המלים הגרנדיוזיות של כחלון

הממשלה הכריזה על הקצאת 100 מיליון שקל לבעיית חוסר הביטחון התזונתי, אבל תקצוב עמותות לחלוקת מזון הוא רק אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הנדבנות שהקפיטליזם מאדיר על חשבון ה"פרזיטים". ככה זה: ביד אחת נותנים צדקה, בשנייה מעמיקים את אי הצדק
נעמה לוין

ביום שני ה-9 ביולי, קיבלתי סמס מסבא שלי: "מזל טוב, הממשלה החליטה להקצות מאה מיליון שקל למאבק ברעב". לאחר כמה דקות של בירורים, הבנתי שהמזל טוב העיקרי מגיע לסבא שלי – שבגיל 80 למד לשלוח סמס. יש שיגידו כי יש לי נטייה להסתכל על חצי הכוס הריקה, במקום להבין כי מדובר ב"הישג חסר תקדים" כאשר לראשונה בישראל החליטה הממשלה לקחת אחריות על בעיית חוסר הביטחון התזונתי ולהקצות 100 מיליון שקל, החל משנת 2013, להתמודדות איתה.

אך לצערי, אין מדובר בלקיחת אחריות אמיתית ובמחויבות המדינה לאוכלוסיות המוחלשות תוך שמירה על כבודם של הנזקקים והבנת צרכיהם, כפי שהצהירו ראש הממשלה נתניהו ושר הרווחה כחלון. להיפך, מדובר במחויבות לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית המובילה את המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, והמובילה לגידול והעמקה של מימדי העוני והפערים החברתיים, לצד התפתחותן והחרפתן של בעיות חברתיות חדשות, כגון חוסר ביטחון תזונתי.

אמנם, השר כחלון עומד בהבטחתו מחודש מאי, עת פרסם המוסד לביטוח לאומי ממצאים עיקריים מסקר ראשון שערך בנושא הביטחון התזונתי בישראל. ממצאים קשים, לפיהם 10.6% מהישראלים חיים בחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב, ו-8.3% נוספים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי בדרגה פחותה יותר. השר כחלון אמר כבר אז: "אדרוש מהאוצר להקצות בבסיס התקציב לשנת 2013 מאה מיליון שקל, על מנת שנצליח למגר את התופעה הקשה".

אולם הפניית התקציב ככל הנראה לעמותות שעוסקות בחלוקת מזון ולרכישת תלושי מזון, אינה דרך למיגור הבעיה מהשורש, אלא אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הצדקה והנדבנות שמאדירה השיטה הקפיטליסטית. שיטה אשר מנסה למכור לנו חדשות לבקרים כי עני הוא בדרך כלל "פרזיט" שלא מתאמץ לקחת את גורלו בידו. גישה המתעלמת, בין היתר, מהעובדה שכחצי מהעניים הינם אנשים עובדים המועסקים בתנאי העסקה פוגעניים; שיטה המנסה כביכול לקדם ערכים של ערבות הדדית באמצעות מיסוד מתן תרומות וחסדים, כאילו מדובר במצב חירום ולא בבעיה חברתית קשה שהשתרשה בחברה הישראלית. משר בעל דימוי חברתי כמו כחלון, היה ניתן לצפות לתוכנית לטיפול בשורשי הבעיה – כלומר מדיניות כלכלית-חברתית שתוביל לצמצומה ומיגורה.

הפגנת זעם בירושלים – כולנו משה סילמן, 15.07.12. צילום: Boaz Tzur, cc-by-nc-sa

בכדי להסיח את הדעת מאי-מוסריותה של השיטה, מדגיש כחלון כי ייקבע קוד אתי לחלוקת מזון. קוד שאמור לשמור על כבודו של הנזקק ולהבין את צרכיו. אך צעד זה אינו שומר על כבוד, להפך, הוא מבטא גישה פופוליסטית וחסרת רגישות אמיתית לצרכי הנזקקים. הוא מתעלם מהעובדה שכל קבלה בחסד ותלות באחר מהותן פגיעה בכבוד האדם. שמירה על כבוד האדם היא מתן אפשרות להתפרנס בכבוד או לקבל קצבה הולמת שתאפשר למשפחה לנהל את משק הבית, כולל קניית מזון נדרש.

אין פלא שהחלטה זו באה דווקא עכשיו. השר כחלון "חוגג" כשנה וחצי בתפקיד (חצי) שר הרווחה והשירותים החברתיים. רק לפני כשבועיים העבירו רבים מהמעורבים בתחומי הרווחה ביקורת על השר כי לא השאיר במשרד את חותמו, ודיווחו על תחושה של קיפאון בשנה וחצי האחרונות. והרי התשובה: כחלון מיהר להכריז על הפניית כספים לטיפול בבעיית חוסר הביטחון התזונתי. מהלך שבחינה מעמיקה שלו מעידה על המשך הפרטת המשרד והשירותים החברתיים, לצד העדר יכולת אמיתית לצמצם ולו בפסיק את בעיית חוסר הביטחון התזונתי שהביאה עימה השיטה הכלכלית "המהוללת". העיקר שלא ניתן להאשים עוד את כחלון בקיפאון והעדר חותם.

