• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

על חטא שחטאו לנו בזדון

עד היום נאחזים העולים מצפון אפריקה שנשלחו ליישב את השממה בגבולות בהבטחות שלא מומשו. טור שני בסדרה "הפריפריה ואני" בא חשבון עם מחוללי ההתיישבות האובדת
יודפת גץ

דרך מעניינת מצאה תנועת ההתיישבות הלאומנית לסנדל את החברים בה בעל כורחם לגלגלי הציונות. במושבי העולים שנשלחו לשמור על הגבולות, אפשר לראות עד היום את העקבות הכואבים של הזנחה פושעת והפקרת אנשים לגורלם, משנות ה-50 ולאורך השנים.

בתור בשר תותחים, הגישה המדינה כמנה עיקרית את העולים מצפון אפריקה, לתוספת קצת בלקן ולקינוח עוד כמה גבולות זניחים אחרים. אלה נשלחו, משפחות שלמות, לאיזורים ללא תשתית, בנוף הררי ונאחזו בהבטחות שלא מומשו במלואן עד היום.

פריים מסדרת הטלוויזיה "רוח קדים" של דוד בן שטרית

כמקורות פרנסה קיבלו העולים אמצעי ייצור שונים, אדמות חקלאיות שעליהם לעבד כדי שיניבו פירות, ומכסות לול לייצור ביצים שמאז שהוקמו עוד פועלים ככלובי סוללה אשר הוצאו מחוץ לחוק במדינות רבות בעולם. "הרפורמה בענף הלול", אותה ניסה ליישם ח"כ שלום שמחון כשהיה שר חקלאות, אמורה הייתה לסדר גם את הפינה העקומה הזו. אך היא נגנזה או עודנה תקועה בוועדות בגלל חוסר רצון של המדינה לעזור לחקלאים ליישם אותה, כדי שעוד בעל הון ירוויח מכך שהם יוותרו על מקור הפרנסה הזה.

כדי שיהיה גג מעל לראש, קיבלו ראשי המשפחה של דור המדבר, שבאחת נחתכה מורשתם ונמחקו זכרונותיהם, מספר מוגבל של דונמים – חלק אדמה קטן נועד כדי לבנות את הבית, אשר לפעמים כבר היה סביב בית בנוי, ע"י הסוכנות או בידי פליטים פלסטינים, שגורשו משם מספר שנים קודם לכן. החלק הנותר, מחוץ לגבולות הכפר, יועד לגידול תוצרת חקלאית. באדמה הקשה, בקור העז, אפשרו להם לנסות ולגדל יבול. את האדמות העיקשות, השקו העולים בזיעת אפם ובמים גנובים, כשהם ישובים על קו הגבול ביישובי פלסטין הכבושה.

בני העולים, שסחבו על גבם את זרות ההורים, שכבודם נרמס וסיפורם הוכחש, המשיכו במשימה הלאומית, הלכו להילחם בצבא ושלחו גם את ילדיהם לשמור על הגבולות. הם חשו כנראה שמה שנתנו עד כה, אינו מספיק. לפעמים הם נפלו בקרב, כי זה היה אחד המחירים בצד המאמץ להילחם בדימוי של "המזרחי הדפוק". בצבא נפגשו לראשונה, ובמנות כבדות, בנחת זרועו של כור ההיתוך: הבנה מחלחלת ודוקרת, שאינם כמו כולם, שיש מי שגדלו בתנאים טובים הרבה יותר, יש "בנים ובנות של" שלעולם לא יהיו שייכים אליהם. ארץ אחרת, יקום מקביל. אך הרעיון של "כור ההיתוך" היה מוכר משיעורי מולדת והיסטוריה ולכן המשיכו והוסיפו לשרת את המולדת, בדרכים שונות. מחפשים ללא הרף עוד ניסיון להיטמע, לקבל את האישור שהם כמו כולם.

אדם מוזר הוא האדם המשתייך לעם הציוני. ככל שיענונו, כן ירבה וכן יפרוץ.

באזור שבו גדלתי, "הנחיתו" עולים מטריפולי ליישובים קטנים, מבודדים ומרוחקים, עוד לפני שהיו כלי תחבורה פרטיים או ציבוריים. שיכנו אותם יחד בכפר קטן, בדיור-לא דיור, בין אדמות טרשים, בלא רגישות למצב שבו הם נמצאים: עולים מצפון אפריקה, בארץ חדשה, לבנה – שבה מתייחסים אליהם כאל אנשים שלא צריכים הרבה בשביל לשרוד, אולי כי הם באו מהכפר. אותה מערכת שהזניחה את הוריהם, מזניחה את מי שמאיישים את היישובים האלה היום. אמנם, בחלק מהמושבים יש אנשים מבוססים ומבוססים פחות, וחלקם נחשבים לאנשים ש"חיים טוב". אך חלק גדול מאוכלוסיית "יישובי העולים" מתקיימת במצב מנטאלי של הישרדות. לפעמים, כמו שקורה באיזורים שכוחי-אל ומנהיגות, זה מגיע גם ליריות, במצב הקבוע של אין מדינה.

לגבי שאר הדברים להם זקוק אדם כדי להיות אדם, הם הפסיקו לשאול. מבחינתם, מה שיש להם עכשיו זה הרבה, לימדו אותם להגיד תודה על מה שיש כי ככה זה  במדינה שבה מערכת הפחדה משומנת מקדשת את המובן מאליו כערך ולא מבקשת כלום לאזרחיה – מלבד בשרם ודמם.

