• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

רגע קריטי לעתיד ההשכלה הגבוהה

הצעד האחרון באיום המתמשך של המועצה להשכלה גבוהה לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, צריך להעמיד את כל הקהילה האקדמית על הרגליים האחוריות
עדי אופיר

הוועדה לבקרת איכות במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) הניחה על שולחנה של המועצה הצעת החלטה, הקוראת שלא לאפשר את פתיחת ההרשמה לקורסים של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בשנה הבאה. זה צעד מכריע בדרך לסגירת המחלקה, לאחר דו"ח ההערכה על תפקודה שהוכן בידי ועדה בינ"ל והוגש בחודש נובמבר 2011, וההמלצות לשינויים במחלקה שאוניברסיטת בן גוריון אימצה במלואן. המניע הגלוי אבל הלא-רשמי לפעילות מל"ג נגד המחלקה הוא פוליטי. שר החינוך וכן אחד הנציגים בוועדה הסוקרת שהיה פעיל במיוחד בהחרפת טון הדו"ח האמור, פרופסור דיסקין מהאוניברסיטה העברית, מקורבים לתנועת "אם תרצו" או מזוהים איתה. ראש ועדת המשנה לביקורת איכות שתרגמה את המלצות חברי הוועדה הבינלאומית להמלצה לא להתיר רישום למחלקה בשנה הקרובה הוא פרופסור משה מאור, חבר במרכז למורשת בגין ואיש ימין מוצהר.

המלצת הוועדה לבקרת איכות (לחצו לקריאה)

חלק מהנימוקים בהודעות דובר המל"ג, שנמסרה בשבוע שעבר בעקבות החלטת וועדת המשנה, גם אם לא בדו"ח עצמו, היו נימוקים פוליטיים מכובסים כמו העדר פלורליזם וכדומה. גם התנאים שבהם מתנהלת המערכה נגד המחלקה ובזכותם הפך האיום לסגור את המחלקה לממשי הם תנאים פוליטיים מובהקים. השלטון וחוגי הימין הקשורים בו מקדמים יוזמות בכל התחומים ובכל המערכות המוסדיות לדחיקת אנשי שמאל מעמדותיהם ומנכסיהם ולמיסוד עמדות השליטה שלהם. כך בבתי המשפט, בפרקליטות המדינה, בדרג המקצועי של משרד החינוך, ברשות השידור, בעיתונות. כך גם במועצה להשכלה גבוהה עצמה, שצומצם בה מספר נציגי האוניברסיטאות והוגדל מספר נציגי המכללות והציבור, שרבים מהם הינם אנשי ימין מובהקים.

יחד עם זה, למהלך הנוכחי במל"ג יש הקשר אקדמי מובהק והוא חמור לא פחות מההקשר הפוליטי הגלוי. המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון הוקמה כאלטרנטיבה למה שנחשב בארץ כמיינסטרים במדע המדינה – זרם מחקרי פוזיטיביסטי וכמותי השולט בכל ארבע המחלקות האחרות למדע המדינה בארץ. התבחנות המחלקה באוניברסיטת בן גוריון בגישות ובנושאי המחקר היתה למעשה התנאי שהציבה המל"ג לפני קצת יותר מעשור כשהוקמה המחלקה. בכך נקטה המועצה גישה פלורליסטית נכונה. פלורליזם במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, הוא עניין של מיקוד. המחלקות האחרות למדע המדינה אינן פלורליסטיות מפני שיש בה רק מיעוט קטן של חוקרים הנוקטים גישה פרשנית, היסטורית וביקורתית, ולאלה יש בדרך כלל מעמד שולי במחלקה. המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון אינה פלורליסטית משום שאין בה ייצוג מספיק למחקר כמותי ופוזיטיביסטי. אבל בזכות החלטתה של המל"ג שאפשרה את הקמת המחלקה, מפת המחקר בתחום הפוליטי בארץ נעשתה פלורליסטית יותר כשהצטרפה אליה מחלקה המתמחה בגישה ההיסטורית ביקורתית.

