מעבר לגיליונות האקסל של העוני

מבטם של כלכלני האוצר על העניים חושף את העובדה שאין להם בעצם שום עניין בסיבות לעוני – רק בהשלכותיו על המדדים וה"חוסן הלאומי". אך האתגר האמיתי טמון לא בשיכוך האפקטים של העוני, אלא באימוץ אפיקי מחשבה חדשים וחתרניים כנגד השיטה. סיכום וקריאה לפעולה
דותן לשם ועוז גורה


סוף
/פתח דבר

בחודש האחרון פרסמנו שני טורים (העוקץ, 31.07הארץ, 09.08), בהם ניתחנו את השלכותיהן של הגזירות הכלכליות החדשות שהטילה ממשלת נתניהו על חייהם של העניים ביותר. הניתוח העלה שלוש מסקנות: הראשונה, היא כי העניים ביותר משלמים מסים, והרבה – מעל לשליש מהכנסתם בנטו – וזאת בניגוד מוחלט להצהרות השלטון כי הם אינם משלמים מיסים כלל. השנייה, היא כי הגזירות החדשות מטילות על העניים ביותר מסים עקיפים בשיעור של פי חמישה מהכנסתם מאלה שמוטלות על העשירים. כלומר, בניגוד להצגה של השלטון לפיה התוכנית הכלכלית החדשה הינה "מאוזנת" ו"מדודה", מדובר במהלך המטיל עול כלכלי כבד בהרבה על העניים מזה המונח על העשירים. השלישית, היא כי לאור היעדר נתונים מלאים על חייהם הכלכליים של העניים, עצם קבלת החלטות בעלות השלכות עליהם משמעותה כי השלטון בישראל התנתק זה מכבר מאזרחיו העניים ביותר.

מאז פרסום הטור האחרון עבדנו על טור שלישי שיסכם את המאמץ המחקרי. לאחר מספר ניסיונות וחילופי גרסאות הגענו למסקנה כי הטור הנוכחי, כפי שהוא עולה כאן, יהווה דרך פעולה נכונה יותר מאשר ניסיון לענות בעצמנו על שאלות שנציגי האוצר זנחו את העיסוק בהן. בנוסף, האמת היא שתש כוחנו, ו"החיים" – המפלצת צורכת כל הזו – ובכן, עלינו לחזור אליהם. אנו סבורים כי כדי להיאבק בשיטה יש לנסות ולייצר אפיקי פעולה חדשים, שעצם הפעלתם מהווה התנגדות. ביטול ענייננו המיידיים, הכוללים דאגה לפרנסה ולמשפחה, עבור פעולת חשיפת השקר השלטוני חשובה ביותר, אך היא נידונה לתבוסה. טור זה כולל ניסיון לפסוע אל עבר אפיק פעולה אחר, שהישרדותו כהתנגדות מתמשכת הינה בעלת סיכוי טוב יותר.

במהלך העבודה התמקדנו בשלושה קצוות חוט – בכולם הגענו לתוצאות שנראה לנו שיש בהן עניין לציבור, ועל כן (ולמרות, כאמור, שאנו סבורים כי המענה לשאלות אילו אינו צריך להגיע מאיתנו), נציג את הנתונים אליהם הגענו בקצרה – אולי תימצא מישהי שתחליט לטוות אותם לסיפור משלה. אנחנו נשמח לסייע בפרטי בהעברת המידע.

1. שאלת הפער בין הכנסותיהם והוצאותיהם של העניים ביותר

כפי שמופיע בדוחות הלמ"ס, הכנסתם נטו של העניים ביותר מכסה רק כ-40% מן ההוצאות שלהם – כלומר, מדי חודש הם מוציאים כ-3,000 שקלים יותר ממה שהרוויחו. על מנת לאמוד את מקורות הפער בין ההוצאות להכנסות של העניים ביותר, הנחנו כי פער זה מתחלק שווה בשווה בין שלושה מקורות. נניח, לשם הדיון, כי שליש מהפער ניתן להסבר על ידי חוסר דיוק באיסוף  הנתונים ובעיבודם (כ-1,000 ש"ח); כי שליש נוסף ממומן על ידי הכנסות לא מדווחות כגון: עבודות דחק בשכר הנמוך משכר המינימום, נקיון בתים, טיפול בפעוטות ובקשישים, איסוף בקבוקי משקה עבור קבלן וכדומה. נניח גם, באין מוצא אחר, כי השליש הנוסף בצריכתם של העניים מסופק על ידי עמותות לחלוקת מזון, בעזרת קרובים, ועל ידי הלוואות בשוק האפור.

