קפה של בוקר

יום שבת. השעה הייתה שמונה בבוקר. מצאתי את עצמי צועדת בשכונה שבסמוך למשרדי "אתג'אה-איחוד עמותות ערביות" בחיפה, שם עבד אמיר. חלונות משרדו של אמיר, שהפך זה-מכבר לדירת מגורים רגילים, היו פתוחים לרווחה.

את עביד השכן לא ראיתי. עביד אשר היה מביט לעברנו, מברך בברכת בוקר טוב כשחיוך נסוך על פניו ותמיד ממליץ על ספרים חדשים, נפטר לאחר מעצרו של אמיר. מותו של עביד מילא את אמיר צער עמוק שהתגבר עוד יותר משום שנבצר ממנו להשתתף בהלוויה. אמיר נאלץ להסתפק במכתב תנחומים אותו דאגתי להעביר לידי המשפחה. לעומת זאת, הבחנתי בשלוש השכנות אשר הסבו כהרגלן ליד השולחן בחצר הבית. קנקן קפה היה מונח לפניהן. אותן שכנות, אותו קנקן. כאילו דבר לא השתנה.

נזכרתי בדברים שאמר לי אמיר לאחר שנעצר. הוא שב ודיבר על אותו לילה מבעית שבו פרצו שישה עשר אנשי שב"כ באלימות אל ביתנו בשעת בוקר מוקדמת והעירו בבהלה אותנו ואת שתי בנותינו הצעירות. אחר כך אמר:

"שם במשרד שלי, עוד לפני שנה וחצי, החלה המלחמה הפסיכולוגית שלהם". היה זה בעת מתקפת הדמים על עזה, לאחר הפגנת מחאה בחיפה שבה נאם אמיר ודיבר על הרג אנשים חפים מפשע. הקצין זימן אותו לחקירה ודאג לאיים עליו: "אם נצטרך לחקור אותך שוב, תצטרך לומר שלום למשפחתך ולהיפרד ממנה לזמן ממושך". הוא אישית לא יצטער אם אמיר יושלך לבית האסורים. ב-5.6.2010 אמיר נעצר, נבצר ממנו להיפגש עם עו"ד במשך 12 יום ועל הפרשה הוטל צו איסור פרסום. בהתאם לעסקת טיעון, אמיר נשפט לתשע שנות מאסר, בהאשמות שהמדינה מגדירה אותם "ביטחוניות", אבל אנו קוראים להן "פוליטיות".

גם הפעם היה זה אותו קצין. סיפר אמיר: "בעודני כפות בשתי ידי, ובעוד אנשיו עורכים חיפוש במשרד, קם הקצין והשליך על הרצפה את מגש הקפה שהיה על השולחן ואיתו קנקן ושתי כוסות פינג'אן. הוא שבר אותם מתוך כוונה: על מנת לשבור את רוחי. לא הייתה לכך סיבה. הקפה נשפך על רצפת המשרד והיה ברור שאין מדובר באשמה אלא בנקמה".

המשיך וסיים: "הדבר מילא אותי כוח וצחקתי במעמקי ליבי. נזכרתי בסיפורים נפוצים על התרגיל של ניפוץ מגש הקפה. כך הם מבקשים לשבור את רוחנו. אין ספק שיש מאחורי ניפוץ המגש ושפיכת הקפה מסתתרת פסיכולוגיה ערמומית. פסיכולוגיה שעוסקת בקפה, קפה הסאדה שמצוין בלב התרבות והגאווה הערבית".[1]

נזכרתי בדברים הללו בעודי צופה בשכנות המפטפטות ולוגמות מן הקפה, יודעת שגם אני אחזור עוד מעט הביתה ואלגום את הקפה שלי. גם אמיר החל את יומו בתאו שבבית הכלא שלהם, בשתיית הקפה. שאלתי את עצמי: האם באמת השתנה משהו?

[1] הצירוף "קפה סאדה" מכיל משחק מלים בערבית. "קפה סאדה" משמעותו קפה בלי סוכר, כפי ששותים אותו האנשים המכובדים אשר יודעים טיבו של קפה ללא סוכר. אולם "סאדה" הוא גם הריבוי של "אדון", כלומר "קפה האדונים המכובדים".