הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
וכשאיש לא רואה
יש דברים שאפשר לעשות כשלא רואים. למשל, לעצור תינוקת בת שנה ושלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים. פגשנו את אמבט1 הקטנה בשבוע שעבר בכלא סהרונים. תינוקת פעלתנית בבגד אדום בזרועות אמה, זביב. ישבנו בחום מעיק של למעלה מ-30 מעלות במשך שעה ארוכה ובזמן שראיינו את האם, ניסתה אמבט הקטנה לשעשע את עצמה מסביבנו. מהדסת בהנאה של מי שגילתה את ההליכה לא מזמן, נשכבת על הבטן כדי להציץ מתחת לקרוואן, סורקת את הרצפה, אולי יימצא שם איזה שעשוע בשבילה.
הן נמצאות בכלא הזה, המוקף גדרות, מגדלי שמירה ותיל, כבר יותר משלושה חודשים. כלואות באוהל עם עוד שש נשים ושישה ילדים. ספק אם זביב, בת 23 בסך הכל, יודעת שכאן הן צפויות להעביר את שלוש השנים הבאות של חייהן.
אמבט ואמה כלואות בגין "הסתננות לישראל". בינואר השנה תוקן החוק כדי לאפשר מעצר מנהלי של "מסתננים" למשך תקופה של שלוש שנים. הכל לצורך הרתעה של "מסתננים" עתידיים מלהגיע לישראל. אלא שזביב מעולם לא רצתה ולא התכוונה להגיע לישראל. היא נולדה בכפר קטן באריתריאה. שם הכירה את בעלה ושם נישאה. בעלה גויס לצבא והיא נותרה בכפר, מתפרנסת בקושי רב ממכירת מזון. את בעלה ראתה רק פעם בחצי שנה. בעת שהיתה בחודש השישי להריונה עזב בעלה את משמרתו וערק לסודאן, שם הוא נמצא גם היום. לאחר הולדת בתה, עזבה עימה זביב את אריתריאה במטרה להתאחד עם בעלה בסודאן. בסמוך לאחר חציית הגבול נחטפו השתיים באיומי נשק על-ידי מבריחים, ושם החל מסע ארוך ומייסר.
זביב ואמבט הועברו מיד ליד במסע הארוך לסיני. לעתים נסעו בשכיבה בארגזי מטען של מכוניות, לפעמים בבטן סירות, אנשים מבוגרים שהיו עימן התקשו לעמוד בתנאים הקשים והתעלפו, לא ברור כיצד שרדה אמבט הקטנה. לבסוף הובאו למחנה מבריחים בסיני שם נאזקה זביב ברגלה ושם החלו החוטפים לדרוש כופר בסך 25,000 $ מאת משפחתן עבור שחרורן. כאן הפכה התינוקת מגן לאמה. בעוד נשים אחרות נאנסו ועברו התעללות מינית, זביב ספגה "רק" מכות והלקאות. החוטפים נהגו לטלטל את אמבט הקטנה לנגד עיני אמה מבעד לחלון ולאיים להשליכה, או לסטור לה כשבכתה. אמה מספרת שאמבט למדה מן החוטפים: היא מלטפת את פני אמה בעדינות ואז לפתע סוטרת לה בכוח, בדיוק כפי שנהג בה המבריח.
הן שהו שם כחמישה חודשים ארוכים, סביבן מתו חלק מן העצורים מן ההתעללות והתנאים הקשים, אך לבסוף, לאחר שמשפחתה מכרה את כל רכושה, שוחררו השתיים. עם חציית הגבול לישראל הובהלה אמבט הקטנה לסורוקה שכן סבלה מתשישות ומתת-תזונה. כעת היא עם אמה בכלא סהרונים והעתיד שנפרש לפניה מבהיל: זו תינוקת שלא תדע טעמו של חופש, של טיול בפארק או בחוף הים. בשנים הקרובות היא תשב פה עם זביב מאחורי סורגים, קורבן למדיניות כללית שנוקטת מדינת ישראל, בלי שיש לה או לאמה כל קשר לדבר. ספק אם תכיר את אביה שבסודאן או אם תוכל להתאחד עימו בעתיד. יהיה מעניין לראות איזו התנהגות תאמץ לעצמה בעקבות הכלא הישראלי.
כשנפרדנו היא הפריחה אלינו נשיקות, למזלה היא צעירה מכדי להבין את שצפוי לה.
————————————————————
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מדינת ישראל מקימה מחנות ריכוז.
כמי שאמא שלו חוותה כילדה בגיל הגן חיים במחנה ריכוז נאצי, אני לא יכול להרגיע את עצמי בכך שמחנה סהרונים אמנם לא יוביל להשמדה פיזית של האם ובתה. הצלקות שהדבר הזה יחרוט יישארו איתן לנצח חייהן, וכך הזכרון של ישראל בעיניהן.
לפי מה שאת מתארת, התנאים שבהן מוחזקות האם והתינוקת הם תנאים סבירים. הפשעים שבוצעו באם ובתינוקת לא קשורים לישראל. גם העובדה שהן לא יכולות לחזור לאריתראה או לסודן, ולא יכולות להתאחד עם אבי המשפחה, אינן תלויות בישראל, אלא במדיניות נפשעת של אריתראה ושל סודן. ישראל מעניקה מקלט לאישה האריתראית ולבתה. אמנם התנאים רחוקים מלהיות מלהיבים, אבל לישראל יש הצרות שלה, והקמת מחנות פליטים נוחים לא עמדו בראש סדר העדיפויות של המדינה הזאת בשנים האחרונות.
לסיכום – התנאים לא מאוד נוחים, נכון, אבל מה בדיוק את מציעה? האם ישראל אמורה לתת זכויות תושב לכל מי שבא בשעריה?
דרך אגב – גם סבא שלי כשהיה פליט בשואה, והצליח להבריח את הגבול ולהימלט, נאלץ לבלות בכל מיני מחנות של אסירים ופליטים (נוחים יותר ונוחים פחות). המדינות המארחות הסכימו לתת לו מקלט, אבל לא היו לו זכויות תושב או אזרח. זכויות כאלה הוא קיבל רק בישראל אחרי הקמתה.
האם וביתה ופליטים נוספים אינם מוחזקים בתנאים סבירים, כי אם במחנות מעצר במדבר.
יש אמנות בינלאומיות באשר להתנהגות המחייבת כלפי פליטים, כן, דיור והגנה ושירותי בריאות וחינוך
אמנות אלה הוסכמו ונחתמו לאחר השואה ומדינת ישראל חתומה עליהן
רק שהמדינה אינה מקיימת את הכתוב והמתחייב
אך חוץ מזה נראה שאצלך הכל בסדר
מכפי שהתייחסו לסבא שלו בשואה. הנה, סבא שלו ניצל ותראו מה יצא ממנו. מתברר שלפעמים עדיף שאנשים לא יינצלו, כי מי יודע איזה צאצאים ארורים יהיו להם.
מעניין גם שאצל האריתראית תסמונת ה"הזדהות עם התוקפן" מתרחשת ברמת הפרט, והתינוקת כבר סוטרת לאמה, ואילו במשפחת ק ההזדהות עם התוקפן עברה לתחום הגנטי או הסופר-גנטי והיא צצה כעבור שני דורות, כשהנכד דרור מזדהה עם אלה שהתעללו בסבא שלו. מה שנקרא, קליטה מאוחרת.
ולהערתו של גל לוי על "מחנה ריכוז", אני חושב כך כבר הרבה זמן וכל הכבוד שמישהו מעז לכתוב את האמת הפשוטה הזאת. כל הגדרה מילונית תאשר את הכינוי הזה.
אז כל הכבוד לפינטו ודראון עולם ל"דרור"
אלון עידן כתב על הדומות למחנה ריכוז עוד ביולי בכתבה המדכדכת הבאה
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1748949
למנוע מנתניהו ומרעיו הפשיסטים להתבדר, במצח נחושה, בתואר "ישראל היא הדמוקראטיה היחידה במזרח התיכון"
זה מחנה מעצר/ בית -סהר לכל דבר ועינין ולא התנאים המינימליים כמתחיב לפי החוק הבינלאומי. ישראל בכונה תחילה לא בודקת בכלל זכאות למעמד של פליט כוללת את כולם ל=במעמד של ,, מסתננים" משל כאילו היו אות ם פלסטינים שהסתננו לישראל אחרי מלחמת 48' במטרה לפגוע במדינה ובתושביה היהודים שהמיטו עליהם את אסון הנכבהץ בתחילה תופעה זו היתה רק נסיון להחזיר רכוש או לחזור לכפרים אותם נאלצו לעזוב משפחתי נפגעה אז .כשכל הפרות ברפת נגנבו.עוד בסוף 48' ו בת כיתתי אז נרצחה ביד מסתנן. אין שום קשר לפליטים/ מהגרי עבודה שמנסים לבוא מאפריקה.
אשרי המנסים לעזור להם כילהם נאוה תהילה. ,עבריינים לפי חוקי הרשע של ממשלת נתניהו/ישי לדראון עולם. אי ציות אזרחי לאזרחות טובה יחשב.
