חרדת הנכבה ופנקסנות הפליטים

This is great! I can't wait to see Ran Cohen and Fuad Ben Eliezer say: " I am a refugee! I did not come to Israel because of strong Zionist feelings! If I could, I would go back to Iraq! Recognize my rights as a refugee!" That is the end of Zionism. This campaign will boomerang. I cannot wait.
Four years ago, I proposed an outreach and educational campaign along the following lines:
Dear Ben:
The apologists for Israeli brutality on the refugee issue are taking 3 tacks: a. outright "Nakba denial" ("They left voluntarily"), b. trivialization ("There's been a tradeoff already"), and c. racism-supremacism ("Jews are better than Arabs because we are compassionate with our refugees while they are not")
I believe that it is important to tackle all of this head on, as I have said ad nauseam.
Currently, I am proposing a public forum, with a title something like: "Refugee voices: Palestinians, and Jews from Arab lands". Possibly with the addition of "Holocaust survivors". The idea would be to have a panel, with 4 (or 6 speakers), in which each panelist will address briefly 3 matters: 1. own experience of dislocation; b. attitude to exercise of own right of return, and 3. attitude to others' right of return. We could have one first-generation speaker and one 2nd or 3rd generation speaker from each refugee experience. We would not have to go far afield for guest speakers: They are all in our community! Possibly there would be some diversity, eg. one speaker might assert right of return for self and deny it to others. Another speaker might express an intention not to exercise her/his own right of return, but recognize it for others. The result would be heightened awareness of the values set out in the Universal Declaration of Human Rights, and the focus on "choice" ("refugees' right to choose") which would immediately benefit the campaign for the Palestine refugees.
I believe that the propaganda war on this important issue is ongoing. This year is the 60th anniversary of the Nakba and Nakba denial. These issues should be aired in a way that can raise awareness. A public forum, or series of forums, would seem to be the way to go.
What do you think?
Regards,

Dear David:
Of course, Zionism tried to induce Jewish immigration to Palestine by sordid means. The story of the bombing of the Massouda Shemtov synagogue in Baghdad is just one small episode. There were all the deals with the Nazis, preceded by the Nazis' "JEWS TO PALESTINE" campaign, and Ben Gurion's statement about how colonizing Palestine is more of a priority than rescuing persecuted Jewish children.
With all of that, Zionism has always claimed that the Oriental immigration was sparked by strong religious Zionist impetus, i.e. not a response to persecution. This has always caused friction in Israel. My in-laws, who moved to Haifa from Cairo in 1957, always felt shut-out from Holocaust memorial activities in Israel, because they tended to favour the glorification of Ashkenazi persecution and sacrifice over the celebration of Oriental zeal and Zionist commitment.
Only now is Zionism hoping to use the Arab Jews to counteract the resurgent demand of the Palestine refugees to recognize their right of return. I, of course, have no hesitation in recognizing the right of return for all, whether forcibly displaced or not. That is what the Universal Declaration of Human Rights says. So, we have to get over the hurdle of recognition, rather than contest the legitimacy of the claim. Then, can you imagine Jews in Israel or Montreal or Los Angeles standing up and saying: "I can't stand living here any longer. Let me return, reclaim my property, and rebuild my life in Tunisia, Libya, Egypt, Syria, Yemen, Iraq, or Iran."? This Zionist campaign will boomerang back on itself, but, in the interim has to be confronted on its merits or lack of same.
At this point, I am contemplating an organized response to Zionism's organized propaganda offensive on the Palestine refugees' right of return.
The format of "refugee voices" is attractive for its authenticity and openness and diversity. Each participant has a story, and a take on that story, and a position.
Regards,

