הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
תקווה לוי הלכה לעולמה
חברתנו היקרה, תקווה לוי, שחייה היוו התגלמות המאבק לצדק חברתי ולשלום, הלכה לעולמה לאחר מחלה קשה. לוי הייתה ממייסדות ארגון הל"ה – הורים למען חינוך בשכונות ועיירות פיתוח – וניהלה אותו במשך למעלה משני עשורים, פמיניסטית מזרחית ופעילה במאבק לשלום
ההלוויה תתקיים היום (חמישי, ה-2 באוגוסט) בבית העלמין באשקלון בשעה 16:00. השבעה בבית הוריה של תקווה ברחוב הציונות 29 דירה 2 חולון.
בא.ה לפה הרבה?
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
תגובות
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
כרגע רק הלם ועצב וכעס לא יודע על מי. שלום תקווה, ידידה, מורת דרך אישית וחברה פוליטית כסר שלושים שנה. זהו. עצוב.
כמה חבל, תנחומיי למשפחתה
חשוב לציין שגם הייתה מהפעילות המצחיקות ביותר, עם חוש הומור מפיל לרצפה. הייתה משוררת מעולה ושיריה גם תורגמו לשפות זרות. ומעולם לא הבנתי למה הפסיקה לכתוב וביקשתי ממנה בזמנו להביא שירים. אולי כתבה ועוד נגלה.
הלכה בטרם עת.
תקוה לוי הקדישה את מיטב שנותיה לתיקון נזקי הגזענות האשכנזית בחברה, בעיקר במערכת החינוך. לכתה, מעבר לטרגדיה האנושית, היא אבידה קשה למאבק הבלתי מתפשר בגזענות.
יהי זכרה ברוך!
תקווה באמת הייתה אישה מיוחדת כשביקרתי אותה פשוט לא רציתי להאמין שזה כל כך קטלני. היא ידעה להיות חברה כל כך טובה והחברות שלה כמו בהיבט הפוליטי נמדדה ביושר ובנאמנות. נקרע הלב
פתאום עולה לי שהיינו יחד בסיני במלון צנוע לבד תקווה יסמין הבת שלה המקסימה, לי חברתה הקרובה ואנוכי כל האורחים ברחו בשל מבול ההתרעות ואנחנו בכיף שלנו נודרות שנבוא שוב ושוב תקווה באמת הייתה אישה מיוחדת כשביקרתי אותה פשוט לא רציתי להאמין שזה כל כך קטלני. היא ידעה להיות חברה כל כך טובה והחברות שלה כמו בהיבט הפוליטי נמדדה ביושר ובנאמנות. נקרע הלב
איך כותבים על תקוה כשאין תקוה. איך כותבים על אמא אישה חברה פעילה שהלכה מוקדם מידי לעזאזל. ביום כזה המילים הכועסות משתלטות על המקלדת. תקוה הלכה ואיתה הלכה הרבה מהתקוה שהיתה לי בלב.
היתה זו תקוה שלימדה אותי להפנות מקום בתוך השקפת עולמי הסוציליסטית והאנטי ציונית לדיכוי הגזעני/מעמדי/תרבותי של המזרחים בישראל
היתה זו תקוה שלימדה אותי להפנות מקום בתוך השקפת עולמי הסוציליסטית והאנטי ציונית לדיכוי הגזעני/מעמדי/תרבותי של המזרחים בישראל
כל כך עצוב!
