• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

הדיור הזה הוא לא בשבילך

חולדאי יכול לחזק את הקהילה הוותיקה בשכונת שפירא כדי למנוע נטישה המונית כמו זו שהתרחשה בנווה שאנן לפני 20 שנה, אך תוכניות הפרויקט לדיור בר-השגה מוכיחות שאינו מתכוון לעשות זאת. ליהי עמרם על פגישה מנפצת אשליות עם מי שהאמת המרה לא מטרידה אותו
ליהי עמרם

כמה התרגלנו לשמוע פוליטיקאים שמשקרים לנו, שעובדים עלינו בעיניים, שיורקים לנו בפרצוף ואומרים שזה גשם – כל-כך התרגלנו, שזה מזעזע אותנו לשמוע פוליטיקאי שאומר את האמת, פוליטיקאי שיורק לנו בפרצוף ומודה בזה.

רון חולדאי בשד' רוטשילד. צילום: אורן זיו / activestills.org

זה בדיוק מה שהרגשתי לפני כחודש, כאשר כבוד ראש עיריית ת"א-יפו, מר רון חולדאי בכבודו ובעצמו, ניפץ בנונשלנטיות את השקר שהוא עצמו מוכר לנו אודות פרויקט של "דיור בר-השגה" שהעירייה מתכוונת לבנות כאן אצלנו, בשכונה שבה נולדתי ובה חייתי כל חיי, שכונת שפירא. פרויקט המייעד את המגורים במתחם לאנשים שמרוויחים עד 14,400 שקל בחודש – הרבה מעל הממוצע בשכונה והרבה מעל השכר החציוני במדינת ישראל.

אבל לפני שנגיע לראש העיר, כמה מילים על השכונה שלי. בתור דור שלישי לתושבי שכונת שפירא, אני יודעת טוב מאוד שגם אם יש לנו הרבה בעיות, יש לנו נכס אחד שאין לאף אזור בצפון ובמרכז העיר: יש לנו קהילה חזקה ותומכת. ועדיין, כל-כך הרבה אנשים מסתובבים פה וחיים בתחושה ש"אם אני נשאר פה אני לא אצליח, אי אפשר לצאת משהו ממקום כזה, מתי אני אעזוב את השכונה הזאת, אילו רק הייתי יכול לגדול בשכונה אחרת".

שלא תבינו לא נכון, אלה לא האנשים בשכונה שנותנים להרגיש ככה, לא השכנים שכולם מכירים אחד את השני, לא המכולת שעדיין אפשר לרשום בה, לא חנויות הירקות ועשרות המספרות שיושבים צמודים אלו לאלו גורמים לך להרגיש ככה; אלה הרשויות שמעבירות לך את המסר הזה. בית הספר הגדול בצפון העיר שאתה הולך ללמוד בו כי אין מה לעשות אין תיכון עיוני בדרום העיר, האנשים שחיים מצפון לדרך בגין ומסתכלים עלייך כאל "נטל" על המערכת. אלה הרשויות שמרכזות ומצופפות דווקא כאן (במעשה ובמחדל), במשך למעלה מ-20 שנה, קבוצות של רומנים, תאילנדים, פיליפינים, ניגרים, משת"פים פלסטינים וכל מי שבמקום אחר לא ישכירו לו דירה. ואם עד היום הצלחנו לחיות בשלום עם כולם, בשנים האחרונות הגיעו המהגרים הסודנים והאריתראים – שהמדינה מעלה על אוטובוסים ושולחת ישירות אל התחנה המרכזית – וערערו לחלוטין את כל האיזון העדין שהיה פה. נמאס לי לשמוע שאצלי בשכונה זה בסדר, כי גם ככה יש פה שכבה של אוכלוסייה חלשה ואפשר לשלב אותם "נהדר" ביחד.

אני יודעת, אלו דברים קשים. חשוב לי להגיד שאני לא מאשימה את הפליטים, מי כמוני שגרה איתם באותה שכונה מודעת לרמת המחייה שלהם כאן, לצורה שבה השלטון מאפשר להם לחיות ומפקיר אותם בדיוק כמו שהוא מפקיר אותנו כבר כמה עשרות שנים. הם לא אשמים.

