הבעיה היא לא בשיטה אלא בנבחרים

נכון ששיטה רובית אינה מתאימה לישראל, אולם חייבים, אבל באמת חייבים בחירות אזורית!! בחירות אזוריות הן הכרחיות לייצוג ראוי לאותם אזורים בארץ הקרויים פריפריה, ואין סתירה בין שיטה אזורית ושיטה יחסית.

אינני מומחה לנושא ואין לי הצעה קונקרטית כיצד. אבל חייבים ליצור מצב בו ממשלה תוכל לשלוט במהלך מלוא תקופת כהונתה ללא תלות בקואליציה מתנדנדת. ממשלה שוכל "להרשות" לעצמה להתבסס על מעט שרים ( סדר גודל של 10 ), שתקציבה יהיה מבןסס על צרכים אמיתיים ולא תאלץ לחלק מתנות אך ורק על מנת לשמר את עצמה.
הדרך היחידה למעט באמצעות בחירות, שתתקיימנה במועדן, להחליף את הממשלה, היא באמצעות הצבעת אי אמון של 90 חברי כנסת וגם אז יחוייבו בחירות חדשות.

זה מצב לא הגיוני, זו גם לא המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות. ופה מדובר בקולות הבוחרים, יש עוד מאות אלפי אנשים שלא בחרו. מה נשאר? ראש ממשלה ש 20% מהאנשים בחרו בו?

מבנה הכנסת דווקא מביא לרעיון אחד לפיתרון. הבחירות יהיו על 100 מנדטים, מאה חברי כנסת. המפלגה הגדולה תקבל את 20 המנדטים הנותרים. עדיין ייתכן שהיא תצטרך חברים לקואליציה, אך או שיהיה מדובר בעוד מפלגה או שניים, או שיהיה מדובר במפלגה נוספת. זה גם יתרום לקיום של אופוזיציה במדינת ישראל. בישראל כבר מזמן לא רק שיש קואליציה של הרבה מאוד מפלגות שכל אחת מושכת לכיוון אחר (וביבי הוא אשף בתימרון הזה יותר מכל), אבל בישראל מאז שהליכוד עלה לשילטון אין למעשה אופוזיציה, בכל ממשלה היו יכולות להיות כמעט כל המפלגות האחרות ולעיתים זה מה שקורה.

בשתי ההנחותאבל עצם בחירת נשים לא מבטיחה שנוי לטובה גם נשים הוליכו למלחמות שוא.
אשר לטענה באחת התגובות על חוסר משילות ,זה עורבא -פרח. כל ראשי הממשלה קבלו החלטות ויישמו אותן בדברים שבאמת עמדו בראש סדר העדיפויות שלהם. לגבי החרדים ה,,חשוכים"~: הם לפחות לא הולכים לצבא הכיבוש. ואילו המפלגות הקוראות לעצמם שמאל ציוני הצטרפו בהתחלה לכל מלחמה שיראל יזמה ורק כשהעינינים השתבשות אמרו לא ידענו ,הסכמנו לזה אב לא לזה. להצביע נכון זה להצביע חד"ש. דב חנין לראשות הממשלה.

בקמפיין של ביל קלינטון נגד בוש האב היה משפט מחץ It’s the economy stupid” (זה הכלכלה טמבל). במציאות הישראלית המשפט הוא – It’s the shita stupid.

מערכת הבחירות שלנו הינה בסופו של דבר הסיבה המרכזית לכל תחלואי החברה הישראלית. היא שיטה שמעצימה של ממד הסקטוריאלי ושוחקת את הממד הממלכתי, עד שהזנב לא רק מקשקש בכלב אלא מצליף בו כל פעם שמתחשק לו, והכלב חסר אונים למנוע זאת.

תופעה זאת הייתה נפוצה בכל המדינות האירופאיות שהיו להן בעבר שיטת בחירות ארצית-יחסית כנהוג אצלנו. פעם ברב מדינות הOECD התקיימה שיטת בחירות ארצית-יחסית, היום רובן עברו לשיטת הבחירות המשלבת בין בחירות אזוריות לבחירות ארציות-יחסיות.

מערכת פוליטית במדינה דמוקרטית אמורה לספק שלושה אלמנטים:
 ייצוגיות
 יציבות
 משילות

בישראל המערכת הפוליטית אינה מספקת אף אחד מהמרכיבים הללו. על מנת להשיג יציבות, יש צורך בקואליציות גדולות ומסורבלות הכוללות מפלגות שאין כמעט שום דבר משותף ביניהן מעבר לרדיפת השררה. התוצאה היא יכולת משילות מינימאלית, כי כל מרכיב בקואליציה יכול להפיל אותה או לפחות להביא אותה למצב בו יש רב פרלמנטרי כה דחוק שמקשה מאוד על קבלת החלטות ומימושן.

בכל הקשור למשילות, בישראל שני שליש מהחלטות הממשלה מעולם אינו מגיעות לידי יישום. הממוצע בקרב ה OECD הינו הפוך, שני שליש מההחלטות ממומשות, רק שליש לא.

לגבי הייצוגיות, לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהפוליטיקאים פשוט לא סופרים את האזרחים ממטר. זה אנומליה בדמוקרטיה, כי הרי מה שווה שלטון העם אם הפוליטיקאים יכולים להרשות לעצמם לא לספור את העם ממטר.

למעשה ישראל הפכה מזמן מדמוקרטיה ל"דמיקרטיה", ייצור כלאיים שלכאורה הינה דמוקרטיה, אך בפועל הינה תערובת של פלוטוקרטיה ו"פקידוקרטיה". הבחירות הולכות והופכות אצלנו לריטואל חסר תכן, כי מי שבאמת קובע מי יהיה ח"כ אינו הציבור, אלא קבוצה קטנה של כמה מאות מיוחסים הכוללת בעלי הון ומכערים. העם לא קובע, ולכן לא סופרים אותו.

יש הסבורים שהבעיה איננה שהמגרש עקום, ושאם נחליף את השחקנים לשחקנים ישירים יותר הכל יתנהל בצורה תקינה וראויה. אין הבל גדול מזה. השיטה שלנו יצרה מגרש כל כך עקום, שרק שחקנים עקומים יכולים לשרוד עליו. הישרים פשוט נופלים, כי אינם מסוגלים לעמוד על מגרש עקום, קל וחומר לרוץ ולשחק עליו.

הפתרון היחידי הינו שינוי שיטת הבחירות לשיטה בה רב הנבחרים ייבחרו בבחירות אזוריות, בהן יש זיקה ישירה בין הבוחר לנבחר, זיקה העוברת בקלפי, לא דרך מרכז המפלגה. ברב הדמוקרטיות יש רשות מחוקקת בי-קמארלית (שני בתים). כדאי לנו להיות חכמים, וללמוד מניסיונם של אחרים. הכנסת צריכה להיבחר בבחירות אזוריות (120 אזורי בחירה). במקביל יש יכונן בית נוסף, סנהדרין שיורכב מ 70 חברים. הסנהדרין ייבחר בבחירות ארציות-יחסיות, עם אחוז חסימה של 5%. התוצאה תהיה מערכת פוליטית בעלת איזון אופטימאלי בין ייצוגיות, יציבות ומשילות.

כל עוד הפוליטיקאים יוכלו להרשות לעצמם לא לספור אותנו, הם לא יספרו אותנו. רק שינוי השיטה תשנה את המצב הזה, ולהתייחס אלינו כמו שחקנים, לא סטטיסטים.