• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

ובתפקיד הראשי: הצבר הלבן

אלמלא היה מירון בנבנשתי בשר מבשרה של הפריבילגיה האשכנזית, היה ניתן להכתיר את הקינה שלו במוסף "הארץ" כקינתו של המוהיקני האחרון. חבל שמדובר בהתפכחות אינפנטילית

לאחר קריאת הראיון "המפנק" של ארי שביט עם אחד ממורי דרכו, מירון בנבנשתי (מוסף הארץ, 05.10), אפשר בהחלט להגיע למסקנה כי לא תהיה וילה בג'ונגל. יש כאן הצעה להקים מזרח תיכון חדש שאבן הראשה בו, שהיסוד עליו יוקמו טפחותיו, יהיה חלומו של צבר לבן. אני מסמיך את "חלום הצבר הלבן" ל"מזרח התיכון החדש" של שמעון פרס – כי הם שייכים לאותה סירה. למצער, אין הם הפתרון. אין הם אפילו חלק מהפתרון. הם אפילו לא חלק מהבעיה. הם וחלומותיהם הינם הבעיה עצמה.

הם הבעיה, משום שמדובר בסוג של אנשים שנוצרו בחברה הישראלית ובעבורם לא תיתכן הצגה אנושית מבלי שהם במרכזה, גם אם לאבדון. זהו העיוות הפסיכולוגי-היסטורי הגדול ביותר שיצרו ה"אידיאולוגיה" וה"מעש" הציוני. חוסר היכולת של אנשים מסוגם של בנבנשתי ופרס לראות את עצמם כבעיה, קשור למאפיין פסיכולוגי של דפוס פוליטי זה. כך הם ממהרים לוותר לעצמם על "מוראות" ההיסטוריה והמעש של עצמם: מירון בנבנשתי מודה כי עקר, פינה והרס. אך במסגרת האינפנטיליות הביצועיסטית הישראלית, עצם ההודאה בעקירה, בפינוי ובהרס מטהרת את מי שעקר, פינה והרס. שמעון פרס עקר, פינה, הרס ובנה (כור גרעיני), אבל הדיבור על "מזרח תיכון חדש" אמור להעלים, להשתיק את הפעולה ההיסטורית ההיא.

כאילו שהבל פה יכול להעלים תוצאות קיימות של פעולות עקירה, הרס ופינוי.

אנו, הישראלים הטובים

בניגוד לאפרטהייד הדרום-אפריקאי, אומר בנבנשתי, הציונים פיתחו אידיאולוגיה של שליטה גזענית בלי הטענה הביולוגית. "אצלנו" זה רק "עם אדונים" (את הטענה הביולוגית שומרים אך ורק לנאצים ולמסעות ילדי התיכון הישראלים בגטו ורשה). כלומר אנחנו לא עליונים ביולוגית, אנחנו רק עליונים תרבותית, איכותיים. אנו למעשה "הישראלים הטובים". גם כאן, ברגע שאמרנו זאת הפכנו לנקיים מצפונית – כאילו שהטענה ולא המעשה הם ההופכים גזענות לאלימות. הישראלים הטובים, אומר בנבנשתי, לא יוכלו לעמוד במתח הזה שבברוטליות הטמונה ב"עם אדונים" ותפיסת עצמי ליברלית ואנושית. הישראלים הטובים, אומר בנבנשתי, יעזבו את ישראל. הם החלו לעזוב.

מבחינתו של בנבנשתי הציונות לא נולדה בחטא אלא באשליה. הציונים לא "ראו" את הערבים. רק לאחר זמן רב, הטובים שבביצועיסטים התפכחו והחלו לראות. הצעת הפתרון שלו בנויה על פרדיגמה שבמרכזה חיים בשיוויון וכבוד עם הפלסטינים. הבסיס הקיומי והמוסרי עליו נשענת תפיסה זו הוא "אנא מן הון". אני מכאן, אין לי לאן ללכת. כיליד, הוא אומר, אני מקבל את החיים עם ערבים פלסטינים. במאמר מוסגר, לעומת זאת, הוא מרמז כי אין הוא מקבל את החיים עם היהודים שבאו ממדינות ערב: "אני לא מוכן לקבל את כל היבבה המזרחית הזאת. כי מה המזרחים היו עושים אם אנחנו לא היינו כאן לקלוט אותם? מה הם היו שווים? מה היה קורה להם אם לא היינו יוצרים את הישראליות שאליה הם הצטרפו וממנה הם עשו איזו קריקטורה?" אל המזרחים אין צורך להתייחס בשיוויון ובכבוד. הם נשארים בגדר "יבבה". יבבה של כלבים המושארים בחוץ, להם יש לזרוק את לטרת המזון הקלוקל של "מה הייתם אם לא היינו מביאים אתכם? אם לא היינו נותנים לכם? מה?" הם לא "ילידים" כמו בנבנשתי.

עבודה של הצלמת דליה אמוץ

כוח טיעוניו נובע מהטענה שלו כי הוא זה האדמה. האדמה אצל בנבנשתי היא יישות חיה נושמת, נאנסת, נוטרת, אוהבת מתמסרת, משתלחת ונוקמת. כמו אצל עובדי אלילים, אובייקט העבודה והעיצוב הופך ליישות סובייקטיבית שלטת. כמו אלוהים. האדמה היא פטיש של כנענים; האדמה היא הפטיש של בנבנשתי. האדמה יוצרת אדם; לא האדם מעבד את האדמה.

הוא משוכנע שאין הוא מדבר שפה גזענית. אל מול אנשים שהם "הכל דיבורים" (הרביזיוניסטים והליכודניקים) יש אנשים שהם "הכל מעשים". הישראלים הטובים, ארץ ישראל העובדת, הם אנשים שהכל בהם הוא מעשים. אותם אנשי היבבה – המזרחים – היו ונשארו "בליל של תרבויות של מהגרים", חומר בידיה היוצרות של ארץ ישראל העובדת. אך גישתם ההומנית של הישראלים הטובים המעוניינת להקים מזרח תיכון חדש שבמרכזו חלום של צבר לבן לא מסתייעת. אנשי "הכל דיבורים" חברו "לאנשי היבבה" בהרס עולמם של אנשי "הכל מעשים".

נכון, אנשי "הכל מעשים" מוכנים להודות: עשינו הרבה טעויות. אנחנו מודים בהן ממרום הטיסה שלנו לניו יורק. לא כן? אנחנו נשארים "הישראלים הטובים". או בלשונו של בנבנשתי: "אני גאה בכך שאני צבר לבן", "אני מהמייסדים של המקום הזה", "אני מהמייפלאואר הציוני". אני מתקיף היום (את המזרחים) משום ש"הגזע" שלי מותקף. זה אינו דיבור גזעני של ביולוגיה. זוהי איכות אנושית המגיבה למתקפה.

אוטוביוגרפיה אינפנטלית של התפכחות

ועם כל זאת, יש את רוחב הלב של הצבר הלבן הגאה: "ובמסגדים הנטושים צריך לאפשר לפלסטינים להתפלל. ובכל פעם שעושים איזו עסקת מיליארדים על קרקעות שהיו של ערבים צריך להקצות אחוז מסוים לטובת הפליטים. צריך לתת לפלסטינים איזשהו חלק ברווחים שגורפים כשמקימים את כל הקניונים הגדולים האלה על אדמות קיבוצים ומושבים. ובוודאי שצריך לאפשר לרבע מיליון הנפקדים הנוכחים שחיים בארץ לקבל את זכויותיהם. לבנות בית, לחבר אותו לחשמל, לא לחיות בכפר בלתי מוכר."

כל העושר שלעיל בא לידי ביטוי בספר "חלום הצבר הלבן", שכותרת המשנה שלו היא "אוטוביוגרפיה של התפכחות". אולם אם זוהי אוטוביוגרפיה אודות התפכחותו של "הצבר הלבן", יש לומר כי זוהי אוטוביוגרפיה אינפנטלית של התפכחות. מדוע? בנבנשתי מודה כי עקר עצי זית על מנת לנטוע בננות, כי פינה את שכונת המוגרבים ובאבק וברעש אפילו נקברה זקנה (עלומה ואילמת). "בכל המקרים האלה ובכל התקופה הזאת הייתי ביצועיסט. לא הבנתי את המשמעות של מה שאני עושה", הוא אומר. כיום הוא כבר מבין ועל כן הוא מורד ב"שמאל". אך המרד שלו הוא מרד קונצפטואלי, מרד בתרמית של השמאל שאינו מזהה שהמצב אינו הפיך. הדור שלו, דור הולך ונעלם, אומר כעת בשפתו "היפה" – שפתם של נתיבה בן יהודה, דן בן אמוץ וחיים חפר – "יצא לנו די חרא". "הכל הסתאב לנו תחת הידיים". זוהי התפכחות אינפנטלית.