ואמנם במחלקה התגבשה קבוצה של חוקרים וחוקרות מעולים (על כך אין שום מחלוקת בדו"ח הוועדה הסוקרת), שרובם נוקטים גישות – שונות זו מזו – השייכות למחנה הרחב של הגישה הפרשנית-היסטורית במדעי החברה. אחד המאפיינים החשובים של הגישה הפרשנית, בעיקר בזרמים הביקורתיים שלה, הוא העובדה שבניגוד לרוב המחקר במדע המדינה, המדינה – מדינת הלאום בצורתה ההיסטורית הנוכחית – אינה קובעת את מערכת הקואורדינטות שבתוכה מתנהל המחקר, אלא מוצבת בעצמה כמושא למחקר. זאת הסיבה לכך שהמחלקה אינה נקראת מחלקה למדע המדינה אלא מחלקה לפוליטיקה וממשל.

ההנחה היא שהמדינה היא צורה משתנה של פוליטיקה וממשל, ואלה, לא המדינה עצמה, הן אבני היסוד שמהן יש להתחיל את החקירה. כלומר, הפרובלמטיזציה של מדינת הלאום אינה פועל יוצא של מחשבה פוסט-ציונית דווקא אלא של גישה היסטורית וביקורתית למדינה ולמוסדותיה. אפשר בהחלט לנקוט גישה כזאת ולהיות ציוני (ויש במחלקה לפוליטיקה וממשל חוקרים ציונים כאלה), אם כי כמובן שבמקרה כזה לאידיאולוגיה הציונית יהיו כמה מאפיינים חשובים שיבדילו אותה מהאידיאולוגיה של הימין הציוני.

המועצה להשכלה גבוהה מינתה ועדה סוקרת שאף אחד מחבריה אינו נמנה עם הגישה ההיסטורית ביקורתית לחקר המדינה והפוליטיקה. בשום כתב עת בתחום הזה, מרכזי או שולי, לא היו העורכים מעלים על דעתם לשלוח לשיפוט לאחד מחברי הוועדה מאמר של חוקרים במחלקה. בשום מקום הגון לא היו שולחים אליהם לשיפוט תיק של חוקר לקראת קבלת מינוי, קביעות או העלאה בדרגה. אבל כולם יחד התכנסו לחרוץ את גורלה של מחלקה שלמה שלמעשה אינה פועלת בתחום המחקר שלהם. הנימוק הביקורתי המכריע בדו"ח המקורי של הוועדה נגע להעדר פלורליזם מחקרי במחלקה. האשימו את המחלקה שהתעקשה לעסוק בתחום שהוא היגיון הקיום שלה. האשימו את המחלקה שאינה מאזנת בין גישות מחקריות כאילו איזון במדע היה עניין של תוכנית אולפן בטלוויזיה.

בגלל הלחץ הפוליטי והאיום המוחשי מטעם המל"ג, שאימצה את הדו"ח המקורי ואף החמירה בפרשנותו, אוניברסיטת בן גוריון נכנעה ללחץ, מינתה חוקרים חדשים שיתאימו לדרישות הדו"ח והנהיגה כמה שינויים בתוכנית הלימודים. המכתב האחרון של שני החוקרים הבינלאומיים שמונו לעקוב אחרי יישום הדו"ח על ידי המחלקה משבח אותה על גיוס מוצלח של חוקרים חדשים וקורא לאוניברסיטה להעמיד לרשותה משאבים וזמן – לא רק למחקר אלא גם לפיתוח תוכנית לימודים מגוונת יותר. על המכתב הזה נשענת ועדת המשנה של המל"ג בהמלצתה להפסיק את הרישום למחלקה. כלומר, ההאשמה בהעדר גיוון מחקרי, שהיתה פסולה מעיקרה מלכתחילה, ואשר הובילה לתיקון הנדרש בעקבות היענות האוניברסיטה ללחצים הפוליטיים, נותרה בהצעת וועדת המשנה של המל"ג הכסות היחידה למניע הפוליטי שמאחורי רדיפת המחלקה. אין לוועדת המשנה שום עילה אחרת להישען עליה, והעילה שהיא נשענת עליה לא ראויה מלכתחילה וגם מופרכת על ידי מכתבם של החוקרים הבינלאומיים שמונו על ידי מל"ג.

