• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

לא פוליטיקה חדשה, אלא ישנה מאד

אם המחאה של קיץ 2011 יצאה נגד הפוליטיקה הישנה והמסיתה, כעת באה תנועת הנגד הריאקציונית ויוצאת במקום נגד הממשלה נגד החרדים והערבים – שתי האוכלוסיות העניות בישראל – תוך החלפת ערך השוויון החברתי והכלכלי בשוויון בנטל. והשמאל ממהר גם הוא להצטרף לשיח הלוחמים הזה ולהפגין את עליונותו המוסרית
לב גרינברג

מעשה שהיה במהלך שביתת הסטודנטים ב-1998, השביתה המפורסמת ששיתקה את האוניברסיטאות כמעט 50 יום, כאשר כ-20 יום שבתו רעב עשרות סטודנטים, ונשברה על ידי תרגיל הפיצות של נתניהו. זה היה אחד המבשרים הראשונים של מחאת קיץ 2011. הסטודנטים המציאו אז את הסיסמה סטודנטים זה כולם, יהודים וערבים, שמאל וימין, מזרחים אשכנזים, דתיים וחילונים. שתי קבוצות ניסו להוסיף לסיסמאות הסתה נגד החרדים – אלה היו אנשי מרצ והמפד"ל. אבל הנהגת הסטודנטים דחתה באומץ את הניסיון לדרדר את הפגנת הסולידריות המרשימה להסתה השבטית הקבועה נגד החרדים. הסטודנטים עשו זאת למרות שהיה ברור שחלק מהאהדה הציבורית הגדולה לשביתה נבעה מהתחושה שתלמידי הישיבות מקבלים יותר מהסטודנטים.

הנהגת הסטודנטים הבינה כי יש להיחלץ מהפוליטיקה הישנה המבוססת על הסתה ושנאה. זה היה הלקח שלהם מרצח רבין, שלוש שנים קודם לכן. הרצון לבנות סולידריות ישראלית על ידי הכלה של כלל האזרחים היה ונשאר אחד מהניסיונות החשובים של הדור הצעיר. והנה ראו מה קורה בקיץ 2012: ההסתה נגד החרדים והערבים השתיקה את המחאה החברתית ברגע שזו חזרה לצוץ. בתזמון מדויק הצטרפה התאחדות הסטודנטים למחאת האוהלים, אבל של מי? של הפראיירים הדורשים שוויון בנטל הצבאי, ולא של העם הדורש צדק חברתי ושוויון אזרחי. אי-השוויון שמפריע להם הוא בשירות הצבאי, ולא בחלוקת המשאבים של המדינה. מטרידה מאד התנהגות הסטודנטים של היום לעומת הבגרות של הנהגות הסטודנטים ב-1998 וגם ב-2007.

מטרידה לא פחות המניפולציה של "ידיעות אחרונות", שבכוח מנסה לקבוע את סדר היום הציבורי כשאלת השירות בצבא ולהוציא אנשים לרחובות, כאילו זה הנושא היחידי שקיים, כאילו הממשלה כבר פתרה את כל הבעיות שעלו בקיץ שעבר בדיור, בבריאות, בחינוך, בהשקעות בפריפריה, בתעסוקה. רק אי-שירותם של חרדים וערבים הוא הנושא שחשוב, ועליו כביכול צריך ללכת לבחירות. תרגיל אדיר ממדים בגניבת דעת. אבל התרגיל לא היה מצדיק כתיבת מאמר, אלמלא כל כך הרבה אנשים מלאי כוונות טובות היו נופלים בפח. ולא סתם, הם מדברים בשם המחאה של הקיץ שעבר ומזכירים בנשימה אחת את דו"ח טרכטנברג ואי-מימושו. אבל נגד מי הם יוצאים? נגד הממשלה? לא, יוצאים נגד שתי האוכלוסיות הכי עניות שיש בישראל, הערבים והחרדים, מסיתים נגדם ומשחקים לידיים של הפוליטיקה הישנה, המסיתה. גניבת דעת מוחלטת. לא פוליטיקה חדשה, אלא פוליטיקה ישנה מאד.

אחוות לוחמים מרוקנת מכל ערך. דימוי: Amir Schiby

המחאה החברתית של השנה שעברה הציעה ישראליות אחרת, מכילה, מלהיבה, מגייסת, מרעננת. כעת באה תנועת הנגד, הריאקציונית, של הזהות הישראלית הישנה – הזהות הצבאית. במקום סולידריות על בסיס ערכי, של צדק חברתי, הם מציעים אחוות לוחמים מרוקנת מכל ערך. את ערך השוויון החברתי והכלכלי הם מחליפים בשוויון בנטל השירות בצבא. במקום הכנות והאמת של המחאה הם בעצם מביאים את השקר של רצון לגייס את החרדים והערבים. שקר גס ומוסכם, כי איש מהם לא רוצה לראות לא ערבים ולא חרדים בצבא, גם לא צה"ל. מה שהם רוצים, למעשה, הוא להזכיר מי הם הבחורים הטובים, מי הם מלח הארץ, מי אלה שמגיע להם יותר, ומדוע.