סיפור ההיסטוריה האמיתי של העלייה והקליטה, ההשפלה וההפקרה של יהודי המזרח, היסטוריה הנאספת לאט לאט ובעמל רב, הוא נושא כאוב שממשיך להתקיים ולהיות מוכחש בו זמנית, מוזנח ומבוטל מצד הרשויות. כל הניסיונות לתקן את העוול ההיסטורי, הביאו את התושבים להיות תקועים עם כרטיס לכיוון אחד: את כל מה שקיבלו היו חייבים לעבד, לטפח ולבנות ולהשקיע כסף ועמל רב. הם שילמו, בנו, קנו ובעיקר – גידרו.

"מה מביניהם יהיה ביתנו?" צילום: לע"מ

ועכשיו כל מה שיש להם הוא ההשקעה בגרעין התיישבותי שעתידו לא ברור.

זה אולי לא הדבר הכי פופולארי לכתוב, אבל סיפור ההתיישבות, הקליטה וההתפתחות שנעצרה לה אי שם בתחילת הדרך, כמו שאני מכירה אותו די מקרוב, נראה כמו דגם קטן, אך הרסני של הסיפור הציוני – גרסת הסיוט. למשפחות שלמות אין היום לאן ללכת. הם קמים כל בוקר וממשיכים, דור ועוד דור, לשאת את הכאב החשוף של טראומת ההגירה והעקירה, לחוות על בשרם את השקר הגדול ולראות איך נעלם לו באופק "החלום" והם נשארים לחוות את "ושברו".

לטור הקודם בסדרה "הפריפריה ואני"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליאור

    אם כל הצער, ובמידה מסוימת צדק בדבריך הבכי מתחיל להציק,אתם נשמעים כתקליט שנישבר ולא נמאס לכם לבכות
    לבוא בטענות .

    איכן האדם הרצון שלו לשנות הכל זה הסביבה הכל זה מזימה אשכנזית ציונית "לזיין" את המזרחים.
    היא רעיון שהתחיל אולי בחומה ומגדל ונגמר בשנות החמישים במושבים. ככה ישבו את המדינה.

    השאלה היא מה עושים הדור השלישי והרביעי של אותם מושבים.

    1. עודד

      כן היו טעויות, כן הן גם ימשיכו לקרות.
      לא ברור לי ממה את המפחד?
      מההכרה שבתהליך היישוב של עיירות הפיתוח היתה גזענות מאורגנת? מכך שיתברר שהאשכנזים הם לא גנטית טובים יותר מהמזרחיים, אלא רק זכו לתנאי פתיחה טובים פי אלף?
      שהממסד כולו תרם, תורם ויתרום לפיתוחה של פלח אוכלוסייה שייחודו הוא מוצא הוריו?
      אם אתה מסכים שהיו טעויות – למה לא לכפר עליהן? למה לא לתמוך כעת, 60 שנים אחרי, אחרי שנמצאו הטעויות, אחרי שהתבררה הגענות, בתקציבים גדולים, באפליה מתקנת, בהכרח לקבל גם מזרחיים לתוך החיים במוסדות המדינה?
      אתה שואל על מעשי הדור השלישי והרביעי – הם מהנדסים, רופאים, פועלים, מובטלים, חברי כנסת, חקלאים ומורים. כמו כל יתר אזרחי המדינה. המזרחיים מלינים על כך שפרט לקשיים שנבעו מההגירה (ושמולם התמודדה גם ההגירה האשכנזית) הם היו ועדיין צריכים להתמודד עם אפלייה מערכתית.
      השאלה היא לא מה עושים דורות ההמשך, כי אם מה נעשה כדי לשפר את מצבם של אלו שדפקו מלכתחילה.
      השאלה היא לא "על מה הם מתבכיינים" אלא למה כל כך קשה לקבל את העובדה שהייתה פה גזענות ממוסדת?

      1. גילה

        מאפה הרעיון הטפשי הזה?הדור השלישי שלי הוא כבר מעורב כמו עוד דור לפניו ועוד דורות אחריו. האם צריך כעת לארגן רשימה של מקופחים מדורי דורות שיעמדו בתור ויקבלו את מנת הפיצוייםשלהם?
        מדוע העולים מרוסיה אינם בוכים? הם עלו לפני 20-22 שנים, הגיעו למקום זר ומוזר, עויין וגזעני עבורם ונזרקו למשרות ניקיון ושמירה. כעבור דור רבים מהם נמצאים במקום מצויין וחיים תחושת כבוד עצמי. הילדים שלהם התקדמו קדימה ולא מדבריםעל עלבון בלתי נגמר. להפך. להזכירך, המזרחים היו הראשונים להיות גזענים כלפיהם כמו גם כלפי האתיופים.
        המזרחים, אלו שאוהבים לייל על מקופחותם לא יחסכו מילים בהגדירם את האחר שלא מוצא חן בעניהם. בינתייםה םנשארים מאחור כי הם מיללים ומבקשים שירימו אותם מהמקום בו הם נמצאים או יותר נכון תקעו את עצמם.
        בנעורי הייתי חונכת של נערות ממשפחות מזרחיות ששפכו כסף על מכשירי חשמל קוסמטיקה ופולחני קדושים אך קימצו עד מנעו כסף להשכלה ולקידום הבנות. מבחינתם זו היתה משמתה של הממשלה לטפל להם בילדים.
        (להזכירך, זהו חתך האוכלוסיה שבוחר בביבי ובכלכל החופשית. רק בגלל שליטפו להם את האגו המזרחי ואמרו להם שהם יהודים טובים)
        מי שכך מנהל את חייו לא יתפלא שכעבור שלושה וארבעה דורות הוא עדיין בבוץ.