"אנחנו, בגלל אורח החיים הבורגני שלנו, נתנו לכוחות האחרים להשתלט על ישראל ולנצח אותנו", אומר בנבנשתי. אל מול אמירת הדור ההוא צריך לומר: הידיים שלכם מסואבות בגלל הסיאוב שיצרתם. לא החלום הבורגני הוא שאיפשר השתלטות כוחות אחרים על חלומכם. ההשתלטות והשליטה שלכם יצרו את הסיאוב הבורגני של חלומכם. "הדור ההוא" הופך את הסיבה והמסובב. הוא לא מכה על חטא. בעיניו הוא עדיין "הציוני האחרון", עדיין השחקן הראשי בהצגה.

לולא היה מירון בנבנשתי עצם מעצמה ובשר מבשרה של הפריבילגיה האשכנזית הייתי מכתיר את הקינה שלו כקינתו של המוהיקני האחרון. אבל זה לא אפשרי. המוהיקני האחרון היה תוצר של אלימות שהפנו כלפי המוהיקנים. מירון בנבנשתי הוא תוצר של האלימות שהוא ואנשים כמותו הפעילו כלפי רבים וכעת הם מסתכלים אחורה על ההריסות שיצרו ולא מצליחים לראות כיצד כוונותיהם, שמעולם לא היו תמימות, הצליחו ליצור ולזרוע הרס בכמות שכזו. השאלה הגדולה שהוא אינו עונה עליה וגם המראיין מעולם לא שואל היא, האם אפשר להתחיל את פעולת הבנייה ואולי פינוי ההריסות דווקא עם התחלת ההרס של הפריבילגיה האשכנזית שבמרכזה חוגג אותו "צבר לבן" של בנבנשתי? האם אין פריבילגיה זו בשורשו של ההרס הקיים?

השאלה הזו לא עולה משום שבנבנשתי לא יכול לראות את עצמו יורד מהבמה מבלי לעורר דרמה נוספת בדמות חזון אחרית הימים הרסני נוסף. באותה הלהיטות שהוא פינה והרס הוא כעת מטיף.

אנגלוס נובוס (מלאך חדש), פאול קלי, 1920

אני לא יודע מה טומן העתיד בישראל ופלסטין לישראלים ופלסטינים. לעומת זאת אני די בטוח כי הדינמיקה ההרסנית של הפריבילגיה האשכנזית לא יכולה היתה ליצור אלא בסיס של אלימות. כמעט כמו מלאך ההיסטוריה של פאול קלי בעבור ולטר בנימין, אנחנו נדחפים לעתיד בעודנו תקועים עם מבטנו בעבר. חיסול הפריבילגיה האשכנזית בישראל עשוי להסיט את מבטנו המהופנט מהעבר על מנת שנוכל להסב את עיננו להווה ואולי לעתיד. אני מסכים עם הטענה כי הפריבילגיה האשכנזית אינה חזות הכל, אבל היא בהחלט חלק חשוב מתהליך של ההרס בעבר. למירון בנבנשתי למעשה אין לי מה להציע, כי הוא לא מוכן לוותר על "מיקומו המיוחד והייחודי". הוא לא שמע בעבר ולא שומע כלום בהווה. כמו רבים כמותו הוא למעשה אוטיסט. אבל לעומתו, לקוראים/ות שלא רוצים לסתום את הגולל על מה שיש כאן, צריך לנסות ולראות גם עתיד שאולי יהיה בו פחות הרס. את זה יהיה אפשר אולי לראות עם פירוק מסיבי של הפריבילגיה שבמרכז החדר ושאותה הנהנים ממנה לא מסוגלים לראות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ניר

    שני דברים:
    1. אני חושב שהתייחסת רק למאמר בעיתון הארץ וכלל לא לספר של מירון. דווקא בחיבור של מירון ישנה הצעה להמשך. אומנם היא לא דומה ל"חזון" השמאל הנוכחי אבל היא הצעה מתקדמת ביותר יחסית לשאר הירקות במדינת ישראל "המוסרית". לפחות מירון הציע דרך שבא גם לערביי ארץ ישראל ואפילו ערביי הגדה המערבית והשטחים יש מקום בתוך ה"מדינה" שקיימת בין הנחל הירדן לים התיכון. על הצורה של המדינה אפשר להמשיך להתווכח אבל אני חושב שמעבר לקוראי אתר זה, אף אדם במדינת ישראל היום לא חושב שבכלל יש צורך להתייחס אל ה"אחרים".
    2. מירון בנבנשיתי אכן מייצג סוג של אליטה אשכנזית שלא קיימת כבר היום. נכון שנשאר לה המון רושם ויש לא מעט אנשים השייכים לאותה אליטה היסטורית. אשמתם של אלו במצב הנוכחי של המדינה אינו מוטל בספק (כמובן בקרב קוראי אתר זה) אבל רובם אינם רואים את עצמם כאשמים. שוב פעם – לפחות מירון מודע לניסיון הסזיפי של בני דורו לשנות את גורל המדינה הזו באמצעים אלימים. אני לא מצאתי אותו בורח ואפילו נדמה כאילו הוא הבין בדיעבד עד כמה הוא שיתף פעולה עם מנגנונים אלימים שיצרו את אותה הפרדה במדינה. אישית, אני מעדיף את עמדתו מאשר עמדת הרוב אשר אוהבים את האלימות ואלו שבוחרים בה כפתרון לכל דבר.

    אני חושב שבמאמר זה תקפת את מירון בחומרה שלא לצורך. ברי הפלוגתא מולם אנו מתמודדים כלל אינם מתעניינים במבא לאחור של מלאך ההיסטוריה – הם חושבים שהם יביאו את גאולתו של אותו מלאך- זוהי סכנה גדולה יותר…

  2. יואב

    הזדעזעתי למקרא הראיון החשוך עם האיש החשוך בנבשתי . שכמו כל אלה המשתייכים להגמוניה אבל חשים פגומים [ במקרה זה ספרדיות האב ושם משפחה מזרחי מידי ] הרי שהם מרגישים חובה להיות מרושעים יותר ממוריהם .

    הזדעזעתי יותר מהסלחנות בה התקבלו דבריו . מעין : הוא זקן שוטה ואין לקתו ברצינות . הרי הזקן השוטה הזה היה מדור המייסדים והוא בעת זקנה מגלה את אוזנינו מעט מן הזוועות שהוא עצמו עשה . ועד לכדי הודאה ברצח של אשה מוגרבית במו ידיו . ואם זה מה שהוא מואיל לומר מה ניתן להסיק על כך על מעשים שעליהם לא ידבר ???

    החיוב היחיד בראיון ובספר זה הוא בכדי לסתום אחת ולתמיד את פיותיהם של אלה הטוענים שאין כאן אפליה . שאין כאן גזענות מהסוג האפל ביותר . שאין כאן אומה פוסט טראומתית המטילה עלינו היהודים הפלסטינים גם יחד צל של ימים חשוכים אותם עברה [ עם כל ההשתפות בצער ] ומשעתקת הלאה את אותן עוולות ואותן דפוסי כוח אותן חוותה . כמה שנים בלבד לאחר שחותה אותם

    אי אפשר אנשים אומללים אלה ומה שעבר עליהם . ניתן גם ניתן לעמוד היום ולומר די .

    יישר כוחך על הכתיבה הבהירה והיפה .