זו נראית לנו תמונה סבירה יותר מזו המצוירת על ידי ההסברים ה"תרבותיים" בהם נתקלנו. לא פחות חשוב הוא האפקט שהם מייצרים על תודעת הקורא שחיי העניים ביותר זרים לו. כאשר בוחנים מעט יותר מקרוב את מקורות ההכנסה "בשחור" שהשוק מציע לעניים ביותר, ושאליהם הם נדחפים לא פעם בעידוד השלטון תחת איום שלילת קצבאות, מתחלפות הסיסמאות הריקות מתוכן והמעודדות ניכור ושטנה בתחושת אמפטיה ואף ברצון לפעולה במטרה לשנות מציאות חיים עגומה.

2. השפעת המס על סיגריות על אוכלוסיות כגון מכורים לסמים או חיילים בסדיר

במסגרת פוסט בוטה במיוחד אותו החלטנו לגנוז, ניסינו להבין את השפעת המס על סיגריות על המכורים לסמים, כיצד הלא-מעשנים מן המעמד הבינוני והגבוה נוטלים בו חלק, ומי המרוויחים מכל הסיפור הזה. משיחות אותן ערכנו עם חוקרים ומטפלים המצויים בקשר עם אוכלוסיית המכורים לסמים קשים עולה העובדה הבאה: מכורים לסמים קשים מעשנים בין קופסה לשלוש ביום. רובם שלוש. לאחר סבב הגזירות האחרון הם משלמים כ-1,500 ש"ח בחודש במיסים על סיגריות – מעט פחות מקצבת הבטחת הכנסה ליחיד העומדת על 1,624 ש"ח. בשנת 2002 (הנתון העדכני ביותר אליו הצלחנו להגיע) היו כ-2,000 מכורים לסמים שקיבלו הבטחת הכנסה, כך שלמעשה מדינת ישראל לוקחת להם את רוב-רובה של קצבת ההכנסה חזרה באמצעות מיסוי על סיגריות.

3. פעולות להסטת הנטל מן העניים ביותר

האינסטינקט הכלכלני שלנו הוליך אותנו לבדוק האם ניתן למצוא דרך במסגרת השיטה הנוהגת שתאפשר להפחית באופן מיידי את שיעור המס השערורייתי המוטל על העניים ביותר. מצאנו שתי דרכים: 1. הקמת חנויות פטורות ממע"מ בכפרי הערבים, בערי החרדים, בשכונות העוני ובעיירות הפיתוח. 2. הנהגת מע"מ דיפרנציאלי (הנהוג ברבות ממדינות אירופה). גם מקורות איתרנו: חוק לעידוד השקעות הון במסגרתו נהנים תאגידים בינלאומיים להם מפעלים בפריפריה כגון טבע ואינטל מהטבות מס ומימון השקעות בשיעור של כחמישה מיליארד ש"ח בשנה, וזאת מבלי לתרום מאומה להגברת התעסוקה בקרב האוכלוסייה המקומית. מקור נוסף הוא, כמובן, ה"רווחים הכלואים".

קול קורא

לאחר שהגענו לאומדנים אלו, הבנו שאנו למעשה משעתקים את המבט השלטוני על העניים ביותר באוכלוסייה. מבט המתווך דרך הפריזמה של גיליונות אקסל. זה נראה לנו מגוחך להמשיך עם השפה הזו. בסופו של יום, אנחנו לא שונים בהרבה מכלכלני האוצר, וגם לנו אין מושג ממה ואיך חיים העניים ביותר. גם אנחנו, כמו השלטון, תקשורת ההון ורבים מבני ובנות המעמד שלנו, התנתקנו זה מכבר מהעניים ביותר. היומרה לייצגם דרך טבלאות אקסל נראית לנו מופרכת במקרה הטוב, והמשך של פעולת הדריסה של המכונה השלטונית במקרה הרע. ישנן דרכים אחרות.

למרות ייתכנותה של פעולת הסטת עול, כפי שהזכרנו, החלטנו לסגת מאפיק פעולה זה. יש מספיק אנשים בשירות הממשלה ובגופי מחקר עצמאיים שיכולים וצריכים לעשות זאת טוב מאיתנו, אם רק יפנו את מבטם לעבר הנתונים. כמו כן, ישנם אפיקי פעולה נוספים: החל מחשיפה ישירה של חיי העניים ברשת, דרך פרויקטים אמנותיים שמטרתם הצפת הפינות המודחקות של השיטה הקיימת, יצירת קואליציות למען דיור בר-השגה או הקמת קואופרטיבים, עבור בפלטפורמות לפעולה ישירה של שחרור וכלה בבנייה. הנכחתם של העניים ביותר ושל השפעתה של המדיניות החברתית-כלכלית על חייהם מבוצעת כנגד היעלמות ייצוגם בתקשורת וברשת, וכן היעלמות ייצוגם בנתונים הכלכליים. לדידנו, זוהי פעולה חשובה יותר מהירתמות לניסוח פתרונות המסוגלים לדברר ולשכך אך ורק את הממשליות הקיימת.