אינני תמים, אני יודע שהמסר הזה היה שם גם בשנה שעברה, אבל הוא היה סמוי ומרומז. זה היה כאשר דיברו על "המעמד הבינוני" שמשרת במילואים, שעובד ולומד, המחזיק את המדינה על כתפיו. חלקם הגדול של החרדים והערבים קלטו את המסר, והבינו שזו לא המחאה שלהם. אבל היו גם מסרים אחרים, של שוויון אזרחי, של הכרה באחר, של צדק חברתי וחלוקתי, ועל הבסיס הזה יכלו להצטרף גם חרדים וערבים, אמנם בודדים, אבל היה להם מקום. אנשים אמיצים, מנהיגים שרוצים להיות חלק מהחברה הישראלית, וכעת מקבלים מסר הפוך: אתם לא שייכים אם אינכם משרתים בצבא, אבל כל ערבי וחרדי יודע את האמת, שלמעשה הם לא רצויים שם, ואם ישרתו בצה"ל יושפלו.

העוני של החרדים והערבים קשור ישירות לאי-שירותם בצבא, כפי שהביסוס הכלכלי של המעמד הבינוני קשור גם הוא לעצם העובדה שהם משרתים בצבא. לא מדובר בפראיירים, כל מי שמשרת בצה"ל יודע שיש לו טובות הנאה מהשירות וכי אם לא היה משרת פרנסתו עלולה להינזק, וגם ההערכה של חבריהם וקרוביהם. אם יש סיבה אמיתית לצורך ליצור מערכת נוספת של שירות אזרחי זה דווקא כדי לעזור לחרדים ולערבים לצאת מהמקום הדחוי והדחוק בו הם נמצאים, וכדי לחלץ אותם מעוניים. הדבר צריך להיעשות בהידברות, בהקשבה, ברגישות לאחר. ההיפך ממה שמאהל הפראיירים, יאיר לפיד, ישראל ביתנו, מרצ, קדימה והבית היהודי מבקשים לעשות.

הפראיירים האמיתיים הם אלה שמצטרפים לתנועה שמוחקת את סדר היום של צדק חברתי ושוויון אזרחי, במסווה של שאיפה לשוויון בנטל. שום דבר חדש תחת השמש אין כאן. על בסיס הסתה זו גייסו קולות טומי לפיד ואביגדור ליברמן, ולפניהם רפול, גנדי ומרצ. העיוות הזה של פוליטיקה מבוססת הסתה בא לידי ביטוי קיצוני בבחירות 1992, כאשר מצביעים צעירים התלבטו אם להצביע למרצ או לרפול (צומת), כי שתיהן הציגו את הדרישה של שוויון בנטל – למרות שאחת תמכה בשלום ופתרון שתי מדינות והשנייה רצתה להפוך את הפלסטינים ל"ג'וקים מסוממים בבקבוק". רק כך ניתן להבין את עיוות השפה הפוליטית הישראלית שקוראת למישהו כמו לפיד "שמאל", כי הוא חילוני ואנטי-חרדי. כאן אנחנו מגלים את המכנה המשותף המכונה "ציוני", הוא במאהל הפראיירים, זהות קולקטיבית הנקבעת דרך השירות בצבא, ויוצרת הירארכיה של אזרחים לפיה.

הזמנה להפגנת הפראיירים. זהות קולקטיבית דרך הדרגות

אני מודה, אני ותיק מאד במה שקרוי השמאל הציוני וגם בשמאל הרדיקלי. אי-הנחת שלי ממנו היא עתיקת יומין ומרובת פנים. ואחת מהביקורות המרכזיות היא ההצטרפות האוטומטית של האנשים הרדיקליים ביותר, הביקורתיים ביותר כלפי צה"ל ומעשיו בשטחים, לתביעה לגייס את החרדים. באותו רגע הם מייצרים את השבט המכונה בתקשורת "המעמד הבינוני". איך ומדוע שוכחים באותם רגעים את מעשיו של צה"ל בשטחים? מתגנב אצלי החשד כי יותר מאשר חשוב לאותם אנשים מה קורה בשטחים, הסבל של הפלסטינים והשאיפה לשנות את המציאות, חשוב להם להפגין עליונותם מוסרית לעומת האחרים: לעומת "המתנחלים", לעומת "הימין", לעומת "החרדים". עמדה מתנשאת, מנוכרת, חסרת אמינות, מכלילה, וחסרת יכולת לשנות את המציאות, המבטיח המשך היותם מיעוט, מיעוט צודק תמיד, גאה בהיותו מיעוט.

אני מעולם לא אהבתי להיות מיעוט, אני רוצה את הרוב איתי, רוצה לשנות את המציאות. לשם כך כדאי לשוב לפוליטיקה החדשה של קיץ 2011, שהיא הרבה יותר פוליטית מהשאיפה להפיל את הממשלה על אי-שוויון בנטל וללכת על זה לבחירות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שם שנמצא שם

    מה שאתה מכנה פוליטיקה חדשה לא תחום לדעה מסוימת. לא מוגבל למחאה מסוימת. הפוליטיקה החדשה היא למעשה איזשהו סוג של "יציאה לרחוב" והסיבות לצאת לרחוב יכולות להיות רבות ומגוונות. העובדה ששתי הפגנות יוצאות כמעט בו זמנית במרחק של חצי ק"מ אחת מהשניה היא היא ההשג של 2011 .

    זה לא תחרות של מי יותר צודק וגם לא קרקע לעימות של מי זורה חול בעיני מי.