    משמח מאד בפרט אחרי תגובות מזוהמות ומזהמות כמו תגובתו של גל כץ

  3. ג. אביבי

    היום זה חלק מהבון-טון להשתלח במזרחים ולהתנשא עליהם. זה ממצב אותך כ'אליטה' ומזמין הרבה סימפתיה מקרב השבט הנכון. חלק מההתנשאות הגזענית עליה מבסס בנבנישתי את אמירותיו, מבוססים על פירכות נדושות ומכוונת שכדאי לבחון.
    טוען בנבנישתי : " אני גאה בכך שאני צבר לבן… כי אני מהמייסדים של המקום הזה " – לשיטתו רק הצבר הלבן בנה את המדינה, את המזרחים והפלסטינים שעשו יותר מדומיו הוא כלל לא סופר. מי שקרא את מחקרי ד"ר סבירסקי, מבין שאת עיקר העבודה הפיזית לבניית הארץ והקמת התשתיות כולל בחקלאות, מראשית ה50 ועד סוף ה70 (וכנראה גם אחר כך), עשו המזרחים בעיקר, והפלסטינים של ישראל. האשכנזים היו שם במיעוט. בנבנישתי ודומיו עושים ככל יכולתם להנציח את הפרכה הגזענית על "אנחנו האשכנזים בנינו את הארץ והמזרחים רק התעלקו על גבינו".
    כאילו לו די בשקר הוא שואל: "כי מה המזרחים היו עושים אם אנחנו לא היינו כאן לקלוט אותם? מה הם היו שווים?" וגם "אילולא אנחנו, המזרחים היו נשארים בליל של תרבויות של מהגרים" – אילולי הובאו לכאן במרמה ופוזרו במקומות נחשלים, היה מצבם של המזרחים טוב לאין ערוך ממצבם בישראל, כמו מצבם של אחיהם שלא הובאו לכאן. ראה יהודי צפון אפריקה בצרפת, קנדה ואמל"ט. הישגיהם של יוצאי מרוקו בצרפת, לשם השוואה, עולים בהרבה לא רק על אלה של אחיהם בישראל אלא גם על אלה של האשכנזים בישראל ובאירופה, ומדובר ביהודים מאותן המשפחות של אלה שהוסללו לנחשלות בישראל.
    מתפאר הגזען: "אבל אנחנו קיבלנו החלטה הרואית לקלוט את כולם. ובגלל ההחלטה הזאת בעצם התאבדנו. … ומה שאנחנו שומעים כל הזמן זה את היבבה של המזרחיות." – אוי לו למתאבד המסכן, ממש לא מובן לו מדוע המזרחים לא כורעים ברך ומתבטלים בפני דומיו. "היבבה של המזרחיות" הזאת נשמעת באוזניו של גזען אשכנזי מצוי ("הם מתבכיינים") ללא כל קשר למה אומר או חושב מנדהו /י מזרחי/ת. "יבבה" לשיטתו של בנבנישתי, כי מפריע לו שחלק לא מבוטל מהמזרחים לא רואים עצמם עבדים כנועים של 'הצברים הלבנים', ולדידם 'הלובן הצברי' שלו אינו סמל למופת אלא לדיכוי מעמדי ולהתנשאות תרבותית מלווה במעשים נפשעים נגדם ונגד הוריהם.
    לגמרי לא מפליאה ההשוואה הפלצנית שלו: "אני מהמייפלאוור הציוני" – ממש כמו צאצאי המיינפלאואר האמיתיים, גם דומיו עשקו, נישלו והחריבו את העם היליד כאן. ממש כמו אותם אמריקאים לבנים, גם דומיו של בנבנישתי הביאו "שחורים" ככוח עבודה זול לשגשוגו של האדם הלבן.

  4. רן הכהן

    מאוד מעניינת היכולת הזאת של מאיר עמור, לברור מתוך ראיון של 4000 מילה רק את 150 המילה שעוסקות במזרחים (כלומר: בו עצמו), ובאמצעותן להביע דעה מקיפה ונחרצת על ספר בן 350 עמוד שלא קרא כלל, ושרק שלושה עמודים ממנו (אחוז אחד, עמ' 28-31) עוסקים בספרדים/אשכנזים.

    אילו אשכנזי היה נוהג ככה, היינו גוערים בו: סליחה, נרקיסיסט לבנבן ושחצן שכמוך, מאיפה החוצפה לשלוף שבריר מהראיון שעוסק רק בך ובצרותיך, להתעלם מרוב-רובו של הריאיון, לא לקרוא כלל את הספר, אבל לפצוח בהכפשה משתלחת של המחבר? רק בגלל שבאת מפולניה מותר לך לקטול ספר שלא קראת בגלל ראיון שקראת בקושי 4% ממנו? שים לב לכוחניות האשכנזית שלך, פולני מגעיל: הפלסטינים, שביחסים איתם עוסקים 99% מהספר, סבלו וסובלים טיפ-טיפה יותר ממך, אבל אתה משתיק את הקורבנות האחרים ומורח את הקורבניות שלך על כל הדף, כאילו אתה זה שכלוא בעזה, כאילו את בית הוריך הורסים כל שבוע באל-ערקיב!

    אבל מאיר עמור אינו אשכנזי ולכן הוא חף מכוחניות, חף מהתנשאות, ואפילו בהוצאת דברים מהקשרם אין לחשוד בו כלל. אשר על כן: תודה, עמור, תודה רבה על מאמרך המחכים והמלומד, אני מסכים עם כל מילה. אני רק מקווה שספריך יזכו להתייחסות קצת יותר הוגנת, לא משנה מאיזו עדה.

    על כל פנים, את העונג האינטלקטואלי הצרוף מקריאת ספרו המצוין של בנבנשתי לא תצליח לקלקל לי. מומלץ בכל פה. ותנוח דעתכם: להאשמות המוטחות בו כאן – אין כל שחר.

  5. שאול סלע

    על פי גילו מירון בינבנישתי אמור להיות בגימלאות ולהבין שהחל מ אוקטובר 1973 זזו דברים. אלתרמן מת דומני ב 1970 ולפני כן עסק באמנות מגוייסת, הוא כתב שיר לאורי אילן 1954 וכנראה שנה קודם לנתן אלבז. כאשר המדינה הציונית חטפה סטירת לחי מצלצלת במלחמת אוקטובר פסקו סיפורי המורשת נוסח מיקה ואורי(הוא הלך בשדות),ארי בן כנען(אקסודוס) וגבעה 24 כבר לא עונה הרבה מאוד זמן.

    יש שרידים מהתרבות הרצויה של בנבנישתי שלא התפוגגו והם חוסר הסכוי ללמד בבתי הספר את הנובלה של כנפאני "השיבה לחיפה",חלקו של המופתי באינציקלופדיה של השואה , ומה שהתחדש הם המסעות לפולין.

    אנשים כנראה כבר לא הולכים לישון עם שיר הקטר או הסלע האדום. אני הולך כמו בילדותי לישון עם פיירוז או נאדם אל ע'זאלי. אחרים הולכים לישון עם יוסוף איסלאם

    1. פ ריץ היקה הצפונבוני

      מה הקשר לתגובה שלי?

  6. דןש

    המדינה הוקמה וקרמה עור וגידים מתוך חלום ועשיה. מי שאינו עושה אינו טועה. שתים מהטעויות הקרדינליות שאנו גוררים אותן עד עצם היום הזה הן: האחת, היחס לםלסטינאים שנותרו בגבולות מדינת ישראל לאחר תום מלחמת העצמאות וגיבוש השלטון הישראלי במדינה. במיחד היחס ל"נפקדים – נוכחים"; השניה, קליטם של ה"מזרחיים" ושילובם בהוויה הישראלית המיוחדת שהמירה את חיי הגולה בחסות זרים לחיי עם תוסס בארצו מולדתו. מחיים סגורים בחיק המשפחה הפטריארכלית לחיים חופשיים ( חופשיים ולא מופקרים ). מחיים תלושים לחיי עבודה, יוזמה ופריחה.
    לצערינו כל סיוע מתוך רצון טוב לגבי המזרחיים התקבל ע"י חלק לא מבוטל מהם כפגיעה וכהפליה מצד האשכנזים. אם זה בנושא חינוך ושילוב תרבותי, אם זה בנושא פרנסה ואפילו פעילות במסגרות השלטוניות. חבל שעד היום נשמעת ה"בכינות" עד כדי שנאה והתבצרות אחרי מחסומים במקום לפרוץ אותם.
    בנבנישטי מציף את הנושאים כלפי מעלה הוא מגלה את האמת במערומיה. אינני מסכים עם פתרונו המלא לבעיה
    אבל במכלול הפתרונות המצויים או אלו שאינם מצויים כיום לצערי, יש לקחת אותה בחשבון כחלק מרקיחת הפתרון. נגזר עלינו לחיות בארץ ישראל המערבית עם הפלסטינאים ומוטב בשתי מדינות נפרדות זו מזו, כאשר בכל אחת מהן יהיה קיים מיעוט של ה"צד השני".

