• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

השמאל הישראלי והבעיה המזרחית

בעוד שפעילות נגד הכיבוש ובעד זכויות אדם היא משאב המתורגם לשעתוקה של הגמוניה פוליטית אשכנזית, הפעילות עם מזרחים עלולה להיות לא מתגמלת וכרוכה במתחים. תום מהגר מברר מדוע השמאל הישראלי אינו מכיל את המאבק המזרחי במסגרת מאבקיו הפוליטיים

"כנס השמאל הישראלי" התקיים לפני כחודש בבית ציוני אמריקה. מתבקש לספור ראשים ולנזוף במארגני הכנס על כך שמתוך יותר מ-90 דוברות ודוברים נמצאה דוברת מזרחית אחת בלבד, ח"כ נינו אבסדזה, ובהמשך לכך, המאבק המזרחי לא זכה להתייחסות ברשימת הנושאים לדיון. "נאה דורש נאה מקיים", ודאי נטען בפני המארגנים, שיודעים לשנן עד כמה חיוני ייצוג הולם של ערבים בשירות המדינה ושל נשים בדירקטוריונים, אבל כשזה מגיע לבית שלהם, הם כמו שוכחים את חשיבותו של שיח ציבורי מגוון.

אולם מאחורי נזיפה מהסוג הזה עומדת, לדעתי, הנחה שגויה לפיה השמאל הישראלי, לפחות זה שהתכנס בבית ציוני אמריקה, מעוניין בהכלת המאבק המזרחי במסגרת המאבקים הפוליטיים שהוא מנהל. אני חושב שלגבי יחסי מזרחים-אשכנזים בישראל, לא רק שהשמאל באופיו הנוכחי אינו מתמודד עם הסוגיה, אלא שפעילותו שלו, בתוך המרחבים שהוא בונה והשיח שהוא מקדם, משעתקת את ההגמוניה האשכנזית מהחברה הישראלית כולה. הסיבה לכך, למרבה האירוניה, היא אינטרסים כלכליים-מעמדיים. "כנס השמאל הישראלי" הוא לא יותר מהשתקפותם.

כדאי להתעכב על הייצוג של קבוצות שונות בכנס ועל האנשים שייצגו אותן, על מנת להבין את מהותו של השמאל שאינו מתמודד עם "הבעיה המזרחית". את האינטרסים של הפלסטינים בשטחים הכבושים מייצגים פעילי זכויות אדם, עורכי דין ופעילים בארגוני שלום (לצורך העניין, אין זה משנה אם הם מגדירים עצמם שמאל "ציוני" או "רדיקלי"); את מהגרי העבודה והפליטים ייצגו פעילים מקבוצות שהוקמו בשנים האחרונות; ובשם האינטרסים של המיעוט הפלסטיני בישראל דיברו נציגיו הנבחרים ברשויות המקומיות ובכנסת.

יש לשים לב ששתי הקבוצות הראשונות, פלסטינים בשטחים הכבושים ומהגרי עבודה ופליטים, אינן מיוצגות כלל על-ידי אנשים מתוך הקבוצה עצמה, אלא על-ידי יהודים אשר פועלים למימוש זכויותיהם, ולמעשה מדברים בשמם. מהבחינה הזו, במקביל לעבודה המבורכת של הפעילים לטובת זכויות אדם, הם גם מממשים את הפוטנציאל האישי שלהם: עותרים לבג"צ, מתראיינים לתקשורת, מפיקים סרטים דוקומנטריים, מקימים ארגוני זכויות אדם ועוד. לפנינו אפוא דינאמיקה קלאסית של win-win: תושבי בילעין, לדוגמא, מרוויחים עתירה מוצלחת לבג"צ או סרט מוצלח כמו "בילעין חביבתי", והפעילים מבססים את מעמדם מבחינה חברתית וכלכלית ולראייה – מגיעים לדבר בכנס השמאל הישראלי.

פעילות מסוג זה אינה אפשרית בפוליטיקה שבין פעילי שמאל אשכנזים לקבוצה המזרחית. ברגע שפעיל שמאל ירצה להפיק סרט דוקומנטרי על תושבי שכונת התקווה מייד תעלה שאלה עדתית-מעמדית: למה התושבים צריכים פעילים אשכנזים על מנת לבטא ציבורית ופוליטית את המצוקה שלהם? הרי עצם העובדה שפעילי שמאל מבתים מבוססים, בעזרת הכישורים והקשרים שלהם, רוצים לייצג בדרכים שונות את הבעיות של מזרחים בישראל, מעידה על הפערים המשמעותיים בין שתי הקבוצות. אינטראקציה שכזו משאירה את המזרחי בעמדה פאסיבית, הוא האובייקט של הפעילות הפוליטית, בעוד הפעיל האשכנזי מקדם את עצמו ואת הקריירה שלו באמצעות סרט דוקומנטרי או כל פעילות אחרת.

זאת אומרת, שעל מנת לגלות סולידריות ולפעול פוליטית עם הקבוצה המזרחית המוחלשת, על השמאל הישראלי לוותר על היתרונות שהוא מביא איתו מהבית, וזאת בניגוד לפעילותו בשטחים הכבושים, למשל. לא רק להיות מודע לפריווילגיות שלו, אלא ממש להשעות אותן, באופן שבו הוא נאלץ לוותר על האפשרות לממש את כישוריו האישיים. אפשר לחשוב על זה כעל סוג של חלוקת משאבים הוגנת: בעל ההון הרוחני-תרבותי מוותר על דבר ששייך לו כדין, וזאת על מנת לצמצם פערים עם חסרי האמצעים. כך, פעיל השמאל לא יפיק סרט על שכונת התקווה, אבל יפעל בצניעות בשביל להצמיח כוחות מתוך השכונה, שהם יהיו הקול שלה.

לסיכום הטענה: בעוד שפעילותו של השמאל בשטחים הכבושים ובישראל הינה משאב שמתורגם לשעתוקה של הגמוניה פוליטית אשכנזית, הפעילות עם מזרחים עלולה להיות לא מתגמלת, לא "סקסית" וכרוכה במתחים שאינם פשוטים. זו פגיעה במעמד.

זו הסיבה לדעתי שקיימת נטייה כל-כך ברורה בשמאל לדיבור והתעסקות בשטחים הכבושים ובמצבם של מהגרי עבודה ופליטים. כרגע, אין נכונות לפתוח את תיבת הפנדורה המזרחית-אשכנזית, משום שלמעשה היא תחתור תחת מעמדה ההגמוני של הקבוצה שמרכיבה את השמאל הישראלי האשכנזי. אולם לדעתי זה אחד המפתחות שעשוי להציל את השמאל. אם פעיליו לא ישכילו להתמודד עם הסוגיה הזו, הם יוותרו בלתי-רלוונטיים לחברה הישראלית.

כנראה שיעניין אותך גם: