הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מיט רומני בישראל (היום)
"למיט רומני יש חיתוך דיבור רך. מקרוב הוא נראה כמו כוכב קולנוע: גבה-קומה, שיער מאפיר בצדעיו, שזוף. הוא בהחלט נראה 'נשיאותי'". האבחנה העמוקה הזו היא חלק מראיון חנופה מביך שקיימו עורך "ישראל היום" עמוס רגב והעיתונאי בועז ביסמוט עם מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, מיט רומני, ומעטר בסוף השבוע הזה את העמוד הראשון של שופרו התעמולתי של ראש הממשלה. העיתון של ביבי יוצא מגדרו לשכנע את הישראלים כי רומני לא רק נראה כמו נשיא, הוא גם "טוב ליהודים". ואכן רומני תומך בכל מה שנתניהו ואדלסון רוצים.
למען האמת, רגב וביסמוט אינם יכולים להתנהג כעיתונאים אם הם רוצים לשמור על מקום העבודה שלהם. הם הרי עובדים עבור אדלסון, איל הקזינו היהודי מלאס וגאס המזרים מאות-מיליוני שקלים לעיתון כושל כלכלית ומושחת אתית. עיתון שכל מטרתו לדאוג שנתניהו והימין לא יאבדו את השלטון ושלעולם לא יתנהל כאן משא ומתן לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.
איל ההון של "ישראל היום" אינו מצמצם את התערבותו לפוליטיקה הישראלית, התערבות ברוטלית ואנטי-דמוקרטית של גביר יהודי בענייניה של מדינה שהוא אינו חי בה ולא הוא ישלם את מחיר התערבותו; אדלסון עסוק בשנים האחרונות בהשחתתה של מערכת פוליטית נוספת – המערכת הפוליטית האמריקאית, כאשר הוא התגלמות הקשר המושחת של הון-שלטון וכל מה שמעוות וחולה במערכת הפוליטית האמריקאית. בחודשים האחרונים הוא עסוק במסע להפלת ברק אובמה ותמיכה במועמדותו של מיט רומני לנשיאות ארצות הברית. רומני לא היה הבחירה המועדפת על אדלסון: בפריימריס של המפלגה הרפובליקנית הוא הריץ תחילה סוס אחר, ניוט גינגריץ', פוליטיקאי קיצוני והפכפך שהטיף לערכי המשפחה וקרא בזמנו להדחתו של ביל קלינטון מהנשיאות בעקבות פרשת מוניקה לוינסקי – בעודו עסוק במעשי ניאוף. אדלסון ורעייתו מרים הזרימו למסע הבחירות הכושל של גינגריץ' כ-20 מיליון דולר.
לאחר כשלונו של גינגריץ', אדלסון הזרים 10 מליון דולר לקמפיין של רומני, 10 מיליון דולר נוספים הוא העביר לגופים רפובליקנים המריצים בכלי התקשורת תשדירים נגד אובמה ועוד 10 מיליון דולר ל"סופר פאק" – רפובליקנים התומכים בבחירת מועמדים רפובליקנים לקונגרס. בקיצור, עד עתה השקיע אדלסון 60 מיליון דולר מתוך הון אישי הנאמד ב-25 מיליארד דולר למען הדחתו של אובמה ובחירתם של רפובליקנים. בימים אלה, כיושב ראש ועד המנהלים של הקואליציה היהודית הרפובליקאית, הוא גם מנסה לגרום לבוחרים יהודים דמוקרטים להצביע עבור רומני.
התיעוב של אדלסון כלפי אובמה נובע, בין היתר, מעמדותיו של נשיא ארצות הברית כלפי ישראל, מתמיכתו בפתרון "שתי מדינות לשני עמים" ובכלל מהרעיון שיש לנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית שאת מנהיגה הוא כינה טרוריסט. אולם מקור התמיכה שלו ברומני וברפובליקנים רחוק מלהיות אידיאולוגי בלבד או נטוע באהבתו העזה לישראל. התמיכה הזו נעוצה גם בהגנה על אינטרסים כלכליים, במאבק על הונו. אדלסון, המתנגד למה שהוא מכנה המדיניות "הסוציאליסטית" של אובמה, לא אוהב את תוכניתו של הנשיא להעלות את המיסים על חברות כמו אלו שהוא מחזיק בהן, בתי קזינו שרוב הכנסותיהם מגיעים מסינגפור ומקאו. אם תתקבל הצעתו של אובמה, אדלסון יחויב לשלם מס בשיעור 35% במקום 9.8% שהוא משלם כיום. כדאי גם להזכיר שממשל אובמה חוקר כעת האם עסקי הקזינו של אדלסון עברו על החוק וביצעו מעשי שחיתות במקאו ובסינגפור – חקירות שאדלסון מקווה שלא יובילו לשום מקום אם רומני ייבחר.
אם נחזור למועמד בעל "המראה הנשיאותי", הבעיה היא שמלבד המראה קשה למצוא אצל רומני תכונות נוספות ההופכות אותו למועמד ראוי לנשיאות ארצות הברית. המועמד האופורטוניסט, שבעבר תקף את הסנטור טד קנדי משמאל על עמדותיו כלפי הומוסקסואלים וחוקק כמושל מדינת מסצ'וסטס חוק בריאות פרוגרסיבי יותר מרפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, הפך לרפובליקני שמרן על מנת לרצות את הפלג השמרני הקיצוני במפלגה הרפובליקנית, חברי "מסיבת התה".
בימים האחרונים הפך רומני למשל ושנינה בעקבות התבטאותו המביכה אודות האולימפיאדה בלונדון. רומני, שהתראיין לפני צאתו למסע הדיפלומטי הרשמי הראשון שלו מחוץ לארצות הברית – מסע שאמור היה לסייע לו לטפח תדמית של מנהיג עולמי – העליב את האנגלים עוד לפני שנחת בלונדון כאשר הטיל ספק ביכולת של אנגליה לקיים משחקים אולימפיים מוצלחים בלונדון. הדבר גרם לתגובות נגד חריפות ולעגניות של ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון ואחרים. קרל לואיס, האצן האמריקאי האגדי, אמר בעקבות התבטאות רומני כי "יש אמריקאים שאינם צריכים לעזוב את ארצות הברית". וזו לא היתה פליטת הפה היחידה של רומני – את מסע הבחירות שלו מעטרות מספר לא קטן של פליטות פה נוספות מביכות שהפכו מקור בלתי נדלה למנחים וקומיקאים בתוכניות הטלוויזיה האמריקאיות.
רומני, שהתפאר לא מזמן שאשתו "מחזיקה מספר קדילקים", הוא שליח האלפיון העליון. הוא מסרב בעקשנות לגלות לעם האמריקני מהו שיעור המס שהוא משלם על הכנסותיו, שחלק מהן מוסתר היטב בחשבונות חשאיים באיי קיימן. בשנים האחרונות, במהלך הקמפיין, גם התברר שבאמצעות תכנוני מס אגרסיביים הצליח רומני להוריד את שיעור המס שהוא משלם לשיעור שרוב האזרחים האמריקאיים, להם הוא מטיף על פטריוטיזם ואחריות, רק יכולים לחלום עליו. רומני שבמהלך כל המירוץ אינו פוסק מלהכריז שיתרונו הגדול הוא בהיותו איש עסקים, ושכאיש עסקים הוא יודע איך מייצרים מקומות עבודה, עשה את הונו הרב בחברת Bain Capital באמצעות קניית חברות, פיטורי אלפי עובדים, גרימת הפסדים לבעלי המניות ומשיכת מיליונים לכיסו כדמי ניהול.
רומני ודאי כבר מת לברוח מלונדון ולהגיע לארץ הקודש, לקבלת הפנים החמה של משרתי פטרונו שלדון אדלסון ב"ישראל היום", לחיבוק החם של חברו נתניהו, חבר אישי ותיק מזמן עבודתם המשותפת בחברת השקעות בבוסטון, שותף אידיאולוגי המבין לנפשו והחולק את אותם מאוויים.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
Halakh hazarzir azel ha'orev….
"Birds of a feather flock together."
1. עיתונאי הארץ לא עובדים עבור טייקון? ועיתונאי מעריב? וידיעות? מדוע זה רלוונטי כשמדובר בישראל היום?