  7. סמדר לביא

    תודה, מאיר, על הטקסט. חותמת על כל מילה. יישר כוח!
    יצא לי להיות "היבבה המזרחית" של הלז בכנס על המדינה האחת שהיה בבוסטון באביב 2009. משום מה אף אחד מהמלומדים בכנס ההוא לא טרח לדון בעובדה האמפירית, שהציבור המזרחי הוא הרוב האזרחי במדינת ישראל, ושיש לו סיבות הגיוניות בהחלט להצביע למפלגות הימין הפוליטי.

  8. איריס מזרחי

    .

    Iris Mizrachi Melnicove אוי מירון מירון יה מסכין לא יעזור קמצוץ של מלח ולא תעזור אף כפית גדושה בדבש. היבבות הן שלך הקריקטורה היא עליך וההרואיות היא של כל אותם אנשים שסימנת אותם בצעירותך כבליל של תרבויות נחותות והם כבר שנים קמים כל בוקר עם הרגשה של אזרחים סוג ג וממשיכים לחיות בחברה שבמקום להעצים אותם מחלישה אותם. אתה גאה שאתה צבר לבן ציוני, מייפלאוור מהמייסדים ועם גישה כזאת יה חביבי אתה מצפה שאי מישהו מהמייבבים ומבליל התרבויות יצביע עבורך או עבור מה שאתה מייצג. היצחקתני. ובכלל הראיון כולו הזכיר לי את המערכון של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי " איך כולם ידעו שאני מהנדס ואת אשת מהנדס" יעני תן לי את הכבוד המגיע לי. אז מירון בשביל כבוד צריך לעבוד לא לאונן על כמה עמודים בעיתון של האנשים החשובים.

  9. נתן

    אין ספק שללא ה"אשכנזים הציונים" היהודים והערבים היו חיים מצוין ביחד בארץ ישראל, כמו למשל הנוצרים והמוסלמים בלבנון…אה… רגע.. זאת דגמה לא כל כך טובה. אז כמו הקופטים והמוסלמים במצריים..אה..רגע גם זאת לא דגמה טובה, אז כמו הפלשתינאים והבדואים בירדן.. רגע זאת גם דגמה לא טובה. אז כמו המיעוט העלוואי והרוב הסוני בסוריה…. טוב זאת דגמה ממש ממש לא טובה. אז כמו הערבים והברברים במרוקו.. אה.. זה גה לא טוב. אז כמו הסונים והשיעים בעיראק.. בעצם גם זאת לא דגמה טובה. אז כמו החמאס והפתאח בעזה…. טוב גם זה לא ממש עוזר. אז בעצם אין לי דגמה טובה אבל מה זה חשוב העיקר שציונות זה איכסה והאשכנזים שתו לי.

  10. מיכאל לינדנבאום

    35 שנה,מפלגות הימין הפוליטי זורעים חורבן על החברה והכלכלה בארץ.
    כמה נוח ונחמד להתגולל על "השבט הלבן",להתעלם משלטון ההפרטה והבזיזה של הימין.
    גם באירופה מצאו את האשם לכעיות וגם את הפתרון=אושוויץ.

  11. רן הכהן

    סמדר לביא, למה להצביע לימין הפוליטי? מוטב שתצביעי למפלגה המזרחית האמיתית, ש"ס, ולאלי ישי, סמל הסובלנות הספרדית והנאורות המזרחית. גם לזה תוכלי בוודאי למצוא "סיבות הגיוניות בהחלט". ככלות הכול, אותך הוא לא יגרש כמו שהוא מגרש מהגרים חדשים יותר מאפריקה.

    שאול סלע – מה אתה אומר, אתה הולך לישון עם פיירוז? תגביר, תגביר, שישמע גם השכן מירון בנבנשתי שונא הערבים ושונא תרבות המזרח, אולי זה מה שיבריח אותו בחזרה לפולניה מכורתו, ומשם יוכל להפיץ את הטקסטים האיסלמופוביים הגזעניים שלו, כגון: "אני בן הארץ, אבל הארץ הזו היא ארץ שתמיד יהיו בה ערבים… אני לא פוחד מהם ואינני רואה את עצמי חי כאן בלעדיהם. אני אוהב את שורשיותם, את תרבותם ואת עושר שפתם. הברבריות של המחבלים המתאבדים לא הצליחה להשניא אותם עלי" ("חלום הצבר הלבן", עמ' 336).

    תגידו: לא חבל להתבזות ככה? לא עדיף לדעת על מה שמדברים לפני שפותחים כזאת ג'ורה? את שאול סלע אני לא מכיר, אבל סמדר לביא – אקדמאית נחשבת?! לא בושה לקטול ספר שהכרת רק דרך הפריזמה המעוותת של מאיר עמור, שהכיר אותו רק דרך הפריזמה המעוותת של ארי שביט? קצת כבוד עצמי אינטלקטואלי – לא לבנבנשתי, לכם עצמכם! – אין?

    1. אפרידמן

      אם אתה שואל למה להצביע למפלגות ימין, אז למה אתה ישר נותן המלצות לאחרים איך להצביע? רוצה לדעת מה ההסברים שיש לסמדר לביא בענין? תשאל. אבל אתה לא שואל, אלא אומר לה מה לעשות. מישהו מתעניין בדעתך בענין הזה?

  12. אייל

    למרות הטון הפולמוסי והכועס לטעמי יתר על המידה, יש כאן נקודות מעניינות מאוד למחשבה. אני חושב שבנבנישתי צודק בהתייחסות ליהודים כיום כילידים, אבל בוודאי שהגזענות שהוא מפזר, די במודע, כלפי מזרחים (ובעקיפין כלפי ערבים), בעוד שהוא 'מוקסם' מהארץ ומהערבים, היא צורמת ביותר. רעיון המפתח החזק ביותר בטקסט הזה הוא האגוצנטריות, שמי ששמע את בנבנישתי, אני חושב, יבין שהוא גם חלק מהפרסונה שלו, אבל כנראה שיש בה גם משהו סוציולוגי של המעגל והדור שבהם צמח. תודה שוב.

  13. דוב

    אני חייב כל פעם להזכיר: הרעיון והמעשה הציוני הם של יהודים אשכנזים בשביל אשכנזים, להתנחל בפלשתינה ולהקים מדינה לבנה תוך נישול הילידים הפלסטינים בחסות האימפריאליזם.
    למזרחיים לא היה כל חלק בכך עד שהגיעו. הם הובאו לכאן כדי למלא ואקום שנוצר עקב מחסור באשכנזים, כבשר תותחים דמוגרפי, כבשר תותחים שימלא את השטחים שנוקו מפלסטינים וכבשר תותחים תותחים.
    לצורך זה היה צריך לשלב אותם בתרבות הציונית (כלומר האשכנזית) זאת שכמו מים שקטים שחודרים עמוק הוציאה תחת ידיה "נוער מופלא" שטוף מוח שמוכן לכל משימה של דיכוי בתוך הקו הירוק בשטחים הכבושים בלבנון וגם באירן "אם צריך" עד הסוף המר.
    הציונות היא סיפור הצלחה גם בשילוב המזרחיים. בנבנישתי גאה בהיותו חלק של התשתית (זאת שטמנה בחובה כבר מההתחלה את התוצאה) אבל מאוכזב מהתוצאה. לגביו התוצאה מתמצת בשלטון הימין שעלה בתמיכת המזרחיים(אבל שלטון הימין אינו אלא ההמשך העיקבי ביותר של ההגיון הטמון בציונות האשכנזית).
    זאת הטינה והטענה שלו נגד "היבבה" כפוית הטובה של המזרחיים שבגללם נגנבה לו המדינה

  14. מאיר עמור

    תודה לכל המגיבים/ת.

