מרכזי ספיגה ומדעי הפיפי

הקמפיין החדש של האגיס השתלט בשבוע האחרון על כל חלקה טובה במרחב הציבורי, צובע תחנות אוטובוס שלמות תוך הקפדה על חלוקה חסרת פשרות: ורוד לבנות, כחול לבנים. בניסיונם לייצר איזו נקודת יתרון זמנית על מתחריהם, מבקשים בהאגיס לשכנע אותנו שטובי המומחים של מדע החיתולים הנדסו חיתולים עם אזורי ספיגה מותאמים להבדלים בין תינוקות נקבות לתינוקות זכרים. כאילו שמדובר בריבוע כותנה מיקרוסקופי שאמור להיות מונח בדיוק של מילימטרים על פי השופכה, כאילו שבאמת יש כאלה הבדלים בגיאוגרפיית השתן של בנים או של בנות.

הסרטון שמלווה את ההתפתחות המדעית הזו יכול היה לשמש שי לחגים לכל מורה למגדר בבית ספר יסודי, אלא שהוא כל כך לא יצירתי ולא מאתגר, שלא לומר מעורר פיהוק. אמנם, למה לחפש אתגרים כשמדובר בפרסומת? כל מה שדרוש הוא מסר קליט שבעזרתו יגשו הצופים/ות לחנות הקרובה למקום מגוריהם, ויבזבזו את כספם על שקר כלשהו באריזה צבעונית. ורוד לבנות, כחול לבנים. אבל נראה לי שאפילו התינוקות שמשתתפים בפרסומת שנשתלו בתוך סט מדמה "גריז", עם השיר הטחון ביותר בתקופה המודרנית, יגישו בקרוב תביעה ייצוגית למפרסמים בגין חשיפת יתר לבנאליות. אני מקווה שלפחות חלק מהצופים/ות יחליטו להפנות עורף למאמצי השיווק ולעבור לגידול בלי חיתולים.

"פגשתי בייבי, עשתה לי עיניים, נפל לי הלב לחיתול." תינוק בתסרוקת ג'ון טרבולטה שר לתינוקת בלונדינית תכולת עיניים, שהמצלמה עושה את כל הדרך לפרצוף שלה מלמטה, בצילום שאומד את חמודותיה."חושב עליה כבר יומיים, אבל היא רק רוצה להחזיק ידיים," האם באמת צריך להגיד משהו על המשפט הזה? על ההשלכה המעיקה של עולם המבוגרים על תינוקות בחיתולים? הבלונדינית מצידה מחכה בקרב חברותיה, בצד הוורוד של הסט, למתנות ולנשיקות. "קחי מתנה בובה", זורק לעברה ג'ון טרבולטה דובון. אח, התחכום הלשוני, כפל המשמעות.

לא שהייתי צריכה להיות אמא כדי לדעת שכבר ברחם מתחילה ההבניה המגדרית, אבל מאז שיש לי תינוק – "רואים שהוא בן", גבר-גבר, בריון (כל התארים כבר נקשרו בשמו, והילד בן שנה, כן?) – אני מופתעת עד כמה היא גורפת, נוקשה וכמעט לא מותירה כל מרחב תמרון. בחנויות הבגדים יש מדפים נפרדים לבנים ולבנות. הבגדים של הבנות מצויצים, ממולמלים ומתוחרים, בוורוד שאפשר לחטוף ממנו סוכרת, והבגדים של הבנים – בהתאם: דגמ"חים, הדפסים גסים, צבעי חאקי ושאר מכנסי צבאות העולם. רצית לקנות לתינוקך הרך משהו שנועד לבנות? על אחריותך בלבד. המוכר/ת תציין בטון נוזפני שזה של בנות, ותמיד גם לדודות יהיה מה להגיד. לא מזמן מצאתי את עצמי מתחקרת מוכר באחת הרשתות למה בעצם החולצה הכל כך מתוקה הזו היא רק לבנות. זה הצבע? שאלתי אותו, לא, זו הגזרה. אבל מי אמר שכיווצים בכתפיים זה רק לבנות, שאלתי, ולמה בעצם תינוקות שצברו רק כמה חודשים בעולם הזה אמורים לציית לכללים כאלה שרירותיים? אולי על מנת לחסוך מעוברי אורח את הכורח לשאול "זה בן או בת?" המוכר נפנף אותי ואת טרחנותי תוך שהוא מעביר את הכרטיס שלי ואומר "זו בכלל שאלה פילוסופית". צודק.

יותר מגימיק כזה או אחר וממחזור מכירות מוצלח יותר או פחות של חברה כלשהי, סט התכונות הנלווה לים-יבשה ורוד-כחול הזה מטריד ביותר, גם אם לא מחדש לנו שום דבר. הקליפ המקומם של האגיס מדגים כיצד כבר מינקות הבנות נידונות לתפקיד פסיבי, לחיכיון, להפרעות אכילה, ונמדדות על פי יופיין ועל פי מידת שיתוף הפעולה שלהן עם הפטריארכיה. נותנת, לא נותנת. הבנים – שובבים, אקטיביים, כל מה שמעניין אותם זה מכוניות. לא יודעת על מי להצטער יותר בחברה המשעבדת מגדרית הזו שלנו, אבל ברור שכבר משלב החיתול נסללת הדרך לפשיטת הגינקולוגים על הברים בחיפוש סוררות שמסרבות להיכנס להריון.

אז הנה המגדור פולש בנחישות קולוניאליסטית גם לחיתולי העוללים. ואם בשרירותיות עסקינן, הרי עד נקודת הזמן האקראית שבה נהגתה באחד מהמוחות הקודחים של אנשי הקריאייטיב במקאן אריקסון הזדמנות פז לגרוף עוד מיליונים מפלח השוק הצרכני הזה, הורים לתינוקות קנו חיתולים זהים לבנים ולבנות. בשני המקרים עשו החיתולים את העבודה והזיקו במידה שווה לסביבה. עכשיו, עם פריצת הדרך ה"מדעית" של גאוני הפיפי, זו כנראה שאלה של זמן עד שבחברות המתחרות יאמצו את הפיצ'ר בהתאמה "חדשנית" או "ייחודית", ומרחב ההחתלה שלנו ימוגדר לחלוטין. אני תוהה מה יעשה מעתה אב שיגש לסניף מסוים של רשת מסוימת בבעלות איל הון כזה או אחר, ויגלה שהחיתולים במידה 3 לבנות נגמרו. יקנה בסתר עם מרכז ספיגה של בנים? מה יגידו על זה השכנים? אולי יעדיף ללכת לסניף אחר ולקנות לה חיתולים הולמים, רק שלא יהיו לה בעיות בזהות המינית.

מי שמסתובב/ת ברחובות בימים האחרונים תיתקל בתחנות אוטובוס ורודות ובתחנות אוטובוס כחולות של בויז אנד גירלס שהפציעו לחיינו עתירי הקידמה עם אפליקציה ו-QR שאפשר לסרוק לסמארטפון. בכל זאת נדמה לי שהאגיס היו יכולים להשקיע עוד קצת ולפזר שוטרים/ות במרחב העירוני, שיכוונו כל מי שפוגשת את אזור הספיגה מהרוחב לתחנות הוורודות, ואת מי שפוגש את אזורי הספיגה בדרך אנכית לתחנות הכחולות, שלא נתבלבל חלילה, והשתן יעלה לנו לראש.