צריך להפוך את הסדר

אחרי 25 שנה של שליטת בעלי הון שהביאו את "מעריב" למצב של פשיטת רגל, העובדים/ות והעיתונאים/ות של העיתון צריכים לקחת את כוחם, אותו הם מפגינים בשבועות האחרונים, עד הסוף
אמנון פורטוגלי

"מעריב" היה פעם, בשנות ה-50 וה-60, העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן ירד מגדולתו והפך להיות השני בתפוצתו אחרי "ידיעות אחרונות". הוא נוסד ב-1948 על ידי קבוצת עיתונאים בראשות עזריאל קרליבך שפרשו מ"ידיעות", ועד סוף שנות ה-80 נשלט בידי חברה בבעלות העיתונאים. לאחר מכן עברה החברה לשליטתם של מספר בעלי הון פרטיים שמכרו את הבעלות אחד לשני. העיתונאים והעובדים עברו להיות כלי משחק במערכת שבה צבירת כוח והשפעה פוליטיים ועסקיים היו הרווח העיקרי לבעלים, כאשר איכותו המקצועית של העיתון נהפכה למרכיב משני.

בסיבוב הראשון היה זה רוברט מקסוול, הטייקון היהודי מאנגליה, שהתגלה זמן לא רב אחרי רכישת "מעריב" כנוכל שבזז סכומי עתק מקרנות הפנסיה של עובדיו באנגליה. בשלב הבא, לאחר היעלמותו המסתורית של מקסוול בלב ים וקריסת האימפריה העסקית שלו, קנתה משפחת נמרודי את השליטה בעיתון. עופר נמרודי הסתבך בפרשה חמורה של האזנות סתר שבעקבותיה נשלח לכמה חודשי מאסר. בפרשה נוספת, זמן לא רב אחרי כן, הואשם נמרודי במעורבות בקשירת קשר לרצח. פרשה נוספת, בהובלתו ומעורבותו של האב, יעקב נמרודי, הסתיימה אף היא בהרשעות. במאי 2010 נחתם הסכם בין משפחת נמרודי לאיש העסקים זקי רכיב על מכירת 30% ממניות מעריב החזקות, מינויו כיו"ר הדירקטוריון ואופציה לשליטה משותפת. לאחר זמן קצר העיסקה בוטלה. ביוני 2011 נמכרה השליטה לקבוצת אי.די.בי בשליטת נוחי דנקנר, ובאחרונה כידוע נמסר על הסכם למכירת השליטה בעיתון לשלמה בן צבי.

כל בעלי ההון הפרטיים ששלטו בעיתון מזה כ-25 שנה לא הצליחו לנווט אותו מבחינה עסקית ומקצועית ולהביא אותו לרווחיות. להיפך, העיתון שקע בהפסדים נוספים והגיע למצב של פשיטת רגל. לאורך כל השנים, ובעיקר במשבר הנוכחי, העובדים והעיתונאים מגיבים ומנסים לשמר את משכורתם ואת כספי הפנסיה והפיצויים שלהם. אך למרות שמצבו הכלכלי הקשה של העיתון ידוע מזה זמן רב ולמרות שהכתובת היתה על הקיר, הם (כמעט) אף פעם לא התארגנו לקראת המשבר שאכן הגיע. כך, לדוגמה, נמרודי נלחם בחוזה הקיבוצי שהיה נהוג ב"מעריב" מרגע שקנה את העיתון, והחתים את רוב העובדים על חוזים אישיים מחפירים. ניסיונות שעשו העיתונאים, בתקופה שבה דניאלה בן-יעקב היתה יו"ר הוועד, להחזיר את החוזה הקיבוצי ולמנוע את השתלטות נמרודי על בניין "מעריב" והשטח עליו הוא עומד – לא צלחו.

צילום: עמוד הפייסבוק של ארגון העיתונאים

נראה שהעיתונאים והעובדים תפסו ותופסים את תפקידם הבלעדי רק בניסיון לסגירת שערי האורוות הפיננסיות, על אף שרוב כספי הפיצויים והפנסיה וחלק ניכר מרכוש החברה כבר נבזזו ונעלמו. בכך הם אינם שונים מקבוצות עובדים אחרות בחברות שבעליהן התעשרו, בין השאר מביזת כספי העובדים, כאשר האחרונים איבדו את פרנסתם ואת רכושם. במשולש של עובדים-הנהלה-הון הנדרש לתפעול כל מערכת עסקית גדולה, העובדים תופסים מקום אחרון. אבל זה לא חייב להיות כך. העובדים לא חייבים להיות כצאן המובל לטבח כלכלי – הם יכולים להתארגן, כקואופרטיב לדוגמה, ולהפוך להיות הגורם המוביל בהבראת העיתון.

במקרה של "מעריב", אפשר ליזום בקשה לחדלות פרעון (פשיטת רגל מתייחסת להליך חדלות הפרעון החל על חייבים שהם יחידים ולא לתאגידים), לאיין את כוחם של בעלי המניות, לגייס הון, למצוא משקיעים. אפשר לבחור מערכת ולמצוא מנהלים מוכשרים. אפשרות אחרת היא להקים את "מעריב החדש", ובכך לחזור על מה שעשתה כאמור ב-1948 קבוצת העיתונאים בראשות עזריאל קרליבך, שפרשה מ"ידיעות" והקימה את "מעריב".

