העשירים חגגו – מעמד הביניים ישלם

חמש הערות על הגזירות הכלכליות ותוכנית הקיצוצים בתקציב המדינה
ברברה סבירסקי

1. ההצעות בתחום המיסוי הישיר האישי שהממשלה תגיש ביום רביעי לאישור הכנסת מוצגות לציבור במושגים של "אין ארוחות חינם". האמת היא שמעמד הביניים נדרש היום לממן מיסוי נמוך שממנו נהנה בעשור האחרון מיעוט של בעלי הכנסות גבוהות.

הפחתות המסים שהונהגו ב-2003 הפחיתו את הכנסות המדינה ממסים בסכום מצטבר של למעלה מ-40 מיליארד ש"ח. הנהנים העיקריים היו שכירים בעשירון העליון, 80% מהם – גברים. ההצעה להעלות את מס ההכנסה ב-1% לבעלי שכר ממוצע ומעלה פוגעת בין השאר בשכירים ושכירות רבים שכמעט ולא נהנו מהפחתות המסים הללו. מן הראוי היה להעלות את שיעור המס השולי ביותר מ-1% החל ממדרגת שכר גבוהה יותר – למשל, פי 3 מהשכר הממוצע.

2. הטלת מס יסף (מס על המשתכרים מעל 800 אלף ש"ח בשנה) היא צעד חיובי, אך מן הראוי היה להגדילו מעבר לשיעור המוצע עבור מקבלי שכר גבוה במיוחד, וזאת על רקע הגידול בשיעור של 250% שנרשם בעשור האחרון בשכר המנהלים הבכירים במשק.

3. לעומת זאת, מן הראוי היה שלא להעלות את המע"מ, שכן כבר היום הכנסות המדינה ממסים עקיפים ובראשם המע"מ גבוהות מאוד, בעוד שהכנסותיה ממסים ישירים נמוכות מאוד, בהשוואה לארצות ה-OECD. ועוד: העלאת המע"מ פוגעת במיוחד ברוב הישראלים/ות – כשלושה רבעים – המשתכרים פחות מהשכר הממוצע. בין אלה בולטות במיוחד הנשים, שלמעלה משליש מתוכן משתכרות שכר נמוך (המוגדר כ-2/3 מהשכר החציוני).

4. מטריד במיוחד הוויתור מצד האוצר בסוגיית המיסוי על משיכת "הרווחים הכלואים" (רווחים שנותרו בארץ אך לא הושקעו של חברות בינלאומיות שקיבלו הטבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון), זאת על רקע הפרסומים הרבים על כך שהתאגידים הגדולים במשק אינם משלמים ממילא את מלוא מס החברות בו הם חייבים. אילו הכפילה המדינה את המס שהיא דורשת על "הרווחים הכלואים" ניתן היה לוותר על העלאת המע"מ, או לפחות על רובה.

5. הקיצוצים הרוחביים המוצעים במשרדי הממשלה יפגעו עוד ברמת השירותים שמקבל הציבור בישראל. השירותים שיפגעו יותר מכל יהיו ככל הנראה שירותי הבריאות – שירותים שנשים צורכות יותר בהשוואה לגברים. נזכיר כי רמתם ומחיריהם העקיפים של השירותים החברתיים אלה היו סיבה עיקרית למחאה החברתית של השנה האחרונה. יתרה מזאת, קיצוצים אלה יפגעו בעיקר במשרותיהן, שכרן ותנאי עבודתן של נשים המאיישות את מרבית המשרות הממשלתיות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.