    2. סיקו הולצברג

      גם בעיירות הפיתוח ,אני יוצאת טירת הכרמל ,משכילה ,/שעשתה ניעות חברתית ,והיום הילדים ובעלי לא מבינים על מה אני מתלוננת -הרי הצלחתי בכל הפרמטרים -המערביים .
      (וגם ,כי באופן אישי לא סבלתי אף פעם מאפליה ,כי אני בהירה ,אינטליגנטית תמיד דיברתי עיברית רהוטה וכו' ,תכונות שלא הסגירו את מוצאי -מתוניס )
      אבל בתוך הלב אני לא מפסיקה לזכור,כשהגעתי לבית הספר תיכון חדש ,כולם כבר ידעו לקרוא ולדבר באנגלית ,
      ורק אני ידעתי להגיד בוקר טוב המורה ,בוקר טוב תלמיד .
      היה לנו מורה ,שעלה ממצריים -שידע את שני המשפטים האילו ,אולי עוד כמה .וממנו למדתי את האנגלית .
      עד סוף תיכולן לא הצחלתי לגשר על הפער .
      מה גם שהנסיעות מטירת הכרמל לבית הספר ברחוב שבתאי לוי בחיפה היוו חלק משמעותי בסדר היום שלי .
      אבל לא היה בית ספר טוב בטירת הכרמל ,ומי ששאף ליותר ,ולא קיבל שילומים מגרמניה -נאלץ לנסוע בוקר בוקר לבית הספר .

      כשהיגעתי לנחל -דרך מודעה שקראה לבנות להצטרף לגרעין -שאלו בני הגרעין כך ששמעתי ,מה שילמנו על מודעה 196 לירות
      והגיעה אלינו רק זאת מטירה -לא סחורה .
      רציתי מאוד להשתלב -אז נשארתי שם למשך כל תקופת השלט המוקדם והאהחזות,ואנ עזבתי בגלל בדידות נוראית .
      תמיד נשארתי ההיא מטירת הכרמל ,אף פעם לא השתלבתי מבחינה חברתית.

      המאמץ להתקדם בחיים ,וליצור לעצמי חיים טובים (סבירים) היה כרוך בהרבה מאמץ -הרבה יותר מאנשים שהיתה להם רשת חברתית .

  2. דרורה

    כל מה שתיארת הוא נכון, אלא שכך גם נבנו המושבים "האשכנזים", עשרים-שלושים שנים לפני כן. ולהם לא היתה מדינה שתתן להם. הם קנו אדמות ולכל איכר היתה נחלת בית ושטח חקלאי. אני מכירה את מושבי העולים בגבול לבנון.רובם מעמד ביניים קלאסי ורבים גם אמידים ממש ובכל זאת, תחושת הקיפוח נותרה. שטחי החקלאות שלהם לא קטנים יותר. ולא רק הם גרו במקומות שכוחי אל ולא רק הם נהרגו במלחמות ולא רק הם נצרבו בכור ההיתוך ולא רק הם עיבדו אדמות טרשים. אז מה רצית להגיד? שהם הגיעו לארץ זרה ומוזרה? תתארי לך מה האשכנזים הרגישו… שתהיה לך שנה מתוקה, אחותי, ולא משנה מאיזו עדה את.

  3. דןש

    להזכיר שבעת ההיא, מדינת ישראל הייתה מבוססת על חקלאות במשקים קטנים ( כ- 4 דונם ליד הבית ועוד כ- 30 דונם במה שנקראו חלקות ב' היו לעיתים גם חלקות ג'). העולים החדשים ולא רק ממוצא מזרחי, יושבו באזורים החקלאיים, קבלו אמצעי יצור, על מנת להבטיח את פת לחמם. הרי, לא היה מקום להושיב את העולים בערים, ללא אמצעי יצור מתאימים. במיוחד את אלו שעסקו במסחר זעיר ו/או ב"ארטסניה". להזכירך גם הערים שהוקמו והתבססו על תעשיה, שהתאימה בזמנו ליכולות, שהפכה לא רווחית במהלך השנים וגם שם המשברים היו ועדין קשים. במהלך השנים החקלאות התפתחה והמשק המשפחתי אינו יכול לשאת את עצמו. לא עוד שיפור החקלאי יכול לבוא באמצעות הגדלת מכסות וחייבים לעשות שנוי יסודי. בארץ מספיקים 3 – 4 לולים גדולים מאובזרים במיטב החידושים ומה אז יהיה על 100 המשפחות, שהיום בקושי מתקיימים מן הלול ואין כל כדאיות כלכלית בהשקעה נוספת ?
    הטעות היקרית שנעשתה ובמיוחד כלפי המזרחיים, שלא הקנו להם כלים (השכלה ראויה וכו'), על מנת שיוכלו "לפרוח" מן החקלאות ולהשתלב בתעשיה המודרנית. כמו גם שלא קרבו את התעשיה המודרנית עדיהם. מהחלק הראשון לא ניתן לפתור את המזרחיים קליל. הדבקות בדת ובמסורת, הביאו אותם לבתי ספר שמראש לא נתנו ויש האומרים מנעו מהם במכוון, את הכלים שיאפשרו להם להשתלב בכוח היצרני של המדינה. הם יצאו בשצף קצף כנגד חברות הנוער שהוקמו בקיבוצים בטענה שכל הכוונה היא ל"המיר" את דתם ולהרחיקם מהמסורת. נכון שגם בקיבוצים הם לא "לקקו דבש" אבל ל"סבל" הייתה עשויה להיות תמורה.
    הבעיה שעד היום "גוררים את הגוויה" ולא עושים מספיק לחינוך הנוער ול"שמישו" למטרות ולאתגרים העומדים בפני המדינה. הגברת החינוך בפריפריה ופתוח מפעלים מתאימים (אגב גם לאוכלוסיה העדבית) – הוא צו השעה ומקווה שמקבלי ההחלטות סוף סוףיתעוררו.

