מאחורי המספרים הגבוהים

סיקור גילויים חדשים ב"פרשת האלטרוקסין" לצד תביעה ייצוגית על סך 4.5 מיליארד שקל, יוצרים את הרושם שמדובר אך ורק בסוגייה כלכלית או משפטית. הדס נצר דגן, מנפגעות המחדל, טוענת כי בבסיסו קיים כשל רגולטורי וניהולי מתמשך של משרד הבריאות
הדס נצר דגן

פרשת האלטרוקסין חזרה באחרונה לרגע לכותרות, בעקבות איחוד שמונה התביעות הייצוגיות שהוגשו לכלל תביעה אחת בסכום של 4.5 מיליארד שקלים כנגד יצרניות התרופה, משווקת התרופה וקופות החולים. אחרי חודשים ארוכים של דממה תקשורתית בנוגע למשבר, לא היה זה עניין בסבל המתמשך של המטופלות והמטופלים שטרם נמצא מזור למצוקתם שהחזיר את הפרשה למהדורות החדשות, וגם לא בכשל המערכתי של רשויות הבריאות העומד בבסיס היווצרות המשבר והתמשכותו. היה זה הסכום האסטרונומי הנתבע שנדון כחדשה מרעישה.

תרופת האלטרוקסין הנה הורמון סינתטי שאותו צורכים חולים כרוניים הסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס. בישראל ישנם כ-250 אלף מטופלים בתרופה. בפברואר 2011 הוחל בשיווק כדורים שיוצרו בנוסחה חדשה – מבלי שהחולים, הרופאים והרוקחים יודעו באופן מסודר על השינוי. בחודשים שלאחר מכן, הצטברו תלונות רבות על תופעות לוואי ועל יציאה מאיזון הורמונלי בדרגות שונות של חומרה, עד לחשיפת הפרשה בתקשורת באוקטובר 2011. עם התברר ממדי המחדל וחומרתו מונתה במשרד הבריאות ועדת בדיקה שפרסמה את ממצאיה בינואר 2012. עד היום, מתלוננים מטופלים רבים שלא ניתן מענה הולם לסבלם.

>>לפוסט הקודם של הכותבת בנושא

אלטרוקסין. בעיה חברתית, ולא משפטית או כלכלית

התגובות בעקבות הגשת התביעה הייצוגית התמקמו בשני קצוות של אותו השיח: המחייבים הדגישו את מרכזיותו של המניע הכלכלי בבסיס המחדל. התיקון, לשיטתם, יבוא מתוך ענישה כלכלית של האשמים. לעומתם, השוללים יצאו כנגד התובעים תוך האשמתם ברדיפת בצע, הגדרת המשבר כמינורי ("מה אתם רוצים, אף אחד לא מת מזה"), ולבסוף חשש מקריסה כלכלית עתידית של קופות החולים כתוצאה מהתביעה. הללו לא הבחינו בדבריהם בין התובעים, מיצגיהם וכלל המטופלים בתרופה, למרות שמדובר באוכלוסיות שונות, בעלות אינטרסים מובחנים, נגישות שונה לפיצוי (אם יושג) ולביטוי מצוקתם ועניינם בבית הדין.

למרבה הצער, אלה וגם אלה משתפים פעולה עם הסתת הדיון בפרשה לסוגיות של פיצוי ותשלום, במקום לעסוק בתמונה הנחשפת באמצעותה על אודות מצבם של שירותי הבריאות הציבוריים בישראל; במקום להתייצב אחד מול השני, יש לפנות לממשלה ולדרוש ממנה למלא את תפקידה במציאת פתרונות נאותים למשבר הנוכחי ובתיקון הליקויים באופן שימנע את הישנותם בעתיד. זאת משום שמחדל האלטרוקסין הוא בראש וראשונה ביטוי לבעיה חברתית, ולא משפטית או כלכלית.

משבר מתמשך

כשנה וחצי מראשיתו של המחדל וכשנה לאחר שהתפרסם, משרד הבריאות עדיין עוסק באחריותו אך ורק במובן של תהליכי אישור התרופות – כאילו אינו הגורם המוסמך לעיצוב מדיניות הבריאות הציבורית במדינה ולהוצאתה לפועל, כאילו אינו הגורם שאמור לספק מענה למשברים בתחום אחריותו ולא רק לחקור את נסיבות היווצרותם, וכאילו אין לו אחריות רגולטורית כלפי קופות החולים שאמורות ליישם את המדיניות שבסמכותו להתוות. המשרד ממשיך לתפקד באופן תגובתי בניהול משבר האלטרוקסין, בדומה למסקנות ועדת הבדיקה שמינה מנכ"לו לבחינת תפקודו בראשית הפרשה. כך, עד היום אין כל תיעוד מסודר של מספר הסובלים מהשלכות המחדל.

ב-03.11.11 פורסמה באתר משרד הבריאות הערכה לפיה רוב המטופלים בתרופה מאוזנים ולא פיתחו תופעות לוואי וכי שיעור הסובלים ממנה שיצאו מאיזון ו/או סובלים מתופעות לוואי הוא נמוך. כחודשיים לאחר מכן נקב דו"ח ועדת הבדיקה במספר 800 כמניין הנפגעים במחדל, למרות שנטען בו מפורשות כי לא בוצעה כל מדידה תקפה בסוגיה זו. כשבועיים וחצי לאחר מכן עדכן ד"ר בועז לב, סמנכ"ל משרד הבריאות, בוועדת הבריאות של הכנסת כי 25% מבין 250 אלף נוטלי התרופה עברו לחלופות התרופתיות החדשות שיובאו לאחר פרוץ המשבר (pdf). מדובר בכ-62,500 מטופלים ומטופלות שסבלו מתופעות לוואי ומיציאה מאיזון עקב נטילת האלטרוקסין בגירסתו החדשה. בשום שלב לא ניתן על ידי משרד הבריאות הסבר מניח את הדעת לגבי השוני באומדנים ולא הוצג כל תיעוד שיטתי שייתקף אותם. אחיות, רופאות ורופאים וכן רוקחים ורוקחות בקהילה מספרים בשיחות פנים אל פנים על שיעור גבוה בהרבה של הסובלים מן המחדל.

הפגנה של פורום נפגעי האלטרוקסין ב-24.01.12, בעת דיון בוועדת הבריאות של הכנסת בממצאי ועדת הבדיקה

בנוסף, למרות האינדיקציות המובהקות שעלו מדו"ח ועדת הבדיקה לכך שמעבר בלתי מבוקר בין חלופות תרופתיות כרוך בתופעות לוואי רבות בדרגות שונות של חומרה, לא תורגמה ההבנה הזו לכדי נוהל מחייב לביצוע המעבר לחלופות התרופתיות שיובאו במינימום תופעות לוואי. כתוצאה מכך, רבים ורבות מבין אלו שזכו לקבל חלופות תרופתיות עקב סבלם מנטילת האלטרוקסין בגרסתו החדשה (אין כל אינדיקציה לגבי מספרם של מי שביקשו להחליף תרופה ונענו בסירוב) התמודדו בשנית עם תופעות לוואי שניהול מושכל של המעבר היה עשוי לחסוך מהם.

המשבר יצר עומס תורים רב אצל הרופאים האנדוקרינולוגים בעלי המומחיות הנדרשת לטיפול ומעקב במחלות בלוטת התריס, וכתוצאה מכך מצאו עצמם רוב המטופלים והמטופלות במעקב שוטף של רופאי המשפחה בקהילה שלרבים מהם לא היה הידע הדרוש על מנת לנהל מעקב זה ו/או המוטיבציה לרכשו. אילו משרד הבריאות היה מבצע כיאות את תפקידו הניהולי והרגולטורי, מתווה מדיניות לטיפול בהשלכות המשבר ואוכף את יישומה על ידי קופות החולים, יש לשער שהיה נחסך סבל רב. בנוסף היו נחסכות ממערכת הבריאות הוצאות מיותרות עקב הליכים רפואיים ובדיקות אין-ספור שהועמסו עליה בשל העדר מידע, פרוטוקולים טיפוליים מחייבים וממשקים יעילים בין מי שפוגשים את מצוקתם הרב-ממדית של המטופלים בקהילה לבין מי שאמונים על הידע הרפואי הרלוונטי.

משרד הבריאות כרגולטור

צודקים שוללי התביעה הייצוגית החוששים לאיתנותן הכלכלית של קופות החולים. חששם שכלל המבוטחים יינזקו מן המחירים הכלכליים של הפרשה בהחלט מובן. אולם לא ענישה כלכלית היא שתמוטט את קופות החולים. לצורך מימונה ישנם, קרוב לוודאי, ביטוחים שבהם תאגידים נוהגים לבטח עצמם. המחיר הכלכלי הגבוה של הפרשה, שסביר להניח שרובו יושת על המבוטחים, נובע מריבוי הבדיקות והפרוצדורות הרפואיות שנדרשות הקופות לממן עקב התמשכותו השערורייתית של המחדל.

למרבה הצער, במקום לשאול שאלות נוקבות על האופן שבו מנוהלים המשאבים הציבוריים כדי לספק שירותי בריאות מיטביים לציבור, מתמקד העיסוק התקשורתי בפיקנטריה. התביעה הייצוגית עוסקת במחדל האלטרוקסין כבהונאה צרכנית. מוצדקת או לא, אין הצדקה לכך שהסיקור יתמקד בה ובממדיה אלא בתמונה שמצטיירת מן הפרשה על האופן שבו מנוהלת מערכת הבריאות הציבורית בישראל ועל המידה שבה אופן הניהול שלה משרת את האינטרס הציבורי.

עד היום, כשנה לאחר פרסום הפרשה, הושעו לזמן קצוב שתי רוקחות בחברות התרופות. איש במשרד הבריאות ובקופות החולים לא נתן את הדין על חלקו במחדל ולא סיפק מענה מספק לשאלה כיצד פעל לתיקון הליקויים שנתגלו בתחום סמכותו על מנת לוודא שלא יישנו. עדיין לא נמצא מזור לסבלם של מטופלים רבים. בהיעדר מאגר נתונים אודותיהם קל למשרד הבריאות להתכחש לעצם קיומם, במקום לפעול למען רווחתם. בכל אלו יכול היה הסיקור העיתונאי להתמקד ובכך למלא את תפקידו החיוני בדמוקרטיה הישראלית.