חייבים להפריד בין פליטות לפצויי רכוש. חלק לא מבוטל של העולים לארץ ו/או עוברים דרכה ,נבע מ"לחץ" של הסביבה על היהודי הזר. מעט מאד הגיעו בשל האידאולוגיה או שהאדאולוגיה התפתחה בעקבות ה"לחץ". רובם השאירו רכוש רב בארצות מוצאם – רכוש שמרביתו אבד לנצח. כמו לגבי היהודים כך היה המצב של הערבים תושבי פלסטינה-א"י. גם הם השאירו רכוש רב ש"אומץ" ע"י מדינת ישראל וחולק לאזרחי מדינת ישראל (היהודים בלבד). ההבדל בינם לבינינו שאנחנו דאגנו לשכומם והתבססותם של הפליטים/עולים והערבים שמרו על פליטותם עד עצם היום הזה.
כל העולים החלו דרכם במעברות וכל אחד "התפתח" על פי דרכו, תושיתו ויכולתו. ישובים ערביים זנוחים הפכו לישובים ישראלים והאדמות חולקו להקמתם של ישובים כפריים.
אכן המדינה כמדינה קבלה פצויים על סבלם של יהודים באירופה. פצויים אלו יועדו להשקעה בתשתית ממנה נהנו ונהנים מרבית האזרחים.
אינני מתעלם מהטעויות שנעשו בדרך – חלק מהם נעשו בגלל "צוק העיתים" והכוונה לאפשר תעסוקה על פי כישורים ולהכניס אנשים למעגל היצרני. חלק מהם נעשו בגלל אי הבנת "נפש האדם" (במיוחד בנושא החינוך – שעד היום מצוי ב"חיתוליו"). חלק מהם בגלל יראת אבדן זהות ו"התבוללות" בהוויה שלא היו רגילים להם בארצות מוצאם.
לדעתי אסור ל"קבע" את הרגשת הקיפוח. ש"המקופחים" יתחילו לזרום בזרם הכללי – רק הם בעצמם יוציאו עצמם מין המיצר המדומה בו הם חיים.
באשר להתחשבנות על רכוש הפלסטינאי – אני מקווה שיגיע היום.

היהודים הערבים סבלו בארצות ערב. במיוחד לאחר שפעילים ציונים החלו להקים תנועות ציוניות בשנות הארבעים. הלאומנים הערבים החלו לראות בכל יהודי, פעיל ציוני. שנהב בעצמו מציין את זה. משום כך הם היו פליטים בהרבה מקומות. אבל החיבור לפליטים הפלסטינים הוא מרושע. בכך ישראל מכחישה את הנכבה.

תודה על המאמר החשוב!
כשיהודים אשכנזים תובעים את רכושם בדין ובצדק מגרמניה, הם עושים זאת כפרטים, כי זה היה רכוש פרטי. אין לאף גוף או עמותה בכלל זכות לגעת ברכוש של מישהו אחר ולעשות לו הלאמה ואין שום סיבה להעדיף את האשכנזים בענין הזה, אלא אם רוצים להמשיך את אי הצדק ולבסס את השלטון של האליטה האשכנזית באותם טריקים של כלבים זקנים.

