• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

פה זה לא פינלנד

אוחחח אני מטומטמת… לא נמרחתי ולא שתיתי, כמו ילדה קטנה היו צריכים לגרור אותי לבית חולים באמצע טיול משפחתי. קצת מעצבן, גיליתי שאני צריכה לשלם 500 שקל על הטיפול. הוא לא נמצא במסלול שלי, "רקפת", אלא במסלול החדש שמעליו – "ברקת". יומן פציינטית עתידי מאת טלי גולדרינג
טלי גולדרינג


יולי 2012.

אני לא זוכרת מתי הייתי עצבנית כל כך. זה התחיל קצת לפני סדר פסח, יום מלא מצב רוח טוב הפך לסיוט. אמא שלי החליקה במקלחת ושברה את הירך, כבר יומיים שהיא מחכה לניתוח, יומיים שמטרטרים את המיטה שלה ממקום למקום (לא יודעת מה עדיף: להיות תקועה במסדרון או בתוך חדר מפוצץ בנשים שכולן במקרה סובלות מברונכיטיס), כל פעם היא צמה 12 שעות והרופאים מודיעים לה, כדרך אגב, שהניתוח נדחה בעוד יום. יש להם מבט מזלזל ומתנשא כאילו זה בכלל לא מעניין אותם שהיא מפסיקה לאכול חצי יום בגללם. כאילו הניתוח שלה בכלל לא חשוב, זה בטח בכלל לא מעניין את הרופאים האלה שרק רוצים לשים וי על עוד ניתוח "מעניין" שיקדם להם את הקריירה.

אמא שלי כל החיים משלמת מסים וביטוח לאומי כמו שעון, היא מהפראיירים שמשלמים אפילו ביטוח לאומי לעוזרת בית שהיא מביאה פעם בחודש. קשה לי לתאר את המבט המאוכזב שלה מהיחס שהיא מקבלת. אם לא היה לי חבר טוב מתמחה הייתי שונאת את כל הרופאים ברגע זה, אבל בגלל השיחות איתו אני מבינה שגם להם זה לא קל. הוא היה מהראשונים שהיו בעד להכניס את השעון לבתי החולים. "אין לנו מה להסתיר, אנחנו עובדים מספיק קשה," הוא אמר. אבל כשהכניסו את השעון, הוא גילה כמה מגרעות.

אחרי משמרת של 24 שעות, מקבלים יום חופש, ובעצם כל השעות ביום חופש הזה נרשמות כ"שעות חסרות" וכל השעות הנוספות בעצם מתקזזות עם אותן שעות חסרות, כך שמבחינת ההיגיון הזה רק אם תמשיך לעוד יום עבודה אחרי משמרת של 24 שעות, יגיעו לך שעות נוספות. בנוסף לכך, למרות שבכל זאת עדיין הצליחו לצבור כמה שעות נוספות, יום אחד פתאום הבוס שלהם הודיע "החודש אין שעות נוספות" סתם ככה, בלי שום הסבר או התנצלות.

"לא אכפת להם," אמר לי הידיד, וגם הסביר שכולם מקבלים את זה כי ברור להם שהם לא נמצאים במערכת הציבורית כדי להתפרנס באמת. הם רואים את הרופאים הבכירים עושים כסף בקליניקות שלהם וברור להם שהמגזר הפרטי זה המקום שאליו הם מכוונים. יש אווירה של ותיקים לעומת טירונים, כשברור שמה שמפריד בין הטירונים לוותיקים הוא המעבר לרפואה הפרטית. "אתה יודע מה מתסכל?" אמרתי לו, "אני עובדת גם כעוסקת פטורה וגם כשכירה, ובגלל שזה נחשב שתי הכנסות (למרות שאני מרוויחה 2,500 שקל בכל אחת) אני משלמת 700 שקל ביטוח לאומי כל חודש. אתה יודע מה הייתי מקבלת בביטוח פרטי ב-700 שקל בחודש? עד עכשיו בטח היו לי שתלים בכל הפה וגם בציצים. אני צריכה לממן בהכנסה הנמוכה שלי את כל אלה שמרוויחים בדיוק כמוני, כשכירים בלבד? ואיך זה יכול להיות שבית חולים ישתמש במתקנים שאני ושכמותי מימנו עם המיסים והאגרות שלנו לצורכי רפואה פרטית?

אין מה לעשות. הפתרון גם לי וגם לידיד המתמחה שלי היה ברור. חייבים להכניס שירותי רפואה פרטית לתוך בתי החולים, ובכלל אנחנו צריכים יותר אופציות לבחור מהן. לא יכול להיות שנהיה כלואים בתוך המערכת הלא מתפקדת הזאת בלי שום אלטרנטיבה. כשאמרתי את זה לאיזה ילדון מחוצ'קן בחולצה של צ'ה גווארה שהתעקש לדבר איתי על זה בהפגנה בקיץ של 2011 בתל אביב, הוא אמר לי שלמרות שהטענות שלי נכונות ושמערכת הבריאות באמת מתדרדרת, אסור להפריט, אסור להכניס שר"פ, חייבים לשנות את מערכת הרפואה הציבורית אבל בשום אופן לא להפריט. אז הוא התחיל לחפור לי על ארצות הברית וקנדה וצרפת ופינלנד. כן, ממש אכפת לי כמה טוב בפינלנד. פה לא פינלנד, פה ישראל. ואני יודעת שאם מחר בבוקר היו מבטלים או מאוד מפחיתים לי את תשלומי הביטוח הלאומי, היה לי משמעותית יותר כסף במשכורת. ושאם הייתי הולכת לבית חולים פרטי, אז גם אמא שלי הייתה מקבלת יחס טוב יותר וגם הידיד המתמחה שלי היה מקבל שכר הוגן, וקל לדבר כשאתה תל אביבי מחוצ'קן שבטח הפך לקומוניסט רק כדי לעצבן את ההורים העשירים שלו.

פברואר 2014, שנה אחרי הרפורמה.

חברה טובה שלי ילדה בת. איזו התרגשות! פעם ראשונה שאני הולכת לבית חולים מזה שנתיים, והאמת? הייתי בשוק. אחיות חייכניות, הכל חדש ומעוצב, במקום לריב עם כל העולם ואשתו הכל מתנהל בשקט ובנעימות, מערכת כריזה ומספרים אוטומטים. ולחברה שלי היה חדר לבד! היא ישנה על מיטה ביתית וחמימה וכל החדר היה מקושט בדובונים חמודים. פעם היה צריך לשלם למלונית מאות שקלים אבל עכשיו התוספת של ה-20 ש"ח בחודש בשביל להיות במסלול "רקפת" של בית החולים נותנת כלכך הרבה אפשרויות.

לא האמנתי שרפורמה שעוררה כל כך הרבה זעם והפגנות תעבוד כל כך טוב. גם הידיד הרופא שלי מספר שהשינוי לא ייאמן, פתאום יש תקנים, פתאום ביורוקרטיות מעצבנות התקצרו או נעלמו, פתאום יש ציוד חדש. ובקרוב יתחילו תוכנית עמלות שלדעתו בכלל תעיר את כל המחלקה שלו. בסופו של דבר, גם חלק מהמתנגדים לרפורמה התרצו כי עדיין המערכת הציבורית קיימת ויש בה את כל השירותים הבסיסיים, כך שאי אפשר להגיד שזאת רפורמה שפוגעת בשכבות החלשות כמו שהאנרכיסטים אוהבים לצעוק בהפגנות שלהם. פשוט עכשיו אפשר לבחור בינה לבין מסלול "רקפת" שבו רק צריך לשלם קצת יותר ולקבל הרבה יותר. לא האמנתי שנגיע לרגע הזה.

מאי 2017.

אוחחח אני מטומטמת… לא נמרחתי ולא שתיתי, כמו ילדה קטנה היו צריכים לגרור אותי לבית חולים באמצע טיול משפחתי בגלל התייבשות וכוויות… קצת מעצבן, גיליתי שאני צריכה לשלם 500 שקל על הטיפול. הוא לא נמצא במסלול שלי, "רקפת", אלא במסלול החדש שמעליו – "ברקת". כשהתלוננתי באוזני הידיד שלי על זה, הוא קצת עצבן אותי כשאמר שמי שרוצה, יכול לראות באתר האינטרנט בכל זמן נתון את השינויים של הטיפולים במסלולים השונים. כן, כאילו שלמישהו יש זמן בין העבודה למשפחה לחקור מה מגיע לו באינטרנט. בכלל הוא תפס תחת, הוא יודע שהיה לו מזל: בגלל שהוא התחיל לעבוד לפני הרפורמה, התנאים שלו הרבה יותר טובים מאלה שמתחילים עכשיו, שבדרך כלל לא מועסקים בכלל על ידי בית החולים אלא על ידי חברות חיצוניות ובלי תנאים. הוא בכלל לא עובד עכשיו במערכת הציבורית, ודי מתנשא מעל מי שכן. למערכת הבריאות הציבורית קוראים היום בשם הלא רשמי "הישיבה" כי רק חרדים מטופלים בה, כל השאר או ב"רקפת" או ב"ברקת". "ת'כלס, לדעתי צריך לקרוא לה 'המזבלה' ולא 'הישיבה'," אמר  לי הידיד הרופא שלי, "כי רק הרופאים הכי גרועים, אלה שלא מוצאים עבודה בשום מקום אחר עובדים בה, בלי תנאים ובשכר נמוך."

נובמבר 2021.

איזה עצבים. מחכה בתור במוקד הטלפוני הכוונה. רק משוגע ייסע ישר לבית החולים בלי לברר אם יש כיסוי לנושא שלגביו הוא פונה. היום יש כבר חמישה מסלולים, רקפת שזה כלום, ברקת שזה גם לא משהו, סביונים שזה המסלול שלי ואז כספית וזהב שהם כבר עולים סכומים חודשיים שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם. בזמן שאני ממתינה, אני שומעת על הנחה לקניית בגדים למי שנרשם באתר של מסלול סביונים. כשהמוקדנית עונה אני שוב מסבירה מה הבעיה, זה ממש מתסכל איך כל פעם מחדש צריך להסביר למוקדנית אחרת את כל ההתברברות שיש לי בשנה האחרונה, סוף סוף אחרי תחקיר מגוחך היא מאשרת לגשת לבית החולים בשביל בעיה שרופא משפחה רשם לי הפניה דחופה למיון לגביה.

אני מגיעה לבית חולים ומתיישבת בתור, יש שם מכונת מספרים ומערכת כריזה וסדרנית שנראית בת 17 בערך, אני מנסה להסביר לה שאני חייבת להיכנס דחוף אבל היא מבקשת ממני למלא טופס, לקחת מספר ולחכות שיקראו לי. אני מתעצבנת ומרימה את הקול, אבל היא מביטה בי באדישות, אני מוותרת בייאוש. מה באמת הטעם להסביר לה? היא נציגת שירות ולא אחות. אני חוזרת לשבת. פעם, כשהייתי מגיעה לבית החולים הזה, הייתי מצלצלת לידיד הרופא שלי ולפחות הייתי מדברת איתו קצת, היינו יושבים על איזה קפה. היום אין סיכוי לראות אותו, הוא עבר לבית חולים אחר שמטפל רק במסלולי כספית וזהב.

כשאני ממתינה לרופא, אני יושבת ושוקעת בתסכולים. איך יכול להיות שאני עדיין משלמת ביטוח לאומי? אם לא הייתי משלמת את ה-200 שקל לביטוח לאומי, הייתי יכולה להוסיף אותם ל-350 שאני משלמת בחודש לסביונים ולעבור למסלול כספית, לשבת בבית חולים נורמלי, שאתה מדבר בו עם אנשים ולא עם מכונות, ולפגוש את הידיד שלי. ות'כלס, את מי ה-200 שקל האלה מממנים? את מי כולנו נושאים על הגב שלנו? את החרדים, רק חרדים הולכים לבתי חולים ציבוריים, שמעתי שיש בתי חולים ציבוריים כאלה חוצפנים שאפילו מכריחים נשים חילוניות עניות ומסכנות ללכת עם כיסוי כדי לקבל טיפול רפואי, ואותם אנחנו צריכים לממן? נראה לי שאני אצביע לברוך ברק, הוא אמנם לא אמין כל כך אבל איזה פוליטיקאי אמין בימינו? הכל אותו חרא, אבל הוא כן התחייב להיאבק בכפייה הדתית. שירות לכל, ורפואה פרטית לכל, אם אני עובדת בשביל לשלם על רפואה, למה שלהם יהיה פטור?

דצמבר 2030.

אני אמא נוראית. הבת שלי נמצאת עכשיו בניתוח, ובמקום לחשוב אם הוא יסתיים טוב או רע, אני רק חושבת על כסף. שמעתי שזה יכול להגיע לכמה מאות-אלפי שקלים ואין לי מושג איך נעמוד בזה. הרופאים אומרים לי לא לחשוב על זה, ומנסים להסיח את דעתי. הם מאוד נחמדים. ואני באמת אומרת לי לעצמי, שהכי חשוב הבריאות ומה שיהיה יהיה. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה. הידיד הרופא שלי המליץ עלי לתוכנית הצדקה של בית החולים, כתבתי להם מכתב קורע לב, ועכשיו אני מחכה לתשובה יחד עם עוד עשרות-אלפי אנשים.

מי שמקבל את מענקי הצדקה האלה זה בעיקר עובדים זרים, עם סיפורים קשים של חיים או מוות בהם תמיד מגזימים. כזה חוסר אחריות מרגיז, הגיעו לארץ לעבוד, לעשות כסף, בלי שיוכלו להרשות לעצמם לבטח את עצמם בביטוח הפרטי, והנה אני צריכה לאבד את הבית בגלל שהם באו לפה. וכל המפגינים התל אביבים העשירים קוראים לי "רוצחת" כי אני אומרת בקול רם שזה לא לעניין לתת להם כל כך הרבה מענקי צדקה.

כן. אני לא מתביישת להגיד, זאת המדינה שלי ושל הבת שלי, ולא שלהם.

אני זוכרת שכשברוך ברק ניצח בבחירות הייתי מאושרת, ובאמת הוא ביטל את מערכת הבריאות הציבורית וזאת הייתה הקלה. אבל ברגע שהחרדים ירדו לנו מהגב, העובדים הזרים התחילו לטפס. ממש התאכזבתי מהברק הזה, התגלה כנמושה. הייתה כתבה בטלוויזיה לא מזמן על פינלנד. זה לא יאומן מה שיש להם שם. בתי חולים מהשורה הראשונה, ולא צריך לשלם שקל. אבל מה לעשות? פה זה לא פינלנד וכנראה שאף פעם גם לא יהיה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Diogenes

    "אבל ברגע שהחרדים ירדו לנו מהגב, העובדים הזרים התחילו לטפס."

    Ms. Talli Goldring is getting what she paid for and what she truly deserves because of her bigotry and racism.

    May I recommend she attend
    classes teaching LOGIC.

  2. מיכל קידר

    שנון וחכם…ובעיקר עצוב! נבואה כל כך עצובה…וכל כך מפחידה… השירותים הציבוריים רק הולכים ונעלמים, הכל מופרט לאט לאט ובמקום לראות את הבעיה האמיתית- את הפערים הכלכליים- חברתיים שהולכים וגדלים, מתמקדים בחרדים- אוכלוסיה שברובה עניה ולא משכילה והגיוס אינו הבעיה האמיתית בה, וגם מהגרי עבודה, אוכלוסיה שמנוצלת ופליטים- שלא מקבלים מקלט…אסור להגיע למצב הזה. חייבים לעצור לפני!

  3. שחר כ.

    אין לי מה להוסיף