• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תמיד יטענו נגדנו שאנחנו השד

שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים "יישובים חזקים" ו"אוכלוסיות חלשות", העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה
שולה קשת

נתוני הזכאות לבגרות, עליהם דווח לאחרונה, הופיעו תחת הכותרת הממסכת: "פער בין יישובים מבוססים לרשויות חלשות". הנתונים חשפו את הפערים בין אוכלוסיות הנחשבות "חזקות" לכאלה שהאפליה בהן ידועה, מוכרת ועל כן גם מושקעים משאבים מצד רשויות מקומיות ולעתים מצד המדינה על מנת לצמצמם. הם חשפו את הפער בין רשויות יהודיות לערביות ובין אוכלוסיות חילוניות לחרדיות. אך אותו פער, שנותר שקוף ומדובר מעט מדי – הפער בין מקומות יישוב עם רוב אשכנזי לבין מקומות יישוב עם רוב מזרחי – נותר שוב בחזקת נסתר מן העין, אותה עין ציבורית שמוכיחה אותנו על שאנו משחררים את השד העדתי כל אימת שאנו טוענים כי הגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת בנו, מעיפה אותנו אל התחתית העבה של החינוך, החברה והכלכלה.

אין זה מקרה שיישובים כמו שוהם, כוכב יאיר, קריית אונו ואחרים נמצאים בעלית הטבלה. קל לנחש מי הרוב שמרכיב יישובים אלה, ועל כן המתאם בין מוצאה האתני של האוכלוסייה לבין הפריבילגיות להן היא זוכה. ציבור גדול נעדר מהנתונים הללו, כמו שנעדר משאר נתוני המדינה – ציבור מזרחיות ומזרחים, שנותר שקוף גם בנתוני הלמ"ס משום שיש כאלה שרוצים להמשיך ולטעון שאולי פעם הייתה אפליה נגדנו, אבל היא נעלמה. אעז לנחש כי אם היו מקיימים את אותו סקר בדיוק על מנת להשוות את נתוני הזכאות לבגרות בין יישובים אשכנזים-מחוזקים לבין מקומות יישוב עם רוב מזרחי היו מגלים את הפער בין ההשקעה של הרשות המקומית ושל המדינה בין שתי קבוצות האוכלוסין.

הדיון על נתוני הזכאות לבגרות מזכיר היטב את אחד הכשלים העמוקים במחאת הקיץ שעבר שהתיימרה לדרוש צדק חברתי. גם במחאה זו סומנו על ידי העין הציבורית דמויות אשכנזיות, ממעמד הביניים, שמוצאן האתני בלט לאורך הדרך מבעד לכותרות החדשות ובראש ההפגנות. אין זאת אלא שאותה גזענות מושרשת מטעם המדינה, אותה גזענות מטעם הרשויות המקומיות – למשל, כמו הפער המתקיים בין צפון תל אביב לדרומה, מתקיימת מדעת או בבלי דעת גם בתוך המחאה החברתית בה שוכפלו היטב את הפערים בין המובילים לבין אלו שמאחור נותרים.

כאשר הקמנו את מאהל לוינסקי במחאת הקיץ שעבר ושוחחנו על המאבק המזרחי, טענו נגדי ונגד חברותיי וחבריי שאני פועלת נגד אחדות השורה, שאנחנו מפצלות את כוחות המחאה. גם אז נותר "רוטשילד" בחזית ובראש המחאה, וכרגיל כל יושבות ויושבי מאהל לוינסקי- מזרחים/יות, פליטים/ות, חסרות/י דיור, נשים בזנות, מכורים ומכורות לסמים – הושארו הרחק מהכותרות.

המאבק שלנו לא מתקיים ברוטשילד. המשאבים שמופנים אל אותו מעמד ביניים ומעלה, כמו ביישובים שוהם ודומיו, מדלגים מעלינו כמו שעשו בדיוק מנהיגי המחאה. כי בעוד שהגזענות ותוצאותיה נגד ערבים וחרדים ידועה היא, הרי שהגזענות ותוצאותיה נגדנו – מזרחים – מועלמת כדי שתמיד יוכלו לטעון נגדנו שאנו מגזימים, שאנו ממציאים, שאנו מפצלים, שאנחנו השד והם הסדר התקין.

הגיעה העת לדרוש מכל אותם חוקרים ומבצעי סקרים – הבה נתחו את הפערים בין אשכנזים למזרחים, תגלו לאוכלוסייה כולה כי השד העדתי נותר ומתפרץ המשכית לא על ידנו כי אם על ידי מייסדי המדינה, ממשיכיהם, ולדאבוני גם על ידי אלה שכביכול או לא כביכול, פועלים מול הממשלה בשם ה"מחאה".

הכותבת היא מנהלת תנועת אחותי – למען נשים בישראל, אמנית ויוצרת מזרחית

כנראה שיעניין אותך גם: