זכית בכרטיס טיסה לרשימת המתנה

הלוואי שכל תושבי ותושבות ישראל היו מגיעים אתמול לבת ים, לשמוע עדות אחרי עדות על הנעשה בממלכה האפלה של הדיור הציבורי. השופט איציק ספורטא מדווח
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

אתמול התקיים בבת ים מושב של בית הדין העממי לדיור ציבורי. חבל שלא כל מי שחיים בישראל הגיעו לשם, לשמוע עדות אחרי עדות של נשים, בעיקר, וגם גברים על הנעשה בממלכה האפלה של הציור הציבורי (זה שעדיין קיים, וגם זה לא לזמן רב). זו התנסות שצריך לחוות כדי להבין, לא רק תיאורטית, עד כמה אכזריות הפכה לטבע שני של המערכת האמורה לשרת את היושבים כאן.

ניתן היה לשמוע שוב ושוב על הדרך בה מתעמר השלטון במי שזקוקה לדיור בדרכים שונות ומשונות, למשל התקנה לפיה אם יחידה זכאית לדיור ציבורי רק אם יש לה שלושה ילדים (אם אין אז תעשי, ואם את נשואה אז תתגרשי), וגם כאשר זה קורה זו רק ההתחלה כי צריך טפסים מכל העולם ואחותו. ועוד תקנה: מי שמקבלת דמי מזונות מביטוח לאומי אינה זכאית לדיור מכיוון שלא קיבלה השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה, שזהו אחד התנאים. תשאלו מה זה משנה – הרי בכל מקרה הביטוח הלאומי משלם – אבל ככה מייצרים מצב של דחיקת אנשים אל מחוץ לתחום הזכאות.

אפשר היה לחשוב שאם יש זכאות אזי בא לישראל גואל או לפחות דירת עמידר חצי מוזנחת, אבל גם זה לא. אחת הדוברות אף תיארה את קבלת הזכאות כקבלת כרטיס טיסה, שבמהרה מתברר כי הוא בעצם רשימת המתנה מתארכת שיכולה להימשך שנים רבות. גם הרשימות הללו הן משהו נזיל, פעם אפשר להיות במקום שני בתור וחודשיים אחר כך במקום 16, כי באו אנשים יותר נזקקים. רק לחשוב על רכבת השדים הרגשית שאנשים כאלה עוברים במהלכים המטורפים הללו.

מלכוד 22 של השלטון. צילום: activestills.org

אבל גם מי שזכה בדירה, וזה באמת נראה כמו תהליך של הגרלה, יכול לגור במקום שאינו ראוי למגורים, כי בדרך ליישום חוק זכויות הדיירים נקבעו תקנים בלתי-אפשריים. למשל, שהחברות המשכנות אחראיות לאטימת חלונות אבל לא לזגוגיות של אותם חלונות, וכך אפשר לראות דירות שחלונותיהן אטומים אבל אין זגוגיות.

אתי חן מספרת כיצד המליץ לה מנכ"ל פרזות להביא לעולם ילדים נוספים, כדי שתקבל זכאות לדיור ציבורי. צילום: עמוד הפייסבוק של בית הדין העממי לדיור ציבורי

אין לי את הכישרון להעביר את מגוון השיטות שבהן נוקטת המדינה דרך החברות המשכנות ובעיקר את המאבק המתמיד של אנשים למצות ולממש את זכויותיהם, אבל ללא ספק מדובר בשיטות מלכוד 22 של השלטון. כאשר הם מושמעים ברצף, התיאורים האישיים מציגים תמונה שהיא הרבה יותר מפרטית ונובעת ממדיניות כושלת בנושא, מדיניות שתימשך כל עוד הציבור בכלל ודרי הדיור הציבורי בפרט יעשו מעשה. הדבר היפה הוא שחלק מן העדות והעדים רואים עצמם כעת כמחויבים למאבק בנושא – בלי קשר למקרה הפרטי שלהם שהגיע או לא הגיע לכדי פתרון.

ממשלות ישראל הן עברייניות ברשות עצמן. כאשר נחקקו שני החוקים החשובים ב-1998, זכויות רכישה וזכויות דיירים, היה נראה שהמהלך של ייבוש ושחיקת הדיור הציבורי ייעצר – אבל לא רק שלא נעצר המהלך המביש הזה, הוא אף התעצם. זאת באמצעות חוק-העל החשוב מחוקי היסוד שנקרא במקומותינו "חוק ההסדרים". בנושא זכויות רכישה המדינה החליטה לקיים רק את החלק של המכירה, בלי לממש את החלק שבו נקבע שבכספים מן המכירה ייבנו דירות חדשות.

>>קראו פה על ייבוש מנגנון הדיור הציבורי

כמעט 3 מיליארד שקל נגבו מהמהלך הזה, אבל בערך לירה וחצי הגיעו לדיירים, בעיקר לשיפוץ בתים (זכויות דיירים). היתר הלך לאוצר ואילו מיליארד שקל שלמים הגיעו לסוכנות היהודית, שנראית יותר כסוכנות כוח אדם לאנשי ציבור. למשל, מאיר שטרית שפעל כדי שהסוכנות תקבל את הכסף, היה עד 1992 גזבר הסוכנות, ובסוף 1998, לאחר קבלת החוק, היה לשר האוצר. כך שמהלך ההפרטה שחוק הדיור הציבורי נועד למנוע המשיך ביתר שאת בחסות אותו חוק.

כאשר אין תקצוב, כאשר האידיאולוגיה היא של הפרטה ואמונה בלתי ניתנת לערעור והרהור בשוק החופשי, התוצאה הכמעט הכרחית היא מערכת שפוגעת באנשים על בסיס יום-יומי. עצירת הפגיעה הזו יכולה להיעשות רק במאבק של הדיירים ובתמיכה בהם, ועל ידי התעלמות מהגישה הטיפוסית בישראל למאבקים שכאלה שבמרכזם ניצב הטיעון "אין משאבים".

