמוקרטיה, בדרך בה נקבעת מדיניות כלכלית, בהתארגנות מקיפה של עובדים, צרכנים, בלי הקמת גופים כלכליים שפועלים בדרך שונה ומהווים משקל נגד לעסקים הקיימים, בלי לשנות את הדרך בה מושקע ההון הציבורי של חיסכון ארוך הטווח, נמשיך לדשדש ולהיות ניזונים מאידיאולוגיה כושלת, ממש כמו האידיאולוגיה של המדינות הקומוניסטיות הדיקטטוריות. נדע יותר פרטים, נתונים ועובדות אבל שינוי משמעותי לא יקרה. אז יאללה לעבודה.

כנראה שיעניין אותך גם: