שיעור בהיסטוריה

ברוח מסקנותיה של ועדת לוי, פרסם הבוקר הארץ רשימה תמוהה שבסיסה התעלמות מהכיבוש הישראלי. אילנה ברנשטיין קראה ותהתה שמא קיבל הכותב הוראה מהעורך לכתוב רשימה מעודדת לסוף שבוע מהביל, למען ישמחו קוראי הארץ ברגע של פציפיזם
אילנה ברנשטיין

עוד לא פסק הצחוק ממסקנות הדו"ח של השופט אדמונד לוי והנה הבוקר במוסף המפונפן של "הארץ", בכפולה המוקדשת להיסטוריה, תחת הכותרת לאן נעלמו המלחמות? מאת יובל נח הררי (מחבר הספר קיצור תולדות האנושות), נדהמת הקוראת מרשימתו שהנה – איך לכנות זאת – תמוהה, ומכל מקום חסרת כל מודעות היסטורית.

חייל בהפגנה בסוסיא, 22.06.12. למי שצריך תזכורת: האו"ם הכיר בקיומה של אוכלוסייה ערבית, כלומר בעם פלסטיני, ואף הועיד לו ארבעים וחמישה אחוזים משטחה של הארץ. צילום: RRB/ activestills.org

"מאז 1945, אף מדינה שזכתה להכרה בינלאומית לא נכבשה והועלמה מהמפה בידי אויב חיצוני". כותב הררי, "ב-1949 כבשה סין את טיבט וסיפחה אותה, אך טיבט לא היתה חברה באו"ם ומעמדה לא זכה להכרה בינלאומית." עוד ממשיך הדוקטור הנכבד ומספר לנו על כיבוש כוויית בידי עיראק שהגיע לסיומו בחלוף חצי שנה, ומרחיב על מלחמת איראן-עיראק כעל היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, אך אף מילה על הכיבוש הישראלי, אף לא כעל כיבוש של עם שאינו חבר באו"ם כדוגמת כיבוש טיבט על ידי סין.

הרי לא נחשוד בד"ר הררי שאינו בקיא בהיסטוריה. אם כן, נשאלת השאלה מדוע לא נזכרים ברשימתו הכיבוש והקולוניאליזם המתמשך בפלסטין מאז 1948. האם גם רשימתו האופטימית ("יש סיבות טובות לאופטימיות, ויש סיבות טובות עוד יותר לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור לו", כלומר לשלום) וסקירתו הקצרה על מצב המלחמות והכיבושים ברחבי העולם, מוטות אידיאולוגית כפי שקרה מן הסתם בדו"ח לוי? או שמא קיבל הוראה מהעורך לכתוב רשימה מעודדת לסוף שבוע מהביל, למען ישמחו קוראי הארץ ברגע של פציפיזם.

תוכנית החלוקה כפי שהוצעה על ידי ועדת אונסקו"פ התקבלה דווקא ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ואף זכתה לשמה הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם", המכונה כאן כ"ט בנובמבר. לפי תוכנית זו נקבע כי עם סיום המנדט הבריטי תחולק הארץ לשתי מדינות – יהודית וערבית. כידוע, התוכנית התקבלה בחיוב על ידי היהודים, אף כי היו שגילו אי-שביעות רצון, בעיקר תושבים שמקום מגוריהם נכלל בשטחים שיועדו למדינה הערבית, ואילו ההנהגה הערבית דחתה את ההצעה, אך גם כאן, בעקבות הצהרת גרומיקו באו"ם, קיבל הפלג הקומוניסטי את תוכנית החלוקה. ההיסטוריה אינה צבועה בצבעי שחור לבן כפי שהמשטר הציוני לימד אותנו לחשוב.

כך או כך, האו"ם הכיר בקיומה של אוכלוסייה ערבית, ביישות ערבית המתגוררת בפלסטין, כלומר בעם פלסטיני, ואף הועיד לו ארבעים וחמישה אחוזים משטחה של הארץ. ההמשך כמו גם ההתחלה ידועים ואין צורך לחזור עליהם ברשימה זו.

נכון, השופט לוי אינו מעלה בדעתו להתייחס לכיבוש של 1948, אלא לשטחים שנכבשו ב-1967 ובמקרה זה התמיהה גדולה שבעתיים. שכן אם ישנם עוד כאלה המכחישים את קיומו של עם פלסטיני ב-1948, הרי שהם אינם מכחישים את קיומו כיום. העם הפלסטיני עשה כברת דרך בגיבוש ובעיצוב ההיסטוריה שלו, זו שבעל פה וזו הכתובה, והכיבושים של 1967 רק המריצו את כינון ההיסטוריה הפלסטינית.