לפני כחודש וחצי, כאשר השכונה כולה סערה ורגשה בעקבות שרשרת אירועים אלימים, החלטתי להצטרף אל ועד הפעילים של השכונה, הרגשתי שזהו, אני לא מוכנה לשבת יותר ולשתוק בזמן שכל כך הרבה אנשים חיים כאן בתחושה של יאוש. נמאס לי ללכת עם גז מדמיע בתיק ולהסתכל אחורה 200 פעמים, אני רוצה ללכת ברחוב בלי שאף קבוצה של גברים יורידו את המכנסיים שלהם מול הפנים שלי, ונמאס לי בגיל 21 להסתמך על ההורים שלי שיבואו לקחת אותי מתחנת האוטובוס כי כבר חושך ואין מספיק ת-א-ו-ר-ה בשכונה כדי שאוכל להסתובב בה לבד. ויותר מהכל נמאס לי שבסופו של דבר מקטלגים אותי כגזענית מפונקת ואנטי זכויות אדם, שחושבת רק על עצמה וטוענת שלקחו לה גנבו לה ושתו לה. אז הצטרפתי לוועד הפעילים בתקווה שאצליח להראות לכולם כי השכונה הזאת, האנשים שגרים כאן והקהילתיות שאין בשום מקום אחר, הם הדברים הכי מדהימים בעולם. לא הייתי רוצה לגדול בשכונה אחרת ובטח שאני לא ארצה לעזוב – אבל האם עיריית תל אביב-יפו מעוניינת בכלל שאני אשאר פה?

וכך הגעתי לפני כשבועיים, ביחד עם נציגים נוספים של ועד פעילי שכונת שפירא, לסיור עם כבוד ראש העיר, שהואיל להגיע עד אלינו לדרום לאחר חודש וחצי שבהם השכונה בכותרות הראשיות, חודש וחצי שבמהלכם פעילי השכונה רודפים אחריו וכמעט מתחננים שיואיל לבוא ולדבר עימנו בגובה העיניים. מרבית הביקור עסק, מן הסתם, בהתמודדות שלנו (או יותר נכון, בהפקרה שלנו) למול הצונאמי האנושי האדיר ששוטף אותנו מגבול סיני. המסר העיקרי של חולדאי בשיחה היה "אין לי מה לעשות, תפנו לממשלה".

חולדאי יכול, כמובן, לעשות לא מעט. הוא יכול לייצג אותנו ולדרוש מהממשלה מדיניות מסודרת, החלטה לגבי מי נשאר פה ומי חוזר למולדתו, ופתרון שיביא לכך שמי שנשאר לא מתרכז בשטח קטן וצפוף של שכונות מוחלשות ממילא. אבל יש עוד דבר שחולדאי בטוח יכול לעשות: הוא יכול לחזק אותנו, את הקהילה הוותיקה בשכונה, כדי למנוע נטישה המונית מהסוג שעבר על נווה שאנן לפני 20 שנה. אבל הסיפור של הפרויקט לדיור בר-השגה מוכיח שאין לו שום כוונה לעשות זאת.

הסיור הגיע ממש לאתר שבו מיועד להיבנות הפרויקט, על חשבון מטע זיתים וגינת הכלבים של השכונה, שם אמר ראש העיר בטון תקיף: "ייבנה פה דיור, וזה ממש לא מעניין אם הוא בר-השגה או לא בר-השגה". משפט מדהים, נכון? ובכן, אותנו זה מעניין, ואנחנו יודעים שהוא לא יהיה בר-השגה עבורנו, כי העירייה התכוונה במקור למכור את הדירות בפרויקט במיליון שקל ומעלה (ראו כאן בעמוד 56), ומן הסתם צפויה להשכיר את הדירות בשכר דירה לא נמוך בכלל במתכונת הנוכחית להפעלתו.

באותו הרגע העדפתי לשתוק ולא לענות, וחיכיתי לרגע הנכון לדבר איתו. לאחר כמה דקות כשהלך לבד, פניתי אליו: "כבוד ראש העיר, אני יכולה לשאול אותך שאלה? היום אני בת 21 – סביר להניח שבעשור הקרוב אני ארצה להקים משפחה? אני ארצה לקנות דירה? לא תהיה לי אפשרות, הדיור לא יהיה באמת בר-השגה". התשובה של ראש העיר הייתה חדה, מכל בחינה אפשרית – "את צריכה להבין, הדיור הזה הוא לא בשבילֵך!".