במהלך הדיון השמיע עמי וטורי מכוח לעובדים, מומחה להיסטוריה הכלכלית במדינות סקנדינביה וגרמניה בעיקר, תיאור קצר על הנעשה במדינות אחרות, שבחלק ניכר מהן הדיור הציבורי מהווה בין 20%-25% ממאגר הדירות. במצב כזה דיור ציבורי אינו רק דיור סוציאלי, אלא גם משמש אופציה למעמד הבינוני. מאגר כזה של דירות מייצג מדיניות שאינה רואה בשוק את חזות הכל, לכך אנו צריכים לשאוף. אז כל מי שנגמל או שמעולם לא סמך על קברניטי הכלכלה, צריך להצטרף לנאבקים ולנאבקות וליצור את התשתית שתאפשר שינוי, אם לא במוח אז בכוח; אל תדאגו, כוח אזרחי ופוליטי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלי

    מהלך חשוב ביותר.

  2. דב פוניו

    לפי נתונים שהתפרסמו בYnet , משרד הבטחון עומד לפנות בשנים הקרובות קרקעות בערך נדל"ני של 40 מיליארד שקל. הכל באזור המרכז. הכל קרקעות של המדינה. היא שתקבע למה יהיה מיועד נכס עצום זה.
    עוד מעט בחירות. מעניין היה לדעת איך יצביעו כל אותם חסרי דיור( ואלה שעתידים להפוך לכאלה הודות לרגישותה של ממשלת ישראל לשכבות החלשות).

  3. מ

    דיור ציבורי הוא רק קצה הקרחון

    כל עניין מחירי הדיור הופך את החיים פה למרבית האנשים לגיהנום; הפתרון הוא לא גימיק בצורת "בית משפט ציבורי" מגוחך; הפתרון הוא רק מרי אזרחי

    אבל לרוע המזל ליהודים יש איזושהיא מוטציה גנטית שמונעת מהם לשתף פעולה באופן אפקטיבי מול הממסד

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    אם זכרוני לא מטעני( מה שאפשרי בהחלט בגילי) אחד הנימוקים ל חיסול הדיור הציבורי הוא ,,לא ליצור שכונות עוני חדשות" בפועל מה שהחברות המשכנות עושות זה לדרדר את מצב הבינינים כך שהם נהפכים לשכונות עזובה והחיים שם בלתי ניסבליםאז מה יעשו הדיירים חסרי האמצעים? יגורו ברחוב או אולי יקימו ע"י מחנה הריכוז לפליטים מחנה לחסרי דיור? שם הקרקע זולה וגם הם יעופו לנו מהעינים! אז אפשר יהיה בכל השטחים האלה וגם אלה שצ.ה.ל. יפנה להקים מגדלי יוקרה,לממש את הערך הנדל"ני שלהם ובא לציון גואל.הכספים שהועברו לארגון הפשע ששמו סוכנות הם ממכירת דירות שיכון-ציבורי לדיירים שגרו בשכירות ככה שבמקום לשמש לשיפור הדירות של שיכון ציבורי הכסף שימש לתשלום חובות ממשלה לסוכנות . אז לקשי היום שבכל זאת היו להם אמצעים לקנות את דירתם(שבמילא גרו שם בזכות )היה הכבוד לפרוע חובות שצריך היה לשלמם מתקציב המדינה.
    לידיעת ה מזרחיים! מאיר שטרית אינו יוצא שטעטל מזרח אירופי ,גם לא יקה מגרמניה ככותב טורים אלו.גם לא עולה מהארצות אנגלוזכסיות. הוא מזרחי אסלי-מהרסיך ממך באו.

  5. נתן

    מעניין שכולם אשמים חוץ מחסרי הדיור בעצמם שעשו ועושים בחירות מוטעות בחייהם כמו למשל בבחירת נציגיהם בשלטון ,אבל זה לא מפריע להם להמשיך לבכות ונראה לי שהם עוד ימשיכו לבכות הרבה זמן.

  6. אילנה שטיין

    נתן, אתה אמיתי?

    מחוסרי הדיור מואשמים בכל מקום שאליו הם פונים – מאשימים אותם שהם כושלים, שהם עצלנים, שהם טפילים, שהם בכיינים, שהם עשו מעט מידי ילדים, שהם עשו הרבה מידי ילדים, שהם מזניחים את הילדים שלהם.
    וכן תמיד ובכל מקום נמצאים גם אנשים כמוך שמאשימים אותם שהם לא הצביעו למפלגה 'הנכונה'.

    אז כמה דברים נתן, איש הגון ורציונלי שכמותך:

    1. אין לך מושג למי 'הם' מצביעים. האמת היא ש'הם' אנשים שונים שהצביעו לנציגי שלטון שונים. אבל אל תפריע לתזה המתחכמת שלך.

    2. ממשלות ישראל הזניחו את הדיור הציבורי ואת הדיירים בדיור הציבורי החל משנות החמישים. בממשלות המזניחות ישבו מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית. כמובן שהמפלגות הבודדות שפעלו למען הדיור הציבורי, מעולם לא חשבו אפילו לרמוז, כפי שרמזת אתה, שהזכות לדיור מותנית בהצבעה למפלגה 'הנכונה'.

    3. הזכות לקורת גג היא זכות יסודית שמדינת ישראל מחוייבת לספק גם למי שעשו 'בחירות מוטעות'. מניעת דיור היא לא עונש. את רגשות הנקם והכעס שלך כלפי מי שלשיטתך טועים מוטב היה שתשמור לעצמך.