דווקא יש ארוחות חינם

"מי שמדבר כל הזמן ועוסק כל הזמן רק בחלוקת העוגה במשק, ולא פועל כדי להגדיל אותה, יישאר בסוף רק עם פירורים", הכריז השבוע נתניהו, מי שעוסק כל הזמן בעיבוי ממשלתו הבלתי מתפקדת, ומי שמדיניותו בכמעט שני העשורים האחרונים הביא אותנו עד הלום. זה בסדר, יש רבים בישראל שכבר עכשיו יש להם רק פירורים, אז מה זה משנה.

בהמשך השבוע, בנאום בפני אנשי משק ואנרגיה, הוא אמר גם את דברי החוכמה הבאים: "אנחנו יודעים כלל אחד פשוט בכלכלה שצריך לשמור עליו – אין ארוחות חינם". מלבד השימוש בקלישאה כלכלית עתיקה, הוא קצת שכח את ארוחות החינם שנתן לחברות ולעשירי ישראל. מאז 2003 ירד מס החברות מ-36% ל-25%, כאשר המס האמיתי הממוצע של חברות הוא 20%, וישנן גם חברות שונות ומשונות שהעשירות מביניהן משלמות מס של 6%, לפעמים 4% ולעתים ממש מס גבוה של 12%. שלא לדבר על רווחים כלואים, שם האוצר מוכן לוותר על 15 מיליארד שקל או יותר. למה? כי ככה. אז יש ארוחות חינם, והרבה – בעיקר למי שכלל לא זקוק להן. ובכלל, צריך לשנות את מבנה המס ולהעביר חלק ניכר יותר למיסים ישירים ולהפחית את העקיפים. צריך גם לזכור שישראל הפחיתה את המס במידה ניכרת וכעת הוא נמוך מהממוצע של המדינות המפותחות.

ועוד אומר הראש אתמול: "ניהול הכלכלה הלאומית זה כמו ניהול משק בית. אתה חייב לאזן בין הוצאות להכנסות, אתה לא יכול להוציא על הכול, אתה חייב לבחור. בחרנו להשקיע בשנה האחרונה בעצירת המסתננים, הצלחנו במידה רבה לעצור את הגל ששטף את המדינה. החלטנו להשקיע בכבאות, כולל כבאות אווירית, במידה רבה הצלחנו, אנחנו מכבים את כל השריפות, עיניכם הרואות. אנחנו מטפלים באתגרים לא על חשבון הרווחה". שימו לב לדף המסרים הפעם: מסתננים, כבאות (כל מי שהתראיין מהאוצר וממשרד ראש הממשלה אמר את הדברים הללו). אבל ניהול משק לאומי זה לא ניהול משק בית, ואם רוצה נתניהו לנהל משק בית שיתכבד ויישב בביתו.

אותו ראש ממשלה מינה את ועדת טרכטנברג בעקבות המחאה, וזו בנתה תוכנית מינימליסטית לשיפור מצבו של מעמד הביניים תוך שהיא שבויה באידיאולוגיה של משמעת פיסקאלית. קרי, הגדלת ההשקעה בחברה בעיקר תמורת קיצוץ בתקציב הביטחון – ממש ניסיון לריבוע המעגל. והנה במקום קיצוצים בתקציב הביטחון מאז הוא עלה כבר ב-3 מיליארד שקל, ומה יהיה לדעתכם בשנה הבאה? הנה מה שאמר ביבי: "יש מאגרי נשק גדולים באזור שהיום הם בידיים מסוימות ומחר יכולים להיות בידיים אחרות. הדבר מחייב שינוי בהרכבי הכוח של ישראל וייתכנו שינויים בתקציבי הביטחון של ישראל". עכשיו זה לא רק איראן, אלא גם הנשק הכימי של סוריה וחיזבאללה וחמאס ומי לא. אין רגע שבו לא תמצא הממשלה אויב חדש-ישן ותשקיע הרבה בצבא שיכול להקים מדינה לעצמו.

נעבור לרגע על הרשימה: חלוקת עוגה, ארוחות חינם, משק בית ושינויים בתקציב הביטחון, שלא לדבר על חברות לדירוג אשראי והמשקיעים ומי לא שאנחנו צריכים למצוא חן בעיניהם. האחרונים הם הגורמים שעשו לא מעט כדי למוטט את הכלכלה העולמית ובלי בושה חזרו למעמדם שלפני המשבר. שימו לב שאין שום מילה פה על אי-שוויון, עוני, מחסור במשאבים במערכת הבריאות, הדיור הציבורי הנעלם, ואני יכול להמשיך ברשימה ללא די.

הכלכלה כאן נמדדת במדדים שאין בהם שום דבר ישיר שמתאר את מצבם של נשים ואנשים, גם הביטחון הוא בור ללא תחתית שבו הכוח של מדינת ישראל מועצם ומצבם של התושבים לא ממש. בשני אלה מייצרים פאניקה מתמדת כדי שחס וחלילה לא נטיל ספק רב מדי בהחלטות הגרועות של קובעי המדיניות. מה נדרוש דיור ציבורי שקמים עלינו לכלותינו, מה נדרוש שכר גבוה שהכלכלה מאיימת להתמוטט, זה בלתי אפשרי.

כל זה נעשה באמצעות עשרות רבות של אנשי יחסי ציבור שמטרתם להשתיק או לפחות למתן את הביקורת, וכך אנו נעים מגל של סיכון ביטחוני לחברו, גל מצב כלכלי קשה. לחילופין כאשר המצב הכלכלי לא קשה, וכך טענו בישראל עד לפני כמה חודשים, אז צריך להמתין לצמיחה שתחלחל דרך רצפת הבטון של הכלכלה הישראלית, או שהסוס יטיל צואתו כדי שהדרורים ינקרו בגרעיני החיטה שלא עיכל. בכל מצב אף אחד מקובעי המדיניות אינו מתעניין בגורלם של האנשים שבמקרה יושבים כאן. טוב, זה התפקיד שלנו. בלי שינוי בתפיסת המציאות הזאת יהיה קשה, קשה אבל לא בלתי אפשרי. העיקר לא ליפול למלכודת של דיון רק בפרטים וליצור כוח פוליטי אזרחי, ומי שרוצה, גם מפלגתי, רב פנים אבל גם עם יכולת לריכוז כוח.