    אצלי על "הקיר" בפייסבוק החל דיאלוג עם גלעד (ידיד משפחה). גלעד כתב ואני השבתי. החלטתי לפרסם את הדיאלוג הזה כאן כתשובה לחלק מהמבקרים. בעיקר לרן הכהן שתכולת הקריאה שלי ואולי ארון הספרים אצלי מטרידים את מנוחתו. רן, במאמר שלי אני בראש וראשונה מבקר את הפוליטיקה "הילידית" של מירון בנבנשתי. במסגרת זו אני גם מבקר את הגישה שלו למה שהוא קורא יבבה מזרחית. אני מתייחס למאמר ולטענות שנאמרו במאמר. מבחינתי מה שנאמר במאמר מספיק לצורך כתיבה המאמר שלי. אני לא בטוח שאני מעוניין לקרוא את ספרו של בנבנשתי, בעיקר משום שיש לי דברים אחרים לעשות ולא נראה שהספר הנוכחי יוסיף הרבה על מה שמירון בנבנשתי אמר, כתב, הרצה, הטיף כבר בעבר. בעבר קראתי כשלושה ספרים של בנבנשתי (אחד מהם, אני חושב נקרא "האלה והאבן" והוא אולי בן הראשונים שלו בעיניין הסיכסוך וטענת הילידות. אם אינני טועה). מאחר ואיני חוקר את בנבנשתי ותורתו, המאמר ומה שקראתי בעבר בהחלט מספיקים לצורך ההבנה של דבריו אשר הובאו על ידי הכותב ארי שביט. אני מודע לעובדה שהיה זה מאמר בעיתון. תודה עבור האיזכור.
    דרך אגב, לצורך העבודה האקדמית שלי אני צריך לקרוא את נאומיו של אדולף היטלר. אני קורא את כל נאומיו. לומר, שעל מנת ליצור הבנה של טיעוניו המרכזיים אני צריך לקרוא את כל מה שהוא כתב זו לא אמירה חכמה. זאת במיוחד לאור העובדה כי אנו יודעים קצת את ההיסטוריה במנותק מהנואם והכותב אדולף היטלר. יחד עם זאת, אני קורא את כל נאומיו.
    הנה הדיאלוג בפייסבוק:
    גלעד: מאיר, נכון שבנבנישתי נהנה מפריווילגיות מתוקף היותו אשכנזי ויהודי בישראל – כמו רבים אחרים. ההבדל הוא שהמודל שהוא מציע מפרק את ההגמוניות ומנטרל את הפריווילגיות – ובמובן הזה הוא יוצא נגד "אנשי המעשה" בדיוק באותה מידה שהוא יוצא נגד הרוויזיוניסטים והמזרחים. זה מזכיר לי את אלה שהתלוננו בקיץ שעבר שהמחאה החברתית לא מזכירה את הכיבוש; להם עניתי שברור ש"צדק חברתי" וכיבוש לא יכולים לדור בכפיפה אחת, ולכן אין טעם לציין את המובן מאליו. כך, חיים שמבוססים על שוויון וכבוד לא יכולים לדור בכפיפה אחת עם פריווילגיות, ליהודים ו/או לאשכנזים.ובנוגע למזרחים (שהיו חלק משני ביותר בראיון ובכל זאת זכו לתהודה מירבית): קצפו של בנבנישתי, כפי שאני רואה את זה, יוצא על כך שהם נקלטו בחברה הישראלית באופן שאיפשר להם לטפס מהמעמד הנחות ביותר שבו היו כשהגיעו למובילי פוליטיקת "עם האדונים"; על כך שאיבדו את הענווה המתבקשת בתור אנדרדוגים לשעבר, ושיכפלו את מנטליות הגטו האתנוצנטרית והקסנופובית באופן קיצוני יותר מהאשכנזים. הוא הרי מבקר את בן-גוריון והממסד הציוני, בצורה לא פחות חריפה, על העניין הזה בדיוק. בקשתו שהמזרחים יכירו לו תודה, לפיכך, היא אירונית: 'בזכותי', כך בנבנישתי, 'הפכתם ממנושלים למנשלים. כוס אמק'.

    מאיר: שלום גלעד, מה שלומך? נעים לקרוא אותך כאן. ד"ש בבית. עכשו לדיון שלנו. המודל של בנבנשתי לא מפרק או מנטרל פריבלגיות. זאת מהעובדה הפשוטה כי הנחת הייסוד שלו היא "אני במרכז". זאת אומרת הגישה "הילידית" שלו – לדעתו – צריכה להתקבל בברכה על ידי כל הנוכחים. כי היא הרי כל כך מיוחדת!! היא של בנבנשתי. אני מערער אל העומק של "הילידות" כמצע פוליטי ופילוסופי. אני חושב שתפיסה היסטורית של הקיים ורלוונטיות פוליטית הם הדרך הכמעט יחידה לנוע קדימה. אבל זהו דיון אחר. דיון רחוק. נחזור לדיון הנוכחי. בקיצור, בנבנשתי מכיר צעדים רק של ריקוד אחד. "ריקוד הבנבנשתי". אין ספק כי הוא כועס. כמו כל ילד שלקחו ממנו את התפקיד הראשי בהצגה. הבעיה היא שאין הוא ילד ואין זו הצגה. הוא כועס כי מהלך ההצגה הוחלף תוך כדי ביצוע התפקיד שלו. הוא לא שחקן ראשי. ישנם אפילו שאומרים שהוא לא רלוונטי (הוא לא ילד וזו לא הצגה ולא בטוח שהצדדים רואים את "הילידות" כמצע ממשי לפוליטיקה). זה ממש כואב. אני גם לא מסכים איתך על הניתוח של "האנדרדוגים לשעבר" ולבטח לא עם ההנחה שהם "שכפלו" משהו יותר "מאשכנזים". לדעתי מזרחים הם עדיין לא יישות פוליטית בחברה הישראלית. לומר שהפחדים של אשכנזים (ז"א התעוררות מזרחית ומרד פוליטי) הם יישות ממשית זו הקצנה של חלום הבלהות. אבל אפילו חלום בלהות אשכנזי עדיין נשאר חלום. אין חלום הופך למציאות פוליטית ישראלית, אפילו לא בגלל שאשכנזים חולמים אותו ומקיצים בלילה מזיעה קרה. רוב אלא הנקראים מזרחים בישראל עדיין לא מזהים אפילו באופן מעומעם איזושהו אינטרס מעמדי ברור; שלא לדבר על אינטרס פוליטי מובהק. הם – המזרחים – עדיין גלגל חמישי או כינור בהמתנה. אם בכלל. פוליטיקה מזרחית רחוקה מהמציאות הישראלית ממש כמו שפוליטיקה של שלום רחוקה מהפוליטיקה הישראלית. פלסטינים יודעים לקרוא לעצמם בשם. גם אשכנזים יודעים את שמם. מזרחים עדיין רחוקים מאוד מלדעת איך קוראים להם ולבטח אין להם עדיין כתובת. אשמח לשמוע ממך. מאיר

    גלעד: מאיר, נכון שפוליטיקת הזהויות של המזרחים בישראל אינה מפותחת ועצמאית כשל האשכנזים (שהרי זו מילה נרדפת ל"ישראלים") והפלסטינים, אך אין זה אומר שהיא אינה קיימת. היא נבנתה בצורתה ובצלמה של הפוליטיקה האשכנזית, ומכאן אני מניח הבעיה שיש לך איתה. הפוליטיקה המזרחית אינה מה שהיא אמורה להיות בעיניך, אך היא עדיין שרירה, קיימת ובעיקר משפיעה. זה מזכיר לי אינטלקטואלים מרקסיסטיים בתחילת המאה ה-20 שסרבו להכיר בפשיזם כפוליטיקה מהפכנית של המונים רק משום שלא התיישבה עם ראיית העולם המרקסיסטית שלהם. יהיו חלומות הבלהה של האשכנזים אשר יהיו, כשאלי ישי – שר בכיר בממשלה, מנהיג פוליטי מרכזי וממובילי הפוליטיקה המזרחית בתצורתה הנוכחית – אומר שישראל היא מדינתו של "האדם הלבן" ולפיכך אינה מקומם של מהגרים אפריקאים, אין דוגמה טובה מזו לאקט השכפול של הפוליטיקה הציונית-אשכנזית, והגדרתה של מדינת ישראל כגטו פסוודו-מערבי מסתגר, נוטר ומנוכר.
    ובנבנישתי, בהגדרתו הניאו-כנענית כיליד, יוצא נגד ההגדרה הזו, שהיא אשכנזית במקורה אך גם מזרחית בתצורתה הנוכחית. אמנם כלפי המזרחים הוא השתמש במילים בוטות יותר, אך אין אפשרות אחרת מאשר לקרוא את הראיון כולו ככתב אשמה נוקב נגד הציונות האשכנזית הסוציאליסטית-מעשית.