יהי זכרה ברוך.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים
"הורים למען הורים" רמלה משתתפים בצערם של המשפחה ושל ארגון הל"ה, במות תקווה לוי, מעמודי התווך של הארגון
יהי זכרה ברוך ונשמתה צרורה בגן עדן
עוד חברה, ועוד קורבן צעיר מהדור ההוא, וזכרון התקופה הרחוקה והנשכחת ההיא, לפני למעלה מעשרים שנה, וההשקפות ההן, שרק החלו אז להתגבש – בגולמניות ומתוך גישוש – לחיבור החשוב והמיוחד שעשתה תקווה ז"ל בין מזרחיות, פמיניזם, וחינוך, ושאותו שב והזכיר צבי בן-דור בהעוקץ לא כל כך מזמן
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/04/29/%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%96%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A8/
… וכמו אצל אחרים ואחרות, וכמו אצל אחרים ואחרות כאן בתגובות, התסכול והכעס שמלווים את הכאב על הבשורה המרה רק מסגירים את העובדה שאנחנו חשים שמעבר למחלה כזו או אחרת, תקווה לוי ז"ל (כמו ויקי שירן ודודי מחלב, זכרם לברכה) היא קורבן של מאבק במערכת גדולה הרבה יותר. שוב אני מביא, בשינויים מתבקשים, שורות שעולות לי בראש – כמו לאחר מותו של חברנו דודי מחלב – משיר שכתב פול אלואר לגבריאל פארי שנרצח על ידי הנאצים:
מתה אשה שהנשק שלה
לא היה אלא זרועות פתוחות לחיים
מתה אשה שדרכה היחידה
היתה שנאה לרובים
מתה אשה שהמשיכה להיאבק
נגד מוות נגד שיכחה
כי כל מה שביקשה
אנחנו מבקשים גם כן
אנחנו מבקשים היום
כי האושר יהיה האור
בעומק העיניים ובעומק הלב
וצדק על פני האדמה
יש מלים שיש בהן חיים
אלה מלים תמימות
המלה חום המלה אימון
אהבה צדק המלה חירות
המלה ילד המלה עדינות
שמות אחדים של פרחים ופירות
המלה אומץ המלה לגלות
והמלה אחות והמלה חברה
…
היא מתה כדי שנחיה אנחנו
ובזכותה אנחנו מכירים את עצמנו טוב יותר
התקווה שלה היא תקווה שלנו
אישה מדהימה ונערצת. הצילה כל כך הרבה ילדים מציפורני ההסללה בחינוך. אשת שטח אמיתית בעידן של הרבה מהפכני כורסא. אישה שהבינה שהמאבק למען החינוך בשכונות הוא אחד החשובים ביותר ומינפה את זה לעשייה במשך כמה עשורים. יותר מ-15 שנה מאז הכרתי אותה לראשונה ולפני שנתיים היה לי הכבוד לראיין אותה שוב ולראות את העוצמות שלה בפעולה. אם יש משמעות כלשהי למילה אישה קדושה וגדולה מהחיים, אז תקוה מגלמת אותה.
נשתדל קצת לעשות כמוך.
אשה גדולה ופעילה מדהימה.
כל כך חבל…
זוכרת את תקווה מלפני 12 שנים בערך. כשבאה לתת במהפך סנדאות על הסללה לנשים ערביות ויהודיות מהפריפריה. יהיה זכרה ברוך.
הכרתי את תקווה רק בשנתיים שלוש האחרונות. החיבור בינינו היה מיידי. תקווה היתה אשה נטולת ציניות ואני מצטערת שלא הכרתי אותה יותר מקרוב. לא ידעתי כלל על מחלתה ואני בשוק טוטלי. יש לה ילדה, אני מקווה שיש מי שיטפל בה כראוי.
מותה הוא אבדה לשמאל. זכרה יהיה ברוך
עצוב. מוקדם מדי. עצוב לראות, שפעילות חברתיות כהות ללא גב כלכלי גדול נפטרות בסביבות גיל 60 פלוס-מינוס ממחלות עם סוף, שהרבה מהן קשור לסטרס. ויקי שירן. גלוריה אנזלדואה. זורה נייל הורסטון. תקווה לוי. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
תהי נשמתה חיה בלב כל מי שתקומת המזרחים יקרה לו.
הגם שהיו לנו כמה חילוקי דעות כבוגרי פנימיית בויאר היה מרמם את הלב לראות את הנחישות , האמונה ובעיקר את מתן הדוגמא האישית לכל מי שנמצא בשדה החברתי.