  4. גילה

    שכחת לספר שבאותם ישובי ספר התיישבו קודם לכן אשכנזים רבים שהגיעו לפני שאתם הגעתם, אם מרצונם או בגלל שלא היתה להם ברירה אחרת. גם ערייות הפיתוח יושבו קודם כל על ידי אשכנזים. בעיקר רומנים.
    את מדברת כאילו הגעתם לארץ עתירת אפשרויות, גזענית בזדון ובעלת אסטרטגיה מאוד אכזרית כלפי היהודים מארצות ערב. אינך מדברת על מצב החירום שחיו כאן ועל מצב היהודים שחי כאן לפני כן ונאבק עבור קיומו בכל דרך אפשרית. זו היתה מדינה ללא משאבים וללא תשתיות והיה צורך לבנות אותן.
    מה היתה הברירה של משפחתך? להשאר בלוב? אז למה לא נשארתם?
    לנסוע לארץ אחרת? אז למה א נסעתם? האם מישהו היה מקבל אותך בארה"ב או בארופה בדגלים ובתשואות ומרפד את דרככם לחיי שפע ונוחות?
    האם רק ילדי המזרחים נהרגו בקרבות או שאולי היו כמה אשכנזים לבנים שנהרגו פה ושם בהגנת המדינה הצעירה?
    מה קרה שנים לאחר מכן? מי נהנה היום מאדמות מושבים שהן אוצר בלום? ויש כאלו שלא התקדמו יותר מדי, האם לא חשבו המשפחות הללו ליצור קצת יוזמה משל עצמם כמו שעשו רבים אחרים?
    כמו שאמר קודמי, הדיבורים הללו מעייפים וממאיסים את הנושא המזרחי, לא היתה כאן ואין כאן קנוניה מזרחית, מדהים שגם אינטלקטואלים ממוצא מזרחי ממשיכים לבכות על עצמם כשאנו מנוהלים על ידי לא מעט יוצאי עדות המזרח וצאצאי יהודים מארצות ערב במקומות הבכירים ביותר בחברה הישראלית. כנראה שאין די בתעודה אקדמית כדי לשלוף את תחושת העלבון הנצחית ואני אישית רואה בה קשר ישיר לצורך להיות נעלב של המוסלמים האלימים בארופה וברחבי העולם שנעלבים מכל קריקטורה או סרטון ומוצאים כל הזדמנות להתנפל על המקום שקלט אותם כדי להאשים את כולם בבבעיות שלהם.
    והבעיה הגדולה ביותר במציאות של יוצאי מדינות ערב המתעקדים להשאר במקום הנעלב והמקופח היא העובדה שהם לא מאמינים לעצמם ובעצם נהנים להיות בכיינים.
    הורי ועוד אשכנזים אחרים רבים שהגיעו לכאן בחוסר אמצעים ובאפס סיכויים, קיבלו את מנת הדידיטי שלהם ויצאו לשולי הארץ כדי להגן עליה בחיי היומיום ובעת מלחמה. מעולם לא נשמעה טרוניה כגון זו הנשמעת מפי המזרחיםי השכם והערב, וחייהם לא היו סוגים בשושנים למרות שידעו אידיש. חייהם היו קשים ומסוכנים אבל הם הביטו קדימה ורצו לבנות חיים במו ידיהם. לא חיכו שיבנו להם גם 60 שנים אחרי קום המדינה.
    לא מעט מזרחים שהבינו את האיוולת בבכיינות זו לא מצליחים להבין כיצד דור אחר דור תקועים ביבבנות העצמית במקום להתקדם ולהתערבב בחברה, לבנות משפחות שרבות מהן בכלל חסרות איפיון מוצא – כפי שעשו רבים אחרים.אשר לשמור על סיפור השרשים אבל תראי לי ארץ מהגרים אחת שחיה עבורו. החיים חזקים יותר וטוב שכך.

    ומה הבדיחה? שבסוף יהודים מזרחים ויוצאי ארצות האיסלם את בוחרים ביבי ובכלכלה חופשית שלו שלא היתה סופרת אתכם באותם זמנים – עוד פחות ממה שקיבלו מהממשלה של תחילת המדינה.
    כי אתם מאמינים שכל אחד לעצמו וביבי הלבן היהיר הוא מלך המזרחים.
    איך מסבירים את זה?
    (רמז, הליכוד נתן גאוה למזרחים, אולי זה כל מה שאתם מחפשים בעצם. אז פלא שמצב המזרחים הוא כזה?)

  5. גד השדה

    אז ספר לי עוד כמה אתה מסכן על שהוריך היו חקלאים ונאלצו לעסוק ביצור יצרני. עוד סיפור של "הסללה". מה רצית, שישכנו את כל עולי המאגרב בין רחוב דיזנגוף וארלוזורוב, ושרק האשכנזים יגדלו להם את האוכל?
    עולים אשכנזים לא נשלחו להקים ישובים מבודדים ולהוציא לחם מן הארץ. הם שלחו את עצמם. והקימו ישובים פורחים ומשגשגים. הם לא באו בטענות לאף אחד. הייתה להם היוזמה והאנרגיה לעשות מה שצריך.
    בבכיינות לא בונים מדינה.