    מאיר: גלעד בוקר טוב. תודה עבור ההתייחסות הנבונה ומאירת העיניים שלך. לומר על ש"ס כי היא פוליטיקה מזרחית זוהי לדעתי הצגה שגויה של התפיסה הסובייקטיבת של שסניקי"ם ולבטח מניתוח הפוליטיקה והתוכן של הפעולה הפוליטית של ש"ס. אני אומר זאת לא בגלל שבש"ס אין אומרים את דעתי. אני אומר זאת משום שבש"ס אומרים את דעתם. בדיוק בגלל שהם אומרים את דעתם ועושים את אמונתם. אין ספק כי אזרחים יהודים ממוצא מזרחי בישראל משפיעים על הפוליטיקה. מזרחים הם הרוב של הישראלים. חלק מהמזרחים הללו משפיעים דרך ש"ס. אלי ישי מדבר בחית ועין אומר את שהוא אומר, עושה את שהוא עושה ואפילו מצליח להחזיק ואולי לגייס (גם באמצעות הרב) אנשים רבים למחנהו. אין זה הופך אותו למישהו הדובר ומיישם פוליטיקה העונה לאינטרסים של מי שמוגדר והוגדר היום כמזרחי/יות. אני לא טוען שיש אינטרס פוליטי-כלכלי ותרבותי אחד המאחד את כל מי שמזוהה או מזדהה כמזרחי. זהו ציבור רחב עם מאפיינים שונים. בעבורי מזרחי ומזרחיות לא נגזרות מארץ המוצא של ההורים. מזרחיות ואשכנזיות הן יצירות ישראליות-יהודיות. ש"ס היא המצאה ישראלית-יהודית והיא חלק מהעיוות הישראלי-יהודי. בעיוות הזה יכולים אנשים להמשיך ולתבוע זכויות מבלי לקחת חלק בחובות ולא לשאת באחריות לתוצאות (למשל להיות פוליטית "יהודי": להמליץ על מדיניות של מלחמה ולא להיות מוכנים לשאת במחיר המלחמה – קברים). במאמר מוסגר – הפריבילגיה האשכנזית בישראל נובעת בחלקה, אם כי לא רק, מהעובדה שלאורך שנים רבות, אשכנזים שילמו מחיר גבוה (הרבה קברים) עבור היתרון החברתי והכלכלי שהם רקחו לעצמם. בקיצור, ש"ס היא תוצר לוואי של הנסיבות הישראליות-יהודיות. אין ש"ס מעוניינת לשנות את התנאים מהם היא נוצרה ובהם מפלגה זו מצליחה להשיג את יתרונה. היא ממשיכה את התנאים הללו. על כן, ש"ס ממשיכה את פירוקה של מדינת הרווחה, ממשיכה פוליטיקה ימנית (אנטי ישראלית) ואת השררת התיאולוגיה היהודית על המדינה הישראלית. בקיצור – פעולות של שמרנות וריאקציה. ש"ס היא מפלגה פוליטית שמרנית ואנטי-ישראלית. פעולה פוליטית מזרחית פירושה שינוי חברתי של הרחבת מדינת הרווחה, של הפסקת הפוליטיקה הימנית וניתוק התיאולוגיה מהפולטיקה. זוהי פוליטיקה ישראלית. אין אני אומר זאת רק כי זה מה שאני "רוצה". אלא מהעובדה שרובם של אזרחי ישראל המזרחים/ת סובלים מהמשטר הפוליטי ומהסדרים החברתיים הקיימים; גם אם מעט מחברי הכנסת מדברים בחית ועין ושייכים למפלגה שנקראת ש"ס. ש"ס היא ביטוי של העיוות. אין ש"ס מכילה את כל העיוות. העיוות הוא באג'נדה הקשורה בטבורה לפריבלגיה האשכנזית (של תנועת העבודה או של הליכוד או של גוש אמונים או של חרדים יהודים כאלה או אחרים). אני בהחלט אומר שאג'נדה מזרחית חייבת להיות אג'נדה אזרחית בעד הקמתה של מדינת ישראל. ש"ס לא נמצאת שם. לדעתי גם חלקים גדולים של הימין "הידוע" וגם של הימין המוסווה בתור (תנועת העבודה ההיסטורית).

  15. אהרון חבוש

    שלום רן
    אני מעריך מאוד אותך ואת עבודת התרגום שלך. אני גם מסכים שיש בספר אותו קראתי בשקיקה חלקים מלמדים. הדיון במפת הצלבנים בציונות הוא מרתק, אם כי לא חדש. הדיון בטיהור האתני (ביטוי שבו הוא משתמש אם כי מיחד אותו לשלב השני של המלחמה) הוא כן ואמיתי.
    עם זאת, יש בספר חלקים מחפירים. למשל ההשענות על פואד עג'מי, שנחשב לריאקציונר.
    הוא יודע לספר ללא בושה כיצד לאחר נצחון הליכוד ב-77 הוא חש "שחרב עלי עולמי". המושכות עברו לידי "מתלהמי הכיכרות". הוא מוסיף: "ארץ ישראל היפה , העובדת, חלפה מן העולם … חלפו הימים הטובים ובאו הימים הרעים" (עמ' 184). בדיוק כפי שכתב עמוס עוז לאחר 77. אדוני הארץ.
    בנבנישתי משתמש פה בביקורת של שנהב על עמוס עוז ומכנה את עצמו בהתרסה "הצבר הלבן". את שנהב ואת חבריו לקשת הוא מכנה "פעילים מזרחיים". אפילו לא "מזרחים". "מזרחיים".

    עוד כותב בנבנישתי: "הייתי שותף לגירוש תושבי שכונת המוגרבים ולהריסת בתיהם ודאגתי לשיכונים החלופי. אני מצדיק מעשה זה שאדוארד סעיד מגדיר אותו "טיהור אתני". (עמ' 232).
    אילו הן רק שתי דוגמאות מיני רבות. מוטב לו לבנבנישי להצטנע ולא לצאת בראש חוצות עם אמירות חרפה אלה.

  16. ג. אביבי

    זועק לו פרנואיד נגזל: "הכו באשכנזים והצילו את המולדת….גם באירופה מצאו את האשם…הפתרון=אושוויץ" – בינתיים מה שיוצא מלועו של בנבנישתי פרושו – "הכו במזרחים המייבבים והצילו את מולדתנו הלבנבנה". האם גם ביקורת על גזען מהאליטה הלבנה נחשבת ל"הכו באשכנזים" ולהשמדתם באושוויץ? לשיטתו ציבור המזרחים צריך לקבל את הנאצות הגזעניות מצד האשכנזים ולשתוק בהכנעה והערכה לבני גזע האדונים.
    "נגזל" אחר טוען בהתלהבות (המתיימרת להיות 'כנות'): "…לברור מתוך ראיון של 4000 מילה רק את 150 המילים שעוסקים במזרחים (כלומר: בו עצמו)…" – הנ"ל מנסה להטעות ולומר לנו ש150 המילים האלה נאספו באקראי מתוך ה4000 וחוברו מגמתית להביע את מה שנובע מהם. אין לו שמץ של ביקורת על דברי הגזענות הברורים של מורו ורבו הגזען וזאת מתוך הסכמה ברורה, רק לתקוף את מי ששם מראה מול פרצופו של הגזען בנבנישתי שהוא גם פרצופו של המתחסד. בנוסף, אפשר להבין מדברי ה"נגזל" ("מזרחים (כלומר: בו עצמו)") שכל ציבור המזרחים כולל את מאיר ואולי עוד מתי מעט אנשים לא נחשבים, או שמא רוב ציבור המזרחים לא אמור להבין את מסריו הברורים של הגזען בנבנישתי. כלומר: יש כאן דברי הבל וגזענות פתולוגית. בנוסף, הוא תוקף בשצף את המגיבים לאמירות הגזעניות של בן-דמותו הגזען, על כך שלא קראו את ספרו החדש, כאילו יש בספר הזה משהו שיכול לבטל את אמירותיו הכל כך ברורות בראיון עם שביט. אין צורך לשאול את הנ"ל מה בין שמיטה להר סיני, לדידו כל שקר וטעון לא רלבנטי הם לגיטימיים להשתקת ציבור המזרחים ולהמשכת הדיכוי האתני.
    והנה אינסטינקט כלבלבי- פבלובי של גזען קטן: "אבל מה זה חשוב העיקר שציונות זה איכסה והאשכנזים שתו לי" – לא חשוב לו מה נושא המאמר, לדידו אם יש "מזרחים" אז יש "אכלו לי שתו לי".
    גאון אחר מסביר לנו ש"לצערנו כל סיוע מתוך רצון טוב לגבי מזרחים התקבל כפגיעה… ואפליה…חבל שעד היום נשמעת בכיינות…" – לשיטתו ההסללה של ציבור המזרחים למעמדות הנמוכים של החברה הישראלית היא סיוע ותרומה שיש להודות עליה, כי המזרחים לא מסוגלים להיות ברמה אחת עם האשכנזים. מעניין שהרטוריקה של הגאון מסגירה הגזען האשכנזי הרדוד שבו, ואין לו עם זה שום בעיה.