בהתערבותה הבוטה בהתנהלות האקדמית של אוניברסיטת בן גוריון, מפירה המועצה להשכלה גבוהה לא רק את כתב הסמכות שלה לפי חוק המל"ג אלא את עצם העיקרון של חופש אקדמי. לשום מחלקה אין חובה לתת ייצוג, וודאי לא ייצוג שווה, לכל הגישות המחקריות. בדיוק כשם שאסור לכפות על חוקרים גישה מחקרית מסוימת, אסור לכפות גישה כזאת על מחלקות. ראוי שמחלקות יטפחו גישה או גישות מסוימות על פני אחרות לפי הבנתן את מצב הידע. ראוי שמחלקות ייבדלו זו מזו בגישות המחקריות שלהן, בדגשים השונים שהם מעניקים להיסטוריה ותיאוריה, למדידה ולהשוואה. המועצה להשכלה גבוהה אינה אמורה להתערב בנושאים אלה.

אם יש מקום לתקן חוסר איזון בין גישות מחקריות שונות, זה עניינן של הפקולטה ושל האוניברסיטה. התערבותן של אלה אמורה להיעשות על ידי מינוי אנשי סגל חדשים או על ידי הוספת מחלקות חדשות, לא על ידי סגירת מחלקות קיימות שחבריהן חוקרים מצטיינים. משמעות ההחלטה המונחת על שולחן המל"ג אינו סתם אי-אמון במחלקה לפוליטיקה וממשל, אלא התערבות בוטה באופן שבו אוניברסיטת בן גוריון מנווטת את ענייניה האקדמיים. שכן האוניברסיטה למדה את דו"ח הוועדה הסוקרת, העמידה לרשות המחלקה תקנים חדשים, החליטה בהתייעצות עם חברי המחלקה אילו גישות מחקריות להוסיף ומאיזה תחומים לגייס את החוקרים החדשים, פיקחה מקרוב ובעזרת מומחים בינלאומיים על הליך המינוי הזה, ואף חייבה את המחלקה להכניס כמה שינויים בתוכנית הלימודים שלה, והיא מעניקה למחלקה גיבוי מלא.

מכתבה של נשיאת אוני' בן גוריון, רבקה כרמי, שהופץ אמש (חמישי). לחצו לקריאה

וכאן יש לשוב לתנאים הפוליטיים. העיוות החמור הזה בהתנהלות המועצה להשכלה גבוהה וביחסיה עם אוניברסיטת מחקר בישראל יכול להתרחש רק בזכות הרדיפה השיטתית של המחלקה בידי קבוצות של אנשי ימין שסימנו את המחלקה לפוליטיקה וממשל כ"לא ציונית" או "פוסט-ציונית" או "שמאלנית", ורק בחסות התנאים הפוליטיים שבהם רדיפה כזאת הפכה לנורמה. אם תתקבל ההחלטה למנוע מהמחלקה לפוליטיקה וממשל לפתוח רישום לקורסים שלה, בשנה הבאה ייפתח הפתח לעיצוב תוכניות הלימודים באוניברסיטאות בישראל בידי פוליטיקאים והאקדמאים המשרתים לידם ומזדהים עם דרכם הפוליטית. זה קרה בהרבה משטרים אפלים. זה עלול לקרות גם אצלנו.

