סדר היום של ממשיכי ברלוסקוני

מסע הטיהורים המתמשך ברשות השידור, הכולל את הנחיית מנכ"ל הרדיו להצמיד לקרן נויבך את מנחם בן, ותזכיר החוק שיציג מחר שר התקשורת בעניין הרשות לשידורים מסחריים, הם מהלכים מתוכננים היטב להשתלטות של ראש הממשלה על שוק התקשורת הישראלי
יוסי דהאן

תהליך ה"ברלוסקוניזציה", יש שיאמרו "פוטיניזציה" של התקשורת הישראלית, פועל במלוא עוצמתו. בעוד שמטרת הונו של איל הקזינו המיליארדר היהודי מלאס וגאס, שלדון אדלסון – המזרים מאות-מיליוני שקלים למימון ביטאונו החינמוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ישראל היום" – היא להשיג שליטה בשוק התקשורת הכתובה, מחר תועלה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק לאיחוד הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין לגוף רגולטורי מאוחד. מדובר בהצעת חוק שנועדה להבטיח לממשלה שליטה גם על חברת החדשות של הערוץ השני, ואישורה בכנסת תבטיח למעשה שליטה של הממשלה גם על שוק התקשורת האלקטרונית הפרטית, שיחד עם השליטה הממשלתית בשידור הציבורי תשלים תהליך של שינוי דרמטי עמוק בעיתונות ובתרבות הדמוקרטית הישראלית.

על פי תזכיר החוק החדש שיציג שר התקשורת משה כחלון בפני ועדת השרים, תוקם רשות לשידורים מסחריים בטלוויזיה וברדיו, שבמסגרתה תפעל המועצה לשידורים מסחריים בטלוויזיה. עד כאן המהלך נראה סביר, יעיל ומוצדק, איחוד של שני גופים רגולטוריים לגוף אחד. במדינה דמוקרטית ההיגיון מחייב שהמועצה הזו תהיה עצמאות ובלתי תלויה, ומורכבת מאנשים שייבחרו על סמך הכישורים והניסיון הרלבנטיים הדרושים למלא תפקיד כזה. אולם לא זה יהיה המצב אם תזכיר החוק החדש יאומץ. על פי התזכיר, הרשות תוקם כרשות פנים ממשלתית, ועל פי סעיף 3 בחלק ג' "המועצה תמונה ע"י הממשלה, כמועצה ציבורית, המורכבת מעשרה נציגי ציבור ובראשה יושב ראש אשר יהיה עובד מדינה". ועדת איתור תבחר את רשימת חברי המועצה, אולם בראש ועדת האיתור יעמוד אדם שימונה על ידי שר התקשורת לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה. את חברי המועצה יבחר שר התקשורת מתוך רשימת מועמדים שתציג בפניו ועדת האיתור.

וכך, בעוד השר כחלון נלחם בצדק בקרטל התאגידי בשוק התקשורת הסלולרי, הוא מקדם שליטה מונופוליסטית ממשלתית בתחום התקשורת האלקטרונית, שליטה שנזקיה הדמוקרטיים והתרבותיים גדולים יותר מתועלת מהלכיו בשוק הסלולרי.

על מנת לעמוד על נזקיה של הצעה זו לשידור המסחרי ובעיקר לחברת החדשות (שגם עתה אינה נהנית מהעצמאות הדרושה מכלי תקשורת בלתי תלוי בחברה דמוקרטית), כדאי להציץ על המתרחש בשידור הציבורי שהשליטה הממשלתית בו מעוגנת בחוק רשות השידור משנת 1965. גוף שנציגיו ממונים על ידי הממשלה.

קחו למשל את הרכב הוועד המנהל הנוכחי של רשות השידור. אמיר גילת, יושב ראש ועד המנהל של הרשות, שימש בעבר כיועץ תקשורת לבנימין נתניהו. המשנה ליו"ר הוועד המנהל, אסתי אפלבוים, היתה מנהלת מטה ההסברה של נתניהו בשנות ה-90 וחברה בצוות 100 הימים של נתניהו עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. לצדם מכהנים בוועד המנהל יעקב בורובסקי, מי שהיה בעבר מועמד מטעם נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות, ויואב הורביץ, בעבר ראש מטה הבחירות של נתניהו בליכוד. וכך שלושה מתוך שבעת חברי הוועד המנהל הם אנשים שעבדו עבור נתניהו והרביעי היה מועמד מטעמו. בעניין זה אני יכול להעיד מניסיוני כחבר מליאת רשות השידור: בתקופת כהונתי המליאה היתה מורכבת בעיקר מאנשים שכישוריהם המרכזיים היו זיקה למפלגת השלטון, ועמדותיהם והצבעותיהם היו משוללות שיקולים עניינים והתבססו על נאמנות פוליטית. חלקם אנשים משוללי כל רקע בתחום התקשורת שהצבעתם הונחתה על ידי הוראות שקיבלו מראש משולחיהם. סביר להניח שכך גם תיראה מועצת הרשות לשידורים מסחריים – מועצה של נציגים בלתי עצמאיים החבים חוב לפטרוניהם הפוליטיים שמינו אותם לתפקיד.