ודאי ש"סהרונים" נמצא במדבר. שני שליש משטח מדינת ישראל (בגבולות הקו הירוק) הם מדבר. גבול ישראל-מצרים עובר בלב מדבר. האם אין אספקת מים ל"סהרונים"? האם אין שם שום מיזוג אוויר? האם המקום הוא בלתי-נגיש? אם אלה הטענות, אזי אלה טענות ענייניות וצריך לפעול בנושא. אבל להגיד בזעזוע "מחנה מעצר במדבר"? לפי ההיגיון הזה צריך לפנות מיד את דימונה וערד מטעמים הומניטריים.
חוסר העקביות וחוסר המציאותיות של המגיבים כאן הוא בלתי-נסבל, וזו גם הסיבה לכך שמצבם של הפליטים כל-כך גרוע – מי שמתיימר לדאוג להם לוקה בצדקנות ובחוסר מציאותיות. מצד אחד עושים השוואות לשואה ולמלחמת העולם השנייה, מצד שני כשאני מסביר שאפילו במלחמה ההיא, שהייתה זוועתית במיוחד, יהודים שניצלו היו צריכים לגור במחנות פליטים ונדרשו תיאומים בינלאומיים סבוכים כדי להעביר בסופו של דבר את הפליטים לישראל – המדינה החדשה שהסכימה לשקם אותם – אז מסבירים לי שכאן זה לא מלחמת העולם השנייה. אוקי. אז מה בדיוק צריך לעשות? לזה אין לאף אחד תשובה למעט תשובות צדקניות ובלתי-מציאותיות.
הממשלה הנוכחית לא מטפלת בצורה מספקת בבעיה, אבל צריך לתת את הקרדיט לישראל על כך שאנשים שמבקשים להציל את חייהם מוצאים פה מקלט. אולי לא מקלט הכי נוח בעולם, אבל הרבה יותר טוב ממה שמדינות אחרות מציעות.
גם אם נזכה בעתיד הקרוב לממשלה טובה הרבה יותר, אפילו אז הפתרונות האפשריים לבעיית הפליטים מקרן אפריקה יהיו מוגבלים.
במקום לצרוח בהיסטריה לכל כיוון וליצור אנטגוניזם, מי שבאמת דואג לגורל האנשים האלה, צריך להציע הצעות מעשיות ומציאותיות.
מאשים אותנו דרור בצדקנות יתר. אז כמה הצעות פשוטות, דרור:
– להוציא את הטיפול בידי אותם אנשים משר פנים חרדי וגזען, שברור כי הדבר אינו בראש סדר עדיפויותיו על אף שמדובר באחת מסוגיות הפנים הבוערות ביותר.
– להקים מנגנון מסודר, במסגרתו יוגדר כל אדם באשר הוא כפליט, כחלק מקבוצה זכאית הגנה או כאדם שיכול לשוב למולדתו. הנתונים העולמיים מראים שההשתייכות להגדרה הראשונה(פליטים) מהמדינות המדוברות(אריתראה וסודן) עומדים עם 70% והשתייכות לקבוצה השנייה- עוד כ10%.
בדרך זו בני אדם מלכתחילה לא יתגלגלו ברחובות אלא יועברו הליך מסודר של שיכון.
– כן, להשקיע כסף, תתפלא, ולהקים מחנות פליטים יותר מושקעים, יותר מסודרים- יותר הומניים. מחנות עם מקלחות, עם קורת גג, עם מיזוג, עם אוכל בשפע.
– לגייס את העולם לטובתנו בעניין זה. במקום לנאום באו"ם שוב ושוב על איראן ולהרים שלטים עם פצצה, עלינו לשים את הנושא כאחד המרכזיים ולהגיד לעולם בפה מלא(אם זהו אכן המצב)- ישראל מעוניינת לטפל בפליטיה באופן ההומני ביותר שניתן. עזרו לנו. עזרה שיכולה להתבטא בכספים, בנכונות לקלוט פליטים וכן הלאה.
– לבטל במיידי את החוק שמאפשר עצירה ללא פשע, ועוד לתקופה ארוכה של שלוש שנים.
אני לא מומחה בנושא, ממש לא, אין לי שום ידע מוקדם וכללי באופן טיפול מייטיב והומני בפליטים, והנה כבר הצעות שקפצו לי לראש.
הבעיה האמיתית היא לא שאין דרך לטפל או שיש מחסור בכסף(בקטע הזה, אני מבטיח לך שהרווחים הכלואים לבדם שנגזלו לנו היו יכולים לאפשר טיפול הומנטירי יותר), אלא העובדה שהנושא מושם בתחתית סדר העדיפויות, ומוסתר מעיני כל. ברגע שסדר העדיפויות ישתנה, היה בטוח שתמצא גם הדרך(וגם אם לא המושלמת, בוודאות טובה בהרבה).