• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

כאילו הוא יצא ממצרים

כמה הבהרות בנוגע לקורבנות הסחר בבני אדם המוחזקות בכלא סהרונים
מעין נייזנה

"הארץ" פירסמו כתבה נוספת על קורבנות הסחר בבני אדם המוחזקות עדיין במתקן הכליאה סהרונים (טלילה נשר, 04.09). החזקת קורבנות סחר בבני אדם במתקן כליאה זה מזעזע, ומנוגד לתפיסה הבינלאומית והישראלית בנוגע לטיפול בקורבנות. טוב שב"הארץ" כותבות על זה ושהתקשורת עוקבת אחרי ההתנהלות הדפוקה בעניין. יש כמה בעיות עם הכתבה, ונראה לי שכדאי להבהיר כמה נקודות בעניין מחנות העינויים בסיני.

מה הסיפור עם מחנות העינויים?

מאז שנת 2009 ידוע לגורמים שונים בישראל ובעולם על מחנות עינויים שפועלים במדבר סיני, בהם מוחזקים מהגרים אפריקאים. חלקם התכוונו להגיע לישראל והמבריחים העבירו אותם למחנות, וידוע שנחטפו והובאו למחנות גם אנשים שלא התכוונו להגיע לישראל. הקורבנות מוחזקים עד שקרובי משפחתם ישלמו עבור שחרורם כופר, שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

כדי להמריץ את בני המשפחה לפעול לשחרורם, הקורבנות עוברים התעללות קשה שכוללת בין השאר מניעת מים, הרעבה, כבילה בשלשלאות, אלימות, מכות חשמל, אונס ולעתים עבודת כפייה. הוזכרו גם מקרים של נטילת איברים מגוף הקורבנות. עוד על המתרחש במחנות ניתן לקרוא כאן, כאן וכאן1.

למה לא כל מי שהוחזקה במחנות העינויים מועברת מיד למקלטים לקורבנות סחר בבני אדם?

קורבנות מחנות העינויים בסיני מוחזקים שם בעיקר לצורך סחיטת דמי כופר ממשפחותיהם. החוק הישראלי, כמו גם חוקים ממדינות רבות בעולם, והאמנה המרכזית בעניין, מגדירים סחר בבני אדם בהתבסס על התנהגות, ומטרות הסחר (כמו זנות ועבדות). החוק הישראלי מגדיר מטרות דומות מאוד לאלו שבאמנה, וסחיטת כופר אינה מוגדרת שם. המשמעות היא שרוב הקורבנות, שעברו התעללות ועינויים אבל לא אולצו לעבוד ולא נכפו עליהם יחסי מין, לא ייחשבו "קורבנות סחר".

האם אפשר להגדיר אותן כקורבנות עינויים?

בחוק הישראלי אין הגדרה לעינויים (פירוט וביקורת כאן), אבל התפיסה המקובלת בדין הבינלאומי וההגדרה באמנת העינויים של האו"ם מתייחסת לעינויים על ידי גורמים רשמיים, כמו רשויות של המדינה. יש בסיס רחב לטענה שעינויים על ידי גורם פרטי (כמו למשל גבר שמתעלל באשתו) לא נחשבים "עינויים" במובן החוקי2.

מה האחריות של ישראל בעניין?

מחנות העינויים נמצאים מחוץ לשטח ישראל ולשליטה ישראלית, העבריינים והקורבנות אינם ישראלים. יש בישראל כמה חולרות שמשתפים פעולה עם הניסיונות לסחוט את משפחות הקורבנות, אבל זה עוד לא הופך את ישראל לאחראית למחנות עצמם. השאלה האם למדינה יש מחויבות משפטית (בשונה ממחויבות מוסרית) כלפי קורבן סחר שאין לו זיקה אליה היא שאלה מורכבת, שאין לה תשובה חד-משמעית – לא בדין הישראלי ולא בדין הבינלאומי.