  2. שרלי

    אבל כבר בתחילת המחאה הארץ ניסה להסית את המחאה לכיוון גיוס חרדים, הארץ תמיד מייצרים כיוון. הממשלה שמחה בהפרד ומשול הזה והכל מתמסמס, אבל יש הפתעות, כל התרגיל המסריח הזה עוד יכול להפיל את הממשלה, בלי שהתכוונו לכך. ומעז ייצא מתוק.

    לי לא נראה שאם ידפקו את החרדים עם 3 שנות שירות או ישיבה בכלא זה ישפר את מצב העשירונים 1-5, בכלל לא.

  3. א.ב.

    אי השוויון האמתי בצבא הוא שיש אנשים (רבים) שמרוויחים מהצבא ויש (מעטים) שרק משלמים.
    יש חיילים שהצבא תורם להם ידע, השכלה, תפקיד, לומדים שפה, מקושרים לאנשי מפתח במשק הישראלי, צוברים ניסיון בתקשורת, במדיה וכו'… וגם כסף כמובן… ויש חיילים שלומדים בצבא לגרז בוגים. וזהו!
    זה חוסר השוויון האמתי!

  4. דרור בל"ד

    חברי הכנסת אבי דיכטר, ניצן הורוביץ, מירי רגב ועוד קרוב לאלף בני אדם צועדים היום [18 ינואר 2011] במסע אלונקות למען שירות צבאי חובה לכולם ובמחאה נגד הפטור לחרדים מגיל 22…
    […]
    "האפלייה בין דם לדם קורעת את החברה הישראלית", אמר ח"כ ניצן הורוביץ טרם היציאה למסע. "יצאנו למסע אלונקות מהבקו"ם לירושלים כדי לפוצץ את הבלוף שנקרא חוק טל", לדברי הורוביץ. "ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי-ברק עשתה מה ששום ממשלה לא עשתה מאז קום המדינה: פטור גורף רשמי ומוחלט לחרדים משירות בצה"ל".
    […]
    בין הארגונים שלוקחים [ינואר 2011]חלק בהתארגנות: התנועה הקיבוצית [לאחר שחילקו בצורה שווה את הקרקעות], התאחדות הסטודנטים בישראל [בראשות הנחש הציוני שמולי], הפורום לשוויון בנטל [בועז נול , לאחר יותר מעשור בארה"ב, בו עשה הון לא מבוטל במקום לשאת ב"נטל"], המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, השמאל הלאומי [אלדד אין פרטנר יניב], צעירי קדימה, ו[שים לב שיבי:] מרצ.
    http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-323aa3590189d21004.htm

    ושים לב גם לדברי ברק: "החוק יצטרך לתת מענה לסנקציות דומות גם כלפי משתמטים חילוניים ובכך לפתור את הטענות לאכיפה לא שוויונית ומחמירה שהציגה ועדת פלסנר כלפי הציבור החרדי".
    http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.1750072

    וארור האומר גיוס לכולם
    והעומד דום
    על הדם נבל
    הקורא אחי גיבורים,
    המתהולל במוזיאונים
    מזוינים של צער
    אקסקלוסיבי,
    ארור.
    וארור המקונן שוויון בנטל
    ועומד כמו משתאה
    על אודי ילדים עשנים
    וזֵינו בידיו לוהט.
    זֵין אביו ואמו
    זֵין אומתו
    זֵין עדתו
    זֵין דתו
    נשמתו.
    ארור.

    נלקח בשינויים קלים משירו של סמי שלום שטרית – ארור האומר יזכור, כ"ה ניסן תשס"ח.
    במקור נכתב לזכרם של משפחת אבו-מעתוק שנרצחו בהפגזה של הצבא על ביתם בבית לאהיא ב-28 באפריל.
    האם מייסר וארבעת ילדיה
    סלאח בן הארבע
    מוסעד בן השנה וחצי
    הנא בת השלוש
    ורודינה בת השש

  5. שאול סלע

    "הפורום לשיויון בנטל הוא אחד המלכרים המתועבים המשוקצים והנאלחים שפועלים כביכול מסיבות פטריוטיות.הפורום הנל הוא אחד האחראים לשיסוי הסתה ורדיפה של ציבור חולי הנפש. יש לי נכות נפשית של 52 אחוז 40 אחוז מתוך ה52 נזקפים ללקות נפשית.הפורום לשויון בנטל דרך המשטרה ובגץ הראו ברדיפתם את פרופיל חדש שהפשיזם כבר כאן.

    http://eyalclyne.com/2011/10/07/sela"

  6. פראייר, מדינת כל-משתמטיה

    העוני של החרדים באמת לא קשור לשאלת הגיוס. חובת הגיוס לצה"ל היא חובה אזרחית ולאומית חשובה מאין כמוה (לא רק עבור ציונים חלולים ועמי ארצות, אלא גם עבור קוראי "העוקץ"). הצבא הזה הוא הצבא של כולנו. יש מי שרוצה אותו מוסרי יותר או פחות. זה לא משנה את העובדה שהוא צבא של כל אזרחי מדינת ישראל, וחבל שצריך לספר כאן על חיוניותו.

    איך תמיד השליש הדומם, החילוני, משלם המסים והמשרת, צריך להתחשב בכל מיני אוכלוסיות טפיליות, שמעולם – מעולם – לא התחשבו בו. החרדים לא רוצים לשרת, נקודה. לו היו רוצים, היו מוצאים את הפתרונות בעצמם, ולו מחכים להכרעתו הראויה של בג"ץ.

  7. עמית

    היא לא שירותו או אי שירותו של המגזר החרדי בצבא, אלא דרך החיים שלו. דרך החיים שונה ושונות זה אחלה דבר אם נלך בגישות הרב תרבותיות למיניהן. אך אם נצא מהעיניים הסוציולוגיות לרגע ונתחבר לעיניים הכלכליות: הגידול הדמוגרפי האדיר של החרדים מגדיל את כמות האוכלוסיה המפורנסת על חשבון האוכלוסייה המפרנסת(במדינות נורמאליות האוכלסיות המפורנסות מקשישים, נכים וילדים, אך בישראל אנחנו יכולים להכליל גם את רובן הגדול של המשפחות החרדיות [ובמידה רבה גם רבות מהמשפחות המוסלמיות] לקבוצה).

    כוח העבודה בישראל מצטמצם וכבר כעת כאשר החרדים והנשים המוסלמיות מהווים רק כ15 אחוז מהאוכלוסייה אנחנו כבר עם כוח העבודה הקטן במערב. בכיתות א' מדובר כבר ב50 אחוז, ולכן, אפילו לא צריך להביא לפה ניתוח סטטיסטי כל שהוא – זה ברור שאם המגמות הדמוגרפיות ימשכו והדרך חיים החרדים (ובמידה פחותה; מוסלמית) תמשך כפי שהיא היום, אי אפשר יהיה להחזיק פה מדינה.

    וכמובן שכאשר כוח העבודה הוא רק 40-30 אחוז מהאוכלוסייה, אפשר לשכוח מדיור, מיסוי, שוויון, או כל מטרה חברתית אחרת.

    אתה לא מהווה צדיק כשאתה מגן על האוכלוסייה החרדית, אדוני. העני הוא לא תמיד הצודק, וכמו שחבר ערבי אמר לי פעם, הם הקבוצה הכי פריוולגיונית במדינה. יש את את הערבים שלא משרתים ולא מקבלים זכויות, יש את את האתיופים שמשרתים ומקבלים חלק מהזכויות, יש את החילונים שמשרתים ומקבלים את כל הזכויות, ויש את החרדים שלא משרתים ומקבלים את כל הזכויות. אני כמובן חולק איתו לגבי הערבים והאתיופים; שהרי זכויות זה דבר אחר ממעמד ויחס מצד החברה. אך בכל אופן הנקודה נכונה.

    מבחינה פוליטית; הקבוצה החרדית היא הקבוצה החזקה במדינה. הם מאז ומעולם היו הכוח המאזן בין הימין והשמאל וזה העניק להם כוח בלתי נתפש, הרבה מעל כוחם באוכלוסייה (מיעוט עם כוח פוליטי מעל לגודלו זו כמעט ההגדרה למיעוט פריוולגיוני).

    בקצרה, הכותב נקלע לבעיה של רבים בשמאל; הבלבול בין "חלש"\"עני"\"מיעוט" לבין "צודק".

  8. מאיר עמור

    הערב קראתי את המאמר הבא (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4252329,00.html)
    והוספתי את הדברים הבאים לקיר שלי:
    על מה מעמד בינוני ישראלי ואשכנזי מסוגל להתאחד? רק על צבא, צבאיות, והמוסד שמעניק את הפריבלגיה האולטימטיבית – צבא ההגנה לישראל. הנה בחירי השיטה של טייסת-שייטת-סיירת כאשר הם מגיעים לשלטון מתגלים במלוא חולשתם ונבזותם. האם אתם צריכים יותר דוגמאות מביבי, מופז, חלוץ, ברק, שרון, אשכנזי את מי אתם רוצים עוד לספור? המסכנות של השיטה במלואה מול עיניכם.

    אם יש אלמנט תת-קרקעי אשר מסוגל לאחד את "המעמד הבינוני" בישראל הוא ההסכמה העקרונית ישל להם עם ה"כבוד" היונקרי הישראלי – מעמד האצולה של קציני הצבא והאצילות של הסמכות הצבאית. למעשה, זהו הבסיס הממשי של הישראליות האשכנזית הקיימת. לב גרינברג נגע ב"ליבה" אך חשש להיכנס פנימה ולומר דברים. מעניין מדוע. "צה"ל" הוא הגושפנקה הרישמית והסופית לחלוקה המעמדית, האתנית, הלאומית והמגדרית בישראל. צה"ל הוא לב ליבו של קונסנזוס השליטה האשכנזית ההגמונית בישראל. על כן, לפיד וליבני, דיסקין ואשכנזי, חלוץ ומופז ("מזרחי המחמד") ודורות של גנרלים יכולים להסכים. הם מסכימים. הם גם יודעים יפה מאוד איך השיטה מגינה על הפריבלגיה האשכנזית שלהם. על זה – על הפריבלגיה האשכנזית הנטועה ביונקריות הישראלית – לב, אינך אומר דבר. דרך אגב, אלמנטים של "זה" גם היו במחאה של 2011 שהיא לב הנוסטלגיה שלך. היו גם היו אלמנטים של שיחרור, אבל הם היו רק "אלמנטים" ותו לא. מאיר עמור

  9. דןש

    1. אי השוויון בנטל – נובע מסיבות פוליטיות
    2. המצב החברתי – נובע מסיבות פוליטיות
    3. היחס המועדף לחרדים והמקפח והמפלה (למרות שהיום מפעילים בקטן קטן – הפליה מתקנת)את מי שאינו יהודי – נובע מסיבות פוליטיות
    4. לצערי גם המחאות השונות – נובעות/נשלטות ע"י מניעים פוליטיים.

