מלחמה, בשביל מה זה טוב

בימים טרופים אלה, קצת אחרי שמרוב ייאוש אנשים התחילו לשרוף את עצמם בחוצות וקצת לפני שממשלתנו המהוללת משליכה אותנו ואת עמי האזור למלחמה שאת סופה מי ישורנו, מתנגן במוחי המאיים להתפטר לאתלר בטיעוני איני-יכול-עוד, שירו האלמותי של אדווין סטאר, War. בשירו שואל סטאר את הקהל: "מלחמה, בשביל מה זה טוב?" והקהל הנבון עונה: "בשביל שום דבר". נבון אמרתי, אולם דומה שלא אדווין ולא הקהל שאלו את עצמם באמת ובתמים אם חוץ מהקברן, המוזכר בשיר כנהנה אפשרי מן ההרג, אכן יש מישהו שמלחמה עשויה להועיל לו.

התשובה לשאלה זו טריוויאלית אולי, אך ברצוני לענות עליה באופן מובנה לטובת הספקנים. בתור התחלה, אפנה למקור הידע עלי אדמות, דהיינו ויקיפדיה אהובתנו, ואקרא בערך Rally ’round the flag effect. בעברית הייתי מתרגמת את זה ל"אפקט השקט, יורים", והמשמעות תתורגם במזרח תיכונית כך: "'אפקט השקט, יורים' מתאר את העלייה קצרת הטווח בתמיכה העממית במנהיג בעתות משבר בינ"ל או מלחמה. מכיוון שהאפקט מפחית את הביקורת על הממשלה המכהנת, הוא נמנה עם אסטרטגיות החוץ ההסחתיות." ובמלים אחרות ופשוטות יותר – הצב את מנהיגך עם הגב לקיר, והוא כנראה יפרוץ בקריאות: "תראה, טיל איראני", בתקווה שתרוץ למקלט ותעזוב אותו בשקט.

אני יודעת שיש עכשיו כמה שנעים באי נוחות בכסאם ורוטנים משהו סגנון: "אבל זה לא שאין איום איראני. חייבים הרי לעשות משהו כדי שלדיקטטורה הפונדמנטליסטית הזאת לא יהיה נשק גרעיני." אני מקווה שאותם אנשים ירשו לי לפרק את הטיעון שלהם מהסוף להתחלה.

ראשית אטפל בהנחה שתקיפה באיראן תמנע מאיראן לפתח נשק גרעיני. ובכן, הפתעה! איראן בכלל לא מפתחת נשק גרעיני! איראן עומדת על זכותה להעשיר אורניום, זה כן, ומי יכול להאשים מדינה מוקפת אויבים אם היא מנסה לפתח לעצמה קצת כושר הרתעה (כמו שעשתה ישראל, לדוגמה). אם להאמין למה שחברותיי במעגל האיראני–ישראלי אומרות, בקרב האוכלוסייה האיראנית אין עדיין רוב התומך בפיתוח נשק גרעיני, מכל הסיבות שבעטיין בני אדם ברחבי העולם מתנגדים לטכנולוגיה זו: העלות הגבוהה, הסיכון הסביבתי, הסכנה שבאובדן שליטה על הכפתור האדום והבעייתיות הדיפלומטית. אולם במדינה בה אווירת ה"כולם נגדנו" רק הולכת ומחריפה (אנחנו מכירות זאת היטב מהארץ), תקיפה צבאית רק תחזק את הקולות הקוראים לפיתוח נשק כזה, ותביא בעצם לתוצאה הפוכה ממטרתה המוצהרת.

וכאן אולי המקום להעלות את החשד שאולי, אולי מטרה מוצהרת זו אין בינה ובין המלחמה עם איראן ולא כלום. הייתכן שנתניהו ומיט רומני, חברים טובים עוד מלפני שנולדתי, החליטו להפיל את אובמה בצוותא ולחלק ביניהם את השלל? את זה הם יעשו כמובן בעזרתו הנדיבה של שלדון אדלסון, פטרונם הנדיב של השניים, ציוני אדוק ומאז שהתעשר גם ניאו-ליברל עשוי ללא חת, המקווה אולי שמדיניותו הכלכלית של רומני תשתלם לו מבחינה עסקית. אובמה הרי ביקש לא לתקוף עד אחרי הבחירות, כי הוא חושש שמלחמה עם איראן תעלה לו בכהונה שנייה, אז למה לא לעשות בדיוק את זה ולהנות מהטבות המס אחר כך.

