החשמל טס וצועק בקירות

כאשר טל ניצן וענת גוטמן עלו לבמה, אפשר היה לחוש כמו במופע קסמים. האורות עומעמו וצלילים צורמים רחוקים המבשרים על סכנה מילאו את החלל. עד מהרה התברר שאין מדובר בלהטוטי שווא, אלא במיצג דוקרני של מציאות מטרידה. ביקורת מופע
יובל פז
עוד בנושא בורות

"להאמין שנהפוך לאהבה/ זה להאמין במטפחת מתגלגלת לארנב." שורות אלו מתוך ספרה השני של טל ניצן, "ערב רגיל", יכולות לשמש מסגרת ציורית למופע השירה-מוזיקה-וידאו הייחודי שלה עם המוזיקאית ענת גוטמן, שהתקיים במועדון לבונטין 7 בתל אביב במסגרת הסדרה "שירה פלוס" בעריכת פרופ' נסים קלדרון. המופע מבוסס כולו על שיריה של ניצן, אשר זכו לעיבודים מוזיקליים מקוריים של גוטמן.

אפילו שתי שורות תמימות לכאורה, שעניינן הרהור באפשרות מימוש אהבה, טומנות בחובן איזו כפילות אירונית שיכולה להתפרש לכאן או לכאן. האנלוגיה בין האמונה שנהפוך לאהבה, ובין הדימוי המגלם אמונה זאת, יוצרת אמביוולנטיות מסקרנת: להאמין שנהפוך לאהבה, זוהי מחשבה הדומה למעשה קסם שכמוהו כבר נעשו רבים בהצלחה (מי לא ראה מטפחת מתגלגלת לארנב?), אך מנגד, כמו כל קסם, הרי שמדובר כאן באחיזת עיניים, באשליה. המטפחת היא מטפחת והארנב הוא ארנב, ואלמלא זריזות ידיו של הקוסם, לא היתה מתגלגלת המטפחת והופכת לארנב. על כן, אפשרות האהבה כאן מדומה למעשה הקוסם, שגם אם הוא מצליח, הוא איננו אלא תרמית משכנעת ומבדרת, המסתיימת עם סיום המופע.

כאשר טל ניצן וענת גוטמן עלו לבמה, אפשר היה לחוש כמו במופע קסמים. האורות עומעמו וצלילים צורמים רחוקים המבשרים על סכנה מילאו את החלל. עד מהרה התברר שאין מדובר בלהטוטי שווא, אלא במיצג דוקרני של מציאות מטרידה. על הקיר הוקרן וידאו-שיר, מעשה ידיו המוכשרות של אבי דבאח, שהיטיב להעביר את הרוח האפוקליפטית שנושבת מהיצירה "איגרא רמא". תמונות בלוני גז שחוקים, יסודות בניין רעועים, ברזלים חלודים, צינורות קרועים, מתחלפות בתמונות מגדלי העושר של תל אביב, הסוגרים מכל עבר ומסנוורים בהתנשאותם לשמים, לפני שהם מתכסים אבק נגוע, מחניק ומחריב. המילים המהדהדות את הפערים האדירים בין הגבוה לנמוך, בין השבֵע לרעֵב, מעצבות את אותה הוויה מוכת עושק כתפאורה ש"יום אחד / בתנועה מיומנת חדה / תימשך כמו שטיח / תחת רגליי."

זה היה אות הפתיחה לחיבור מרהיב של מילים וצלילים, אשר היכו וליטפו בו בזמן במפגן עשיר של יצירות הנעות מהשירה הלירית ועד שירת המחאה החברתית. ראשון לביצוע היה השיר "הסהרורית", בו אוסרת על עצמה המשוררת לחתוך את הצער. היא נמצאת מחוץ למעטפת של הגנת ההורים, כלואה בתוך שקט מחריש אוזניים בו "נשמע החשמל טס וצועק בקירות". המוזיקה המתפתלת שיקפה היטב את הבדידות האנושה ואת הכישלון הצורב למצוא מנוח.