זה רגע קריטי לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. אנשי הסגל בכל האוניברסיטאות צריכים להתגייס כדי למנוע את סגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל. עלינו לתבוע מהנהלות האוניברסיטאות שלנו לא להפקיר את אוניברסיטת בן גוריון לבדה במערכה ולהנהיג יחד את המאבק בהצעת ההחלטה הנואלת הזאת. צריך להבהיר שמועצה להשכלה גבוהה שתאשר את ההצעה תאבד את הלגיטימיות האקדמית שלה בארץ ובחו"ל, באופן שיפגע אנושות באקדמיה הישראלית. צריך להבהיר שזאת שבירת כלים ביחסים בין השלטון לאקדמיה והיא תחייב נקיטת צעדים שהולמים את המצב החדש – מניתוק מגע עם המל"ג ועד השבתה של מערכת ההשכלה הגבוהה כולה.

מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ומרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב

פורסם באתר אקדמיה תחת מתקפה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    אני מודה לעדי אופיר על מאמר המסכם את ההתרחשויות עד כה באופן מהימן, מתומצת ועינייני. אין ספק שיש כאן צעדים פוליטיים להצרת תחום הדיבור של אקדמיה שאינה ממושמעת לקולו של הריבון הקיים בישראל. על כן, אני תומך אישית, בכל היוזמות להיאבק בצעדים פוליטיים אלה של סתימת פיות. אבל, לצאת פתור מלשאול שאלות ביקורתיות אי אפשר. השאלה הביקורתית שרציתי לשאול היא דווקא ההשוואה שבין מצבו העגום של "מעריב" ועיתונאיו והמצב של המחלקה לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. מעריב כשופרו של "הקפיטליזם החזירי" אפילו הפתיע אנשים המקורבים לחוגיו של ההון והשלטון הישראליים. נכון שהושלט "שם" בתוך העיתון, טרור פנימי. אך, לא היה אף אחד/ת שם שזעק באמת ובאופן משכנע כנגד הזאבים הטורפים בעדר. עכשו העיתון עצמו ועיתונאיו נעשים לטרף בידי אותה מפלצת. המפלצת שהם לא התריעו מספיק על קיומה. ומה לגבי המחלקה לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון אשר בנגב? האם היא התריעה כנגד הזאבים הטורפים בעדר? היא הרי הוקמה כיוזמה "רעננה" של "חידוש" ושל "פלורליזם". עד כמה היתה המחלקה לממשל ופוליטיקה נאמנה לדיון חברתי פתוח, אמיץ וכן לגבי החברה הישראלית? אולי, וזו רק השערה, יש כאן את נקמת "העדר" או "ההמונים" דרך שליחהם הפוליטיים הימניים. הרי הקשר שבין "ימין" ומעמד נמוך והשכלה נמוכה הוא מהידועים בישראל ובמקומות אחרים. תארו לכם מה היה יכול להיות המצב אם במקום 4% פרופסורים/ת מזרחים באוניברסיטאות היו 50% או למעלה מזה פרופסורים/ת מזרחים/ת באוניברסיטאות. האם הממשלה ועושי דבריה האקדמים היו מעיזים לנהוג ביד האלימה והפשיסטית אותה הם נוהגים כיום? לדעתי לא. אך על מנת למנוע מהשלטון לפרוע באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, כי ידוע שזוהי התחלת הדרך לפריעה בעוד אוניברסיטאות, צריך היה להפוך את המוסדות הללו להרבה יותר מייצגים את החברה הישראלית. את זה לא עשינו ב-65 השנה האחרונות. בשנים אלה שקדנו על עיבוד תיאורייית "האיכות" ויצרנו את מודל "טיעוני הטיפוח". בין מעריב פוליטיקה וממשל בישראל שוכבת הפריבלגיה האשכנזית. זהו חלק חיוני של הדיון, שאותו עדי אופיר לא מנהל. אבל בהחלט צריך לומר זאת באופן ביקורתי.

  2. אסתר בן חור

    הפיל והבעיה היהודית

  3. יואב אטיאס

    צר לי פרופסור עדי אופיר. איפה היו הרגליים (הקדמיות? האחוריות?) של הקהילה האקדמית הלבנה עד כה ביחס להעדרם של פרופסורים מזרחים באקדמיה וכן להעדרם של סטודנטים וסטודנטיות מזרחיות בחוגים ה"יוקרתיים"?
    מדוע הקהילה האקדמית (הלבנה והאשכנזית, יש לומר) צריכה לעמוד על רגליה כשמדובר במצפון השמאלני ולא כשמדובר בעוולות כנגד המזרחים?
    לא מתכוון לעמוד על הרגליים שלי עד שלא תכתוב מכתב דומה ביחס ללבנותה של האקדמיה

  4. נפתלי אור-נר

    מאחר והאקדמיה, כד כה, הוכיחה כי אין לה כל נכונות ל"עמוד בפרץ" כנגד המדיניות הסיפוחיסטית של הממשלה אשר היה בה משום סתירה לרעיון האוניברסיטאי בכלל (שליטה על עם זר מנוגדת לרוח החופש האקדמית), ולהתנהלותה בחופש אקדמי בפרט (תוכניות מיוחדות לאנשי הביטחון אשר יש בהם משום הורדת הרמה האקדמית, התעלמות מסגרים וכתרים המונעת מסטודנטים ערבים ללמוד כסדר), בא עתה הימין, המבין אך את שפת הכח, ומפעיל שוב את כוחו כנגד אוניברסיטת באר-שבע. אם לאוניברסיטה זו היה הכח לעמוד בלחץ של התנועה הפשיסטית "אם תרצו" יתכן ולא הייתה עומדת עתה בפהי ההתערבות הבוטה בענייניה שמטרתה סגירת מחלקה בה. מסקנה: או שכל האוניברסיטאות יתאחדו להתנגדות נמרצת ללחץ הימין הדורסני שלנו או שהאונברסיטאות בארץ ידמו לאוניברסיטאות באירופה בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה

  5. עמית

    עוול נעשה ליהודים יוצאי ארצות האסלאם. עוול זה דורש תיקון. האם תיקונו יבוא ע"י שיתוף הפעולה של הדפוקים מהמערכה הראשונה, עם הדופקים כדי להוסיף עתה עוד מעגל של דפוקים???
    כי אם כך אזי את בניית החברה המשוקמת נצטרך לעשות מתוך הריסות וחורבן, שמהן יצמחו בוודאי עוד מעגלים של מירמור, תחושת דפיקות ועוד רצון לנקמה.

  6. כפיר כהן

    עמית, אין ספק שעניין סגירת המחלקה הוא עניין רציני הדורש התארנות ותגובה, אך אנא ממך אל תמשיג עבורנו את העימות כעניין של או-או: או שאנחנו עם המדכא האשכנזי ממעמד הביניים שעכשיו הולך ונצוד בכל הארץ או שאנחנו עם הימין. ההמשגה הזו שוב מוכיחה עד כמה האשכנזי אף פעם אינו שבע מניצול המזרחי והכפפתו למטרותיו. אנחנו נמשיג את הדיון בלשון הביקורתית שלנו ואולי אז אנשים כמוך יאותו להבין עד כמה האו-או הזו הוא נואל וציני.

