בנקאות במסלול אישי

שאלתי את הפקידה בבנק: אז מה את מציעה לי לעשות מבחינה כלכלית עכשיו? והיא השיבה בלי להסס: את צריכה למצוא גבר עשיר ולהתחתן איתו. תהל פרוש על מצב החשבון והאפשרות של אהבה חופשית
תהל פרוש

באחד מימי השבוע האחרון יצאתי מהבית והלכתי לבנק שלי, מתוך החלטה להבין אחת ולתמיד מהו מצבי הכלכלי. התיישבתי מול הפקידה החדשה (שמתי לב שהן מתחלפות בתדירות די גבוהה בסניף שלי) ופתחתי איתה את הנושא. אחרי שקצת פטפטנו על מה שקרה בחודש הקודם ומה שיקרה בבא אחריו, היא שאלה אותי מה אני עושה בחיים. הבנתי שהיא מנסה להבין אם יש לי עתיד כלכלי, אז מתוך אינסטינקט הישרדותי הסתרתי את העובדה שאני מתעסקת באמנות ואקטיביזם וסיפרתי לה שבין שאר הדברים אני כותבת על תאוות בצע ושסיימתי ללמוד פסיכולוגיה קלינית. שמתי לב שהיא באמת התרשמה מהכותרת המיוחסת של מקצועי העתידי ובניגוד לשכל הישר האומר שצריך להניח לאנשים מהבנק לחשוב שאת הבטחה פיננסית מרהיבה, החלטתי להוריד אותה לקרקע המציאות הפיסקאלית של העניין.

מכאן והלאה הפלגתי בתיאורי חורמה של ההתמחות הקלינית שעוד מצפה לי בארבע-חמש השנים הקרובות. סיפרתי לה איך עבור חצי משרה, שהלכה למעשה נמתחת על פני שלושת רבעי משרה, מקבלים במקרה הטוב 2,500 שקלים בחודש. תיארתי לה כיצד צריך לתמוך בהתמחות עם משרה מלאה נוספת. בתגובה היא הביטה בי בזעזוע ואמרה שזה לא ייאמן כל העניין הזה, ושיש לה אחיין שרצה ללכת ללמוד פסיכולוגיה ושהיא תייעץ לו לא ללמוד את זה. שאלתי אותה: אז מה את מציעה לי לעשות מבחינה כלכלית עכשיו? והיא השיבה לי בלי להסס, "מה שאת צריכה לעשות זה למצוא גבר עשיר ולהתחתן איתו".

ברגע הראשון הופתעתי שקיבלתי ייעוץ בנקאי רענן ומלא כנות כזאת במרחב הסטרילי של הבנק. אבל משהגעתי הביתה חשתי צורך דוחק לפרק את ההצעה הזאת לגורמים. דווקא מכיוון שהיא נאמרה באוטומט של חצי צחוק-חצי רצינות בתוך היכל הקודש של הקפיטליזם, ההצעה מספקת הצצה לקשר הגורדי בין הקפיטליזם לפמיניזם וחושפת באופן בהיר את המצב החברתי-כלכלי האמיתי שלנו ובמיוחד את מצבן העצוב והנחות של נשים בסדר הזה.

לפני שנים חברה סיפרה לי שאמא שלה התוודתה בפניה יום אחד שהיא התחתנה עם אבא שלה, גבר עשיר, כדי שהבנות שייוולדו לה תוכלנה להתחתן מאהבה. את הווידוי הזה היא נשאה כמו צלב מצד אחד, אבל מצד שני היא אמרה את זה בהקלה מסוימת: אף שלא ניסחה את זה היתה לה ידיעה ברורה שהיא בעלת פריבילגיה בתחום האהבה. אף אחד לא רוצה לדבר ברצינות על אופן הבחירה הכלכלי של בני זוג היום כי זה הורס לנו את הדימוי על החברה המערבית שלנו, על יחסי האהבה החופשיים שפיתחנו בהם, ובמיוחד הורס את הדימוי על הכלכלה עליהם היחסים האלה נשענים ושנראית בשלטי פרסומת בערך ככה: שוק חופשי שבו כל אשה ואיש בלי קשר לצבע שלהם, ללאום שלהם, לגזע שלהם, יכולים לכאורה בזכות הכישרון שלהם להגיע לעצמאות כלכלית, חופשיים לבחור באיזה מקצוע יעסקו ואיזה גבר או אשה יאהבו.