    תקשיבו גזענים עלובים: אף מזרחי לא שואל אתכם מה לומר/לכתוב על הגזענות שלכם ועל הדיכוי האתני בו אתם תומכים תוך התקרבנות עלובה. אנו ניאבק עד השגת שוויון אתני מלא בכל תחומי החיים והמדינה ועד שתופעות כמוכם וכמו בנבנישתי/חפר ושות' יוקעו וייזרקו לפח הזבל של החברה.

  17. סמדר לביא

    לפני שאתה מתגולל עלי ועל עמיתי למאבק המזרחי, אולי כדאי שתקרא שוב את מאמרי על הפמיניזם המזרחי ושאלת פלסטין, שהופיע ב"העוקץ" וב"סדק" בתרגום לעברית. המקור באנגלית ניתן להורדה מכאן:
    http://www.facebook.com/Smadar.Lavie.18
    אני מסבירה שם מדוע הציבור המזרחי ממשיך להצביע לימין. זו עובדה אמפירית, ולא "יבבה".

    1. אילנה לוי

      אם את מתגוללת על בנבנשתי בלי לקרוא אותו, באיזו זכות את דורשת מרן הכוהן לקרוא מאמר שלך לפני שהוא מתגולל?
      מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך!

  18. רן הכהן

    תודה, אהרון. אני כמובן בעד כל ביקורת הוגנת על הספר, קטלנית ככל שתהיה, אבל התרשמתי שהביקורת שבראש העמוד אינה כזאת ולכן התקוממתי. יש בספר הרבה-הרבה יותר מאשר השתלחות במזרחים (שלמעשה אין בו!), בניגוד לרושם שנוצר.
    אחד הדברים שמצאו חן בעיני הוא דווקא התעוזה של בנבנשתי להכות על חטא בראש חוצות, אבל גם לדבוק בחטאים שעדיין נראים לו "בסדר", כמו חיסול שכונת המוגרבים. העמדה היא של אדם זקן שמתבונן בעצמו לאחור בלי כחל וסרק, מודה ששיחד, מודה שהיה תמים, מודה שהיה כלי בידי כוחות של רשע, מודה שהתפכח מאשליות, מודה לפעמים שטעה; וגם מכריז לפעמים שהוא אפולוגטי, ולפעמים דבק בטעויותיו, ביודעין או לא. וגם מתחבט ומתייסר שוב ושוב האם אינו טועה בכל זאת. חלק מדבריו על הרגשותיו בעבר קראתי כעדות על העבר בלבד ולא כעמדתו בהווה; אולי טעיתי, אולי לא.

    הכנות והביקורת העצמית המתמדת (גם אם תוצאותיה לא תמיד מקובלות עלי) טובה בעיני הרבה יותר מכל אלה שמעולם לא שינו את עמדתם כי מעולם לא טעו, שיש להם מונופול על האמת וששום עובדה לא תבלבל אותם, ושימהרו להוקיע אדם רב פעלים ורב זכויות (גם אם אינו קדוש וטהור כמותם) בלי לקרוא כלל את דבריו.

    נסכים שזה ספר שראוי מאוד לקריאה, ולא רק דרך התקציר המסולף של ארי שביט.

    1. דרור בל"ד

      תודה למאיר עמור על מאמר מצויין המתמצת את תפיסת ההגמוניה הציונית-אשכנזית בכל הנוגע ליחסה אל האדמות הפלסטיניות אותן שדדו, ואת נסיונה הנואל לחפש אשמים נוספים לשוד זה ולשכתוב ההיסטורי שלו.

      כותב רן הכהן: "יש בספר הרבה-הרבה יותר מאשר השתלחות במזרחים (שלמעשה אין בו!), בניגוד לרושם שנוצר".
      עמור ענה בהרחבה בתגובתו לטענה זו, אך הדיון אותו מנסה הכהן לנהל (יש\אין צורך לקרוא את כל הספר על מנת להגיע למסקנה) אינו הדיון הראוי לנהל כאן.
      עמור מראה כי יש בספר השתלחות במידה גדולה מאפס במזרחים (בניגוד לטענה שבסוגריים) אך די לקרוא את שני הציטוטים שהביא אהרן חבוש בתגובתו כדי להגיע למסקנה הזו: "ארץ ישראל היפה , העובדת, חלפה מן העולם … חלפו הימים הטובים ובאו הימים הרעים" (עמ' 184)

      בספר 'יבבות המזרחים בישראל' – עורכים: חנן חבר, יהודה שנהב, פנינה מוצפי-האלר, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2002, מתארת אדריאנה קמפ במאמרה מהי א"י היפה והעובדת. קל לראות כי בנבנישתי, כמו גם רן הכהן, מעולם לא טרחו לקרוא את קובץ המאמרים החשוב הזה. הציטוט השני לא ראוי כלל להתייחסות, אלא להתנגדות.

      "הכנות והביקורת העצמית המתמדת (גם אם תוצאותיה לא תמיד מקובלות עלי) טובה בעיני הרבה יותר מכל אלה שמעולם לא שינו את עמדתם כי מעולם לא טעו, שיש להם מונופול על האמת…".
      זו עמדה מוסרית מעוותת. האם טובים בעיניו של הכהן אותם אלה שלא סירבו לשרת בצבא הציוני ואח"כ ייבבו על חטא מאשר אלה שכן סירבו, כמו למשל מאיר עמור?

  19. פריץ היקה הצפונבוני

    למיטב ידיעתי ולפי שם המשפחה הוא לא אשכנזי אלא ספרדי אינני יודע את ארץ המוצא יכול להיות גרמניה הולנד,ארצות הבלקן או המרחב האיסלמי. אכן הוא שייך לעילית הציונית/כלכלית שאליהם שיכים גם שלמה אליהו ,יצחק תשובה מאיר שטרית כמה מאנשי ש"ס ועוד רבים בממסד השלטוני ווהכלכלי-עסקי. משפחתי יקים מדורות אבל מוצא משפחת אמי הוא ספרדי. עד היום יש גרמנים רבים מאותו מוצא שבמהלך הדורותהתבוללו בעם הגרמני והמירו את דתם. אז תפסיקו להתבכיין על גזענות נגד מזרחיים. מי שמקופח הם שכבות מוחלשות מתוך מגוון סיבות וממגון סיבות אכן רובם הגדול יוצאי המרחב הערבי-איסלמי.
    לענין עמדותיו של בנבניסטי והנזק שהוא גורם למינה השלום עמדתי על כך במכתב ל מוסף הארץ שאני מקוה שיפורסם.

  20. מאיר עמור

    על פי רן הכהן אי אפשר לומר שום דבר על כלום אלא אם מתחילים בהתחלה. ולהתחלה שהוא רוצה אין שיעור. אבל לקרוא את המעט שכותבים הוא לא מעוניין. הביקורת שלי על מירון בנבנשתי היתה על העמדה המרכזית: הילידות כמצע פוליטי ופילוסופי. ניסיתי להראות שעל בסיס הידוע לנו על בנבנשתי (ודומיו) (כי הוא לא נער שרק הופיע אתמול בשמי הצהריים של התכלת העזה) ועל בסיס מה שנכתב במאמר העמדה הילידית שלו היא עמדה מזוייפת ושיקרית. מדוע למירון בנבנשתי יש יותר זכות על ילידות מאשר להוריי אשר הגרו ממרוקו? או לי? ילידות של איפה? ילידות של מי? ילידות של מתי? מדוע הילידים הפלסטינים עדיפים על הילידים היהודיים אשר הוגרו וגורשו והובאו ממרוקו כחלק מהמפעל הציוני הגדול שבן גיבוריו יש כעת גיבור המכה על חטא אבל עדיין חוטא כלפי חלק מקורבנותיו? איפה הבעיה בדיוק? האם הוא לא קרא לסבל של הורי "יבבה"? האם הוא לא עשה דה-הומניזציה של הכאב שלי ושל הורי? האם על כך אני צריך לקרוא את כל הגיגיו באשר לבסיס (הלא אנושי) של הטענה שלי לעומת הבסיס האנושי הנדרש ממני להבינו? כאשר רואים שעמדתו המרכזית היא ריקה, אלימה וילדותית, אין צורך לקרוא את כל הספר על מנת להגיע למסקנה באשר לחוסר הבגרות הבא לידי ביטוי באוטוביוגרפיה שלו אודות ההתפכחות שלו. כאשר אתה רן הכהן תתייחס למה שכותבים ולא למה שיש לך בראש ולקביעות באשר למי יש זכות לדבר ומתי, ניתן יהיה אולי לנהל דיון קצת יותר מושכל ועינייני על קריאת ספרים במלואם. מהדף הראשון אל הדף האחרון. נמאס מהדרישה של "להתחיל בהתחלה" שאין לה שיעור, שהיא רק "התחלה ללא קץ" של התפארות עצמית. אפשר לדון גם בדברים שנאמרו על בסיס מה שנאמר. יתכן בהחלט דיון יותר מקיף. אבל דיון יותר מקיף הוא לא הנושא כעת. על מנת להיות רלוונטי צריך לדון באופן עינייני. את זה אתה רן הכהן לא עושה.