  7. מישהי

    על הנהלות האוניברסטאומכללות בארץ[הקו הירוק]להתאחד ולהחליט פה אחד על אי פתיחת שנת הלימודים לנוכח ההחלטה הנלוזה.
    סולדריות גורפת תהווה אלטרנטיבה לפשיזם הדוהר

  8. מאיר עמור

    הפשיזם הישראלי אינו קשור לפילים אבל הוא בהחלט קשור לבעיה היהודית.עוולות נעשו בישראל בעבר ונעשות כעת בהווה. הדרך ליישורם של הדורים הנובעים מעוולות אינה נקמה או נקמות אלא מערך התייחסות אחר. הקשר שבין התרסקותה של העבודה המאורגנת בישראל, העמקת הפערים המעמדיים והאתניים בישראל, התרחבות העוני, הרחבת הדיכוי של העם הפלסטיני,והשתוללות השלטון הישראלי יהודי אין לה שם אחר מאשר פאשיזם. כך פאשיזם הופך למציאות פוליטית. מי שהבנתו לא משגת זאת, שלא ילין על פילים ובעיות יהודיות. אחרים שלא ילינו על נקמנות. פאשיזם תמיד נתמך על ידי אי שייוון, אי צדק ואלימות. אלה הם הבסיסים הכי בטוחים של שיסוי ודיכוי על ידי השלטון. זה היה בכל מקום אחר וזה לבטח יקרה גם בישראל. אנחנו רק בהתחלת הדרך הברורה. ככה פאשיזם נראה כשהוא גדל להיות מה שהוא אמור היה להיות מלכתחילה. עכשו זה פוגע גם "בבן יקיר לי אפריים" הזה. מחר זה יפגע בבן יקיר לי אפריים ההוא. אף אחד לא יינקה. הדרך החוצה ממשבר האוניברסיטאות היא מאבק מיידי עכשו מגובה באמצעות רפורמה חינוכית שתביא בעוד 20 שנה ל-50% פרופסורים/ת מזרחים וערבים/ת באוניברסיטאות.

  9. דודי

    אז מה, כשיש בעיות בבית פתאום אפשר לפרסם מאמרים בעברית של בני אדם ולא בז'רגון ביקורתיסטי? כנראה שהעניינים באמת מתחממים שם בגילמן.

  10. סמולן

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1162761

    "אני מציע לשר החינוך להרהר באפשרות שרוב אנשי הסגל במחלקה בבן גוריון אינם חברי המחלקה כי הם שמאלנים, אלא שהם שמאלנים כי הם חברים במחלקה אקדמית באוניברסיטת מחקר. דהיינו, כיוון שהם אנשי מקצוע ואמונים על מחשבה חופשית, ושמאלניותם היא פועל יוצא של מומחיותם".

    למעשה, העמדה המתוארת בפוסט היא צעד אחורה מהחדות הבוטחת של ליבוביץ. מסתבר שיש יותר מדיסציפלינה אחת של מחשבה חופשית, וכי לפחות אחת הדיסציפלינות האלו אינה רואה בלאומיות רוע עתיק שיש לחסלו.

    שנית, עולה תמיהה – מתמדת, רגילה לגמרי – בקשר לעמדה הכביכול אנטי-לאומית של המחלקה. זאת, היות והאנשים המדוברים ניתנים בקלות להמשגה כפלסטינים לאומיים מאד. אין במחלקה הזו, אם כן, בדיוק-בדיוק את המחויבות הנחרצת לביקורת "מדינת הלאום בצורתה ההיסטורית הנוכחית", וכנראה שגם לא את ההבנה ש"המדינה היא צורה משתנה של פוליטיקה וממשל". למעשה, לא פרובלמטיזציה של מדינת-הלאום היא נקודת המוצא של המחלקה, אלא של מדינת לאום מסויימת אחת. האחרות בסדר, ובפרט אחת אחרת שצריכה לקום על חורבות הראשונה, תוך סיכון קיצוני של האוכלוסה שבה ומחיקה מוחלטת של כל סמליה. אני משער שבלי יותר מדי בעיות, ניתן לראות גם את העמדה הזו כבחירה דיסציפלינרית – ואולי גם לסמן בה מעין-ציונים.