אפשר להגיד שאין ולא היה כיבוש, אפשר גם לכתוב רשימה במוסף סוף השבוע על קץ המלחמות ולהשמיט את הכיבוש הישראלי מן הרשימה. אך אולי כדאי לרגע לחשוב מחוץ לקופסה, ולחשוד בשניים – לוי מצדו והררי מצדו – המקדמים בדבריהם מדינה דו-לאומית. מדינה שבה מכריזים – פּוּס משחק – וכל אחד נשאר במקומו. כולם שווים בפני החוק, מתנחלים ופלסטינים, יהודים וערבים. באופן זה ניתן להחיל חוק אחד על כולם, כאן ושם, זכויות וחובות, בין אם הוא החוק הישראלי ובין אם הוא חוק משותף לשתי הרשויות, או לצורך העניין לשני העמים.

שכן אחרת, מה הועילו חכמים בתקנתם? האם חושב השופט אדמונד לוי באמת ובתמים כי ניתן להחיל את החוק הישראלי על המתנחלים, ולהמשיך לקיים את המנהל האזרחי בלי שתפרוץ כאן מלחמת עולם?

אודה לתגובתך, ד"ר יובל נח הררי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולני1

    אם כך, אז מה זה?

    "כולם שווים בפני החוק, מתנחלים ופלסטינים, יהודים וערבים. באופן זה ניתן להחיל חוק אחד על כולם, כאן ושם, זכויות וחובות, בין אם הוא החוק הישראלי ובין אם הוא חוק משותף לשתי הרשויות, או לצורך העניין לשני העמים."

    האו"ם הכיר באוכלוסיה הערבית, גם מדינת היהודים הכירה באוכלוסיה הערבית, אפילו באוכלוסיה הפלסטינית,
    נחתמו הסכמים, בוצעו נסיגות, אפילו ניתן נשק.
    רק מה? אין הכרה (עדיין…) באוכלוסיה היהודית. במקום זאת, רוצים זכות שיבה מלאה שפירושה מדינה פלסטינית נקייה מיהודים.

  2. עמית

    הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סכסוך מהסוג שמתקיימים ברחבי המזרח התיכון ואפריקה. השלטונות הקולניאלים לא קבעו גבולות התואמים למציאות ולא הכירו בזכות של קבוצות אתניות מסוימות לעצמאות, ויצרו בלגאן, וזה השאיר את המזרח התיכון ואפריקה עמוק בתוך סיכסוכים אתנים עד היום. בעבר לסכסוך הישראלי פלסטיני היה יותר ייחוד בגלל המעורבות של מדינות ערב האחרות בתוכו, כיום הסכסוך הזה דומה מאוד למאבקים שמנהלים הכורדים והסהרוואים (תושבי הסהרה)עבור עצמאות.

    הכותב של המאמר בהארץ לא התייחס כלל לסכסוכים מהסוג הזה, ולכן לא התייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא כן התייחס לעומת זאת לאפשרות ש"תפרוץ מלחמה בין ישראל לסוריה או ישראל לאיראן", כי זה קשור למה שהוא דיבר עליו; מלחמה בין מדינתית. או לכל הפחות מלחמה בין מדינה לבין ישות-שהייתה-אמורה-להיות-מדינתית. הוא לא דיבר על סכסוכים בין קבוצות אתניות.

  3. המבהיר

    זו בדיוק טענתו של ד"ר הררי. מה שנשאר אלו סכסוכים מקומיים, לרוב לא בין מדינות (והרשות הפלס' אינה מדינה, עדיין). לכן סוגיית הכיבוש היא יותר מורכבת, מבחינת פתרון, מאשר אם היתה זו מלחמה בין שתי מדינות, שהיתה מוכרעת בשדה קרב כזה או אחר. פה מתבטא במיוחד סוג המאבקים העכשווי – מעורבב בין צבאי לאזרחי, בין מדינות וגופים שאינם מדינתיים ובעיקר לא מוכרע לאורך זמן.

  4. אלון

    הררי כתב מאמר די כללי על מלחמות בעולם כולו שהן דבר שסה"כ בהחלט הולך ונעלם.
    בין היתר אם קראת בתשומת לב הוא מסביר את הסיבות של העולם העתיק לצאת למלחמות ולמה הן לא רלונטיות היום.
    הוא נתן רמיזה קטנה למזרח התיכון שציטט אבל המזרח התיכון אינו הנושא של המאמר.
    ובנוסף, גם כל הסיכסוך בין ישראל למדינות ערב הוא מינורי בקנה מידה עולמי ולכן לא גורע מן המסקנה הכללית עולמית המובאת במאמר.