ממשליות זו הינה ממשליות המתמקדת בשורה התחתונה. נגזרת ממנה מדיניות כלכלית-חברתית שאינה עסוקה בלהבין את הסיבות לעוני, אלא רק את השלכותיו, קרי השפעת אי-השתתפותם של פרטים בשוק העבודה על התוצר, השפעתן של הקצבאות על מדדי העוני, או השפעת מדדי העוני על מצג ה"חוסן הלאומי". במילים אחרות, הממשליות הנוכחית אינה מעוניינת בעוני עצמו, לא כל שכן בחיי העניים, אלא רק באפקטים המדידים המתיימרים לייצג את השפעתו על הגוף הכלכלי-חברתי כמכלול.

גם הניסיון שלנו, בדמות פעולות להסטת העול, עסק, בסופו של דבר, בשיכוך האפקטים של העוני.

ברור לנו שהאתגר האמיתי הוא לנסות ולחשוב על ממשליות חדשה, ולא להיות הפנצ'ר מאעכרים שמתגייסים לחלץ את העגלה כל פעם שהיא נתקעת. אין לנו יותר מדי מושג לגבי אופייה של הממשליות החדשה. נדמה לנו שאנחנו יודעים מה היא לא, כפי שניתן ללמוד מניסיוננו לתאר את הממשליות הנוהגת. אנחנו מעריכים כי בחזרה לממשליות שמאל מן העבר לא תימצא התשובה ושמוטב לחשוב לאורם של אופקים פוליטיים חדשים – כאלה שאינם ממחזרים את הבחירה העייפה בין שוק/מדינה או קפיטליזם/סוציאל-דמוקרטיה.

חוסר היכולת לדמיין אופקים אלה רק מגביר את הנחיצות לחשוב עליהם על מנת לבסס חלופה שלטונית אמיתית. אנחנו כן יודעים שקהילת המחאה כפי שהתעצבה ומתעצבת ברגעים אלה מהווה מקור ראשון ומסגרת למחשבה על הממשליות החדשה בשני מובנים: ראשית, כמקור השראה ועדות חייה לחשיבה ופעולה יצירתית ויצרנית, שאינה מסתפקת בהצבעה על מחדלי השלטון ומייצרת קהילות ואופני פעולה שכמה מהן מנינו מעלה. שנית, היוזמות האלה אינן רק מקור השראה – אנו חשים שניתן ללמוד לא מעט על אופייה של הממשליות החדשה מהן.

אנחנו מתכוונים להקדיש למחשבה משותפת על הממשליות החדשה חלק שעות הפנאי שלנו, ומזמינים את מי שרוצה לחשוב איתנו במשותף על הנושא לפנות אלינו בפרטי.

* אנחנו רוצים להודות לכל מי שנטלו חלק וסייעו לנו במידע, בעריכה, בשיחה, בקריאה, בתגובה, בשיתוף ובהפצה. מעבר לעובדה שגילינו (שוב) שאנחנו לא לבד, אלא חלק מקהילה, שזה דבר שמרגש כל פעם מחדש, נוכחנו (שוב וביתר שאת) ביתרונות העבודה והחשיבה הנעשית בשיתוף.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. כפיר כהן

    תודה על מאמר חשוב. ברור שהתסכול גדול מאוד והמחויבות לשנות את מצב העניינים היא כנה ועמוקה.

    אני רוצה עם זאת, להביא לתשומת ליבכם הצעה אחת לאפיקים אחרים אם כי בכיוון שונה מזה המוצע כאן.

    אתם מתרכזים בעוני, אך מבינים, שפתרונות הטלאי הם למעשה חלק מהסדר הקפיטליסטי. פתרונות אלו שהוצעו בעבר ויוצעו בעתיד יותר משנועדו לעזור לעניים, נועדו להחזיק את המערכת על רגליה.

    ברגע הזה אתם מגיעים לצומת ההכרעה שלפי דעתי חשובה יותר מכל שאר המאמר – אתם חושבים: או שנוותר על חיינו למען העניים, או שנמצא דרך גם לשמור על דרך חיינו וגם לעזור לעניים.

    אני חושב שה"גם וגם" הוא לב הבעיה. הקושי נעוץ בחוסר היכולת לוותר על צורת החיים הקפיטליסטית שלנו שהיא היא מחזיקה את הקפיטליזם ולנסות לשכנע את עצמנו שאפשר לחיות בתוך הקפיטליזם אבל להרגיש בלי.