בְּחוּט שֶׁל תִּקְוָה לִוִּית שָׁלוֹם בָּאָרֶץ
לזכרה של תקוה לוי, אשת שלום וצדק
הַשְּׂמאל אֲשֶׁר תַּחַת ראשֵׁךְ,
כִּוֵּן אֶת דַּרְכֵּךְ – לָעַד, אָמֵן סֶלָה,
מַצְפֵּן לָךְ בַּתּהוּ-הוּא לְשֶׁקֶט נַפְשֵׁךְ,
אֶל שָׁלוֹם עַל הָאָרָץ, לא-בַּשָּׁמַיִם,
רוּחֵךְ יִיחֵלָה!
הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר מִזְרָח לְעֵינַיִךְ,
הֵאִירָה דַּרְכֵּךְ – לָעַד אָמֵן סֶלָה,
בָּךְ צֶדֶק זוֹרֵחַ, חָרוּת עַל פָּנַיִךְ,
לֵב נִדְכֶּה וּמְצֻלָּק מִנֵּכָר הַזּוּלָת,
מִדְּבַר פִּיךְ יָגֶלָה.
הַיַּם הַגּוֹאֶה הַסָּמוּךְ לְבֵיתֵךְ,
הִצְלִיל אֶת דַּרְכֵּךְ – לָעַד, אָמֵן סֶלָה,
בְּאֵר מַיִם חַיִים, לְזַכּוֹת אֶת דְּמוּתֵךְ,
נְשׁוֹת מֻקְשׁוֹת יוֹם וָלֵיל בְּלִי פִּדְיוֹם,
פָּעֳלֵך תְּהַלֵּלָה.
הָרוּח שֶׁרִיחֲפָה מִפִּי אֵל לִפְנֵי כּל,
נָשְׁבָה מִתּוֹכֵךְ – לָעַד, אָמֵן סֶלָה,
הֵזִינָה דַּעְתֵּךְ, לְהַשְׁמִיעַ שְׂפַת קוֹל-
הוֹרִים וִילָדִים מִתְקָרְבִים, עֲרֵבִים
זֶה לָזֶה בְּהֵלָ"ה.
בְּחוּט שֶׁל תִּקְוָה לִוִּית שָׁלוֹם בָּאָרֶץ,
לְצֶדֶק חֶבְרָתִי שָׁאַפְתְּ – לָעַד, אָמֵן סֶלָה,
אוֹר גָּנוּז מִתּוֹכֵּךְ לא נַח, מְלֵא דַּעַת וָמֶרֶץ,
לַעֲטוֹף צָלָקוֹת בִּנְתִינָה – מִלֶּכְתֵךְ, כִּסְפִינָה
הידיעה על מותה של תקוה הכתה בי. חלפו שנים רבות מאז התראנו בפעם האחרונה אך פעם היינו חברות קרובות. פגשתי את תקוה בצבא. באנו מרקע מאד שונה אבל המשותף היה רב בהרבה מהמפריד. קראנו את אותם ספרים, אהבנו את אותם שירים, האמנו בסוציאליזם, התנגדנו לכיבוש. דרך סיפוריה הכרתי את אשקלון, העיר בה גדלה ואותה אהבה, ואת חבריה לפנימית בויאר, אליהם הייתה קשורה אז בכל רמ"ח אבריה. יחד הפכנו פעילות בקמפו"ס בימיה היפים של התנועה, כאשר יהודים וערבים קיימו מסגרת פעולה ומחאה משותפת באוניברסיטה. בהמשך נפרדו דרכנו הפוליטיות והאישיות. אבל משהו מהקשר היפה שהיה לנו פעם תמיד ישאר אתי. כמה נורא שחייה נגדעו כך באמצע.
יהי זכרה ברוך.
הכרתי אותך תקווהלה
בחורה אישה נהדרת
ואף זכינו להיות יחד בטולדו במפגש עים השכנים באש"ף
כל הכבוד על פועלך
זיכרך ברוך ונישמתך עדן
אוהבת
בינה
המזרח אל השלום
לכל החברים והחברות הנפלאות
של תקוה מארגון הלה, מבוייאר
ועוד, שתמכו שמרו ועזרו לאחותי בשעות הקשות בכל החודשים האחרונים עד לרגע האחרון.
יהי זכרה ברוך
"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך | המבוקש מס' 2