    וכאן נשאלה השאלה מה רע במאמר על היסטוריה בעיתון סוף השבוע שלא עוסק בכיבוש?
    (לא חסר בהארץ איזכורים של הכיבוש, תודה לאל…).

  5. רונן

    יכול להיות שדו'ח לוי הוא פוליטי, דו'ח ששון לא פוליטי?
    'ניתוח' הכתבה לא פוליטי?

  6. נתן.

    אמנם הטריק של השתקפות במשקפי שמש הוא לא חדש אבל עדיין מדובר בצילום מרשים.

  7. סמולן

    הררי עוסק – בגלוי לגמרי, כדאי לומר – בהתעלמות מקיפה מההקשר המקומי שלו. בשבילו ההקשר המקומי הזה הוא לא יותר אמשר אנקדוטלי. הוא לא חשוב במיוחד, לא קטלני במיוחד, ודי משעמם. קשה לומר שהררי צודק – הספר שלו מתעלם מדתות מונותיאיסטיות בצורה די קיצונית, כנראה בגלל ההקשר המקומי הזה, שפתאום לא יכול להיות זניח – אבל ככה הוא כותב. הוא לא ישראלי, אלא יועץ בכיר למטה הקיסרי בוושינגטון.

    לשאלתך, נראה שלוי והררי חושבים שאפשר בקלות להמשיך להחיל את החוק הישראלי עם המתנחלים, וגם להמשיך לקיים את המנהל האזרחי, וגם לא תפרוץ כאן מלחמת עולם. לכל היותר תהיה שוב מרידה מצומצמת בהיקפיה, שמעט ברוטאליות ועקשנות ישראלית תוכל לרסק באופן יעיל. כמו שהיה עד כה, במשך 64 שנות הג'נוסייד הערבי הכושל. נכון, זה איום קשה על השמאל. תתמודדו.

  8. שחר כ.

    ולמה זה איום על הסמול?

  9. סמולן

    אני איכשהו מתקשה לראות קשר בין היהודים בגיטו ורשה ובין הפלסטינים. אולי אתה מתכוון להקביל בין מרד גיטו ורשה ובין, אה, פעולות מאבק הירואיות מסויימות שבוצעו על ידי פלסטינים במהלך תשעים השנה בין אבו כביר (1921) ואיתמר (2011) ? אני משער שהפלסטינים מקבילים אצלך ליהודים. מי בתפקיד הנאצים, בהגיון שלך ? אהה.

    כאן הטעות השניה שלך. הפלסטינים היו בעלי ברית של הנאצים. הציונים, שחר כפרה, דווקא נלחמו בנאצים. אומרים שהיו ציונים גם בגיטו ורשה. מה אתה יודע – האם לא מזל שהנאצים הרגו את מי שהרגו מביניהם, והאם לא בעסה שהם לא הרגו את מי שלא הרגו ? ומה התשובות הצפויות שלך אומרות עליך ?

    (אנא חסוך ממני סיפורים על מרק אדלמן)

  10. רמי

    בנגוריון שלח את גולדה לעבדאללה לסכם את חלוקת השטח שהוקצה לפלסטינים בין המדינה היהודית העתידית ובין מלכת עבר הירדן. לא ברור מה ואם סוכם אבל הצבאות בשטח פעלו בהתאם. כך למשל הם נמנעו מלהגן על רמלוד. בנגוריון תיכנן את הנכבה לרבות ובעיקר הטיהור האתני. אכן הפלסטינים נקלעו לפינה בהביעם התנגדות מוחלטת לחלוקה (לדעתי לא היתה להם אופציה אחרת) ואילו בנגוריון הצליח לשווק את הבדיה של אנחנו הסכמנו אבל זה לא תפקיד של אנשי שמאל לשרת את הזיוף הגדול ומוטב נאמר את האמת גם כאשר הרוב הגדול כבר מכור לשקר: הנהגת הישוב היהודי בפלסטינה א"י רק עשתה קולות של הסכמה אבל בשטח פעלה לבטל את המדינה הערבית, לטרוף חלקים ניכרים ממנה ולשלוח מכסימום ערבים בררה.

    1. דניאל

      נשמע לי כמו כל הקונספירציות האנטישמיות: הכחשת שואה, דם במצות, שליטה עולמית וכו

  11. שחר כ.

    רק מורה בתיכון