ימי שני בבונקר

בעוד מספר שנים, עוד ייכתב על השפעתה של ממשלת ביבי-ליברמן על זכויות האדם בישראל. אולי הדברים ייכתבו מחוץ לישראל, כי מכאן כבר לא יהיה אפשרי, אבל מישהו יכתוב ויסביר שזה קרה אט-אט ובמדרון תלול, שבשנה מסוימת התמודדו עם 30 חוקים גזעניים, אבל בשנים שאחרי כבר לא ניתן היה לעצור את הפרץ. מישהו יגיד שאנשים הסתובבו בתחושה שזה בסדר כי צריך שלטון חזק שישמור על המדינה ומה יקרה אם יסתמו לכמה שמאלנים בוגדים את הפה, אם יחידות המחשבים של כוחות הביטחון יסגרו להם אירועים בפייסבוק, אם שוטרים יזמנו פעילים לחקירות ואם שוטרים סמויים יפברקו עימותים כדי להכפיש את אותם פעילים. אוי, באמת.

וחוץ מזה – אם זה עובד ברמת הנכבש, אין סיבה שזה לא יעבוד ברמת התעודות הכחולות. אחת מהנפיחות האחרונות של הכנסת הבזויה הזאת היא כי מי שאינו נושא תעודת זהות ישראלית לא יוכל לקבל צדק בהיכל המשפט הישראלי, כך על פי שר המשפטים יעקב נאמן שמסתמן כי פרנקו היה נותן לו מקום של כבוד בממשלתו – פרנסיסקו פאולינו ארמנחילדו טאודולו מויסס פרנקו אי מאסאס באמונדה סלגדו פרדו בשבילכם.

ביום שני התקיימה ישיבת מועצה נוספת בעיר תל אביב. חשאית כזאת, אטומה – ברוח הימים. הישיבות עברו לבניין העירייה, לאולם קטן שלא יכול להכיל קהל. ובאמת בשביל מה צריך קהל? סתם מפריעים. אנרכיסטים, כפי שאוהב לקרוא להם פרנקו היהודי.

בעודי עומדת ומחכה לאישור שמעולם לא הגיע להיכנס ולשמוע מה מחליטים על העיר שלי, זכיתי לצפות בעוד מועמדים טובים לתפקיד יועצו של פרנקו (אם יעקב נאמן היה עסוק במקרה) – היועץ המשפטי של העירייה והעוזרת שלו בעודם זוחלים לאטם במדרגות מהקומה ה-11 אל עבר הקומה בה מתקיימת הישיבה. יש לציין כי המעלית העירונית כבר לא מגיעה לקומה ה-12 בימי ישיבות מועצה, כי את ההחלטות מעדיפים שם לקחת בחדר קטן ללא קהל ואם אפשר גם בלי נכים – מה טוב. באמת עדיף ככה, סתם רעש דמוקרטי שלא מסייע לגנרליסימו לקחת החלטות הכי טוב כמו שהוא יודע – לבד.

בתחילת הקדנציה הנוכחית, השלישית במספר של הגנרליסימו מהקיבוץ, אי שם ב-2008, ישיבות המועצה התחילו עם המון שחצנות לעבר האופוזיציה והקהל, אלא שאז עוד היה קהל. בישיבת המועצה השנייה כנראה עקב התקף חרדה קיצוני של גנרליסימו נסגרו שלושת השורות הראשונות לקהל. מאז ועד לאחרונה ישבו שם, בשלוש השורות הסטריליות, עובדיו הנאמנים של חולדאי כולל אנשי הייעוץ המשפטי של העירייה שהביאו אותה בהגדרה חדשה לאתיקה בייעוץ משפטי, שזה אומר עיסוק בהכשרת עבירות מוסר עירוניות מול תושבי העיר. למשל, הכשירו את סירובו של ראש העירייה לגלות כי הוא מעניק את תואר יקיר העיר בעיקר לגברים אשכנזים, הכשירו את סירוב העיריה לתת תוצאות מערכת החינוך התל אביבית הממסללת בדרום העיר, שחס וחלילה לא נראה את הפשעים שהם מבצעים בילדינו. ואפשרו פעם אחר פעם להפוך את מועצת העיר למועצה סגורה. למשל, את החוק שמבקש את פומביות הדיונים עזרו להעיף דרך החלון העירוני על ידי תת-חוק הזוי שטוען כי כל עוד יש מוניטור שמשדר את הדיונים, אז הדיון פתוח. תשבו בבית אזרחים, תזפזפו בפרסומות, העיקר שלא תפריעו.

ימי שני במועצת העיר תל אביב יפו הפכו להיות בונקרים פחדניים שאמנם מאוד אופייניים לחולדאי וגם מתאימים לרוח הכללית הנושבת מהכנסת, אבל הוציאו את כל הטעם מהשתתפות בדיונים האלו. כי אפילו בוועדת החוץ והביטחון חיש יותר פומביות – שם לפחות יש להם את אהוד ברק ששובר שתיקה, ככה מדי פעם.

למאמרים נוספים של יעל בן יפת