רציתי להבין מה כוונתו של ראש העיר במשפט הזה. הרי אני ילידת השכונה, הוריי ילידי השכונה, מדוע לפתור דווקא כאן את בעיות הדיור של אוכלוסיות יותר מבוססות מאתנו? כמו שאני רגילה, התחלתי להתווכח: "זאת אומרת שאתה תדחוק את תושבי השכונה, או שיותר נכון תגרש ותחליף את התושבים באוכלוסיה אחרת".

"יגורו כאן שוטרים, מורים, אוכלוסיה אחרת, יותר חזקה", היתה התשובה הפעם. בכך, חולדאי רק אישר את מה שאני מרגישה כבר הרבה זמן, שהרשויות רואות בנו אנשים פחות שווים, ולא מפתיע שראש העיר ירצה להחליף אותנו כי אנחנו "לא מספיק טובים".

וראש העיר בשלו: "את צריכה להבין, חמודה, לא ייבנה כאן דיור סוציאלי, ייבנה כאן דיור, ושוב – זה לא משנה אם הוא בר-השגה או לא בר-השגה".

אז כבוד ראש העיר, לשתוק אנחנו לא נשתוק יותר, אנחנו לא חייבים להיות "חמודים" ואנחנו יודעים גם להיות לא-נחמדים כשצריך. אנחנו לא אזרחים סוג ב' ואין צורך להחליף אותנו באוכלוסיה "חזקה" יותר. אני יודעת שבטח אתה מופתע, אבל יש כאן סטודנטים שנולדו בשכונה, ולא רק כאלה שבאו לגור כאן כי ברוטשילד יקר, ויש כאן אנשים שאכפת להם וכמו שאומרים "הגיעו מים עד נפש". וכן, יש ביננו גם אנשים שזכאים לדיור ציבורי, או "דיור סוציאלי" כמו שאתה קורא לזה בהתנשאות, ואנחנו מעדיפים שהם יקבלו דירות במקום שתתאמץ להביא לכאן אוכלוסיות "שוות יותר" לפי הסטנדרטים שלך. ואתה יודע מה? השכונה תהיה חזקה אם תפסיקו להחליש אותה, הרבה יותר מאשר אם תתאמצו להחליף את כל התושבים.

לא מזמן, בשיחה עם כמה מהפעילים האחרים בשכונה, אמרתי שלפי איך שהעירייה מתנהלת, שכונת שפירא צריכה לדעתך להפוך או לנווה-שאנן או לנווה-צדק. אני מזמינה אותך להוכיח לי ההיפך.

הכותבת היא דור שלישי בשכונת שפירא, וחברה בוועד הפעילים של השכונה

לתמיכה במאבק כנגד דיור "בר-השגה" למבוססים בלבד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נבג

    זה לא שאני לא מסכים לרוח הדברים, אבל הדיוק כאן חשוב. נכנסתי ללינק שבגוף המאמר, העוסק בקריטריונים לדיור בר השגה. האמת היא שמדובר ב- 14 אלף ש"ח כהכנסה חודשית ברוטו למשק בית, ולא בשכר של אדם בודד. ההבדל גדול מאוד. אם נניח שלמשפחה נכנסות שתי משכורות, זה אומר קצת יותר מ- 7,000 שכר ברוטו בממוצע – בין השכר הממוצע לחציוני במשק.
    בכל מקרה, מחזק את ידייך, ואם אלה באמת היו תשובותיו לשאלותייך, אי אפשר שלא לבוז לו כאדם וכמשרת ציבור.

  2. נתן

    תושבי השכונות יצביעו בהמוניהם לש"ס לליכוד ולישראל ביתנו אבל דיור ציבורי הם ידרשו מראש העיר.

  3. שפיראי

    14,405 זה החישוב שהעירייה ביצעה לממוצע השכר בעשירון השביעי: כלומר זו ההכנסה שכ-70% מהמשפחות בישראל מרוויחות מתחתיה (וזה מחושב לפי ממוצע של 5 השנים האחרונות, ככה שבפועל יכולים להיכנס אנשים שמרוויחים הרבה יותר, נניח עורכי-דיון ואנשי שוק ההון שלפני שנתיים-שלוש היו בהתמחות, או בלימודים). בשכונות של דרום ת"א, אנשים מרוויחים עוד הרבה פחות מזה.

    נכון, מחאת המעמד הבינוני של השנה שעברה לימדה אותנו שגם ברמות השכר האלו לאנשים קשה לסגור את החודש. אבל השאלה האמיתית היא: למה לפתור את הבעיות של המעמד הבינוני דווקא על חשבון השכונות?

