אנחנו כאן. תתרגלו.

הקריאה "אנחנו כאן, איננו עוזבים" אינה דרישה. היא הצהרה על עובדה. היא אינה מופנית למחוקקים, לפוליטיקאים, לבתי המשפט או לרשויות אכיפת החוק, והיא לא נוטלת חלק בשיח ההגמוני המנרמל. עודד פלר ויונתן ברמן על הפוליטיקה הקווירית במאבקי מהגרים בארה"ב, אגב החקיקה ההולכת וסוגרת על מהגרים בישראל
עודד פלר ויונתן ברמן

בימים האחרונים שיתפו אחדים מחברינו בפייסבוק תמונה שצולמה במצעד הגאווה בירושלים ביום חמישי האחרון, ובה נראה בחור צעיר לבוש מדי צה"ל אוחז בשלט, שעל גביו נכתב "אורי אריאל, אני ההומו ששומר לך על התחת!". כרגע 11,569 אנשים עשו לייק לתמונה ו-1,321 שיתפו אותה, והמספרים הולכים וצומחים.

קוראינו ודאי אינם זקוקים לאף מילה נוספת בעניין זה, ובוודאי מכירים, בין שהם מסכימים ובין שאינם מסכימים, את הביקורת שאפשר היה לשפוך כאן; הביקורת על טקטיקות של אסימילציה שנוקטים להט"בים (ובכוונה אנו נמנעים פה מהשימוש בביטוי להט"בקים ביחס לטקטיקות אלה) כדי לקדם אהדה ציבורית ("אנחנו בדיוק כמוכם, אין לכם ממה לחשוש"), ובאופן מיוחד השימוש בגוף דכאני כמו הצבא לצורך זה ("אנחנו נלחמים וכובשים בדיוק כמוכם, אנחנו לא שונים"). כן, חברים, עייפנו מלשמוע בשנים האחרונות מאנטרות כמו "הייתי קצין קרבי בצבא, למה לי אסור להתחתן/לאמץ?".

אל מול סיסמאות כאלה, אחת הקריאות שנשמעו בפוליטיקה הקווירית בארה"ב הייתה: "We're Queer, we're here, get used to it". ניקולס דה ג'נובה מקדיש חלק מכתיבתו למה שהוא מכנה "הפוליטיקה הקווירית של ההגירה". ראוי לעיין בקוויריזציה של חלק ממאבקי המהגרים בארה"ב, שאליהם מתייחס דה ג'נובה, בימים טרופים אלה בהם הכנסת מקדמת בנחישות ועל בסיס כמעט יומי חקיקה מגבילה, חסרת ערך אמנם במניעת הגירה או בסילוק מהגרים הנמצאים בישראל, אך אפקטיבית במירור חייהם.

בשנת 2005 הצביע בית הנבחרים בארה"ב בעד הצעת חוק בעלת השלכות קשות על "שוהים שלא כדין", שעסקה בהפללה שלהם ושל מעסיקיהם ובהליכי מעצר. הצעת החוק (שהייתה מותירה את ארה"ב במצב משפטי מעט טוב יותר מזה שבו אנו מצויים בישראל היום, לאחר חקיקת החוק למניעת הסתננות) לא התגבשה בסופו של דבר לכדי חוק, היות שלא אושרה על ידי הסנאט, אולם בחודשיים שלאחר ההליך בבית הנבחרים התקיימו הפגנות סוערות, שהביאו להסרת הצעת החוק.

צילום: mauroppi, cc by-nc-sa

בין השאר ניתן היה לזהות זרם של מוחים שמפיהם נשמעה הקריאה (המתחרזת בספרדית):

¡Aquí Estamos, y No Nos Vamos!
¡Y Si Nos Sacan, Nos Regresamos!

ובתרגום לאנגלית:

Here we are, and we’re not leaving! And if they throw us out, we’ll come right back!

קריאה זו מהדהדת את הקריאה הקווירית – אנחנו כאן. תתרגלו.

הפוליטיקה הקווירית של ההגירה לוותה גם בסיסמה (בספרדית):

No somos uno, no somos cien; Somos millones; ¡Cuéntanos bien!

ובתרגום לאנגלית:

We’re not one, we’re not a hundred—we’re millions; Count us well!