2. מה הופך את ישראל היום לכושל מבחינה כלכלית ומושחת (!) מבחינה אתית? האם מדובר בעיתונאים שיוצרים כתבות מתהומות ליבם? (לא, זה מה שעשו עיתונאים שסיקרו את קייטנת המחאה בשנה שעברה.) האם הם מעלימים מהציבור מידע חשוב? (לא, את זה עשתה אילנה דיין.) אז מה בעצם הופך את העיתון למושחת? העובדה שהכותב לא אוהב את הקו האידיאולוגי שלו? מותר לא להסכים עם הכותב ולהשאר נקי משחיתות.
3. רומני אכן טוב ליהודים. אני מבין שהכותב לא אוהב את זה וזכותו, אבל זכותם של אחרים לא להסכים איתו.
4. הכותב אומר שהעובדה שאדלסון לא חי בישראל משמעה שהוא לא ישלם את מחיר התערבותו, ומשתמע מהדברים בצורה ברורה שהכותב מעוניין ש"זרים" לא יתערבו. האם גם התערבותם של גופים זרים שמממנים את ארגוני השמאל היא ראויה, או שהכותב מעוניין להגביל אותה?
5. "בימים אלה מנסה אדלסון, המשרת כיושב ראש ועד המנהלים של הקואליציה היהודית הרפובליקאית, גם לגרום לבוחרים יהודים דמוקרטיים להצביע עבור רומני." איפה בדיוק הבעיה?
6. "אדלסון הוא התגלמות הקשר המושחת של הון שלטון וכל מה שמעוות וחולה במערכת הפוליטית האמריקאית." על מה בדיוק מבוססת הטענה הזאת? איש עסקים שבנה את הונו במו ידיו הוא ההתגלמות של הקשר המושחת? ומהי התגלמות הטוהר? חבריו של אובמה שחולצו אחרי שגזלו את כספיהם של עניי אמריקה?
7. "אולם מקור התמיכה של אדלסון ברומני וברפובליקנים רחוק מלהיות אידיאולוגי בלבד או נטוע באהבתו העזה לישראל, התמיכה הזו נעוצה גם בהגנה על אינטרסים כלכליים, במאבק על הונו" כאן מדגים הכותב את יכולותיו העל טבעיות בקריאת מחשבות.
גם שביט ראיין את מיט רומני המפרק. שביט נסע במיוחד ללונדון (על חשבון "הארץ") ובדרכו הקצת יותר צביעה מזו של ביסמוט מכין שטיח אדום לנשיא הבא של ארה"ב. לעומתו אמיר אורן מעריך את סיכוייו של מפרק החברות הגדול ומפטר העובדים לתאבון מיט רומני האכזר כנמוכים משמעותית מזיכויי אובמה, גם הוא בהארץ. שורה תחתונה, אני זוכר שג'ון פוסטר דאלס ביקר בישראל (1955?) והפגנו נגדו בקריאות "דאלס עמלק מארצנו הסתלק". מתאים גם למיטי וגם לביבי (שהוא בעצם יורד בשם ניתאי שחזר ארצה כשמחוז ההזדמנויות הראה שטוב לו כאן). לכן לכם לארצכם, גם ביבי וגם מיטי.
למה הקוראים של ישראל היום לא צריכים לדעת שמשה סילמן ז"ל חשב שנתניהו ושטיניץ הם "נבלות"?
הבעיה הגדולה בישראל היום היא חוסר האובייקטיביות המזעזע של העיתון הזה. זה נושא למחקר מדעי: לעולם לא תמצא בישראל היום כתבה אחת בגנות נתניהו, או בעד ציפי לבני \ אולמרט, למשל. נכון, גם בידיעות אחרונות, מעריב והארץ יש אג'נדה (בהארץ, אגב, כותבים קבועים גם ישראל הראל, קרני אלדד, משה ארנס, ארי שביט ועוד). אבל בישראל היום האג'נדה כל-כך זועקת, שצריך להיות עיוור כדי לפספס זאת. בלי שמץ של אובייקטיביות, והם אפילו לא מתנצלים על זה.