    למה ראש העיר מייעד את מרכז העיר למיליונרים, ושולח את המעמד הבינוני לדחוק את בני השכונות אל מחוץ לת"א??

  4. לנתן

    נתן, אל תדאג – יש לנו גם דרישות מהממשלה. אבל בשורה התחתונה: בסיפור הזה אין לנו ברירה אלא לבוא בטענות אל ראש העיר, כי הוא זה שמקדם את הפרויקט הזה בתוך השכונה שלנו. והוא גם (עד השיחה הנוקבת עם ליהי, שכל הכבוד לה על האומץ ועל הפרסום) מקדם את השקר הזה, כאילו זה "בר-השגה" – כאשר בפועל הוא מייעד את מרכז העיר למיליונרים, דוחק את המעמד הבינוני לשכונות הדרום, ודוחק את תושבי השכונות אל מחוץ לעיר.

    אז נכון, בסיפורים אחרים חולדאי הוא נבל משני בעלילה. אבל לא בסיפור הזה.

  5. לנתן2

    תושבי השכונות יודעים טוב שהממשלה מייבשת את הדיור הציבורי, אבל אנחנו גם זוכרים שבממשלת רבין ופרס גם לא בנו פה דיור ציבורי – וגם לא בתקופה של ממשלת קדימה/עמיר פרץ. ובכלל, אין לנו יותר אשליות לגבי ש"ס-ליכוד-ליברמן, אבל אנחנו גם זוכרים היטב איך נראתה "מדינת הרווחה" למקורבים ועסקנים, בתקופת מפא"י.

    ובכלל, הגיע הזמן להפסיק עם ההתנשאות המטופשת והמעליבה הזו, על "תושבי השכונות שימשיכו להצביע לש"ס ולליכוד". אפשר לחשוב שבני המעמד הבינוני מצביעים בהתאם לאינטרסים שלהם: אפשר לחשוב שההצבעה האוטומטית עבור מפלגת העבודה/קדימה/משפחת לפיד לדורותיה ממש הועילה למעמד הבינוני, ושנציגי המפלגות הללו בכלל לא השתעבדו לטייקונים, ולא הפריטו שירותים חיוניים בהיסטריה שדחקה גם את המעמד הבינוני לעבר מצוקה כלכלית.

    במקום להתנשא מעל תושבי השכונות, הגיע הזמן להודות בעובדות: בפועל, 90 ומשהו אחוזים מהבוחרים הישראלים, מצביעים לפוליטיקאים שמשתינים על כולנו בקשת ומשרתים את האלפיון העליון. היחידים שמצביעים פה בהתאם לאינטרסים שלהם אלה הטייקונים.

  6. מדינה בהפוכה

    בכל מקום דיור בר השגה הוא לאנשים שמשתכרים עד לסכום מסוים או יותר גרוע, כאלה שהם בטיפול של רשויות הרווחה. כאן דיור בר השגה זה לפי משכורת מינימאלית, זאת אומרת שמי שמשיג יותר כסף יהיה זכאי לדיור, אין גבול למעלה? זאת אומרת מי שמרוויח חמישים אלף, גם ייכלל בדיור בר השגה?

    אין על השטיקים הפולנים. דיור לעשירים נקרא דיור בר השגה. לןמה לעשירים? כי מדובר בדירה ראשונה לאנשים צעירים בשנות העשרים לחייהם, מי שכבר מרוויח בגיל הזה מעל ל 14K ירוויח עשרו מאוחר יותר 30K. אז תהיה לו גם דירה שקנה בזול וגם הכנסה גבוהה.

  7. מאיר עמור

    וראש העיר בשלו: "את צריכה להבין, חמודה, לא ייבנה כאן דיור סוציאלי, ייבנה כאן דיור, ושוב – זה לא משנה אם הוא בר-השגה או לא בר-השגה". עוד שודד אחד לרשימה. לכולם קב"א גבוה. כולם עברו הכשרה (טובה) בצבא ההגנה לישראל. כולם גיבורי ישראל. כולם שודדי ישראל. מאיר עמור

  8. למדינה בהפוכה

    שיהיה ברור: רף ההכנסה הוא רף מקסימום – עד 14,405 ש"ח בחודש למשפחה, בממוצע על-פני השנים האחרונות.