היא גם מזכירה מאבק נוסף של ילדיהם חסרי המעמד של מהגרים, שבשנת 2010 ארגנו פעולות אותן כינו מסיבות "יציאה מהארון" (coming out parties), בהן הכריזו על עצמם בגלוי כ"undocumented and unafraid".

הקריאה "אנחנו כאן, איננו עוזבים", כפי שמסביר דה ג'נובה, אינה דרישה. היא הצהרה על עובדה. היא אינה מופנית למחוקקים, לפוליטיקאים, לבתי המשפט או לרשויות אכיפת החוק. היא לא דרישה להסכמה ולא דרישה לקבלה. מיליונים שמו באופן מילולי את גופם בר-הגירוש בסיכון, ולא התחננו בפני מישהו ל"זכויות" אזרח או אדם, ואף לא לחנינה או לרשות. הקריאה אף מערערת את משטר הגירוש, כשהיא מכריזה: "אין דבר שתוכלו לעשותו. הכוח הריבוני הדכאני הוא לא כלום אל מול כוח הרצון שלנו ומימוש חופש התנועה שלנו. אתם יכולים לגרש אותנו אבל לעולם לא תיפטרו מאיתנו. אנחנו כאן".

כמו הפוליטיקה הקווירית (ולא נסתבך כאן במורכבויות הרבות של מונח זה – משפט אחד לא יספיק לנו וגם לא אלף משפטים), פוליטיקה זו – "אנחנו כאן, איננו עוזבים" – היא פוליטיקה שקוראת תיגר על קטיגוריות חברתיות שנתפסות כטבעיות, ה"אזרח" מול ה"שוהה הבלתי-חוקי". היא פוליטיקה קאונטר-נורמטיבית וא-אסימילטיבית של חוסר קונפורמיות. היא לא מבקשת ליטול חלק בהבחנות נורמטיביות ומנרמלות, אלא לחבל בהן ובסדר ההיררכי שלהן. כמו הפוליטיקה הקווירית היא שואפת לתת מענה לפוליטיקה ניאו-ליברלית של זהויות.

להבדיל מהקריאה "אנחנו בדיוק כמוכם", הקריאה "אנחנו כאן, תתרגלו!", כותב דה ג'נובה, אינה קריאה פרוגרסיבית להפוך לחלק מה"נורמלי" אלא קריאת תיגר על ה"נורמליות". היא אינה קריאה להיטמעות ב"נורמלי", אלא התעקשות על כך שסטייה מן ה"נורמה" תמשיך להתקיים.

"אנחנו כאן, אם תגרשו אותנו, נחזור!" היא פוליטיקה של הגירה שחורגת מהמגבלות הנורמטיביות של האזרחות וחותרת תחת הפטישיזציה של יציבות הזהויות שמייצר רעיון הריבונות הלאומית. היא לא נוטלת חלק בשיח ההגמוני המנרמל, שבו קיימים "אזרח", "תושב", "מהגר", "פליט" או "שוהה שלא כדין", המובנים כקטיגוריות "טבעיות", שלכל אחת מהן משמעות נורמטיבית ברורה, תפקיד חברתי ברור וגבולות ברורים. היא מערערת ודוחה את כל הקטיגוריות הנורמטיביות, שיוצרים ריבונות המדינה ומשטר ההגירה שלה. הכוח הריבוני של מדינת הלאום והפוליטיקה של האזרחות נחנקים תחת קריאות אלה. "תתרגלו", משמע, למעט ביטול של הגבולות הלאומיים אין דרך להיפטר מ"אי-חוקיות". "אי-חוקיות" היא בלתי נמנעת ותמיד תתקיים בסדר עולמי של מדינות לאום ריבוניות. "אנחנו מיליונים" אינה מדידה מדויקת אלא התמוטטות של הספירה הרשמית.

ואצלנו? בקרוב נחזור אליכם בקשר אלינו. בינתיים, אנחנו כאן. תתרגלו.

פורסם בבלוג לסה פסה של עודד פלר ויונתן ברמן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דנה ג.פלג

    אגב, בשיח הקווירי הרדיקלי בארץ מכונים לעתים תומכי האסימילציה "דומואים"…