כמו יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור בזמן כהונתי במליאת רשות השידור, אופורטוניסט מקיאבליסטי שרוחו שורה עדיין במסדרונות רשות השידור כיום (שבימים אלו של פיטורים המוניים ברשות השידור, זכתה בתו באופן מפתיע במשרה בקול ישראל), כך גם המנכ"ל הנוכחי, יוני בן מנחם, ומנהל הרדיו, מיקי מירו, ממלאים אחר רצון שולחיהם במשרד ראש הממשלה. התנאי ההכרחי לבחירתם הוא דחיקה לשוליים, דיכוי והשתקה של קולות ביקורתיים המופנים לכיוון ראש הממשלה ושריו.

נתניהו יכול להיות מרוצה כאשר הוא מסתכל על עבודת שליחיו. ייתכן שהוא אפילו מופתע מעוצמת דבקותם במשימה ויעילותם. לדוגמה מירו, שדר ותיק שבמשך שנים ארוכות שידר תוכניות על המתרחש בתחום החברתי-כלכלי, תוכניות שבהן הביטויים "חברה אזרחית", "קהילה", "העצמה", "סולידריות", "מדינת רווחה" וביטויים נוספים מהז'רגון החברתי-דמוקרטי לא משו מפיו. אולם האופוזיציונר החברתי הוותיק הזה הורה זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד לצמצם את סיקור ההפגנות של תנועת המחאה. תנועה שלכאורה הייתה אמורה להיות התגלמות מאוויי הלהג שלו במשך עשרות שנים.

מירו, מי שבמשך שנים הביע את דעותיו מעל גלי האתר במשדרי אקטואליה, החליט לאחר מינויו למנהל הרדיו שמגישי תכניות אקטואליה, דוגמת ירון דקל, אריה גולן וקרן נויבך, לא יורשו להביע את עמדותיהם. פרויקט מרכזי בהפגנת הנאמנות של מירו לשולחיו, הוא השתקת קולה של השדרית קרן נויבך ברדיו, זאת לאחר שהודחה על ידי מנהלי הרשות מהגשת תכנית הטלוויזיה "מבט שני" בטיעון המיזוגני, המלמד על אופיים ושיקוליהם של אנשים אלו, שהיא "אינה עוברת מסך" (כנראה בניגוד לאישיותו הטלגנית הכובשת של מנכ"ל רשות השידור בן מנחם שהנחה במשך שנים תוכניות אקטואליה בערבית).

נויבך מנחה את התוכנית "סדר יום" המשודרת בשעות הבוקר ברשת ב', תוכנית בעלת הרייטינג הגבוה ביותר בשעות בהן היא משודרת. "סדר יום" היא תכנית רדיו קצבית ומעניינת המתמקדת בעיקר בנושאי חברה וכלכלה, שבה מגישת התוכנית עושה מה שעיתונות דמוקרטית ראויה צריכה לעשות: להעלות לדיון ביקורתי, מעניין ואינטלגנטי נושאים חשובים. נושאים שחלקם אינם זוכים לתשומת לבם של אמצעי התקשורת האחרים. ייחוד מרכזי של התוכנית של נויבך הוא השמעת קולם של ציבורים רחבים שאינם אורחים קבועים במסדרונות השלטון והכוח, קולות של קבוצות שאנחנו ממעטים לשמוע. אגב, אלה אותן קבוצות חברתיות שמירו התלונן במשך שנים בתוכניתו "שעת חברה", לפני שמונה למנהל הרדיו, על השתקת קולותיהם.

"סדר יום" היא תוכנית האהודה על ידי מאזינים רבים – אולם חלק מאלה שאינם אוהבים לשמוע את הקולות המושמעים בה יושבים במשרדי הממשלה, וזהו טעם מספיק עבור מירו לחסלה. ואם לא לחסל אז לחבל בה. הניסיונות הללו כוללים את הניסיון לפטר את עורכת התוכנית מירי הושמנד-מיטרני, ועתה להצמיד לנויבך מנחה אורח על מנת "לאזן" את התכנים. המנחה שנבחר הוא מנחם בן, איש שבעברו כתב כמה דברי טעם על שירה, אולם עם השנים הפך לליצן הומופוב. פליט ריאליטי, שכפי כותב יפה על העניין יובל דרור ב"עין השביעית", שבורותו וחשכת דעותיו גרמה לכלי תקשורת אחרים להיפטר ממנו. בהודעה שפרסמה רשות השידור נאמר: "מדובר בהחלטה מקצועית של מנהל הרדיו מיקי מירו, שמטרתה להפוך את השידורים מגוונים ומעניינים יותר על מנת להגביר את ההאזנה לתכניות הבוקר".