  6. רמי פיכמן

    לא יזיק לכותבת ללמוד קצת הסטוריה. למשל על "אשכנזים" שנמלטו מהמלחמה באירופה רק כדי להשלח לנגב למלחמה כמעט אבודה מול פלישה מצרית. הנגב נקנה בדם רב ובעבודה קשה. זו הייתה ארץ לא מיושבת שראשי היישוב בקשו ליישב. אי אפשר מצד אחד להתלונן על נישול ערבים בגליל ובמרכז ומצד שני להתלונן על "מזימה" ציונית ליישב את הנגב במהגרים "מזרחיים".

  7. דמטר

    השיח היום נסוב סביב מחסור בנדל"ן ובאדמות ומקובל להתנפל על אדמות הקיבוצים כאשר באדמות המושבים כמעט ולא נוגעים.

  8. אלי אמינוב

    התנועה הציונית,שהיתה תנועה קולוניאלית אירופית לא חשבה על יהודי המזרח כחומר המתאים לתכניותיה ליצירת אומה אירןפית חדשה במזרח הערבי.אמנם נסתה מפעם לפעם ליבא כוח עבודה זול (למשל התימנים), כדי להצליח בתכנית " כיבוש העבודה" ולסלק את הפועלים הפלסטינים, אך לא יותר. רק שהתברר לה היקף השמדת יהודי אירופה, החלה מחוסר ברירה לקחת בחשבון אפשרות של יבוא חלק מיהודי המזרח. עם נצחונה במלחמת 1948 בפלסטין, חוגגת הבורגנות הציונית את גודל הירושה שזכתה בה לאחר רצח העם הפלסטיני, שלל שוד הפותח בפניה עתיד מרשים. גודל השלל – בין 4-3 מיליארד ליש"ט – סכום הגדול פי 50 מהעברת ההון המסיבית שזרמה לפלסטין בין 39-1933 ושהוותה את הבסיס לצמיחת בורגנות זו. זהו הצבר הון ענקי שאף מדינה בעולם השלישי לא זכתה להשיג. זהו שוד של ארץ שלמה שתושביה "נתאדו". אך כדי להפוך רכוש זה להון במסגרת יצור קפיטליסטית יש צורך במעמד פועלים, שיחליף את הפועלים הפלסטינים ובאיכרות יהודית שתספק את צרכי הישוב היהודי בתוצרת חקלאית, בעיקר ירקות ודגנים אותם ספקו קודם לכן הפלחים הפלסטינים שסולקו זה עתה. שרידי השואה, השרויים במחנות הפליטים והעקורים באירופה ובקפריסין מועברים במהירות לארץ ומהוים את הגל הראשון של הפרולטריון היהודי המחליף את הפרולטריון הערבי המנושל, אך בשל היותם אירופיים, זעיר בורגנים בתפישת עולמם וקרובים מבחינה מנטלית ותרבותית הן לבורגנות הישראלית והן לשכבה השלטת במנגנון הפוליטי של המדינה הצעירה, מתקשה מנהיגות היישוב להפכם לפרולטריון יציב ועל אחת כמה וכמה לאיכרות ולשומרי הגבול של הטריטוריה של הציונית. לכן, מפנה התנועה הציונית את כוונותיה ותוכניותיה אל עבר יהודי ארצות ערב שמעמדם הציבורי מתערער עקב מלחמת 48 כאשר המשטרים הריאקציונים מפנים אליהם את זעם תבוסתם.
    יהודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. ההעברה לפלסטין משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופיה הקולוניאלי של הציונות, את אכזריותה, וגזענותה, את עוינותה הבלתי מתפשרת לעולם הערבי ואת נכונותה לשתף פעולה עם כל ריאקציה, לשם הגשמת מטרותיה. לא נכגס כאן לסבך הקנוניות, שיתופי תאינטרסים ובריתות חשאיות בין הציונות לבתי המלוכה הערביים הנעשים בחסות האימפריליזם, לצורך ההגירה "מרצון". לאחר היבוא לישראל נכלאים יהודי המזרח במחנות המהגרים "המעברות" ומורשים לצאת רק לעבודות הדחק. תרבותם מדוכאת ונחשבת לחטא קדמון, בהיותה ערבית והם הופכים לאבק אדם מנודה ומושפל. חלקם הופך לפועלים וחלקם מיושב במושבים חדשים המיועדים להחליף את הפלחים הפלסטינים.

    המטרה היתה כאמור הפיכת קבוצה זו לפועלים ופלחים יהודים. הדרך היתה פשוטה ואכזרית– הפיכתם לחסרי כל, תוך גזילת רכושם תוך קנוניה עם הריאקציה הערבית, שבירת כוחם ומסגרותיהם הקהילתיות והמסורתיות, דיכוי מוחלט של תרבותם שהיתה במקרים רבים עשירה עשרות מונים מזו של מייבאיהם ככח עבודה נחות. (יהודי עירק למשל היו מחלוצי השירה הערבית המודרנית בארצם ופה הוחתמו על טוריה, מנורת נפט ואוהל). לא רק שניסו למזגם בתרבותם החצי מעוכלת והאקלקטית של יהודי פינסק ומינסק, אלא יצרו מראש מקדם עוינות לתרבותם הערבית העשירה. זהו הרקע לייבוא של 700,000 יהודי ארצות המזרח בראשית שנות החמישים ככח עבודה "נחות", שנעשה כזה תוך דה-קולטוריזציה ודה-הומניזציה חריפות ביותר. כך בצעה הציונות תוך שנות "עצמאותה" הראשונות טרנספר כפול הטרנספר לפלסטין וממנה.