פוסט זה אינו המקום לניתוח עסקי/כלכלי מעמיק של "מעריב" או העיתונות כולה, אבל ישנן דרכים נוספות לנהל תאגיד עסקי בכלל ועיתון בפרט. מקסום הרווח לבעלי המניות אינה הדרך הבלעדית או הנכונה. חייבים וניתן לצאת מהקופסה ולחשוב בצורה שונה. העיתון כמובן צריך לקיים את עצמו לטווח ארוך תוך הבטחת תשואה (רווח) נאותה למשקיעים, אבל מבחינת העובדים/ות והעיתונאים/ות הוא יכול להתקיים באותו זמן כתאגיד שלא למטרות רווח.

הנקודה שיש להדגישה כיום ובמצב הנוכחי, ולפי חוקי המשחק שהעובדים והעיתונאים מקבלים עליהם, היא שהם עצמם נמצאים בסוף התור. הכספים שגויסו ואלו שיגויסו לעיתון הולכים ברובם לבעלי המניות, ולהחזר חובות לבעלים, לבנקים ולאחרים. מה שנשאר אם נשאר, הולך לעובדים, וזאת לאחר שכספי הפיצויים והפנסיה שלהם כבר נבזזו. צריך להפוך את הסדר. העובדים והעיתונאים צריכים לקחת מקום בראש, לתפוס את המושכות ולהוציא את עגלת העיתון מהבוץ. הליך לחדלות פרעון שהעובדים ייזמו ויובילו הוא אחד הדרכים לכך. במקרה זה ערך המניות שבידי בעלי המניות יאופס, כמו גם החובות לבעלים, וייתכן שניתן יהיה לקבל חזרה כספים ששולמו בשנה האחרונה לבעלי חוב כולל לבנקים. הכספים שיגויסו לעיתון יהיו כולם לטובת העיתון, לעובדיו ולמשקיעים החדשים.

קטע מטור שהתפרסם בגיליון החג של "מעריב", 16.09

בהנחה שקיים מודל עסקי שמבטיח תשואה נאותה להשקעה, בעיקר כאשר מוציאים את בעלי המניות ובעלי החוב מהתמונה, נראה שיש מספיק משקיעים שיהיו מוכנים לממן את העיתון. אפשר גם לגייס הון מהציבור באינטרנט, מגורמים פילנטרופיים ובדרכים חוקיות אחרות, תוך הדגשת חשיבות קיומו בימים אלו של עיתון עצמאי מול מודלים של עיתון בבעלות בעלי הון זרים המשתמשים בו למטרות כוח פוליטי. העיתונאים והעובדים יכולים למצוא מודל פעולה חדש ל"מעריב", שינצל וישקף את היכולות שלהם במסגרת פלטפורמות מקוונות דוגמת "האפינגטון פוסט" או "מגאפון" המקומי.

הנקודה החשובה כאן היא המודעות ליכולת ולעצמת העובדים והעיתונאים כאשר הם פועלים כגוף אחד, ולצורך בפעילות פרו-אקטיבית שלהם, ולא מגיבה או פסיבית. אני משוכנע שפעילות כזו תזכה לתמיכה ציבורית מהותית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    הרווח בא ממכירת העיתון. ככל שהעיתון נמכר יותר יותר מודעות (אלו המחזיקות את העיתון) מתפרסמות בו.
    על מנת שהוא ימכר טוב הוא חייב להיות אטרקטיבי וזה תלוי בעיקר בכתבים, בתחקירנים, באנשי המערכת ובמו"ל.
    כפי הנראה העתון אינו אטרקטיבי מספיק (אני כותב זאת מידיעה אישית כמנוי שמרן)ולכן תפוצתו הולכת ומצטמצמת.
    על העובדים לעשות חשבון נפש – כי רק ביכולתם להעלות את העיתון על פסים נכונים.אף משקיע לא יעשה את העבודה במקומם.

  2. אלרואי עמי חי

    בעבר פנינו כבר לעיתונאי יואב יצחק בבקשה לסיוע לחשיפת העניין התעלם מאיתנו חזרנו עליו לפני מספר ימים ולטענתו הוא לא קשור לעניין
    אנו קבוצה גדולה של גמלאי אגד המתמודדים אל מול הנהלת הארגון גמלאי אגד המקבלים שכר ישירות מאגד,שהוא בעל חוב לקרן ב מליארדי ש"ח
    ולכן לטענתנו ניגוד העניינים הנובע גורם כי הנהלת ארגון הגמלאים ובעיקר היו"ר כלל לא פונים לאגד לכסות חובה לקרן בגין עצירת כספים שלא מהפרשות הברים והמפעל לצורכי גמלה ושלא הועברו לקרן, לטענת הנהלת הקרן מנוי האוצר (אנחנו מי שחשף את יתרת החוב של אגד לקרן)חוב שהביא לקריסת הקרן ומכאן לפגיעה בזכויות העמיתים מי שהיה מנהל הכספים באגד עליו נטען כי בתקופתו לא הועברו הכספים שחסרים בקרן עד היום הוא מי שעומד היום מזה 13 שנה בראש הארגון אנו פנינו בתביעה ייצוגית ההליך בבית הדין לעבודה , לעניינכם בכל מקרה אנו אתכם רוצים לעזור "טובים השניים על האחד " טלפון להתקשרות 0523930479
    טלפקס 098822838