    המחאה חייבת להיות מחאה עממית: הרי גם השמאל וגם הימים נחשפים לאותם העוותים; הרי גם יהודים שומרי תורה ומצוות, מוסלמים, דרוזים ונוצרים – סובלים מהמצב הקיים.

    השנוי חייב להיות יסודי והיום קיימת ההזדמנות לשנות דברים מן היסוד. כל הכנסת כגוש אחד חייבת להתגייס למשימה – זה אפשרי. רק שישימו בצד את האגו וילכו יד ביד ליצירת צדק חברתי (כולל לפלסטינאים – בשטחים הכבושים (כבר אני עמוק בפוליטיקה), הקטנת הפערים ה"חזיריים" ושוויון הנשיאה בנטל. להחזיר את הרעיונות עליהם התבססה הקמת מדינת ישראל – לא את דרכי הבצוע, שהביאו אותנו למחק ת"ק פרסה מהרעיון.
    במקום הסיסמא צדק צדק תרדוף חייבים לדגול בצדק צדק תשיג. אין להפריד בין הצדק לבין החוכמה – שלובם ביחד יביא אותנו להישגים שיקלו על חיינו בארץ הזאת.

  10. יוסי לוס

    חיבור בין אנשי מפלגת העבודה החילונים לאנשי מפלגת הליכוד החילונים מתוך הכרה שאין הבדל משמעותי ביניהם והפיצול ביניהם משרת את לשון המאזניים החרדית היה חלומם הרטוב של אלה ושל אלה. במובן זה קדימה היא שכלול של מפלגת שינוי.

  11. נפתלי אור-נר

    בנטל הכיבוש. בנטל ההגנה ובשירות ההתנחלויות. בנטל "עצימת העיניים" של מדיניות ה"בורחת" מכל סיכוי לשלום והמקרבת מלחמה נוספת.
    "טלו קורה מבין עיניכם"

  12. יוני

    והייתי מוסיף: אותה גישה כוחנית שבג"ץ, אביר השמאל הישן, גילה כלפי החרדים בפרשת עמנואל (ולא גילה בענין הפרת החלטותיו על הגדר) מומלצת עכשיו ע"י המיליטריסטים, כל זאת כדי לגייס עוד חיילים לשותפות בכוחנות כלפי הפלסטינים. העליהום האנטי חרדי הוא סימן נוסף לשחיקת הדמוקרטיה והסובלנות בישראל.

  13. רתם

    מה קרה בציבוריות הישראלית כשברק נבחר לראש ממשלה ברוב גדול במיוחד, וניסה להידבר עם מפלגות ערביות? הדה-לגיטימציה שנעשתה אז לשמאל ערבי-יהודי, משקפת את החטא הקדמון של הציונות. מכיוון שהציונות לא רוצה להכיל אזרחים ערבים היא בעצם נידונה לעולם להתכופף בפני דרישות של מפלגות חרדיות ולכן אין כאן שום כפיה דתית. המושג הזה מגוחך. כמו כן, הציונות נידונה להתעסק בשיח המחליא של "הדמוגרפיה" למרות מה שקרה ליהדות אירופה.

  14. יואש

    צודק לב גרינברג בתיאור המוטיבציות של מפגיני מחאת הפראיירים. חברו לארוע זה כל האנשים ה"מחוברים" ה"מסודרים" המקושרים לאליטות השלטון ויונקים מעטיניו בלי שאיש ינתקם.פוליטיקאים במחשבה ובמעשה ,מעוניינים להיחשב ככאלה ו"מתלהקים" סדרתיים. בכלל הנאספים היו גם אנשים עם כוונות טובות ותמימי דרך שלא הבינו בדיוק ש"עובדים עליהם" ומנצלים את תמימותם.והיו גם ה"שמולים" והבועז נולים" התורנים.
    אוסף הפוליטיקאים שבא להפגין שם אינו מעוניין באמת בגיוס כללי של חרדים וערבים. הם יודעים שמהלך כזה עשוי לשנות כליל את צביונו של צה"ל, את אופיו ואת יכולותיו.בינתיים צה"ל הפך למסלול מוביליות פעיל עבור הדתיים הלאומיים ובעקר ה"מתנחליים". מסלול זה משמש גם למגינת לבו של מאיר עמור כמסלול השתלבות ו"המראה" עבור מזרחיים רבים שמעדיפים להשתלב במקום להמתין בצד לירידת האליטה האשכנזית שנואת עמור ועליית האליטה המזרחית "שלהם".
    לסיכום: ה"פראיירים" שהפגינו עשויים להביא רק נזק ושום תועלת אמיתית לא תצמח תחת ידם.
    המחאה החברתית שממשל ביבי ועתונאיו עמלים קשות לפמפם את שקיעתה , היא הצורך האמיתי והאותנטי של הציבור בישראל על כל מרכיביו.
    בינתיים, עליית משקלם של החרדים בפוליטיקה הישראלית עקב ריבוי טבעי ושימור השליטה של המנהיגות החרדית בקהילותיהם , מבטיחה להם את שימור הסטטוס קוו וגידול הדרגתי בתמיכות המדינה בהם.
    ישראל זקוקה למנהיגות לא צבאית,לא משיחית, לא ימנית לא ניאו-ליברלית. כן סוציאל דמוקרטית, חברתית,הומנית, משתפת,יותר שוויונית ואנטי גזענית.
    אולי צבא מקצועי יפתור את פלונטר ה"צבאיות של שרות חובה" ואת הניגוד המובנה בין מיעוטים חברתיים ואתניים ביחס לשרות הצבאי.

  15. איציק ניסני

    סלע קיום לא סלע מחלוקת .
    שירות לאומי של כל אחד בגילו הצעיר במדינת ישראל הינה מהות הדמוקרטיה והסולידריות וחובה לקיום ,זהו חלק מ עמוד התווך של גשר לחיים שלי ושל מי שדורך כאן מעל ים הבורות ,ההסתה,המשיחיות ,הקיצוניות מכל צד מכל עם מכל דת במיוחד כאן ועתה.
    כל מי שיוצר קשר בין שליחי העם בצבא בבתי החולים ,במוסדות חינוך,בעיריות,במוסדות עזרה –יוצר סדקי שנאה ו/או מעמדות ו/או סבל ו/או פחד ו/או הסתה ו/או משיחיות ו/או שליטה ו/או התנשאות .אלו הם סדקי מחלוקת בסלע שתמוטט את עמוד התווך המרכזי לקיומנו כאן .

  16. מנשה

    הבעיה החמורה כרגע היא שילוב האוכלוסיות בשוק העבודה.
    אם נעזוב לרגע את האוכלוסיה הערבית, יש סיבות טובות למה רוצים להסיט את תשומת הלב של הציבור מהנושא.
    יציאת הציבור לחרדי תוביל בסופו של דבר לאיבוד אחיזת החנק של ההנהגה החרדית והמפלגות בציבור הזה ששבוי כרגע בידיהן.
    לא רק זאת, השתלבותם בשוק העבודה תגרום להם לאמץ את לימודי הליבה, תסייע לכלכלה ולמשק הן בגביית מיסים, הן בהפסקת קצבאות והנחות והן בתל"ג.
    בנוסף יהיה אפשר להחזיר הביתה כמעט את כל העובדים הזרים שהמדינה מייבאת גם מרצון וגם מאי רצון.
    אלו סיבות מספיק טובות למה רצוי להמשיך ולהתעקש על גיוס כי הדבר משרת אינטרסים של כל כך הרבה אנשים וקבוצות, שעסוקים להסתיר את הנושא האמיתי…

  17. מתן ק

    לב, למה גם אתה מצטרף לעלילות הבלע נגד השמאל הרדיקלי בתואנה שהוא אותו דבר כמו השמאל הציוני? אנא הראה לי מישהו מבין "האנשים הרדיקליים ביותר" שהצטרף לתביעה לגייס את החרדים. ולו אחד.

  18. לב ג.

    זו תשובה למתן ק. ששואל למה אני מבלבל בין השמאל הרדיקלי לבין השמאל הציוני (מרצ?) בנושא הזה. ייתכן שמתן צודק, והחשבון הוא יותר עם הדור שלי לעומת הדור הצעיר. לגבי בני 50 ומעלה אני בהחלט מכיר רבים, אבל ייתן מאד שבדור הצעיר יש גישה אחרת

  19. לב גרינברג

    זו תגובה למתן ק. ייתכן שביקורתו צודקת לגבי הדור הצעיר, לפחות לגבי הפעילים. אבל לגבי הדור שלי אני יודע בברור כי התביעה לגיוס החרדים הייתה מאד מקובלת. על רקע זה פרשתי מ"יש גבול" ב-1988. חשבתי לספר את הסיפור אבל נמנעתי, כי אני יודע שאנשי "יש גבול" שינו את עמדתם מאז. לזה התכוונתי באמירה שאני וותיק:)

  20. מאיר עמור

    לב זה נכון. פה אני בהחלט מסכים איתך. בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 יש גבול היו עסוקים בפעולה פוליטית מסויימת, ולפחות מבחינתי, בבסיס הטיעון שלהם היתה תמיכה כמעט לא מסוייגת במסורת הצבאית של ההגמוניה האשכנזית בישראל: ההאדרה לשירות הצבאי. ההאלהה של השירות הצבאי פגעה, למעשה, בטענה הפוליטית שלהם של סירוב סלקטיבי. יתכן שהיום הם כבר יודעים טוב יותר מה שהם עושים. פעם הם עשו ולא כל כך ידעו את שהם עושים. אבל גם אתה עושה לעצמך הנחות במאמר שלעיל. אם תוציא את השירות הצבאי וההאדרה לצבא בישראל, מה ישאר מהמעמד החברתי של "האצולה האשכנזית" בישראל? המעמד שהופיע בכל הדרו (וכיעורו) בהפגנה אתמול? הם אפילו לא יהיו יונקרים גרמניים (אין להם אחוזות כל כך גדולות). האתוס הצבאי, הוא חלק חיוני – אורגני – "ממחאת המעמד הבינוני" של "החברה האיכותיים", עליו שוררת באופן נוסטלגי כל כך.