ואם כבר באובמה עסקינן, רצוי לזכור שלאינטרס של ארה"ב ואירופה במלחמה עם איראן אין דבר וחצי דבר עם קיומו או אי קיומו של נשק גרעיני באיראן, בדיוק כמו שלמלחמה עם עירק לא היה דבר וחצי דבר עם החשש מנשק כימי. היום כמו אז, זהו רק התירוץ לתקוף ולכבוש מדינה ריבונית כדי לקבל גישה נוחה יותר לבארות הנפט שלה. אמנם יש כאלה שיטענו כי דווקא כדאי שמדינות המערב יכבשו את איראן וינהיגו בה דמוקרטיה, אולם מוטב לטוענים כך להיזכר מניין נולד משטר האייתוללות מלכתחילה. לרענון הזיכרון: המהפכה האיסלמית כוונה נגד השאה, שליט-בובה שהועלה לשלטון בהפיכה צבאית שארגנו בריטניה וארה"ב. צעד זה נועד להפיל את הממשלה הדמוקרטית ששלטה אז באיראן, ואשר הלאימה את שדות הנפט לטובת העם. לאחר המהפכה שבו האיראנים והלאימו את השדות, וסביר שמאז האמריקאים רק מחכים להזדמנות להחזיר לעצמם את המשאב האבוד. ארה"ב, אגב, היא גם זו שבנתה את המתקנים הגרעיניים הראשונים באיראן, תחת שלטון השאה. כנראה שיש דיקטטורים שאין שום בעיה שיחזיקו בטכנולוגיה גרעינית…

מה שמשיב אותי לנקודת זהות המחזיק בנשק גרעיני. איראן היא אכן דיקטטורה פונדמנטליסטית, ולא מעט בסיועו של המערב שסיפק לשלטון האיסלמי אמצעי מעקב כדי לחסל את ההתקוממות העממית שהיתה שם בשנת 2009. אחרי הכל, אם חס ושלום היתה שם מהפכה שתוצאתה דמוקרטיה, אותן מדינות היו מאבדות את התירוץ לתקיפה וכיבוש של בור השמן הזה. אך בל נשכח לאילו מדינות יש דווקא יכולות גרעיניות, ואין פוצה פה ומצפצף: ארה"ב – המדינה היחידה שהטילה פצצה על אוכלוסייה אזרחית היום לפני 67 שנה, הרפובליקה האיסלמית של פקיסטן, וכן ישראל, ההולכת והופכת לדיקטטורה פונדמנטליסטית בפני עצמה.

והרי אחד הדברים שדרושים ביותר לכל דיקטטור חפץ חיים ונבון הוא אוייב. לאייתוללות יש אותנו, ולנו – אותם. הדיקטטורים של איראן שוטפים את מוחות הציבור הפרסי זה עשורים בשנאת ישראל, וקושרים את האהדה למשטרם בסולידריות עם הפלסטינים, בדיוק מאותה הסיבה שממשלות ישראל לדורותיהן, ובייחוד השתיים-שלוש האחרונות, שוטפות את מוחותינו שלנו ב"איום האיראני". ההבדל היחיד הוא שאנחנו עוד משלים את עצמנו שיש לנו דמוקרטיה ותקשורת חופשית. אבל חכו חכו, תתחיל המלחמה, וכולם יתייצבו בדום מתוח לימין הממשלה: מ"ישראל היום" ועד "הארץ", מישראל ביתנו ועד מרצ. ואז אל תשאלו – מלחמה, בשביל מה זה טוב? ברור, לא? מלחמה – זה טוב לממשלה.

אם אתם רוצים לשמוע עוד בנושא ואפילו לדון בו, אתם מוזמנים לערב דיון שיתקיים ב-Haus de Demokratie und Menschenrechte, ברלין, ב-16 באוגוסט בשעה 19:00. ואם ברלין זה לא בסביבה לכם, אל תהססו להיכנס בכל זאת לעמוד של המעגל האיראני ישראלי ולפרגן לנו בלייק.