    כאשר אתם מבינים שאי אפשר להמשיך כך, אתם טוענים שהוויתור על החיים הקפיטליסטים הוא למעשה לא אפשרי. אני חושב שכאן תיתכן תשובה אחרת:

    אפשר וצריך לנטוש את החיים הקפיטליסטים, ולהקים לאט לאט ולטווח ארוך צורת חיים קולקטיבית. זו איננה קומונלית אידיאליסטית בהכרח, אבל היא כזו ששוברת כיוון ומחליטה שתנאי חייה יהיו קולקטיבים ושיתופיים. צורת חיים כזו נולדת בתוך הקפיטלים אבל לא כחלק בתוכו אלא כשלם בתוך שלם, מדינה בתוך מדינה. ברגע, וזה רגע שיגיע יחסית מאוחר, שאנחנו הלא-עניים, נוכל לייצר את חיינו ללא תלות בקפיטליזם, אז מהות "העזרה לעניים" תשתנה מן היסוד.

    התמונה שאני מציג כאן בקצרה היא לא איזה חלום – זה בדיוק מה שקורה כל הזמן – אנשים מחליטים לוותר על צורת חיים אחת (חיים באירופה למשל עבור יהודי מזרח אירופה) ומקימים אחרת, גם אם זה אומר להקים אותה בתוך צורת חיים אחרת (הישות הציונית בתוך המנדט הבריטי למשל). כך עשו גם המהגרים לארה"ב.

    תמונת העולם בה אנחנו חלק מהמדינה הקיימת ורק כך אפשר לפעול היא שורש הבעיה.

  2. מרי

    הדעה הרווחת היא שבעלי מקצוע עצמאיים רבים מתפרנסים לא רע מכסף שחור – ספרים, שיפוצניקים, מורים פרטיים וכו'.
    אין לי שום ידע אמיתי בנושא והייתי רוצה לדעת אם לכותבים יש סטטיסטיקה כלשהי של התופעה

  3. עוז

    שלום ותודה על התגובות. אני אכתוב בשמי, תוך תקווה שגם דותן מצטרף אך אשאיר לו את מקומו לכתוב בעצמו.

    כפיר, תודה אלו דברים חשובים מאד. בטור ניסינו להגיד, בין היתר, כי אין באפשרותנו לזנוח את העיסוק היומיומי -מה שכינית דרך החיים הקפיטליסטית. אני לא בטוח שדרך החיים הזאת היא קפיטליסטית בלבד, אך הנקודה שלך מאוד חשובה. אנחנו ביצענו הפרדה בינינו לבין העניים, וראינו צורך בלחשוב אופקי פעולה חדשים לממשליות באופן כללי, ממשליות שתופעל עלינו כמו עליהם אך תייצר אפשרויות חיים אחרות. אני מסכים שצריך לחשוב במקביל גם על אופני פעולה שלנו, מבלי לעשות את ההפרדה של אנחנו והם, קרי לחיות בפועל צורות אחרות. האתגר הוא כפול אם כן, לא רק לחשוב איך לנסח ממשליות שאחרים יפעילו עלינו, אלא בנוסף לחשוב אורחי חיים שאנו יכולים לחיות בפועל, בעצמנו, כעת. אנחנו נשמח אם תרצה להצטרף לחשיבה שכזו.

    מרי, את צודקת זו אכן דעה רווחת וטיעון שמועלה פעמים רבות. עם זאת, לא לנו – וגם לא לפקידי האוצר, יש נתונים שכאלה. ללא נתונים כאלה יש חשש להכללות מיותרות. אנו סבורים כי כדי לקבל החלטות בעלות משמעות עמוקה על חיים של אנשים, ראוי שיעמדו לנגד מקבל ההחלטות נתונים שכאלה. גם אנחנו היינו שמחים לראות אותם. עם זאת, ניסינו להניח הכנסות מעין אלו בחישוב שהצענו מטה. וכאמור, זה אפיק פעולה שזנחו מהטעמים שמנינו בטור.

    G17, תודה הלינק הוא כבר צעד לקראת כך שהם יפסיקו להיות האקסלים שלנו.

    עוז

  4. דוד

    הוכחתם שיש עניים במדינת ישראל. אכן תגלית מרעישה. פרס נובל בדרך אליכם!

  5. דודי נתן

    למרי – אני פוגש עניים רבים – במסגרת הנחית קבוצות מסוימת שאני מנחה – אלו מהם שמצלחיחים גם לעבוד בשחור – זה בדרך-כלל אבטחה, משק בית, עבודה פיסית עם קבלן זה או אחר (התקנת מזגני, שיפוצים)…..
    אולי יש מי שמתפרנס מפשע – אבל על זה לא מספרים (לי ולקבוצה לפחות)