בכלל, מחויבות מדינה כלפי קורבנות של הפרות זכויות אדם במדינות אחרות זה תחום שהמשפט הבינלאומי רק מתחיל להגיע אליו. בעשור האחרון יש קצת יותר התייחסות רצינית לזה, אבל הדרך עוד ארוכה.

למה חסר מקום במקלטים?

הליך השיקום של קורבנות סחר בישראל (שמכמה היבטים הוא מהטובים שיש) כולל שנת שיקום – שהייה במקלט ואשרת עבודה. אחרי שנה, קורבן סחר תוחזר בדרך כלל למדינת מוצאה, אם אפשר להחזירה. קורבנות אפריקאיות שעברו את מחנות העינויים לא מקבלות אשרת עבודה (זו החלטה של רשעות האוכלוסין, שכנראה מפחדת שאם נתחיל לתת אשרות לאפריקאים, יבואו עוד. יש אנשים שמאמינים שהם אפילו יהיו מוכנים לעבור חודשים של עינויים מזעזעים כדי שיוכלו אח"כ לשטוף רצפות בתלביב), אי אפשר פשוט לזרוק אותן לרחוב, והן נשארות במקלט. זו לא הבעיה היחידה, אבל זה אחד מהגורמים לתפוסה מלאה במקלטים3.

בעיה אחרת היא שאין שום טיפול שיטתי בקורבנות מחנות העינויים, ומה שנעשה זה לנסות למתוח כל מיני מסגרות סיוע אחרות במקום להתמודד עם התופעה הזו.

מה הבעיה עם הכתבה ב"הארץ"?

שלושה דברים: האחד, הוא התעלמות משאלות מורכבות (כמו המצב במקלטים או המחויבות של ישראל במקרה הזה). השני, קורבנות מחנות העינויים לא "נחטפו לזנות". הסעיף הרלוונטי הוא "החזקה בתנאי עבדות לצורך עבודה או שירותים לרבות שירותי מין". בלי להיכנס יותר מדי לעומק הדיון במשפט פלילי בינ"ל על ההבדל בין עבדות מינית וזנות בכפייה, מקובל לדבר על "זנות" כאשר הסוחר מרוויח טובות הנאה חומריות מניצול מיניות הקרבן, ולא רק כופה עליה ניצול מיני. זה לא פחות חמור מסחר לזנות, אבל זה משהו אחר.

האחרון הוא השימוש בביטוי "סחר בנשים" ולא ב"סחר בבני אדם". זו לא בעיה רק של "הארץ" – רה"מ, הנשיא ושר המשפטים עשו אותה טעות בטקס הענקת עיטור המאבק בסחר בבני אדם4. רוב קורבנות הסחר בעולם הן עדיין נשים, אבל בישראל הייתה התקדמות עצומה בטיפול בסחר לזנות (כמו שהזכרתי גם כאן), וההתעסקות האובססיבית ב"סחר בנשים לזנות" היא חלק מההתעלמות מסחר בבני אדם שעדיין קיים ולא מטופל מספיק.

————————————————————

 
1המקורות האלו הם דו"חות של ארגוני סיוע. הם הופצו גם בקרב גורמים בממשלה ובכנסת, ואין מחלוקת שהכתוב בהם מתאר את המתרחש במחנות.
2סייג חלקי לכך מופיע בהערה כללית מס' 2 של ועדת האו"ם נגד עינויים, המפרשת את האמנה וקובעת שכאשר גורמי האכיפה במדינה אינם מפעילים את סמכותם כדי למנוע מקרי עינויים ע"י גורם פרטי, ניתן לראות בהם אחראים (כאן, ס' 18). זה סייג לאחריות, לא הגדרה מחודשת של מושג העינויים.
3ר', למשל, פרוטוקול ועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים מחודש יוני 2012, כאן.
4כי הם לא מבינים כלום בתחום הזה ולא טורחים ללמוד, זה למה. מבחינתם אנחנו עדיין ב-2006. תוסיפו את זה לרשימת ה"בעיות עם טיפול בקורבנות סחר בישראל."פורסם בבלוג Inter Spem et Metum
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.