  9. מכלוף

    לדרורה ולאחרים צריך להזכיר שבאותן שנים,הייתה עליה גדולה גם ממזרח אירופה ובעיקר מפולין.
    אולם אלו נשלחו לת"א וחיפה,בעוד שהצפון אפריקאים נשלחו אל השממה.
    ועוד לא הזכרנו את הניסוי של ד"ר שיבא על אותה קבוצת עולים.

  10. אביטל

    אין אפשרות לאדם מבחוץ להתמודד עם תחושות של סבל אישי
    אך בסיפור הכללי צריך להיות סדר וננסה לארוג אותו. אך אנסה לחלק את המעשה לפי תקופה ,לפי מצבה של המדינה באותה תקופה ולא לפי מוצא . מסביב למושבי העולים יש קיבוצים רבים שעלו לקרקע באותה תקופה, נסעו באותו כביש לא כביש ובאותה תחבורה ציבורית לא קיימת. גם ערים ותיקות, כצפת וטבריה, שתנאיהם היו דומים מאד, אלא שהמדינה עוד לא היתה קיימת כשהגיעו לשם תושביהם ועד היום אין להם את מי להאשים.
    במאמרך הקודם כתבת על הפריפריה והזנחתה כתופעה כללית ולכן העובדות שם מתמודדות עם מציאות אמיתית.
    במאמרך זה כל עובדה היא האשמה, כאשר חלק גדול מן העובדות היה משותף לישראלים רבים וכיום יכול רק לעורר קנאה בכל מי שעלה יותר מאוחר ובזוגות צעירים רבים .
    דוגמאות-
    "כמקורות פרנסה קיבלו העולים אמצעי ייצור שונים, אדמות חקלאיות שעליהם לעבד כדי שיניבו פירות,"
    וכי היו אז, במדינה חרבה ועניה שרובה קידש את החקלאות, עבודות אחרות? במה עבדו ועובדים עד היום המושבים הוותיקים ומה עשו הקיבוצים, אם לא לעבד אדמות בלתי אפשריות. האם שאר החקלאים גרו בבתים יותר גדולים ונסעו במכוניות פרטיות בשנות החמישים והשישים? את הרי יודעת שלכולם כולם היו חיים קשים מאד, של עבודת פרך. אלא שעל אדמות העמקים הפוריות היה חם כמו בגהינום ובגליל, על אדמות הטרשים, רוח הערב ייבשה במקצת את הזיעה.

    וגם בית היה, קטן, של הסוכנות,אולי של פליטים פלסטינים, אבל בית. וגם זה נכתב בלשון תלונה ונהי-

    "כדי שיהיה גג מעל לראש, קיבלו ראשי המשפחה של דור המדבר, שבאחת נחתכה מורשתם ונמחקו זכרונותיהם, מספר מוגבל של דונמים – חלק אדמה קטן נועד כדי לבנות את הבית, אשר לפעמים כבר היה סביב בית בנוי,ע"י הסוכנות או בידי פליטים פלסטינים…"
    היה בית. היה בית שגודלו כגודל ביתו של דודי, שעלה לארץ כפועל חקלאי בשנות העשרים ועבד ברפתו עד גיל שבעים ועד למותו בן כשמונים ושתיים, עבד בפרדס ונסע לשם על אופניים וזה היה רכבו היחיד.
    חלק גדול מתושבי הערים הותיקות גרו בשנות החמישים בדירות קטנות של שני חדרים ומי שהיו לו יותר, השכיר בשכירות משנה לעולים שלא היה להם היכן לגור.

    היה בית ויש גם היום בית, אך גם זו תלונה –
    " לאחרונה אפילו נדחקתי לפינה ואולצתי לבנות שם בית, על מגרש שחתמתי עליו לפני יותר מעשר שנים, כשלא היה עוד בגיר/ה במשפחה שהסכים לקחת על עצמו את הנטל."
    הנטל הוא בית בגליל.
    וגם על כך עוד יידרש פיצוי, כי נדחקת לפינה.

    בעניין לולי הסוללה את קופצת בקלות על שישים שנה, כאילו גם כאן, בסוגיה סבוכה זו, מעורבת מורשת העבר ומחיקת התרבות.
    ולא היא -בקצרה מאד – לפני שלושים שנה עברה החקלאות בארץ משבר קשה ואיום. כל הישובים, המושבים והקיבוצים. בשל האינפלציה והפסקתה, ובעיקר בשל הפסקת הסובסידיות לחקלאות והפסקת התכנון החקלאי והאשראי המרוכז. המדיניות של חשיפת החקלאים לבנקים ולכוחות השוק בלבד שייכת למשרד האוצר ולשר החקלאות דאז, אריק שרון.עד היום מדינת ישראל היא ממדינות המערב היחידות שאינן תומכות כלל בחקלאות.לכן הסיכוי לתמיכה ממשלתית כיום בשינוי שיטת הלולים הוא סיכוי נמוך. אך מה לכך ולמדיניות ההתיישבות של שנות החמישים??
    אין כל ספק שלחיים ביישובים על גבול הצפון יש היבטים קשים, בעיקר בשל הריחוק ממרכז הארץ והתעצמותו של המרכז על חשבון הפריפריה. אין גם ספק שיותר קל למצוא פתרונות שונים ביישובים מאורגנים כמו הקיבוצים . אך כולם זקוקים לטרמפ, ללא קשר למוצא

  11. מחאת החמאה

    עוד פעם גם האשכנזים סבלו ושוב בעיות רגשיות, ומה לא? אולי תפסיקו להתלונן שמישהו מעלה את מחשבותיו על הנייר ותחליפו תקליט. זה נראה בדיוק כמו התגובות לפני עשר שנים, וזה נראה כאילו אתם לא יכולים לקרוא את המאמר. אתם יכולים? אתם בכלל יכולים להבין משהו? כנראה שלא, אז לפחות תסתמו את הפה ותלכו לדבר על מחאת רוטשילד. כל התגובות האלה לא פחות פוגעות ומעליבות ומרגיזות ממה שעשו בתקופת מפאי.