כמובן שכולנו יודעים בעמקי לבנו שמדובר באשליה ושותפים בקשר שתיקה שמכסה עליה ושנועד לשמור על הסדר החברתי הקיים ולשמור עלינו מהצורך לשנות משהו. אבל העובדה שאהבה היא פריבילגיה מעמדית מתגלה בהבלחות לשוניות כמו "עם אהבה לא קונים במכולת" או כמו זאת שקיבלתי בבנק "צריך להתחתן עם גבר עשיר". היא מתגלה גם באינסטינקט ההורי לאחל לילדים שנולדים שלהם, ובמיוחד לבנות, בני זוג עם כסף – אינסטינקט שנתמך בנתונים ממקורות מוסמכים המראים שניעות מעמדית היא נחלתם של בודדים ועוד יותר מזה של בודדות. על העובדה שחופש העיסוק גם הוא פריבילגיה מעמדית אפשר ללמוד למשל מביקור קצר בכל חוג לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. בלי צורך בסטטיסטיקות מיותרות, אפשר מיד לאמת את העניין שזה מקצוע שמגיעות אליו בעיקר נשים צעירות, עשירות מבית או מנישואין.

השאלה איך קרה שאנחנו מסתובבות ומסתובבים בתחושה שהכלכלה שלנו מאפשרת בחירה אפילו שהעובדות מוכיחות אחרת – מחייבת חקירה מדוקדקת. אולי אפשר לפתוח אותה במילטון פרידמן שהצמיד את החירות לקפיטליזם בספר המונומנטלי שלו שפורסם ב-1962. מאז נהיה נורמטיבי לומר שאיפה שיש קפיטליזם יש גם דמוקרטיה ולכן גם חופש בחירה. אין ספק שהקפיטליזם שינה את העולם הפיאודלי שקדם לו, אבל אני רוצה להגדיר את החופש שהקפיטליזם נתן לנו ובעקבותיו גם את החופש שהפמיניזם סיפק לנשים באופן אחר.

אם במצב הפיאודלי היינו כבולים למעמד באופן גלוי ודטרמיניסטי, והיינו כבולים למי שמשעבד אותנו, הרי שהקפיטליזם ייצר עבור הגברים את התקווה לעלות בסולם החברתי, להיות עצמאיים ולהשתחרר מכבלי הדיכוי. למרות כל התקוות האלה, הלכה למעשה שיחרר הקפיטליזם את הגברים לחופש המפוקפק לבחור את המדכא שלהם בעצמם. יש לציין כי גם החופש הזה מוגבל באופן מצער למדי על ידי מונופולים של מעסיקים ולהחלטות שרירותיות על מלחמה של קומץ שליטים. לתוך העולם הזה הגיע הפמיניזם.

מאחר שהפמיניזם הקלאסי לא עירער על מבנה העבודה של השוק החופשי, אלא שאף לשחרר נשים דווקא אליו, החופש שהוא הציע ומציע דומה להחריד לזה של הקפיטליזם. מה שקיבלנו הוא שנשים בתקופה הפוסט-פמיניסטית מסתובבות בחברה שמשאביה נשלטים בעיקר על ידי קבוצה מצומצמת של זכרים והן זכאיות לחופש המופלא לבחור גם הן את המדכא שלהן. קל להבין איך שאלת האהבה במצב כזה נהפכת לפארסה צבעונית, שבויה במבנים פוליטיים ומשועבדת לאתוס כמוס של כדאיות.

