שלום, רצינו להציע לך הלוואה

מסתבר שלישראלים יש בעיות בהתנהלותם הכלכלית. כך לפחות מעלים שני סקרים שפורסמו במרחק של כחודש ימים זה מזה וזכו לכיסוי תקשורתי נרחב. הראשון הוא סקר של בנק אוצר החייל שהעלה שני נתונים עיקריים: שליש מהישראלים במינוס באופן קבוע ואילו 40% מעידים כי הסיבה למינוס היא "התנהלות כלכלית לא נכונה בה נקטו לאורך זמן". כחודש לאחר מכן פירסם "כלכליסט" מחקר מקיף יותר שכלל מידע על תחומים נוספים בהם יש עדות להתנהלות כלכלית לקויה: מחצית הישראלים לא מצליחים לחסוך כלל מלבד הפרשותיהם לפנסיה ול-55% מהם יש חובות באופן קבוע.

קשה כמובן להתווכח עם עניין ההתנהלות הכלכלית ה"לא נכונה". מנכ"ל בנק אוצר החייל, ישראל טראו, חיזק את ההסבר שנתנו 40% מהנסקרים כאשר נשאלו מדוע הם במינוס קבוע: "חינוך פיננסי הוא מילת המפתח. הישראלי הממוצע לא יודע לאזן בין הוצאותיו להכנסה שלו". ואכן, נדיר למצוא במרחב הציבורי הישראלי חינוך לצרכנות נבונה ומאופקת. דוגמה יוצאת דופן לכך הוא הקמפיין של המשרד להגנת הסביבה, "מתחילים לחשוב ירוק", בכיכובו של טל פרידמן.

בעזרת טיפים הומוריסטיים שמטרתם להגן על הסביבה, אנחנו נחשפים לאחת מהקריאות היחידות לנהל כלכלת בית מחושבת וצרכנות מתונה. אבל בסופו של יום, התשדירים של פרידמן, המגחיכים את תרבות הצריכה הפרועה, נותרים עוף מוזר בנוף התקשורתי. הם הרי מוקפים מכל כיוון בפרסום אגרסיבי הקורא להפך הגמור: "תקנה עוד. תקני עוד. אם נגמר לכם הכסף, תיקחו הלוואה, כדי שתוכלו לקנות עוד". מרחב הפרסום הישראלי משתרע על פני כל כלי התקשורת ועל מרחבים ציבוריים רבים. זהו מרחב אגרסיבי ופולשני שבסופו של דבר עושה לתשדירים של "מתחילים לחשוב ירוק" את מה שהקמפיין הירוק מנסה לעשות לתרבות הצריכה: מותיר אותו כקריאה בודדה, מגוחכת ואף בלתי הגיונית.

האמת היא שההערה של מנכ"ל בנק אוצר החייל תמוהה, כמו שאר כלי החינוך הפיננסי וכלי חישוב כלכלת הבית שמציעים הבנקים הישראליים. צריכה פרועה, בלתי מחושבת ונטולת קשר להכנסה של הצרכן היא לא דיספונקנציה של המערכת הכלכלית שלנו – אלא הפונקציה הכי אינהרנטית וחשובה שלה, או לפחות של 50% ממנה: הביקוש. העובדה שישראלים כה רבים "אינם מתנהלים כלכלית נכון" מצד אחד, אך מצד שני אינם גורמים על ידי כך לקריסה מוחלטת של המערכת הכלכלית אינה בעיה או מחלה שיש לטפל בה מבחינת המערכת הפיננסית; זהו מכרה של זהב לפלחי שוק שלמים כמו שוק האשראי, ההלוואות, המשכנתאות וכמובן הבנקים – שבונים על כך שנזדקק להם בשל ההתנהלות הגרועה שלנו.

השילוב שבין מרחב הפרסום האלים לבין התעשייה הפיננסית הופך כל מאורע בחיינו לכזה הראוי להלוואה או המצדיק את הגדלת האשראי שלנו: לא רק חתונה, תאונה, רכישת רכב או דירה, אפילו החופש הגדול הוא הזדמנות ליטול על עצמנו עוד חובות כל עוד לא נעשה את הדבר המתבקש ביותר: נצמצם את הצריכה. העובדה שכל שיחה לבנקאי הטלפוני מסתיימת בהצעה לקחת הלוואה ללא קשר למצבך הכלכלי, היא שהופכת את הקריאה ליישום חינוך פיננסי או את "כלי ההתנהלות הנכונה" המצועצעים של הבנקים לכה מגוחכים: הם רק עלה התאנה של מערכת כלכלית שלמה שמשוועת שלא נשתמש בהם.

אך ספק אם מישהו חש הפתעה לנוכח נתוני המחקרים, וזו אולי הסיבה שהתבוננות על "ההתנהלות הכלכלית" היא כה מעניינת – משום שיש בה משהו מתעתע, מעין מוסכמה חברתית שאפילו נתונים כה מטרידים אינם מצליחים לזעזע. ההתמקדות ב"התנהלות לא נכונה" היא הנשק הרטורי החדש של מבטלי תנועת המחאה החברתית-כלכלית. בשונה מהתפיסה שרווחה בישראל בתקופת קיצוצי הקצבאות לפני כעשור ותפסה את מצבם הכלכלי הרעוע של רבים מאזרחי ישראל כתוצר של בטלנות וחוסר יוזמה, התפיסה החדשה גורסת כי רוב הישראלים הם משהו בין נהנתנים חסרי אחריות לצרכנים טיפשים. משהתברר שרוב הישראלים שאינם מצליחים לחשוב על מוביליות חברתית, לרכוש דירה או אפילו לחסוך הם אנשים עובדים ונורמטיביים, הוחלפה הקריאה "בטלנים! לכו לעבוד!" ב"בכיינים! אתם טסים לחו"ל לפחות פעם בשנה!"

כך נחשפת הסתירה ברטוריקה המבטלת את הקריאה לשינוי המערכת החברתית-כלכלית בישראל והאשמת הציבור בצרכנות לא נבונה: התנהלות כלכלית לקויה היא אכן חולי חברתי החוסם לרבים מן הישראלים את האופק. אך בעבור המצדדים הגדולים של הסטאטוס קוו החברתי-כלכלי – הצרכנות הפרועה היא לא פחות ממקור החיים של המערכת כולה.