    ואני אומר עד מתי? אני הפסקתי לדבר עם אשכנזים לגמרי בגלל זה. מספיק. אם אתם לא יכולים להקשיב אולי כדאי להיפרד לשלום ולחלק את מה שנותר מהמדינה לשתיים. לכו לבכות על השואה שלכם ותנו לנו להתייפח על כאבנו, על השואה שלנו, על הציונות וגם על גירוש ספרד. אנחנו לא נפריע לכם להתלונן כל הזמן שאתם קורבנות ואתם תנו לנו להמשיך לשלום.

    1. שאול סלע

      לפני 10 שנים לא היו בארון הספרים ספרו של סמי שיטרית "המאבק המזרחי" וספריה של אסתר מאיר גליצנשטיין "בין בגדאד לרמת גן" ו "יציאת יהודי תימן". לא שחלילה לא ידענו את האמת לפני 10 שנים אלא שהיום מדובר במחקרים מבוססים שיצאו במימון המדינה.

    2. הגר

      לאיזה שתיים בדיוק את מתכוונת: אשכנזים -ספרדים? ומי בספרדים: גם היוונים? האתיופים? לפי גוון עור? גם ש"סניקים? ובכלל, היכן נכנסים הפלסטינאים למשוואה?
      "נחלק לשתיים וזהו"- כן ממש, את המדינה של אמא שלי..

      1. שאול סלע

        יש יהודים,יש ציונים ויש אשכנזיפתים.אשכנזיפתים הם כמובן אלה שמאמינים בקיומה של הגמוניה אשכנזית.

  12. שאול סלע

    הוליכו אותם שולל ,הסוכנות הבטיחה להם הבטחות חסרות ובמקביל חסמו להם את האופציה להגר לארה"ב ומערב גרמניה. ההגירה הזו היא פשע ציוני כלפי המהגרים וכלפי האוכלוסיה החלשה הותיקה

  13. דרורה

    אמנם אני אשכנזיה, ר"ל, אבל בהחלט חושבת שהמזרחיים קופחו והופלו. אין לי שום ויכוח על כך. התגובה שלי התייחסה אך ורק לפוסט הזה שהוא, לדעתי, לא נכון. את הסיבות כתבתי למעלה. עולי רומניה ופולניה מאותה תקופה נקלטו בהמוניהם גם במושבים הוותיקים, גם בקיבוצים וגם הקימו מושבים חדשים. לפעמים יחד עם בני המזרח.
    לגבי לולי הסוללה, שני דברים. הראשון- ישובי גבול הצפון הם היחידים שמקבלים סובסידיה בגין הלולים. הרווח לבעלי הלולים הוא מצויין, העבודה לא רבה והם יוצאים לעבודות מחוץ למושב, מהדור השני והלאה (וגם נעזרים בתאילנדים). הדבר השני- הוצאת הלולים מחוץ למושבים היא פרוייקט בתהליך מתמשך שסיבות רבות מונעות את סיומו, אבל קיפוח ואפליה לא ביניהן. אגב, זה נועד בעיקרו לטובת טיפוח התיירות אבל לא חסרים מתנגדים גם מתוך המושבים עצמם.

  14. אייל בן משה

    אמנם גם יש ריכוזים של אשכנזים בגבולות , אך מדובר במיעוט לגבי ישובים מזרחים. הראשונים הלכו מרצון, לעומת מזרחים שנשלחו, חלקם אם לא רובם בעלי רקע עירוני שבאמת כמעט בכל מצב קבלו הרבה פחות ציוד והכשרה מאשר ישובים אשכנזים. וגם, זה החלק הכי חשוב, קבלו פחות אדמה. בגלל זה כיום שמדברים על לקיחת אדמות מדברים על קיבוצים, כי יש המון מהם לקחת ( ועוד סיבות) .
    דבר נוסף וחשוב לגבי האדמות היא עניין הארנונה. אפשר לראות בבירור מועצות אשכנזיות עשירות בצפון ובדרום בגלל שיש להם ארסנל אדמות גדול, שעליהם יש שטחי תעשייה גדולים בעוד שליישובים מזרחים אין, ובגלל זה הם בקשיים, כי החקלאות על הפנים בגלל חוסר השקעה של המדינה. אם יש איזו שהיא ביקורת על הדור השלישי הוא זה שהוא לא מבין את זה, ולא חותר למהלך פוליטי שישנה את זה.

    1. אביטל

      החלוקה למוצאים מטשטשת אפשרויות דיון אחרות, הבנה של הסיבות למצב המושבים, ההתיישבות וכל אזורי הפריפריה, הקמת יישובים, מיקומם ואמצעי הייצור שלהם הם פרי תקופה, מבנה כלכלי וחברתי (מושב או קיבוץ) ויכולתה של התנועה לה הם משתייכים להתמודד עם המוסדות המיישבים והממשלתיים ולהעניק למתיישביה תנאי ייצור סבירים. במושב העובדים הרעיון המקורי עשה הפרדה בין החיים הפרטיים לאחריות הכלכלית הציבורית, והמחוייבות היתה בעיקר לחיי חקלאות. מכאן בתי הספר שהכינו בעיקר לחיי חקלאות, התאימו נפלא לעולמו של החקלאי ולא התאימו כלל לעולם שהשתנה והפך מתעשייתי לטכנולוגי.זה היה דינם של בתי הספר המושביים בכל הארץ, גם ליד פתח תקווה, גם בנהלל גם הגליל. הקיבוצים התעשתו יותר מוקדם והבינו שיש לבנות מערכת לימודים שתתאים לעולם החיצוני המשתנה. אך גם זה לקח שנים ועלה במחיר כבד לבני ובנות הדורות שלמדו בבתי ספר בלתי מספקים. וכך גם בתעשייה