בישראל היום כותבים דן מרגלית ומוטי גילת ועוד רבים וטובים. בהארץ הימנים מוגבלים לפובליציסטיקה בלבד. הסיבה לזה שישראל היום קיים ומשגשג זה כי היה צורך, משום שהעיתונים ה"ותיקים" היו כל כך מוטים, שמרבית הציבור חש שמדובר בחדשות שלא קשורות אליו ובפרשנות שאין בינה ובין המציאות דבר. אין חולק שישראל היום הוא מוטה אידיאולוגית, אבל כך גם כל העיתונים האחרים. כמה כתבות נגד ההתנתקות פורסמו במעריב ובידיעות? ונגד הסכמי אוסלו? ונגד הנסיגה מהשטחים? אף עיתון לא יכול להחשד באובייקטיביות, אז למה להתמקד דווקא בישראל היום?
א. אל תחיה באשליות: הסיבה היחידה שישראל היום "חי ומשגשג", היא כי הוא מופץ חינם. ביום שימכרו אותו אפילו בשקל אחד – נראה את רמת "שגשוגו" (מעניין למה לא עושים את זה, חשבת על זה…?)
ב. דן מרגלית – ימני מובהק, בכל תחום ופרטמר, וכמוהו הכתבים בעיתון. תנסה לאתר כתבה אחת בה מתי טוכפלד כתב נגד נתניהו – ותזכה בפרס נובל לעיתונות.
ג. שוב, גם בידיעות, מעריב והארץ יש "בעיית אובייקטיביות", אבל בישראל היום זה זועק לשמים. אף אחד לא מצפה מעיתון להיות טהור, אבל גם גרסה ישראלית ל"פראבדה" או "אל-אהראם" זו לא השאיפה…
להאשים את העתונות/התקשורת – היא בריחה מהמציאות. כל עיתון והאגנדה שלו – בין אם בגלוי ו/או במסווה.
הבעיה איננה העיתון אלא ה"חיבוק" ש"אנו" מחבקים את מחט רומני. לא רק בגלל התקטיקה של ה"חשש" מבחירתו בשנית של אובמה – אלא בגלל ההשלכות שתהיינה על מדינת ישראל ממדיניותו המוצהרת. נשכח לשנים רבות מכל הסדר; מדינת ישראל תתדרדר לכוון מדינה דו לאומית; האפרטהייד יחגוג; שלא לדבר על אפשרות מלחמה איומה – כפי שנאמר אם כל המלחמות.
במאבק בין ה"ענקים" אסור לנו לתפוס צד
איך אפשר להתמודד עם ישראל היום כשיש לכם רק את ידיעות, מעריב, הארץ, YNET, WALLA, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, גל"צ, גלגל"צ, 103FM… ממש לא פייר!
זה יותר אישי מפוליטי. יש הבדל. העיתון הוקם על ידי חברו של נתניהו עבור נתניהו שישמש כשופרו. וכאן יש הבדל גדול בין עיתונים אחרים שיש להם אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת (גם מקור ראשון לדוגמה, שיוצא לא פעם נגד נתניהו) לבין עיתון שלא משנה מה יקרה, מטרתו הראשונה והמרכזית היא טיפוח התמיכה הציבורית בראש הממשלה. הסיקור של מותו של סילמן הוא דוגמה מצוינת. היה אפשר להביא את המכתב במלואו ולבקר את המעשה, או להצביע על הגורמים לו כקשורים למחאה, או לטעון כל טענה אחרת. אבל מרגלית העורך בחר לצנזר חלקים שלא ינעמו לביבי/אדלסון ולהציג לקוראים שלו מכתב משופץ שלא היה ולא נברא. זה כבר עובר גבולות של אג'נדה והטיה פוליטית. זה להציג מציאות שאינה קיימת כדי להוציא את השליט נקי. זה כבר נראה שייך למדינות שבהן היה את 'פרבדה' ולעתים היו מרטשים צילומים כדי להוציא מהם מנהיג שהוכנס לכלא או להוסיף מנהיג אחר שהמפלגה רצתה ביקרו (הסופר הצ'כי מילן קונדרה כתב על התופעה הזאת, ב'ספר הצחוק והשכחה' אני חושב). ובאשר לטענה של'שמאל' יש את גופי התקשורת התומכים בה – אולי זה נכון לתמיכה בשמאל הפוליטי בטחוני משא ומתן עם הרשות הפלסטינית כן או לא אם יש עוד דבר כזה. בכל הקשור לשמאל החברתי שהחל להתפתח כאן אני חושב שזה ממש לא נכון. אני יודע על אירועי מחאה רבים שלא הגיעו כלל לדיווח או שדווחו בצורה מוטה שלילית, ראו רק אתמול את החרבת 'מגדל הצדק' ביקום והדיווח המזערי אם בכלל לו זכה בעיתונות ה'שמאלנית'. כנראה שזה בגלל האג'נדה החזקה ביותר החוצה את מערכות כל העיתונים: הצורך לעצב את המציאות בהתאם לדרישות וציפיות המפרסמים, שאיימו לפרסם פחות מודעות אם המחאה החברתית תקבל דיווח רב יותר, וזאת בגלל 'הפגיעה במכירות' שנגרמת בגלל המחאה.