"הסהרורית", טל ניצן

אחריו בוצע השיר "כך" מתוך ספר חדש של ניצן, שעתיד לראות אור בקרוב, ובו ביטוי עדין ומכמיר-לב לאותה מציאות שמחייבת בריחה או לכל הפחות הדחקה של הצער המתחולל בחוץ. הסיכוי לשרוד יבוא מההיאחזות בעולם הדמיון, מכך ש"הידיים עוד לופתות את הספר / כשהעיניים נעצמות", ומהתובנה ש"כך צריך לשמור על האהבה / כי כמו כוכב היא אוספת אותנו בלילות / גם אחרי מותה."

בשיר הבא, "למשל", מתארת המשוררת פנטזיה בה היא כובשת את פניה בגופו של לוחם סומו, המתגלה כמי שיכול לקבל לקרבו את הזולת ללא תנאי, ולהעניק לו הגנה וחום טבעי מבלי לגבות על כך מחיר. כאן יכולה להתממש האפשרות להתפרק ממטען הזהות, שתמיד מפעיל איזו תגובת נגד. זהו ביטוי לרצון הפשוט להתרפק על מישהו זר ורחוק, מעין הר אנושי המוכן להכיל ללא גבול וללא סייג: "והוא היה אוסף אותי בלא אהבה ולפיכך בלא הכאבה. […] היה בקושי חש שבאתי בבשרו." ביצוע שיר זה גם בספרדית הוסיף נופך קסום לאותו לוחם סומו דמיוני שהשהייה במחיצתו מגוננת, מרגיעה, מפייסת – גם אם אין שום שפה מילולית משותפת עמו.

כך נמשך המופע, כעין מעשה מִגנוּט בו מתחברים מילה וקול. מהשיר "תשרי", שהוא דוגמא נוספת לתיאור מציאות חבוטה, אשר היסוד המרכזי בה הוא האובדן, עולה כי גם תקופת חגי תשרי לא יכולה לכסות על התוגה שבאה מהתשישות אחרי עוד קיץ זועם. שורות כמו "איבוד נערם על איבוד. / מי שצערו נעוץ כמו גלעין בתוכו / גם הקל במגע יד אדם, ניד ראש / בפתח בניין, אינו לפי כוחו", נעטפו בצלילי גיטרה מיניאטורית שניגנה "קולות ילדים נדחקים אל השקט."

בשיר "מי שנולדה ללא שפת אם", הוחלפה הגיטרה בחליל, והמילים הפוצעות: "סוכריית המזמן נמסה על לשונה / המסמר החלוד עודו בגרונה / מי שנולדה ללא שפת אם / שוב לא תרפה משפת הילדה", הולבשו בסוויטה תזמורתית מס' 3 של באך. בשיר הנפלא "מאחורי העצים" מדומות האהבה והתשוקה לחיי הישרדות ביער. איך אשליה רומנטית תמימה יכולה לצוד את הלב וכמה יפה יכול להיות הכאב כשהוא עטוף בהתפכחותה של מי שמבינה בסוף ש"מה שמפחיד זו אני / שהולכת חירשת לכל הראיות / הנאנקות תחת צעדיי, / לופתת זר דועך כמו מצפן" – זאת על רקע צלילים עמומים אפופי מסתורין.

אלו דוגמאות נבחרות לתפירה מדויקת ובלעדית של טקסטים למוזיקה רבת גוונים. ענת גוטמן הפליאה ליצור פסקול ססגוני ששילב בין מוזיקה קלאסית, אלקטרונית, אלטרנטיבית, ג'אז, טראנס ומוזיקת עולם. נראה כי גוטמן וניצן היטיבו להתקין דיאלוג שווה-כוחות בין הצליל למילה, בידיעה כי אין האחד מופקד לשרת את האחרת, אלא שבלכידותם ההרמונית הם נועדו לדור בכפיפה אחת. לפרקים הם נשלחו לעימות בזירת התגוששות, ולפרקים הם הסתרגו ברכות זה בזו. השידוך בין המדיה המילולית לזו המוזיקלית נעשה מתוך מחשבה עמוקה כיצד לחבר כל אות לתו, כך שבסופו של דבר ייווצר מארג מתואם, בו השלם עולה על סך חלקיו.