    אבל לא זה העניין, אלא ההודעה הברורה בהרבה של ליבוביץ: אדם הוא כעין לאומי בתרבותו הילדית, אבל הוא הופך לאיש-שמאל מכוח משהו שעובר עליו בחייו האקדמיים. אם כך הוא, מה בעצם הבעיה באריאל ? האם היא עלולה לשמש כהפרכה לתיזה של ליבוביץ ואופיר ? כי אם לא, סביר שתוך איקס שנים, האוניברסיטה האריאלית תהפך להתנחלות שמאל מרשימה וחשובה.

  11. סמולן

    למעשה, השורה הראשונה בגוף התגובה היא הקישור למאמר של ליבוביץ.

  12. דקל

    בקריאה של שני המסמכים שאופיר מציג עולה תמונה שונה. חוות הדעת של המל"ג שלא כמו שאופיר טוען אומרת דבר פשוט.

    1. המחלקה האמורה התמקדה בנישה קטנטנה של התחום ולא איפשרה לתלמידיה להכיר כיווני מחשבה שונים. לכך גם אופיר מסכים.

    2. כדי לתקן את המעוות גוייסו שלושה חברי סגל נוספים אך דא עקא. שלא כמו שכותבת רבקה כרמי משום מה הם שייכים לאותה נישה. כלומר המחלקה הוציאה אצבע משולשת לטענה העניינית ןככל הנראה נכונה של המל"ג.

    3. כתוצאה המל"ג החליט לא לאפשר להמשיך בהרשמה כדי שמי שרוצה ללמוד תחום זה בארץ יוכל להיחשף ליותר מדיעה אחת. דווקא נראה לי גישה מאוד אחראית. אין ספק שגם בירושלים ובתל אביב של מלמד (מטיף) אופיר אפשר לשמוע דעות שונות ולא רק דיעה אחת.

    בקחצור שתו לי לקחו לי גנבו לי (את המונופול על האמת). הבכיינות הרגילה.

    חתימה טובה

    1. גדעון

      תחום המחקר תלוי בביקורת עמיתים, במדע יש את המרכיב הנוסף החשוב של הצלחה.
      במדעי החברה אין כלום שמוכיח את מחקרם של מרבית הפרופ הנכבדים, אזי עברו לרדיפת עמיתים, במקום ביקורת עמיתים.
      יש מבחנים ברורים להצלחת חוקרים, כל ארגון מחקר, בוחר את הnחקר שהוא מבצע.
      יש מחלקות מתמחות בנישות שונות מ MIT, עד לכל אוניברסיטה אחרת בעולם.
      עצוב שיש פרופ במל"ג שעברו לרדיפה פוליטית במקום לביקורת עמיתים.
      האם זה בגלל שבעולם לא מכבדים אותם מספיק? אז הם מצאו דרך אחרת להתמודד מול הצלחת עמיתים אחרים?

  13. רוב מהומה על לא מאומה

    נראה שמישהו כאן מחפש כותרות ורוצה לעשות רעש. המל"ג מעירה בתוקף לאב"ג ולמחלקה המדוברת שהם לא עמדו בדרישות של ועדת המומחים הבין לאומית.
    בעוד שנדרשו להרחיב את תחומי הדעת והידע בחרו להקצות 3 תקנים, שטרם מומשו כולם, לתחום צר שלא מתעסק עם תכני הליבה של המחלקה.

    לכן המל"ג לא המליצה לסגור כלום. כי אם אמרה שתעקוב, תפקח ובעקבות זה תחליט. בינתיים לא עכבו הרשמה אלה אמרו שלא להתחייב מראש לעוד שנתיים. זה צעד סביר.

    מעניין שההמלצה העיקרית של ועדת המומחים הבין לאומית היתה למזג את המחלקה המדוברת עם מחלקה גדולה יותר, כך ניתן יהיה לקלוט חוקרים על סמך השגיהם ולא על סמך דעותיהם. הנהלת האוניברסיטה ובמיוחד דיקן הפקולטה, מנעו מהלך שכזה.