    אבל הרף הזה הוא מאוד בעייתי: קודם כל הוא גבוה – 70% מהמשפחות במדינה מרוויחות למטה מזה, אפשר למשל היה לחשוב על ההכנסה החציונית בתור רף מקסימום מתאים יותר.

    בשכונה, ובדרום ת"א בכלל, הרוב הגדול של המשפחות לא מתקרבות אפילו להכנסה כזו, וזו הנקודה הבעייתית באמת: כי העובדה היא שהעירייה מקדמת פרויקטים כאלו אך ורק בשכונות דרומיות (בשפירא, בשוק העלייה, ברחוב עולי גליפולי בדרום יד-אליהו), והקריטריונים מיועדים למעמד הבינוני של דרום ת"א.

  9. למדינה בהפוכה 2

    כמו שפעילים מהשכונה כתבו במאמר מוקדם יותר בהעוקץ, גם אם אין רף מינימום רשמי, עדיין יש רף מינימום מהותי: היכולת לשלם את המחיר שהעירייה דורשת. כמו שליהי מציינת, כשהעירייה חשבה למכור את הדירות, המחירון הרשמי עמד על מיליון שקל ומעלה לדירה – כלומר רף המינימום האמיתי היה היכולת לגייס (מהבנק או מהמשפחה) מיליון שקל. במתכונת הנוכחית, העירייה מתכוונת להציע את הדירות להשכרה, ויש לנו את כל הסיבות להניח שזה יהיה שכר-דירה גבוה ביחס לשכונה – ניחוש שלי,משהו שמתחיל ב-4000 שקל. ואז רף המינימום האפקטיבי יהיה כל מי שיכול להרשות לעצמו לשלם את שכר-הדירה שקבעה העירייה.

    מוזמן לקרוא עד ב-
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/sqf

  10. דפנה

    על מה אתם מדברים. הסכום המצויין הוא המקסימום- כלומר אנשים שמרוויחים יותר מהסכום הזה לא יוכלו לשכור את הדירות, אבל אלו שמרוויחים פחות כן יוכלו.
    או שכותבת המאמר אינה מבינה עברית, או שאני לא מבינה ובבקשה תסבירו.
    לציטוט:
    "הכנסה חודשית ברוטו למשק הבית המועמד שאינה עולה על השכר הממוצע למשקי בית בעשירון השביעי (כיום 14,405 שקל)."

  11. י.א

    או: פליט הצונאמי של האחד הוא הצונאמי של האחר.

    "לפני כחודש וחצי, כאשר השכונה כולה סערה ורגשה בעקבות שרשרת אירועים אלימים, החלטתי להצטרף אל ועד הפעילים של השכונה, הרגשתי שזהו, אני לא מוכנה לשבת יותר ולשתוק בזמן שכל כך הרבה אנשים חיים כאן בתחושה של יאוש. נמאס לי ללכת עם גז מדמיע בתיק ולהסתכל אחורה 200 פעמים, אני רוצה ללכת ברחוב בלי שאף קבוצה של גברים יורידו את המכנסיים שלהם מול הפנים שלי […]ויותר מהכל נמאס לי שבסופו של דבר מקטלגים אותי כגזענית מפונקת ואנטי זכויות אדם, שחושבת רק על עצמה וטוענת שלקחו לה גנבו לה ושתו לה"

    "מרבית הביקור עסק, מן הסתם, בהתמודדות שלנו (או יותר נכון, בהפקרה שלנו) למול הצונאמי האנושי האדיר ששוטף אותנו מגבול סיני."

    "התחלתי להתווכח: "זאת אומרת שאתה תדחוק את תושבי השכונה, או שיותר נכון תגרש ותחליף את התושבים באוכלוסיה אחרת". "יגורו כאן שוטרים, מורים, אוכלוסיה אחרת, יותר חזקה", היתה התשובה הפעם. בכך, חולדאי רק אישר את מה שאני מרגישה כבר הרבה זמן, שהרשויות רואות בנו אנשים פחות שווים, ולא מפתיע שראש העיר ירצה להחליף אותנו כי אנחנו "לא מספיק טובים"."

