מסרבות לתכתיבים

בעיני החברה ההטרונורמטיבית והפובית אנחנו נתפסים הרבה פעמים כ"מבולבלים", כמי ש"צריכים לבחור". זאת משום שאנו מסרבות לתכתיבים, מסרבות לבחור, מסרבות לחלק בני אדם לפי מגדר. דברים שנשאה דנה ג. פלג במצעד הגאווה המתקיים הערב (חמישי) בירושלים
דנה ג. פלג

בקיץ 2009 עזבנו, משפחתי ואני, את קליפורניה, לאחר חמש שנים, ויצאנו לדרך חזרה הביתה, לתל אביב. ב-1 באוגוסט בערב נפגשתי בדבלין עם חברי הטוב תומאס, ויחד הלכנו לראות סרט בפסטיבל הסרטים הגאה של העיר. הסרט היה City of Borders. ירושלים, עיר של גבולות, היתה גם העיר שבה חייתי שמונה שנים, העיר שבה יצאתי מהארון ואף נמניתי על הפורום הירושלמי שהקים מאוחר יותר את הבית הפתוח. התרגשתי לראות דמויות מוכרות, ושמחתי להכיר לתומאס את המציאות הלא-פשוטה שאליה התעתדתי לחזור.

למחרת נכנסתי לאי-מייל, וקראתי על הירצחם של ניר כץ וליז טרובישי זכרונם לברכה, בבר נוער בתל אביב.

גרפיטי בירושלים. מתוך הסרט "עיר של גבולות"

שלוש שנים אחרי אני עומדת כאן, במצעד הגאווה הירושלמי, כנציגת פאנורמה, קהילה בי ופאנסקסואלית פמיניסטית. פאנורמה היא ארגון שמזדהה כארגון שמאל, ולא בכדי. הזהות הבי-פאנסקסואלית היא זהות שחותרת תחת קטגוריות בינאריות, שמחלקות את העולם במטרה להפריד בין א/נשים, לסכסך ביניהם וכך גם לשלוט בהן. בעיני החברה ההטרונורמטיבית והפובית אנחנו נתפסים הרבה פעמים כ"מבולבלים", כמי ש"צריכים לבחור". זאת משום שאנו מסרבות לתכתיבים, מסרבות לבחור, מסרבות לחלק בני אדם לפי מגדר. זה קורה כי אנחנו רואות את הדיכוי המגדרי והמיני, כי בחיינו ובגופנו אנו מתנגדות לו וקוראות עליו תיגר, ובעצם על כל דיכוי.

חלק גדול מאיתנו אנרכיסטיות וטבעוניות, כביטוי של השאיפה שלנו לחופש, ולא רק של בני אדם, ולא רק מהטרוסקסואליות כפויה. בימים שבהם הממשלה מעניקה לבעלי הון הקלות מס בגובה עשרות מיליארדי שקלים, אבל מעלה מסים לאנשים עובדים ומקצצת, בין השאר בתקציבים שמופנים לבני נוער במצוקה – רבים מהן להט"בים; בימים שבהם אותה ממשלה עוקרת כפרים פלסטיניים בישראל ובשטחים בתואנות שונות ומשונות, בחסות בתי משפט; בימים שאלימות מופעלת כלפי להט"בים בירושלים ובתל אביב, כמו גם כלפי נשים ברחוב ובביתן פנימה, וכלפי פליטים בכל מקום – והמשטרה, שעסוקה בדיכוי מפגינות, אינה נוקפת אצבע; בימים בהם ההסתדרות שאמורה להגן על עובדים, משתפת פעולה עם בעלי ההון – אנחנו פעילים במחאה החברתית, במאבקי עובדותים, במאבקים לזכויות נכים, במאבקים פמיניסטיים ובמאבקים לזכויות בעלי חיים, אנחנו פעילות נגד גזענות שמופנית למזרחיות, לפלסטינים – בישראל ובשטחים – ולפליטים ומהגרות עבודה.

אני עצמי חברה ב"מאבק סוציאליסטי", בין השאר, משום שבהשקפת העולם שלה היא מבינה שדיכוי מגדרי ומיני גם הן דרכים בהן החברה הקפיטליסטית והפטריארכלית  מסיתה אותנו אלה נגד אלה – ומסיטה את הדעת מהעובדה שכולנו בני אדם בעלי צרכים דומים, אם לא זהים, שיכולים וצריכים לחיות בשיתוף ובשוויון, ולא בהפרדה ובשנאה. ה"הפרד ומשול" הזה מחלק אותנו גם בתוך החברה הלהטבאק"ית, שמחקה את החברה הכללית, ומדירה לשוליים עד כדי מחיקה, זהויות שאינן דומות למיינסטרים, ובעצם את כל מי שמאתגרת ומערער על הבינאריות ההומו-לסבית, ועל ה"הפרד ומשול" בחברה הכללית. חומות ה"הפרד ומשול" האלה הן רצחניות.

שלוש שנים ויום אחרי הרצח, בעמדי כאן בירושלים, כנציגת פאנורמה, קהילה בי ופאנסקסואלית פמיניסטית, אני מבקשת לא רק לעמוד על זכותן וזכותם של ביסקסואליות ופאנסקסואלים לשוויון – אלא של כל מיעוט מדוכא ומנוצל!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמדר לביא

    קצר וקולע. כולי תקווה שההומונורמטיבים/יות קוראים ומפנימים (נכתב בכוונה בגוף זכר)

  2. דנה ג. פלג

    אני יכולה להגיד שהמצעד הזה היה המצעד שחלמנו עליו: של פעילותים ולא של פוליטיקאים, של ארגונים ולא של תאגידים.