excellent analysis, though I agree that saying that they will lose their job if they write otherwise is exaggerated. the main way to welcome conservative writers is choosing them in advance. I
ואולי ישראל היום יצא למתקפה האכזרית נגד מרגול ושרון גל?
מוקרנים סרטים מצויינים באולמות ממוזגי אויר- ועוד כל מיני עיסוקים נלבבים.ממליץ לך, במקום לכתוב תחקיר שהריח נודף ממנו למרחקים.
כמה עובדות לגבי התופעה שנקראת ישראל היום:
1) העיתון מחולק בחינם לציבור בתפוצת-על רחבה תוך קידום פרסום וכ"ו.
2) העיתון מחמיא כל יום לנתניהו וממשלתו באופן שוטף וכמעט גורף, ומבקר קשות את האופוזיציה ואת כל מי שמבקר את הממשלה
3) הצעת חוק בכנסת לאסור חלוקת עיתונים בתפוצה רחבה בחינם – נתמכה על ידי האופוזיציה אך הופלה על ידי הממשלה
4) הספונסר של העיתון הוא אדלסון, טייקון שמקורב מאוד לראש הממשלה ותורם לו הון עתק, ומהווה את תורמו העיקרי
5)מספר אישים במערכת ישראל היום (שאין לה איזה פז"ם מטורף, כולה 5 שנים) עבדו בלשכת נתניהו לפני, אחרי או אפילו (כפי שהסתבר מתחקיר) עבדו בשביל נתניהו תוך כדי (!) כהונתו כראש ממשלה בזמן שפיבלצטו בחופשיות בישראל היום, ללא גילוי נאות (!) של הדבר (מקרה דרור אידר). אני אפילו זוכר את אידר מתראיין בטלוויזיה, מהלל את נתניהו, ובמקביל מגחך בשחצנות על הטענות כאילו העיתון הוא ביביתון – בזמן שהוא קיבל כסף בחשאי מלשכת נתניהו! נתן אשל היה סמנכ"ל בישראל היום ושימש אח"כ כבכיר בלשכת נתניהו, וממשיך (למרות מעורבתו בשערורייה) לשמש כמקורבו ויועצו.
מי שעושה את עצמו כאילו הוא לא מבין שהצירוף של כל העובדות הללו מלמד על תופעה חריפה של עיתונות מטעם א-לה ברלוסקוני ואף מעבר (אלמנט החלוקה חינם), הוא שקרן ותועמלן בדיוק כמו העיתון (?) הזה שעליו הוא מגן.
אפילו ניתוח השוואתי קצר של הקו של הביביתון, שנעשה ב"העין השביעית" רק שנה לאחר שישראל היום החל לצאת לאור, מגלה את מה שכולם יודעים, שהאג'נדה של ישראל היום היא אחת, וייחודה הוא אחד: דברור של נתניהו ומקורביו http://www.the7eye.org.il/articles/pages/090708_the_newspaper_israel_today_as_a_political_apparatus.aspx
שמריני אלהים מידידי אלה מאויבי אדע להזהר בעצמי.