  12. דרומי

    אין שקט לרגע מעיריית ת"א: הודעה חשובה לכל השכנות והשכנים שלנו בנווה-שאנן ופלורנטין, ובעצם לכל מי שאכפת לו מהשקר הזה שהעירייה מנסה להפיץ, אודות דיור "בר-השגה" למבוססים בלבד דווקא בשכונות הדרום:
    העירייה פרסמה היום מכרז לפרויקט השני של דיור "בר-השגה" למבוססים בלבד (הראשון כידוע הוא זה שמתוכנן אצלנו בשפירא), עבור המתחם של שוק-העליה לשעבר (כלומר, מטר וחצי מבית אחותי). מבין 147 דירות בפרויקט, רק מחצית יוגדרו כ"דיור בר-השגה" – אבל גם הן, כפי שהבנתם, יוצעו לפי הקריטריונים הבעייתיים והמחירים הגבוהים שהעירייה קבעה. המחצית השניה תימכר בשוק הפרטי, לכל המרבה במחיר. הפרויקט לא יכלול דיור ציבורי, ובטח לא יכלול עדיפות לתושבים הוותיקים של נווה-שאנן, ובעצם מיועד להביא את המעמד הבינוני גם אל אזור רחוב העלייה.
    פרויקטים נוספים בצנרת: 16 יחידות דיור "בר-השגה" ברחוב מיכאלנג'לו ביפו לזכאים מבין האוכלוסייה הערבית, ו-100 יחידות דיור "בר-השגה" ברחוב עולי גליפולי ביד-אליהו. כן כן, אך ורק בשכונות דרומיות – כי מרכז העיר מיועד למיליונרים, וחולדאי רוצה להזיז את מעמד הביניים לשכונות הדרום, במטרה לדחוק את הקהילה הוותיקה בשכונות אל מחוץ לעיר…
    ותהייה אחרונה: אם אפשר ביפו לקבוע שהדיור יינתן אך ורק לקהילה המקומית הערבית – למה אי אפשר לקבוע עדיפות לבני שכונות הדרום הוותיקים גם במקומות אחרים??

    http://www.tel-aviv.gov.il/Pages/Article.aspx?List=48221491-7974-46cb-8fa7-acb804f1b8dc&ID=566

    1. דודי

      לדרומי – אע"פ שיש היגיון רב במתן עדיפות בדיור בר-השגה לתושבי השכונה בכל שכונה, יש בכל זאת הבדל בין תושבי יפו הערבים לתושבי שפירא היהודים, למשל, והוא השפה. האוכלוסייה הערבית זקוקה לבתי ספר בערבית.

  13. לדפנה

    כנראה הן עדיין לא אושרו כשאת שלחת את התגובה שלך:

    אז ככה, רף ההכנסה הוא אכן רף מקסימום, ולכאורה גם אם חד-הורית בשכר מינימום רשאית להשתתף בהגרלה.

    א–ב–ל:

    1. רף המקסימום הוא מאוד גבוה, זה הרף ש-70% מהמשפחות במדינה מרוויחות מתחתיו, ו-90% מהמשפחות בדרום העיר מרוויחות מתחתיו. רף המקסימום הזה מאפשר לאנשים מבוססים להתחרות בהגרלה על דיור בר-השגה.

    2. דווקא יש בהחלט רף מינימום, גם אם העירייה לא מדברת על זה: רף המינימום הוא היכולת לשלם את המחיר שהעירייה דורשת. תקראי מה ליהי כתבה – בפורמט הקודם העירייה רצתה למכור את הדירות במיליון שקל ומעלה – אם לאם החד-הורית אין מיליון שקל, זה לא היה בר-השגה מבחינתה. במתכונת הקיימת העירייה תשכיר את הדירות בשכר-דירה שעדיין לא פורסם, אבל רוב הסיכויים שהוא לא יהיה נמוך – בדיוק כמו שמיליון שקל לדירה במרחק 500 מטר מתחנה מרכזית זה גם לא נמוך.

    3. בקריטריונים אין שום עדיפות לתושבים הוותיקים של השכונות, והפרויקט לא יכלול ולו דירה אחת של דיור ציבורי.

    כל הדברים האלה רשומים כבר במאמר, אבל מקווים שעכשיו זה יותר ברור.

    מוזמנת לקרוא עוד ב-
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/sqf

  14. דודי

    שאלה בסיסית – אם יתמודדו על המכרז יותר אנשים ממספר הדירות, איך יקבעו הזוכים? לפי מחיר או שיקולים נוספים? הגרלה?

    גם אם הכנסת המקסימום הייתה הרבה יותר נמוכה, זה עדיין לא מבטיח שתושבי השכונה יזכו במכרז, אם יגשו הרבה מועמדים ממקומות אחרים.