כשישבתי בבנק מול הפקידה האמפתית, היה לי ברור שאין קשר בין מצב חשבון הבנק שלי לכל שיגעון ארוטי אפשרי שקשור באהבה חופשית. אותו שיגעון ארוטי גם לא היה יכול להיות קשור לבחירה מקצועית ולהטעין אותה. לכן ההמלצה שלה "להתחתן עם גבר עשיר", אחותה המבוזה של ההמלצה המקובלת יותר "לבחור במקצוע עם כסף", היתה העצה הכלכלית המפוכחת ביותר שיכלה לתת לי בנסיבות הקיימות. העצה שלה הורידה באחת את המסווה מעל פני הבנק, על קירות השיש שלו, מיזוג האוויר, הסלוגנים המטופשים ויועצי ההשקעות בחליפות שממלאים אותו. כל זה נהפך לתפאורה גרוטסקית שבאה להסוות את חוסר האונות של הבנק להכניס מהות לחופש כלכלי או להתוות לחופש הכלכלי הזה צורה מלבד זאת שכרוכה בקבלת אדון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלון

    שאלה קטנה:
    מדוע נשים מרשות לעצמן הרבה יותר ללמוד מקצועות שאינן "מכניסות". האם בסתר ליבן אינן מאמינות שימצאו גבר עם מקצוע "מכניס"?
    הרי הנשים הללו אינן מתכוונות לחיות חיי עוני. אז איך הן חושבות שיצאו מחיי העוני יום אחד?

    בויכוח עם חבר יקר פעם, על השאלה הזאת תשובתו הייתה: "יש לך בולבול, ככה בנוי העולם, אין מה לעשות, הדימוי של הגבר החזק והמפרנס חזק אצל הנשים מכל מאבק פמינסטי…"
    מה דעתך?

  2. סמדר לביא

    מאמר הלוקה בחסרים של הפמיניזם גל 1 – אין תשומת לב לענייני גזע ואתניות. קחי למשל את הגווארדיה של האינטלקטואלים המזרחים הזכרים. הרבה מהם התחתנו (לפחות בסיבוב מס' 1) עם אשכנזיות מבוססות כלכלית, עדיף גם עם אזרחות נוספת, של מדינה צפון אמריקאית או צפון אירופית. ההון של משפחות המוצא של נשותיהם איפשר להם את הנייעות התעסוקתית שגרמה ליצירה של הון משל עצמם. לכן אולי נמנע מהם הטיול אל הבנק אותו את מתארת. בדצמבר 1993, כשהרציתי במרכז אדווה על היותו של הגבר המזרחי אשתו הסימבולית של אליק שעלה מן הים, הראשונים להתקיפני בקהל היו אותם אלה, שעשו קופה שאיפשרה קריירה ע"י ההון המשפחתי של אשתם הלבנה (ראי גם לביא 1995 באנגלית). המאמר המבריק של ברקת בקובץ "עזות מצח" שערכה ורדית דמרי-מדר עוסק גם הוא בסוגייה זו.

  3. מרצה

    כשמביאים מראה מקום חלקי בגוף הטקסט, נהוג להשלים אותו עם הפניה מלאה בסופו. הורדתי לך ציון על מבנה.

  4. שרון

    "החופש לבחור את המדכא"- זיקוק יחסי העבודה בעידן הקפיטליסטי. יפה.

  5. סמדר לביא

    דמרי-מדר, ורדית, עורכת. 2002. עזות מצח:פמיניזם מזרחי. ירושליים: צ"ח.

    הן המאמר של דמרי-מדר והן המאמר של ברקת בספרון החשוב ופורץ הדרך הזה עוסקים בסוגיית הקשר בין ממון, הון תרבותי, ותיעול התשוקה של האינטלקטואל המזרחי (רצוי עם דרכון נוסף).

    Lavie, Smadar. 1995 "Border Poets: Translating by Dialogue." In Women Writing Culture, ed. R. Behar and D. Gordon, 412-427. Berkeley: University of California Press.

    אשמח להעלות את הגירסא המלאה של המאמר הזה שלי, בתרגום לעברית, לרשת. המקור תורגם לעברית ב 1993.