לנוכח הצעד האחרון הזה של עושה דברים, נדמה לי שאפילו במשרד ראש הממשלה זעים מספר אנשים בחוסר נחת בכסאותיהם, עצבניים משהו מהיצר המופרז שלו לרצותם. הם לא ציפו למהלך כל כך  שקוף וטיפשי. מירו צריך ללמוד שיש דרכים אלגנטיות יותר להשתיק עיתונות דמוקרטית עצמאית וביקורתית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נתן

    העובדה שהומופוב מוצהר ינחה תוכנית אקטואליה ברשות השידור משולה לכך שאנטישמי מוצהר יגיש תוכנית אקטואליה ברדיו הצרפתי.
    מכיון שהדבר היחידי שיכול להשפיע על ממשלת נתניהו(אני מתכון לביבי שרה ו20 הדוברים ויועצי התקשורת שלהם) הוא דעת הקהל בעולם , ראוי להפיץ את המידע הזה.

  2. עמי סגל

    אתמול סיפרו לי מקשיבי רדיו שהם הזדעזעו ממהדורות החדשות שבמשך דקות ארוכות השדרים נאמו סיפורים על איראן חיזבאללה ושאר פטפוטי ביצים מלשכת הדובר הממשלתי. דברים שאין בינם ובין חדשות דבר. הכל דברי תעמולת הבל שכל מטרתה להחזיק ציבור אוויל בפחד ובורות כדי שהליצן מצפון לג'אסר א זרקה ולהקתו ימשיכו למלוך על הביצה הים תיכונית.

  3. גילה

    אם מה שיש לרשות השידור זה להציע את מנחם בן, האדם שליהג ללא סוף באח הגדול כולל העובדה שהשתתף בתכנית זו, שלל אמירותיו הנתונות במחלוקת וכן דמותו שאין בה שיעור קומה, עוררות כבוד או רצון להדמות לו. כל כולו מעין דמות שנוח לגחך אותה או לשים אותה כייצוג של קוריוז לוזרי. הצגתו ליד קרן נויבך היא חיזוק ההבנה מיהי קרן ומה היא מייצגת ומיהו מנחם בן ומה הוא מייצג. לטעמי הוא ונתן אשל יכולים לצאת למסע הופעות, טל פרידמן צריך לחפש קריירה אחרת לנוכח הצמד הזה שעולה על כל חיקוי גאוני שלו.

  4. עמירם ברוטמן

    שקיפות
    אחד מתפקידיה של העיתונאות היא לחשוף בפני הציבור את התהליכים שמביאים לתוצאה שמשפיעה על חייו. תהליך החשיפה כולל את המניעים שמאחורי המעשים שבדרך כלל מוסתרים ע"י ענן עבה של נתונים מוטעים והסברים שנשמעים היטב, אך לא קשורים למציאות. אינפורמציה היא שם המשחק. מי שנותנת בתקשורת את האינפורמציה שחושפת את המבנה החברתי של פסיפס החיים בישראל היא קרן נויבך, שמצליחה בתוכניתה 'סדר יום' גם להראות את התמונה הכוללת וגם את הפיקסלים המרכיבים אותה. אז מה הפלא שהממונים עליה שקיבלו את מעמדם מנתניהו וחבורתו, מחזירים לאלה שנתנו להם את השמנת ומנסים להשתיק אותה. עכשיו צירפו לתכניתה את מנחם בן מסיבות ברורות. כשקוראים את רמת הטיעונים של מנהל הרדיו מיקי מירו למהלך: 'מדובר במטרה להפוך את השידורים למעניינים יותר', מתביישים עבורו, מוסרית ואינטלקטואלית.

    פורסם במוניטין- חפוז 20.7.12
    http://www.monitin.org.il

  5. אורן

    אין ספק שנתניהו רואה בברלוסקוני מודל ראוי לחיקוי. זה כנראה הלקח שהוא מיישם מכהונתו הראשונה כראש ממשלה, שדמתה יותר לפוביה שאפיינה את ריצ'רד ניקסון. בינימין ברלוסקוני, כמקבילו באיטליה, מנסה כעת להשיג שליטה ישירה ועקיפה הן בכלי התקשורת הציבוריים והן במסחריים. האם האינטרנט תיוותר לבדה זירת תקשורת חופשית ?!

  6. אריה הרשקוביץ

    האמנם יש מי שיתכנן "מהלכים" בממשלת ישראל או רשות השידור. תמימות קדושה