"אני בי", אמרתי. והשאר ביסטוריה

דנה ג. פלג לקראת ה"פסטיבי" – כנס ביסקסואלי פאנסקסואלי, הראשון מסוגו בישראל
דנה ג. פלג

סופרת, משוררת ומתרגמת, חברת "מאבק סוציאליסטי". בעברה בעלת טור בנושאים להט"ביים, ופעילה בקהילה הבי-פאנסקסואלית בישראל. היום מתגוררת עם משפחתה בסנטה קרוז, קליפורניה, ופעילה במאבקים מקומיים.

מתישהו בסוף שנת 1994, צדה עיני מודעה של "העשירון האחר – תא הסטודנטים ההומו-לסבי באוניברסיטה העברית". למען האמת, כבר בשנת הלימודים הקודמת התחלתי לעקוב אחר המודעות של התא שזה עתה נוסד. התא נפגש בימי רביעי, בהם נהגתי לנסוע לקורס בתל אביב. לרוב הייתי גם נשארת ללון אצל חברה טובה בתל אביב, שבהתאהבות שלי בה רק התחלתי להודות באותה תקופה.

הפוסטר של העשירון הודיעה על פגישה בנושא תיאטרון לסבי. הגעתי לפגישה בתירוץ שאספר עליה לחברה אחרת, שלי, סטודנטית לתיאטרון. רק נכנסתי לחדר וכבר נתקלתי בחיוך הרחב, המאיר, של מכרי עומר. "דנה!" הוא אמר בהפתעה גמורה, "מה את עושה כאן?" "עומר!" החזרתי לו, מופתעת לא פחות. לכל אורך הפגישה הקשבתי לדברים שסיפרו המרצות, ענולה שמיר ונוגה אשד, תוך שאני מתכננת מה אגיד לעומר, איך אסביר את נוכחותי. "תשמע" אמרתי לו בסיום הפגישה בהיסוס, מנסה לנסח במלים את התחושה שלי, "אין לי כאן אמא ואבא (שנים לאחר מכן הסתבר לי שעד שסיימתי את המשפט הוא היה בטוח שאני יתומה). אני בי". זו היתה תחילת היציאה שלי מהארון, והשאר בי-סטוריה.

על הביסטוריה הזאת נספר, אני וחבריי, בפאנל בשם זה ב"פסטיבי – הכנס הביסקסואלי-פאנסקסואלי", שיתקיים מחר-מחרתיים (20-21.09) בתל אביב. זהו הכנס הראשון מסוגו, והרימה אותו קבוצת פעילותים מסורה (שאליה השתייכתי בתחילת הדרך), עם כמעט אפס תקציב. אין ספק, הרבה עבר מאז אותו ערב לפני 18 שנים. אז אפילו לא חלמתי על כנס כזה. למעשה, אפילו השתתפות בכנס לסבי או באגודה לזכויות הפרט כביסקסואלית, העברת סדנה על ביסקסואליות, קבלה ככזאת, היתה אז בגדר חלום. החלומות האלה הולכים ומתגשמים, ואיתם הולך ומתפשט גם המסר הבי-פאנסקסואלי, מסר של חופש גדול יותר לאהוב, חופש גדול יותר לחקור את מי ומה שאנחנו. זוהי הצעה להתבונן על החיים שלנו והתשוקות והשאיפות שלנו, לא רק על ציר מוגבל וחד-ממדי כמו זה של קינסי, בין 1 ל-5, אלא להוסיף לו כמה וכמה ממדים כפי שעשה החוקר פריץ קליין: ממד הזמן, והממדים החברתיים והרומנטיים, החלומות, הרצונות. תפיסת מיניות כזאת שבעצם מטשטשת גבולות והגדרות של מגדר, וגם על זה ידובר בכנס.

לתוכנייה של הפסטיבי

הרבה קרה ב-18 שנה האחרונות, אבל נדמה שהבעיות, על אף הכל, לא התמעטו. אנחנו עדיין צריכות להנכיח את עצמנו, להיאבק על מקומנו כמעט בכל אירוע, בכל זירה להט"בית. פאנורמה – קהילה בי פאנסקסואלית פמיניסטית שמארגנת את הכנס, ואשר רשימת המייל שלה (bi_il@googlegroups.com) מונה למעלה ממאה איש – עדיין מתקשה לעתים לגייס גושים להפגנות ומצעדי גאווה, או מתנדבותים ותקציב לכנס. הסטיגמות שקיימות בקהילה על בי ופאן עדיין חזקות, וא/נשים פוחדותים לצאת מהארון, נותרים שקופים במערכות יחסים הטרו או לסביות/הומוסקסואליות לכאורה. יש עדיין מקומות וארגונים בקהילה מהם אנו מודרים, כפרטים, כארגון. עוד לא נעשה מחקר מקיף על בי ופאן בארץ.

במחקרים בנושאי בריאות להט"בית בארה"ב ובקנדה (הנה אחד לדוגמה), עלה כי מבין קבוצות הלה"ב (לסביות, הומואים ובי) אחוזי ההתאבדות, ההתמכרות לסמים לא חוקיים וחוקיים כאחד, העוני, ועודף המשקל בקרב בי ופאן הם הגבוהים ביותר. מן העבר השני, מעלים אותם מחקרים את העובדה כי א/נשים המזדהותים כבי ופאן מהווים כחמישים אחוז מכלל הלה"ב. לביפוביה, הפחד מבי/פאן, והשנאה כלפיהםן, יש עדיין כוח משמעותי, לא רק מחוץ לקהילת הלהטבא"ק, כי אם גם בתוכה. כקהילה אמנם עברנו כברת דרך – אבל עוד דרך ארוכה לפנינו. בדרך הזאת, הכנס הוא נקודת ציון חשובה ביותר – ומהנה, יש לקוות!

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.