  6. גלעד

    1. אני מציע לא לזלזל במצב הנוכחי של עולם התעסוקה ואופי הקפיטליזם: כשעד לפני כמה מאות שנים ופחות אנשים היו צמיתים, עבדים מוכים שאוזנם רצועה, כשאשה הייתה נטולת זכויות, כשבחתונה היתה "זכות ראשונים" לאציל, כשהיה רעב בכל חלקי העולם ולא רק במקומות החלשים, כשהיו מגפות של מחלות בכל חלקי העולם ולא רק במקומות החלשים וכו וכו.
    2. האם יש לך פיתרון אחר? מאמרך כמביע תחושה וכדורש שינוי הוא נחמד מאוד. אבל לא יותר מזה – אם אין אפילו איזשהו אופק שאת מצביעה עליו.
    3. ולעניין הפמינזם – ככלל, הפמיניזם מדבר על שוויון בין נשים לגברים (למרות שלעיתים הפמיניזם מדבר על הערך שלו בשיפור העולם ככלל, זה פחות הדגש שלו). לפיכך, כפמיניסטית, את צריכה להיות גאה ב(כמעט) שוויון לגברים ב"בחירת המדכא". את צריכה להיות עצובה כאדם על כך, אבל לא כאשה, לדעתי.
    4. ושוב לעניין בחירת המדכא – עדיף לבחור מדכא, מלהיות מיועדת מראש כעבד/שפחה מוכה ללא אפשרות של כל שינוי וללא כל תקווה. ועוד בעולם של טרום הקפיטליזם, עולם של רעב ומחלות גם במקומות המפותחים.

  7. אלה

    וסמדר צודקת בהערה שלה.

  8. Joerg

    הפתרון שהציע פקידת הבנק באמת עובד: בן דוד שלי אכן מצא גבר עשיר, התחתן איתו, וכיום הוא אלמן מסודר כלכלית ומאושר במידה סבירה.

  9. נתן

    דבר ראשון תיפטרי מהם.

    את לא מסוגלת??

    סימן שכל המאמר שלך לא מחזיק מיים ואת לא באמת רוצה להשתחרר מכבלי הקפיטליזים.

    הצלחת להיפטר מהם?

    עשית את הצעד הראשון בדרך לחופש.

    לא חייבים להשתתף במרוץ העכברים
    אפשר פשוט להסתפק במועט, להנות מדברים פשוטים,להיפטר מדברים יקרים שגם מכבידים וגם גורמים לחרדות, לצרוך הרבה פחות, לא לבזבז את מה שיש ולצאת לחופשי.

  10. כוכבי

    לסמדר לביא,
    אנא העלי את מאמרך לרשת. נשמע כמו חומר קריאה מרתק ששווה עיון מעמיק.

  11. רתם

    תהל, כל הכבוד לך על הפוסט. לפני שנים רבות רבות, בעיר רחוקה מאד, התראיינתי למשרה נשית מאד, בעודי רווקה. הראיון הלך טוב מאד והיה ברור שהמראיינת מעוניינת בי, צעירה רעננה ופנויה לעבודה. לאחר שהיא הבעיה את העניין שלה, היא הנמיכה את המשקפיים שלה בתנועה אימהית ושאלה "אם תבואי לעבוד כאן, ממה תתפרנסי? כל העובדות כאן נשואות לטייסים…" לא הרבה השתנה מאז. ביומיום, אני מוצאת שהחלק הקשה ביותר של החברות עם הקולגות, הוא הפער הזה בין מי שעובדת לפרנסתה, לבין מי שפרנסתה נשענת לגמרי על הדיבידנט הפטריארכלי. לאשה שמתפרנסת לבד אין את המרחב החיצוני-פנימי לעשות ולהיות הרבה דברים שיכולות אלה שנשענות על גבר מפרנס. כך שבישיבות אני מעיזה לומר שלא אוכל להשתתף בהשתלמות כלשהי, עמיתתי תנעץ בי עיניים מתפלאות ותגיד " זה הכל עניין של עדיפויות, לא?"
    יחד עם זה תהל, לא כולנו מוכנות להודות בדברים כיוון שהם כואבים ועל כך כל הכבוד לך וכמובן שאני גם חושבת שבעניין הזה סמדר העירה הערה נכונה.

  12. תומר ויסמן

    שלום תהל
    בימים אלו מתארגנת קבוצה של סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה כדי להתמודד עם הבעיות והניצול שמוכל בתואר השני ובמקצוע בכלל.
    נשמח אם תצטרפי לפעילות – ונפסיק להיות האקדמאים הכי מנוצלים במגזר הציבורי.

    זה הדף של הקבוצה:

    https://www.facebook.com/levko6/photos?ref=ffa#!/studentpsychology

    תומר

  13. עומר

    מזרחי, עשיר + דרכוןX2

  14. מאיה

    אני לא מבטלת את השאלה שלך, אבל שים לחלוקה המגדרית בתוך כל תחום מקצועי. תהל פרוש למדה פסיכולוגיה קלינית. זוהי דווקא הכשרה מקצועית שניתן בעיקרון לעשות איתה לא מעט כסף. אבל מביו בעלי ההכשרה הזאת גברים יגיעו למשרות מכניסות ולמעמד כלכלי טוב הרבה יותר מנשים. בתחום ההוראה המצב הזה בולט ביותר, אבל ממש אינו ייחודי.

  15. סמדר לביא

    נאה דרשו מאיה ותומר. בתקופת ההכשרה המקצועית או החניכה הדרושה למקצועות כמו פסיכולוגיה, עיתונאות, אקדמיה לא יישומית, עריכת דין ציבורית המוליכה לכס השיפוט, או האמנויות — מי שעובר/ת את ההכשרה אמור/ה להתפרנס בצימצום אם ברצונו/ה "לעשות קופה" אח"כ, ולקבל שכר בהתאם להשקעת הזמן, המאמץ והכישרון — אם י/תעמוד בתחרות הקשה על המשרות הנחשקות. מי שלא בא/ה עם כסף מהביית ויכול/ה לכן לעבוד כמעט בחינם בעשור הראשון של הקריירה שלו/ה, לא יכול/ה בכלל להיכנס לתחרות. לכן האשכנזים/יות (בעיקר ותיקים) שורדים את המסלול. הם/ן בהתחלה עובדים/ת בהפסד, אבאמא משלמים את החשבונות ואת הסכומים הנדרשים להשקעה בקריירה, ואז לאחר שהתבססו הילדים/ות מתחילים/ות לקבל שכר גבוה ההולם את ההשקעה. מועטים/ות מאוד המזרחים/יות במקצועות כמו פסיכולוגיה, מוסיקה קלאסית, עיתונאות וכיו"ב כי לא היה גב כלכלי שייתמוך בהם/ן. הפיתרון הוא נישואין עם אשכנזי/ית מבוסס/ת כדי לנייע את הקריירה ולקבל את הגב הכלכלי הדרוש להשקעה ללא תמורה כספית מיידית בה. בשלבי הלימוד יוצא למזרחי/ות שעבר את תהליכי הקבלה הקשים להתחכך בהם, ובלאו הכי, בד"כ הוא/היא כבר משוכנזים כי זו הדרך להצליח בארץ. אי אפשר לנהל קריירה מהפה-ליד כמו שמתנהלת הכלכלה המשפחתית של משפחות מזרחיות רבות שלא קיבלו "מעונות עובדים" או רנטות מגרמניה, או אפשרות לקנות קרקעות (פלסטיניות) במחירים מצחיקים, שהאמירו אח"כ, ועוד קומבינות למיניהן. הביטו מסביבכם ופשפשו בשורשים הכלכליים ובאסטרטגיות החיתון של הקולגות שלכם/ן. טייס זה הכי משתלם. בעצם גם תעשיין זה לא רע. או אקדמאי בן למשפחת אליטה פרופסוריאלית, או עו"ד בן לשושלת עורכי דין ושופטים. אבל בשביל זה, תהל, את צריכה להיראות 10 – תכשיט אקזוטי, אבל לא יותר מדי אקזוטי. וכמובן, בלי "ח" ו"ע".
    אני גם משערת שההתארגנות של פסיכולוגים/יות מתמחים/יות לשיפור תנאי השכר של ההתמחות היא ברובה אשכנזית. כמו שהמחאה של השנה שעברה התחילה ע"י אשכנזים מ"בתים טובים". בימים אלה, קשה להרבה אמאבא לשלם את הסכום הנדרש להתנעת הקריירה של הילדים/ות. למצער, אמאבא עדיין ממשיכים להכחיש את הגזענות שלהם כלפי אלה, שאיפשרו להם בעבר להתניע את הקריירה של הילדים – מטפלות, מנקות (פעם קראו להן תיימוניצ'קעס), בייביסיטריות, שרברבים, שיפוצניקים, מוסכניקים וכיו"ב. כל עוד המחאה החברתית אינה מודעת לעומק ההבדלים בין המוחים, ולהיסטוריות השונות של פריבילגיה ודיכוי, תהל תמשיך לשבת מול הפקידה בבנק, וגם אם תבחר ב"מקצוע עם כסף" לא יהיה לה את ההון ההתחלתי הדרוש כדי להביא את הכסף מהמקצוע שלמדה.
    הבעייה של "התנעת קריירה" אינה ייחודית לישראל. הנה קישור למאמר מהניו יורק טיימס על איזה סטודנטים זוכים לחניכה מקצועית יוקרתית בקייץ המוליכה להתרשתות ושכר הולם בהמשך — אלה שאבאמא משלמים להם את שכר הדירה והוצאות המחייה.
    http://www.nytimes.com/2012/03/08/opinion/reforms-for-the-new-upper-class.html?_r=2
    ההבדל הוא, שבארה"ב, המיעוטים המוגזעים עדיין אינם מהווים את הרוב האזרחי. בישראל, המזרחים הם הרוב האזרחי מאז שנות ה 1980.