  21. לב גרינברג

    טוב שאנחנו מסכימים על יש גבול בשנות ה-80' וה-90'. אינני מבין מה המחלוקת כעת, אני טוען כי מטרת חבורת הפראיירים היא בדיוק זו, לשמר את הסטטוס הדומיננטי בחברה. אבל מה לעשות, חיים קשים, יש שם קבוצה מזרחית לא מבוטלת שהצליחה להסתפח. כלומר לא רק השבט הלבן מתכנס שם, אלא יש כמה שחורים הדוחפים גם את שימרת הסטטוס של המיליטריזם הישראלי.

  22. דרור בל"ד

    צודק מאיר עמור בדבריו פרט למשפט הראשון. לי זכור כי בשנת 90, בהיותי בן 19, סירבתי לירות פגז לשטח לבנון. כתוצאה מכך התנכלו לי הפורעים הציונים ולאחר זמן מה מצאו איזה עילה להעמיד אותי לדין. החלטתי על דעת עצמי כי מגיעה לי חופשה לפני הכניסה לכלא והסתלקתי. ביש גבול אמרו לי כי הם אינם יכולים לתמוך במי שנפקד מהשירות אלא אך ורק בסרבני שטחים.

    היום הדיון הזה לא רלוונטי היות ואין יותר סרבני שטחים, יש סרבני גיוס. מי שמשרת בצבא הציוני ומסרב לשרת בשטחים לא ראוי כלל שיתמכו בו.

  23. דרור בל"ד

    http://www.ynet.co.il/PicServer3/2012/07/01/4016808/6_WA.jpg

    כותב לב גרינברג: "אני יודע שהמסר הזה היה שם גם בשנה שעברה… זה היה כאשר דיברו על "המעמד הבינוני" שמשרת במילואים…". המסר הזה הועבר ע"י גורמים מסוימים – סוסים טרויאנים שהתגלו ככאלה לאחר זמן מה – כתוצאה מההתנכלות הציונית בתקשורת לדפני ליף.

    ממשיך גרינברג: "אבל היו גם מסרים אחרים, של שוויון אזרחי, של הכרה באחר, של צדק חברתי וחלוקתי…". לדעתי על אלו שורר לב גרינברג בהתייחסו ל"חברה האיכותיים". אלו הודרו, הועלמו מהשיח הציבורי והתקשורתי – דוכאו ע"פ הגדרה – גם ע"י התקשורת העוינת וגם ע"י הסוסים הטרויאנים.

    בחורבנה של תנועת מרצ וביריקה בפרצופם של צועקי רק לא ש"ס בכיכר ב99 ננוחם
    http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2012/02/26/rabbi-ovadia-yosef-israels-sole-responsible-adult-publicly-opposes-iran-attack/

  24. מאיר עמור

    לב אתה צריך להחליט. "מזרחי" ו"שחור" הם קונסטרוקציות. אתה לבטח לא רוצה שאחשוב שאתה חושב שיש מהויות מאחורי ההגדרות המובנות הללו. מופז, למרות מוצא הוריו מפרס, תומך באשכנזיות כסט של ערכים ישראלי. הוא עושה זאת בכל רמ"ח אבריו. אתה צריך להחליט האם אתה תופס מזרחיות ואשכנזיות כמהויות או כמציאות חברתית פוליטית מובנות. כפי שנאמר כבר אלף פעמים: מזרחים ואשכנזים נולדו בישראל; שניהם צברים. הם נולדו כפועל יוצא של זיווג בן כלכלה פוליטית מאוד מסויימת, שיקולים תרבותיים קרתניים ואלה יצרו הבחנות בין אלה שבאו "משם עם כתובת" לבין אלה שבאו מ"מקום אחר בלי שם". האשכנזיות של מופז חזקה יותר מכל ארץ מוצא של הוריו או ממקום הולדתו. (למי חשוב כל כך מקום ההולדת?). מה שהיה בהפגנה אתמול, היה הפגנת כוח של האשכנזיות הישראלית ההגמונית; חלק מהתומכים באשכנזיות ובהגמוניה זו הם גם כאלה שהוריהם אולי הגיעו לישראל מארץ מזרח תיכונית כזו או אחרת. אלה, לעומת הוריהם, כנראה לגמרי מחזיקים באשכנזיות כממד העיקרי לבחינת המציאות. מופז הוא לבטח דוגמה של אחד שכזה. מחאת "המעמד הבינוני" בישראל שומרת על ליבת ערך השירות הצבאי מכל משמר,בכל תנאי וכתנאי מרכזי להערכה אישית וחברתית. זה גם מה שעשו "ביש גבול" בשנות ה-80 וה-90. עם כל הפעולה המבורכת של אירגון זה היו בו אלמנטים שמרניים למדי. על כל אלה אני דיברתי. "החיים קשים" למי שרוצה לראות רק בעין אחת וחושב שיש הרבה עיוורים מסביבו. בברכה. מאיר עמור