מי שאחראי להעברת היהודים מהארצות הערביות לישראל זו הציונות כשם שהיא אחראית לטיהור האתני של לא יהודים ממנה.לא הפלסטינים לא ארצות ערב אלא הציונות ותומכיה אחראים לרנספר הכפול מפלסטין ואליה לדוגמה:
יהודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. אביא כאן בקצרה את תולדותיה של העברת יהודי עירק למדינה הציונית הצעירה, באשר היא משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופיה הקולוניאלי של הציונות, את אכזריותה, וגזענותה, את עוינותה הבלתי מתפשרת לעולם הערבי ואת נכונותה לשתף פעולה עם כל ריאקציה, לשם הגשמת מטרותיה.
לאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949 פונה התנועה הציונית לבית המלוכה העירקי, איתו קיימה קשרים דרך ידידה המסורתי עבדאללה, בבקשה לאפשר ליהודי עירק להגר לישראל. התנועה הציונית בעירק היתה חלשה ביותר, באשר הנוער היהודי נטה ברובו לעבר המפלגה הקומוניסטית העירקית. הקהילה היהודית בעירק ישבה בה ברציפות במשך כ-2500 שנה. קהילה זו המונה כ-150,000 נפש מפותחת הרבה יותר מאשר הקהילה היהודית בפלסטין. מתוך כ-110,000 יהודים שהועלו מעירק בשנת 51-1950 היו כ-35% בעלי מקצועות חופשיים אשר שמשו בעיקר פקידים בכירים, מנהלי בנקים, מנהלי רכבות, סוחרים עשירים, עורכי דין, רופאים ורואי חשבון. למעשה היוו היהודים את הצמרת הכלכלית והתרבותית של המדינה העירקית. רוב רובם היו בעלי השכלה תיכונית לפחות וכמות העניים בתוכם היתה פחותה בהרבה מאשר בקרב עולי פולין למשל. כיצד שולבו אם כן יהודי עירק בתוכנית הציונית להפכם לפועלים ופלחים?
במרס 1950 לאחר הסדרת הקנוניה בינה לבין הציונות, מחוקקת ממשלת עירק חוק, המאפשר ליהודי עירק לעזוב את ארצם אם יוותרו על נתינותם – וכ-30,000 איש הצהירו על רצונם לעזוב את עירק. אולם החוק המוצע והמספר הקטן של היהודים שהסכימו לנצלו מעורר את חששותיהם של מנהיגי ישראל: אם יוכלו יהודי עירק לעזוב יחד עם רכושם, יתכן שרובם יהגר לארצות המערב ולא לישראל. אי לכך, מעלים הציונים הצעה חדשה – הפקעת רכוש היוצאים תמורת רשיון להטיסם ישירות מעירק לישראל. הידיעות על תקנה זו מפחיתות בלמעלה מ-60% את מספר היהודים המוכנים להגר, למרות הפיחות שחל במעמדם עקב מלחמת 48. המנהיגות הציונית במצוקה קשה, והנה נס משמים: בינואר 1951 מוטלים רימוני יד לבית הכנסת "מסעודה שם טוב" בבגדד והריאקציה העירקית והציונית כאחת זועקות: זו על "מזימות הציונות" וזו על "התגברות האנטישמיות". הבהלה שקמה, מביאה לגל עליה גדול. תוך שנה אחת מועלים 90 אלף נפש במבצע "עלי באבא" – כאשר השודדים המתחלקים בשלל הם מנהיגי ישראל ובית המלוכה העירקי. בריטניה וארה"ב פיקחו באופן הדוק על הטרנספר שבצעו הציונים לפלסטין הכבושה.

בעיני מרבית הישראלים, ערבים הם ערבים, בלי קשר לאזור הגיאוגרפי שבו הוא חיים או למדינתם. ה"הסברה" הישראלית טענה תמיד שהפליטים הפלסטינים מקוזזים עם הפליטים היהודים ממדינות האסלאם. האמת היא שרבים מהיהודים שהיגרו מארצות האסלאם לא היו פליטים. ובכל מקרה, לטענת שנהב אין כל שחר.

Please butt off our business.
You're through determining for us our identity or managing our destiny. You are a colonialist and we are refugees. You want to please the Palestinians, you leave this country. That won't happen on our backs. Unlike you, we don't have another passport since we were stripped of our citizenship, denied travel documents and kicked out penniless.

This campaign to most of us is not about the Palestinians. It's about recognition of our suffering. You have muzzled us long enough. Go plot on someone else's back.

צריך להכיר בסבלם של המזרחים אלא שמדובר בסבל שגרמו הציונים האשכנזים. הפולנים קיבלו מיד פתרונות דיור בשיכונים במרכז הארץ ומשרות מכובדות. את המזרחים תקעו למשך שנים עם הטוריות במעברות

או שאולי מותר לא לדעת ערבית כשאתה שמאלני.

בן דרור ימיני מדבר על "נכבה יהודית" ו "סימטריה" בזמן שהרכוש הפלסטיני שנשדד הועבר ל א ש כ נ ז י ם. ימיני שותף לתירוץ שהאשכנזים זכו בצדק ברכוש הפלסטיני משום שממשלת עירק החרימה את רכושם של יהודי עירק.

כל ה"סכום אפס" הזה לא מנע מממשלת ישראל והסוכנות לתקוע את העיראקים לשנים רבות עם המעברות והטוריות ובמקביל לדאוג לאשכנזים לפתרונות של קבע.