  16. מאור

    קפיטליזם לא טוען ש-"כל אדם חופשי לבחור באיזה מקצוע שירצה ולהגיע לעצמאות כלכלית". הוא טוען שאם ניתן לכל אדם לבחור במקצוע שירצה, ונדרוש ממנו לשאת בתוצאות (כלומר- להסתפק בשכר נמוך אם המקצוע שלו אינו נדרש), הרי "היד הנעלמה" המפורסמת תביא לכך שסה"כ המצב הכלכלי הכללי יהיה טוב יותר. ההנחה הבסיסית היא שמי שיתעקש לבחור מקצוע שאינו נדרש, דווקא לא יגיע לעצמאות כלכלית (ואז "היד הנעלמה" תביא אותו למקצוע שכן נדרש למשק).

    עכשיו, לגבי הפמיניזם: אני דווקא מסכים שכל משרות ההתמחות, מחקר וכו' שהן שלב לקריירה משפיעה ומכניסה יישאו שכר הולם, מה שיאפשר גם למי שמשפחתו אינה מבוססת להיכנס למסלולים אלו.

  17. רועי

    הקפיטליזם מבוסס על מרטוקרטיה, ומריטוקרטיה מבוססת על תעודות, תארים וציונים. לא כל אחת יכולה לבחור. אנא השקע חמש דקות ושאל את פועלות הנקיון, השומרים בחניונים והמאבטחים בקניונים מדוע "בחרו" במקצועות הלא מכניסים הללו. תגלה שהפלא ופלא, האלטרנטיבות שלהם לא היו עריכת דין, הנדסה ורפואה.

  18. מאור

    קפיטליסט מושבע היה משיב לך שכניראה המנקות והמאבטחים לא מאמינים ביכולתם העתידית למצוא עבודה כעו"ד, מהנדסים או רופאים פעילים, אחרת היו לוקחים הלוואה או עובדים במישרה שניה כמה שנים כדי לחסוך וללמוד. הוא יגיד שכניראה דווקא בשמירה ובניקיון הם ממצים את תרומתם למשק. קפיטליסט מושבע יתנגד מן הסתם למימון ציבורי של חינוך על-תיכוני (מתחת לגיל 18 יש בעיה: הילד בחזקת הוריו, ויש סכנה שהם יישלחו אותו לעבוד נגד רצנו, כך שהליברליזם מחייב חינוך חובה).
    היות ואיני קפיטליסט מושבע, אני אחזור רק על הטיעון שלי- שאי אפשר להאשים את הקפיטליזם על שאינו עומד בהבטחה שאלא הבטיח (מאמץ ללא סיכון מביא הצלחה).

  19. עדי

    "להתחתן עם גבר עשיר", היתה העצה הכלכלית המפוכחת ביותר שיכלה לתת לי בנסיבות הקיימות- להיפך! במציאות בה את צריכה אדון ומופלה לרעה מכל כיוון היא הייתה כנה. את רוצה מציאות אחרת שזה יופי, זה גם לא המציאות. העצה שלה לא הייתה רומנטית אבל היא הייתה נכונה גם לך- כלכלית ווודאי שנכונה לבנק- האדון שלה.