אין מה להתפלא ממהלכים אלו. השר כחלון הוא רק כלי משחק בממשלה הקפיטליסטית והאנטי-חברתית של נתניהו, ואינו יכול לצאת באמת כנגד השיטה. כך, יותר קל לו להאשים את עמותות המזון שאינן עושות את מלאכתן נאמנה, ולגרוף את אהדת הציבור באמצעות מילים גרנדיוזיות אך חסרות ביסוס מעשי, כמו "כבוד האדם", "צדק והגינות" "ומחויבות המדינה למנוע מחסור", לצד הצהרות על הקצאת כספים שבקרוב, אגב, יוחזרו ובגדול לקופת המדינה. כן, אם לא די בכך, בינתיים מן העבר השני, התחזיות אומרות כי כחלון לא יוכל להתנגד כעת, לפחות לא באופן אקטיבי, לכוונת הממשלה להעלות את המע"מ ב-1%. מהלך רגרסיבי זה, לא רק שצפוי להכניס חזרה לקופת המדינה הרבה יותר מתוספת של 100 מיליון שקלים לביטחון התזונתי, אלא שיפגע בראש ובראשונה בבעלי ההכנסות הנמוכות, ביניהם הסובלים העיקריים מחוסר ביטחון תזונתי. כל זאת כשבד ובד דואג שטייניץ שמס החברות לא יעלה, מס יסף לא יוטל והקלות מס מפליגות יינתנו לחברות כלואות.

דימוי: עמוד הפייסבוק "לא נסתום את הפה"

ושוב, מילים גרנדיוזיות – כמו צדק, הגינות, כבוד האדם – הופכות ריקות מתוכן באופן ציני ובוטה. ביד אחת נותנים צדקה, וביד שנייה מרחיבים את אי הצדק. השימוש במושג "אחריות המדינה" מוכיח שוב כי מדובר באחריות לשיטה הקפיטליסטית, לבעלי ההון, להרחבת הפערים ואי-השוויון, לרמיסת זכויות יסוד.

בעיית חוסר הביטחון התזונתי הינה רק מקרה בוחן אחד, שמשקף את כישלונה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, הדוגלת בשוק חופשי, הפרטה וצמצום אחריות המדינה לתושביה. המאבק להחזרת הצדק החברתי לישראל ובתוך כך הביטחון התזונתי וזכויות בסיסיות נוספות, חייב להיות מאבק פוליטי המבוסס על ההבנה כי אין ברירה אלא להציב אלטרנטיבה לחסידי השיטה הכלכלית הכושלת, אשר הישארותם בשלטון לא תביא מזור לזוועות העוני, הניצול, האפליה, הגזל, ועוד, אלא רק תאדירם.

הכותבת היא עובדת סוציאלית, המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בןגוריון והמוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פוניו דב

    אני בטח ארגיז אחדים שיושבים נוח בחק המערכת.
    באשר לשיטת העברת כספים לנזקקים באמצעות העמותות, ממליץ להקיש "שכר מנכ"לי העמותות" ולהווכח עד כמה מסקנים אלה שנבחרו להעביר כספי תרומות לתעודתם.אבל
    לממשלה יש מורים טובים במס שפתיים. עמותת "רוח טובה" שהוקמה ומנוהלת על ידי שרי אריסון( בעלת בנק הפועלים), מארגנת בקרב הציבור מדי שנה "יום מעשיים טובים".
    הייתי שואל האם ביום זה בנק הפועלים מבצע עיסקאות
    בלי עמלה. שיא הציניות.
    עוד דוגמה מאלפת לנדיבות העשירים. כי"ל פרסמה ב2010 שהיא תרמה לקהילה 20 מיליון שקל.היא נמנעה לציין כמה היא הרוויחה באותה שנה על חשבון אוצרות הטבע ששייכות לכולנו.אני משער שהתרומה פחות מפרומיל מהרווח הנקי

  2. רמי

    לא קראתי המאמר כי נדבקתי לצילום. זה לא צילום השנה אלא צילום העשור. האשה הזו עם המבט העז והפה החשוק והשלט המזהיר (תבחרו לכם את המשמעות העדיפה כי שתיהן נכונות) שנכתב בכתב ידה, הכל מביע בטחון ותקווה, תקווה לימים של כבוד ובטחון כלכלי שעדיין מפעמת בלב כל ישראלי (ללא הבדל דת). אנא השאירו הצילום בדף הבית לתמיד!