  25. לב גרינברג

    תודה מאיר על הדיון המרתק, האם המזרחיות ואשכנזיות הם נתונים אובייקטיביים או הבנייה. למען הקוראים (אם עוד נשארו) נבהיר שהיינו ביחד ביש גבול ומאז הדיון מתנהל. אתה טענת אז שאני מזרחי בתודעתי ואני השבתי שאני לא יכול להיות אלא אשכנזי. כעת הדיון על מופז, שהוא מקביל, האם הוא אשכנזי.
    בעיני הקטגוריות הן הבנייה, אבל ההבנייה היא המשמעות המיוחסת למוצא. יש מי שאומר אני מזרחי אבל זה כבר לא חשוב, ויש מי שאומר שזה עדיין חשוב. בעיני המיליטריזם הוא מנגנון להכיל את המזרחים ולהכפיף אותם כקבוצה נחותה, כפי שעכשיו רוצים להכיל ולהכפיף את החרדים והערבים. מופז יכול לדבר מיליטריזם כמה שהוא רוצה, הוא נתפס כמזרחי. זה גם מה שקרה לעמיר פרץ לצערי. משחקים במגרש בו תמיד ייתפסו כנחותים, כי מי שיוצר את ההבנייה הוא המגדיר את משמעותה, ואלה הם האשכנזים, מה לעשות?

  26. מאיר עמור

    אין בי כל רצון להישמע דוקטרינרי ושרירותי. קשה "לכלוא" את התהליכים החברתיים הללו במושגים. הם "נשפכים" החוצה. קשה גם להכיל את המושגים הללו על אנשים פרטיים. השמיכה קצרה מידי כאן. ארוכה מידי שם. אבל, יש היגיון בשגעון הזה. גם ההגיון הזה הוא תזזיתי ומשתנה באופן קבוע. צריך לעשות ההערכות – אני יודע שאתה עושה אותם, קראתי יותר מספר אחד שלך – שיש להן (א) רלוונטיות פוליטית, (ב) שהן חדות עין ו(ג) מותירות מרחב מחיה לפרטים בתוכם. במסגרת הזו, הרלוונטיות הפוליטת של מופז היא בעיקר למעמד חברתי אליו הוא שייך; על חדות האבחנות שלו לא צריך לומר הרבה. הוא עושה זאת לבד – באופן עילג. על "המשחק" הפרטי שלו – צריך לשאול כל אדם שני בישראל ותקבל תשובה די מספקת ולדעתי גם נכונה (בוז). מופז הוא הרבה דברים, אבל לבטח אין לו שום גישה פוליטית לסדר יום "מזרחי". גרינברג, לפחות אני יכול להעיד שהלב של לב נמצא במקום הנכון. אז, כן, לגרינברג יש סדר יום הרבה יותר "מזרחי". אין כאן תשובה סופית. גם ברמה האישית יש לי לא מעט לומר לך, אבל זה כנראה יצטרך לחכות. מאיר

  27. לב גרינברג

    אם המדובר בסדר יום פוליטי אני מקבל את זה שסדר היום שלי מזרחי ושל מופז אשכנזי. זו אבחנה חשובה ומעניינת לעומת זהות

  28. אלון לקח

    "המחאה החברתית" של קיץ 2011 היא חרפה ובושה. על מה היתה המחאה? על הכיבוש? לא. על מדיניות אי-השלום של ישראל? לא. על ההתעללות בפלסטינים? לא.אחד מביטויי על גזילת אדמותיהם ובתיהם? לא. על פשעי המלחמה הישראליים? לא. על החוקים הפאשיסטיים שמחוקקת הכנסת? לא. על רדיפת הזרים, הפליטים והאומללים שאינם יהודים? לא. המחאה היתה על שכר הדירה של דפני ליף. היא רצתה לגור בתל-אביב ולשלם שכ"ד כמו באופקים. "המחאה החברתית" היתה האגוזיזם הישראלי בשיאו.

  29. סהר

    תודה, לעולם לא הייתי מנסח את זה טוב כל כך.

  30. נעה

    חיפשתי את מקור המושג פוליטיקה חדשה (כנראה אמריקאי) וגוגלתי לכאן.

    אני מנסה כבר הרבה זמן להבין – האם רוב המזרחיים (לא כמופז) חולקים את התודעה המזרחית של גרינברג ואמור? או אולי תודעתם כוזבת?
    לי היה הרבה יותר פשוט להבין אם ההבחנות בין סדר יום "מופזי" לסדר יום "עמורי" לא היו מוגדרות לפי מזרחיים ואשכנזיים. השימוש המושגי הזה נראה כמין קוד מדיר, שיפוטי צדקני ולא מקדם או מבהיר משהו, אלא לבעלי ה"סוד" בלבד.
    ככה נשארים מיעוט.
    מצד שני מי יקרא את התגובה הזאת 🙂

    1. יוסי לוס

      בגלל שאני עורך האתר אני חייב לקרוא את כל התגובות. מכיוון שבאמת ככל הנראה רק מעטים יראו את התגובה שלך וככל הנראה היא לא תוביל לדיון שיאיר את עינייך, אני יכול להמליץ לך לקרוא באתר דברים ישנים וחדשים שעוסקים בסוגיה שהעלית כדי להבין טוב יותר את הסיבות להופעתה של הפוליטיקה המזרחית ומדוע היא לא הופכת לנחלת חלקם של מרבית המזרחים בישראל. למשל את אלה שמופיעים תחת הקטגוריה מזרחיות שאליהם את יכולה להגיע בלחיצת כפתור במעלה האתר. קחי נשימה עמוקה, התאזרי בסבלנות, פתחי את ליבך וקראי וחשבי.
      כל טוב.