טל ניצן (מימין) וענת גוטמן. דיאלוג שווה-כוחות בין הצליל למילה. צילום: עדו גרומר

יופיו של המופע הלך והתעצם ככל שהתברר שאין ביצוע הדומה למשנהו. כל שיר של ניצן זכה לחליפה מוזיקלית מחויטת לפי מידותיו, פרי יצירתה המקורית של גוטמן. למשל את השיר "מראה פניה" ביצעה ניצן שלוש פעמים במהירות מתגברת. היא סיפרה בבהילות ש"יש חיה שמגיחה ומטפסת / על כתפיי לקפוץ מהן למים / כאילו לא די לה בגדה / כאילו כתפיי מדרגתה." הבחירה המוזיקלית המיוחדת בשילוב עם הקריאה החוזרת נמרצות יצרו אפקט תיאטרלי, בו ניתן היה לראות ממש, שוב ושוב, כמו בהילוך חוזר, את החיה הקופצת ואת "רגע העלמה בשחור המים."

ב"תמוז" המצוין, הוקרן וידאו-שיר נוסף שיצר אבי דבאח. גם ביצירה זו נוצר אפקט מצטבר של מילה-פסקול-תמונה, בו כל מרכיב מציע נקודת מבט אישית להתרחשות עתידית טורדת מנוחה. הטקסט נבואי וקודר: "מטבעות יצללו אל נרתיקו של הנגן / ביהירות הכסף הקטן, הרגליים / יבוססו בשיירי ההפגנה / מה שננאם ונזעק יטוטא". הדימוי החזותי עוקב אחר המתרחש בתל אביב של מטה, זו הצפופה והדורסנית, מנקודת מבטו הנמוכה, אולי הרעבה, של חתול הרחוב. המוזיקה איטית ונוגה, תואמת הלך-רוח של השלמה עם סוף טרגי בלתי-נמנע בו "לילה וכביש ייפגשו / כמו צמד דלתות נטרקות."

אפשר היה להיווכח כיצד מיצירה ליצירה משהו הלך והשתחרר, עד שבביצוע השיר "לשכוח ראשונה", החליפו ניצן וגוטמן מקומות. המשוררת ביצעה אפקטים מוזיקליים במחשב והמוזיקאית תפסה את המיקרופון וביקשה לשכוח ראשונה: "תן לעצום, להיות הראשונה, / ממילא בשמש הקשה מי יוכל להאמין / במילים שעלו מפינו לאוויר הקפוא / כמו עננים."

שיאו של השחרור הגיע כשניצן וגוטמן רקדו על הבמה בשיר "שוב ניצבתי על גג". התאורה הצבעונית השתוללה כשמנגד ניצתו המילים: "… נשקפה לי העיר ממעל / ראיתיכם סובבים בדד זומבים תועים בדרך / לבדוּת נגשה בבשרכם הכתה פניכם בסנוורים / אפור הרס אל לבכם חללתם מרוב עזובה." שם, ממרומי הגג, יצאה הקריאה: "שׂימיני כחותם על לבך", ואת המילה "אהבה" מתחה ניצן בשירה. לרגעים אפשר היה לעצום עיניים ולחוש כאילו השתיים האלה מטיסות חללית במסע פואטי בין כוכבים. יפה מאוד היתה הבחירה לחתום את המופע ב"נוקטורן" המעודן, שבו אף ש"הירח פחוס וחיוור" ו"קריאות הציפורים נוקבות ונואשות יותר…", הכריזה המשוררת: "ואני מוטחת בחזרה לאהבה / בכוח, בלי להישאל." עם סיום המופע, לאחר מחיאות הכפיים הממושכות והדרישה הנחרצת להדרן, השתרר שקט, אך עדיין אפשר היה להמשיך ולשמוע את החשמל טס וצועק בקירות.

טל ניצן, ענת גוטמן: "ללא שפת אם". שירה פלוס, לבונטין 7 תל אביב, 07.09.12

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן רועי

    אם רוצים שהחברה תהייה רחומה יותר, עדינה יותר, יש לתבוע משר החינוך לנדד את המופע הזה כמופע נודד ברחבי הארץ כחלק מ"אמנות לעם". כך, באמצעות האמנות שהאדם במרכז, בונים חומה. רק כך. אגב, המופע היה לוקסוס שבלוקסוס. תקנאו.