      הקיבוצים,הודות למבנה הריכוזי שלהם (והרבה יותר פיות להאכיל), הקימו תעשיות, קודם בקיבוץ עצמו ואחר כך תעשיות אזוריות שמטרתן הראשית היתה לעבד את התוצרת החקלאית. התעשיה התפתחה בקיבוצים עצמם משנות הארבעים והתעשיה האזורית התפתחה משנות השישים. הם קיבלו יותר אדמות חקלאיות בשל יכלתם לעבד שטחי בעל ושלחין גדולים ולא בשל העדפה של מוצא.
      המועצות האזוריות שוות בגודלן,אלא שהיוזמות להקים שטחי פרנסה משותפים למושבים לא צלחו כי חברי המושבים התפרנסו עד המשבר משטחיהם שלהם ולא הזדקקו למפעלים משותפים. היו נסיונות רבים בשנות השישים והשבעים לקדם מהלכי תיעוש במושבים שלא צלחו(על כך קיים מחקר מתחילת שנות השמונים במחלקת ההתיישבות של הסוכנות).
      בקיבוצים אזורי התעשיה הפכו בחלקם גם לאזורי מסחר
      ובמושבים המרכזים האזוריים, שיכלו להפוך לשטחי תיעוש ומסחר אזוריים הפכו ליישובים קהילתיים.
      יש מועצות שהצליחו לראות למרחוק בשלב מוקדם
      ובעיקר בעיקר לשתף פעולה ללא קנאה ומריבות ויריבויות
      ולהקים מפעלים משותפים ויש מועצות שלא הצליחו.

  15. אייל בן משה

    מתוך המאמר של אדריאנה קמפ "נדידת העמים או הבערה הגדולה שמדבר בדיוק על הנושא הזה. פורסם בספר מזרחים בישראל.
    מתוך דבריו של ח"כ אריאב על נטישה מזרחיים את הישובים
    "כשאין לעולה אפשרות לפתח את מה שניתן לו לפתח,,,,
    ההתיישבות החקלאית היא בדרך כלל פונקציה של קרקע של מים של אמצעי ייצור וכוח אדם. ואת זה היה צורך לספק למתיישבים במקומות שיישבו אותם. אלא שאם היו להם מים, לא היו להם אמצעי ייצור, ואם היו להם אמצעי ייצור, לא היו להם צינורות, התפזרנו באיזורים מרוחקים מידי,, וכך הלאה.. "

    זה לא עניין של בכי, אלא עניין של עובדות שהמדינה יכולה לתקן בחוק אחד פשוט את המעוות, תיקון גבולות!. נכפה על מזרחים תפקיד שהם לא בקשו אותו. אך מילאו אותו לבסוף.

  16. מכלוף

    לצורך הבירור ההיסטורי חייבים להזכיר אחת ולהתמיד שאשכנזים זה לא חברה הומוגנית,וגילויים של גזענות קיימים גם בין המזרח אירופאים למערב אירופאים.
    כך שמי שמדבר על רומנים לדוגמה מדבר ,על עוד קבוצה נחותה מבחינתם של המערב אירופים ,ולדוגמה ציטוט ממשנתו הגזענית של לפיד האב

    כשנשאל לפיד ערב בחירות 2002 מדוע אתה מודאג כל כך ? הוא ענה בזו הלשון
    ״ כי אנחנו נמצאים בסביבה מזרח תיכונית מושחתת עצלה ומפגרת… מה שמחזיק אותנו על פני המים הוא השוני התרבותי שלנו העובדה שאנחנו מוצב קדמי של הציביליזציה המערבית
    אך אם המערביות שלנו תישחק לא יהיה לנו סיכוי
    אם נניח לגטו המזרח אירופאי ולגטו הצפון אפריקאי להשתלט עלינו לא יהי לנו על מה לצוף אנחנו נשתלב במרחב השמי ונאבד בתוך מדמנה לבנטינית נוראה

  17. אריק

    הפכתם את ישראל למדינה ערבית אתם עושים רעש כאילו רק בירוחם יש מזרחים. אילת עיר מזרחית אשקלון עיר מזרחית אשדוד וטבריה רוב ראשי בערים בארץ ממוצא מזרחי ראיתם אשכנזי בתל אביב וקיבלתם סיבוב . תעשו לי טובה תגידו תודה שהאשכנזים לא טיפחו בכם פליטות ונתנו לאונר"א לטפל בכם . אתם חושבים שעשו אותכם בשר לתותחים רוב היהודים שמתו במלחמת השיחרור היו אשכנזים שהגיעו ישר מהתופת בנו מדינה מכלום בישביל שיהיה לכם על מה לחרבן.רוב המזרחים שהגיעו לפה היו נטולי השכלה והיום מבחינת השכלה גבוה ישראל מקום שני אחרי קנדה זה בישראל ולא בצפון אפריקה . אתם מסתכלים על עצמכם כשחורים אבל כשאתם רואים פליט או מסתנן אפריקאי פתאום אתם לבנים והוא "כושי" .המזרחים צריכים לפעמים להסכל גם על עצמם במראה.

  18. יואב

    פשוט עלובה, כקולקטיב הם חטאו כול כך הרבה פעמים ואין להם טיפת ביקורת עצמית.