עקב צמצומים

לא ברור איך זה קרה, אבל פתאום לנשים אסור לשיר ויש מי שנעצרות כי העזו לשים על עצמן טלית ברחבת הכותל
יעל בן יפת

אני לא יודעת אם מדובר בדמיון שלי, אבל נראה לי שכל פעם שאני מגיעה לביקור בכותל החלק של הנשים מצטמצם. עכשיו, לא היתה לי שום בעיה להתחכך עם אחיותיי ברחבה ההולכת וקטנה אם היה מדובר, למשל, בהנגשה לנכים או לבעלי מוגבלויות אחרות. אבל מי שרק מעיזה להציץ אל עבר צד שמאל של הרחבה מגלה כי מדובר דווקא בפריבילגיות – כי בכל מה שמדובר ביחסי נשים-גברים כאשר זה מגיע לאזור הדתי, איבדו פה בתקופה האחרונה שליטה.

פעם הייאוש היה יותר נוח, למשל עזרת הנשים בבית הכנסת, שתמיד קטנה וצפופה ובעיקר בצד, אם לא היו אירועי הבר מצווה המאפשרים נקמה בכל הגברים עם הפרעת הקשב והריכוז המדומיינת שמסננים "ששש" כל כמה דקות לעברנו. מי שלא ראה בחירת סוכריות קשות מדוקדקת על ידי נשים לקראת בר מצוות לא ראה קפדנות מימיו. לא ברור לי איך זה קרה אבל פתאום מסתבר שלנשים אסור לשיר, שצריך הפרדות בין נשים לגברים ויש נשים שנעצרו כי העזו לשים על עצמן טלית ברחבת הכותל.

אני לא שרה, בטח מעדיפה שלא לצפוף באוטובוס עמוס בערימות של גברים שמרגישים שריח גוף טבעי זה הכי אחי, וגם טלית זה עדיין לא טרנד שנדבק על נשים בסביבה שלי – אבל משום מה אחרי כל ההתנהגויות הבזויות של חבורות גברים שחושבים שהאמת זורחת להם ממקום מוצנע כלשהו אני ממש מרגישה צורך לשנות הרגלים. "להכעיס" כמו שאומרים במקומות מסוימים. המושג "מנהג המקום" הוא מושג חשוב, אבל כאשר הוא מגיע למקומות בהם נשים נדרסות על ידי הפטריארכיה זה כבר מנהג בזוי. הרי אם נרצה, אנו הנשים, נוכל לעשות כאן את החיים ממש לא נעימים לפטריארכיה.

אפשר להסתובב הרי ברחוב ולשיר – לא? ואם אנחנו כל כך טמאות שאסור ללכת בין שתי נשים, איך יצליח צדיק לפרוח כאשר מגיעות שתי נשים משני צדדיו. ועוד שאלה לרב, אם אפשר, מתי הלבנת פנים ברבים כמו קללות על נשים מתפללות ויריקות על ילדה שהולכת לבית הספר הפכו להלכה במחוזותינו? די ברור שמישהו שם איבד איזה בורג וכולנו מתפרפרים איתו כי בעל הבית השתגע ועסוק בלתכנן מהלך מבריק שיוביל למלחמה הירואית עם שם מפוצץ שייזכר לדורות. אם נשרוד כאן.

איך עד עכשיו לא יצא פסק הלכה הטוען כי בעוד אנחנו נוגעות בקיר הקדוש יש בזה משהו שמחשמל את הגברים הנמצאים בסערת רגשות רוחנית מעבר לחומות התקווה של רחבת הכותל. או אולי שעל כל פתק שאישה מכניסה לקיר יורד הפריון של הגברים היהודים בעשרה אחוזים ומאחר וזאת סכנה לדמוגרפיה היהודית על כל בת ואם להימנע מלהגיע לרחבה המצטמצמת.

בשלב הבא נגיע כולנו לבושות בווילונות שחורים וצינור על הראש בעוד אנחנו עוברות במסדרון צר שמוביל אותנו לקיר, מי שתצליח לשרוד את המסדרון האפל והאטום שחס וחלילה לא נפריע לגאונים העדינים משמאל תוכל לדחוף בזריזות איזה פתק לקיר ואולי גם לבקש סליחה שהיא קיימת.

פורסם ב-mynet

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מרים קיני

    להתנתק. קודם כל מהכותל המערבי. הכותל הדרומי הוא חלק מאותה חומה שהקיפה את בית המקדש, וערכו ההיסטורי והדתי שווה ערך לכותל המערבי. העובדה שמישהו העדיף את המערבי, והפך אותו ל"קדוש" – לא ממש מחייב. אפשר בתוך זמן קצר להפוך את הכותל הדרומי למוקד עליה לרגל. (אם מישהו מתעקש לעלות לרגל) ובודאי לאתר היסטורי שימשוך המוני מבקרים. די ש"אנשי הכותל" למיניהם יבינו שיש מרכז אלטרנטיבי, כדי שהדברים ישתנו. הוא הדין לגבי הכשרי בד"ץ למיניהם. אם נודיע ל"אסם" למשל, שנחדל לקנות את מוצריהם. תוך כמה חודשים לא תהיה יותר חותמת בד"ץ ושאר חותמות כשרות. אני בטוחה שרוב רובו של הציבור ישמח להסתפק בהכשר הרבנות הראשית. כדאי לזכור שכשליש מאזרחי ישראל אטאיסטים, וממש אבל באמת ממש לא איכפת להם מכל הכשר שהוא. הם ישמחו בחותמת של ויטרנר מחוזי. באשר לשירת נשים – גם זה לא נראה לי מסובך. בכל מקום בו אוסרים על שירת אישה, תאסר גם שירת גברים. במקומם אפשר לעשות דקת דומיה – כל אחד יוכל לחשוב על המוזיקה המועדפת עליו. כל אלה לא ישנו כמובן את המרחב הציבורי, אבל עשויים להיות דחיפה קטנה. הציבור החרדי יבין שהוא אינו יכול להשליט את ההלכה במדינה. ואילו הציבור החופשי יקלוט שהוא יכול לשנות.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    עד כמה שידוע לי נשים המפירות את הסדרים הדתיים בדיסכותל הזה, צפויות לפי החוק למאסר של שנים רבות . שוה ערך לשוד בנק, גרימת חבלה חמורה או גרימת מות תוך רשלנות, שלא בכונה.