  21. ורד אסולין

    וזו רק דוגמא אחת מני רבות:
    מאיר כותב בנשימה אחת: "האם הוא (בנבנישתי)לא קרא לסבל של הורי "יבבה"? האם הוא לא עשה דה-הומניזציה של הכאב שלי ושל הורי?"
    ובהמשך: "כאשר אתה רן הכהן תתייחס למה שכותבים ולא למה שיש לך בראש ולקביעות באשר למי יש זכות לדבר ומתי, ניתן יהיה אולי לנהל דיון קצת יותר מושכל ועינייני …"

  22. פריץ היקה הצפונבוני

    אחרי ההלם הראשוני של האמיתות הנשגבות של נביא הזעם" פקפקתי אם הדברים ראויים לתגובה. אך מכיון שהוא ידוע בציבור כאיש שמאל שוחר שלום שעם דומים לו יצא לקלל את הימין ונמצא מברכו וכמוהם גרם נזק חמור למחנה השלום המקשיב לאורים ותומים האלה עם הסיסמה בת עשרות בשנים,,בלתי הפיך" (על ההתנחלות בשטחים). כמו הסיסמה של מי שהתימר ,,להפוך כל אבן".
    לו אני הייתי אחד ממקבלי ההחלטות והייתי מוצא בצוות היועצים אחד האומר לי על נושא כל שהוא ,,בלתי הפיך" הייתי מפטרו מיד. בחברה האנושית אין מצבים או החלטות ,,בלתי הפיכות" רק המות לבדו בלתי הפיך( מה שכמובן לא אומר שאפשר להחזיר כל מצב לקדמותו,עם קבלת החלטה שונה).

    לדעתי הדוגמא הכי רלבנטית לענינינו, הוא הקולוניזציה של אלג'יריה:
    אלג'יריה סופחה לצרפת בסביבות 1830. החל אז תהליך נרחב של התנחלות עם סיסמאות דומות לאלה המוכרות לנו:,, אלג'יריה חלק בלתי נפרד מהמולדת הצרפתית". ,,דין צרפת שמעבר לים התיכון כדין הגדה השמאלית של פריז". ו,, הפרחת השממה". הקולונים(המתנחלים) באמת הקימו חקלאות פורחת. וערים משגשגות. כמובן שלא עלה על דעת ממשלות צרפת,ימין או שמאל, להעניק שויון זכויות לערבים הילידים( פרט ליהודים לפי חוק כרמיה). הדרישה אחרי מלה"ע השניה של המנהיגות הערבית היתה תביעה ל,,שויון זכויות ולא פחות" ואילו צרפת כמו בהודו סין הצרפתית:
    (ויטנאם, לאוס וקמבודיה של עכשיו) . רצתה להחזיר את הסדר הישן ,קדם מלה"ע השניה.

    אחרי פרוץ המרד נגררה צרפת למלחמה קולוניאלית אכזרית משני הצדדים. כל ממשלות צרפת אמרו: ,,כלתי הפיך". ומרחץ הדמים נמשך עד שדה-גול הגיע להסכם עם מנהיגי האלג'ירים על הענקת עצמאות. למתנחלים הוצעו שלוש אפשרויות:1) השארות במקומותיהם עם אזרחות אלג'ירית. 2) כנ"ל ,אבל עם אזרחות צרפתית ותושבות קבע באלג'יר.
    3) לחזור לצרפת,תוך קבלת סיוע. מליון ןחצי מתנחלים,אחרי מאה וארבעים שנות התנחלות ,רובם ככולם חזרו לצרפת.

    זה כמובן לא בא בקלות. חלק מיחידות צבא צרפת באלג'יריה התמרדו. ומספר נסיונות נעשו להתנקש בחיי דה-גול. אבל היה לו, לא רק אומץ לב צבאי וכושר הנהגה (שבלטו בפלישה הגרמנית לצרפת במאי 1940) . אלא גם אומץ לב אזרחי שחסר היה לכל מנהיגנו, שלפחות מילולית ביקשו לקדם את השלום.

    אחרי הטבח במערת המכפלה ב1994 דחה רבין הצעה לפנות את מתנחלי העיר חברון אף ש הצעה זו זכתה לדעת קהל אוהדת. למרבה הצער הוא נשמע לאזהרה של יועצו שזה עלול להביא למלחמת אזרחים. רבין( בניגוד לאימרתו של תיאודור רוזבלט:,, דבר ברכות והחזק במקל חובלים" , דבר אל המתנחלים בגסות אבל נכנע לאיום שספק אם בכלל בוטא אז ברצינות או היה רק דעתו של אותו אחיתופל. לא היה צריך לזלזל כי היו הצעקות בהפגנות:,,בדם ואש את רבין נגרש". הכניעה הזאת לא מנעה את הרצח, אולי להפך לו הראה נחישות לא היו מעיזים.

    כשהבאתי לפני חברים את הדוגמא האלג'ירית ,הם כצפוי אמרו לי שזה לא אותו מקרה. הרי גלינו מפה לפני אלפיים שנה! בנבניסטי אמר שהוא לא מביא תכניות, רק מתוה לחזון של מדינה אחת .משל לאותו אדם שיעץ לצ'רצ'יל כאמצעי נגד הצוללות הגרמניות להרתיח את האוקינוס האטלנטי. לשאלה איך עושים את זה? ענה:,, אני רק מביא את הרעיון הכללי .בפרטים יטפלו הטכנאים".

    אז לי יש הצעה לקידום השלום: לקבל לפחות עקרונית את יזמת הליגה הערבית לסיום הסכסוך. ממנה מתעלמת ישראל למעלה מעשור .להפסיק עם תכניות חד-צדדיות. להפנים את מה שאמר המלך חוסיין המנוח לבני שיחו הישראלים:,, אתם יכולים לקבל שלום. אתם יכולים גם לקבל שטחים , אבל אינכם יכולים לקבל את שניהם. בנבניסטי בשללו את מתוה שתי המדינות מתיחס רק לנסיונות תכתיב ישראלי לשתי מדינות. זה כמובן לא יכול להיות קביל על הפלסטינים.

    בנבניסטי טוען שהפלסטינים לא יסכימו אף פעם לשלום כי לא יותרו על הישובים אותם נאלצו לעזוב במהלך מלחמת 1947-9 וגם בשנים לאחר מכן. בודאי שהם לא ישכחו אותם. וכי חסידי סטמר הקיצוניים שבמתנגדי הציונות לא יושבים בתשעה באב על הארץ אומרים קינות וממררים בבכי על חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה כאילו שזה היה אתמול?השאלה היא אם יקבלו הסדר שהמנהיגות שלהם תסכים לו . לדעתי על סמך מה שפורסם וגם משיחות עם אישים וקבוצות , התשובה היא חיובית. כשנחתם הסכם אוסלו, היתה לו תמיכה גורפת בדעת הקהל הפלסטינית. עד שישראל חיסלה אותו והם התאכזבו..

  23. ת.י

    מירון עושה לעצמו הנחה ומדלג בחוצפה על הפשעים שביצע הממסד כלפי עדות המזרח שהוקם על ידיו ודומיו. בנושא זה כלל לא הייתה התפכחות אלא התנערות במקרה הטוב.