בשבוע שעבר חשף העיתונאי רן רזניק ב"ישראל היום" כי התבצע שינוי מהותי באלטרוקסין בעת המעבר לפורמולציה החדשה. לדבריו, הגילוי אודות שינוי זה שהוסתר מרשויות הבריאות בעת אישור הפורמולציה החדשה מהווה התפתחות משמעותית בהבנת ממדי המחדל. למקרא כתבתו מתחדדת השאלה בדבר איכות הרגולציה שמבצע משרד הבריאות כלפי התאגידים הפועלים בתחום סמכותו.

בכתבה מפנים גורמים במשרד הבריאות אצבע מאשימה כנגד יצרנית התרופה וטוענים כי הסתירה מהם מידע חיוני בעת אישור הפורמולציה החדשה וכי נדרשו מהם מאמץ רב וחקירה מאומצת על מנת להשיגו. אלא שזהו בדיוק תפקידו של משרד הבריאות כרגולטור – לחקור, להשיג כל מידע רלוונטי ולהבטיח שמידע חיוני לא יוסתר ממנו בעת שמתקבלות בו החלטות בדבר בקשותיהם של תאגידים לאישור התרופות שהם משווקים. בחקירה נתגלה כי בניגוד להצהרת החברה בעת בקשתה לאישור הנוסחה החדשה, נעשו שינויים גם בחומר הפעיל בתרופה ולא רק בחומרי המעטפת שלה. זהו גילוי חמור. אלא שתמוהה העובדה שמשרד הבריאות הגיע אליו רק כשנתיים לאחר אישור הנוסחה החדשה, כשנה וחצי לאחר שהוחל בשיווק התרופה, כשנה מאז הפרסום אודות המחדל וגילוי ממדיו, וכחצי שנה לאחר שהושלם תהליך הבדיקה של וועדה מטעמו אודות המחדל.

במשך כל התקופה האמורה מתלוננים אלפי מטופלים, אם לא רבבות, על תופעות לוואי בדרגות חומרה שונות שלהן השלכות על תפקודם, איכות חייהם ובמקרים חמורים אף על תוחלת חייהם. במקרה הטוב הם נדונים למסע מפרך של בדיקות והליכים טיפוליים אינסופיים שיכולים היו להיחסך מהם, ובמקרה הגרוע יותר הם כלל לא מקבלים מענה משום שבהעדר ידע נגיש ופרוטוקולים טיפוליים ברורים, הם מצאו עצמם מתויגים על ידי הגורמים הרפואיים כמי שסובלים מהיסטריה ולא מתסמינים קליניים ממשיים.

כתבתו של רזניק היא התפתחות מבורכת בסיקור הפרשה. אלא שאל לו לדיון שנוצר באמצעותה לעצור בשאלת אשמתן של יצרניות התרופות. יש למקד את הדיון באיכות הניהול ובאפקטיביות של הרגולציה המתבצעת על ידי משרד הבריאות הן במובנים של תהליכי אישור התרופות והן במובנים של התוויית מדיניות, הנגשת אמצעים וידע להוצאתה אל הפועל ובקרה על אופן ביצועה.

הכותבת היא פעילה בפורום נפגעי האלטרוקסין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלונה

    הדס,
    תודה על מאמר מצוין,הייתי מוסיפה ומדגישה את התרמית של חברת אספן בשיתוף חברת פריגו,שהציגו מקסם שוא וטענו כי מדובר בשינוי מינורי וחסר משמעות בפורמולציה הישנה ותוך העלמת מידע חיוני על תופעות לוואי שכבר היו ידועות מניו זילנד ונורווגיה ושקדמו לתלונות בישראל.
    כמו כן הייתי מתייחסת לכך שעד היום עדיין ישנם מטופלים שטרם הגיעו לאיזון ועדיין סובלים מתופעות לוואי שנגרמו מהאלטרוקסין הקלוקל.
    כדאי היה להזכיר גם את העדר טווח רחב של מינונים בתרופות הקיימות והעדר מגוון רחב של חלופות במחיר מסובסד.

    1. ענת

      שלום רב
      סליחה שאני מתערבת גם, החלופות גם הן לא מתאימות לכל אחד או אחת.
      אני אישית סבלתי מאוד מאוד, ועדיין כנראה גם גוררת את פיגעי הכדור רעל שנתנו לי , אני לא מצליחה לחזור לעצמי בכלל . חלק מן התופעות עדיין קיימות. אני מאמינה בכל ליבי,, שהכדור הזה עשה לי נזק בלתי הפיך בגוף..זה בטוח.

  2. יהודית

    כדאי לשלוח מאמר זה לכל הגורמים הרלוונטיים כמו קופות החולים ומשרד הבריאות.
    חשוב לציין שהבעיה טרם נפתרה באופן מושלם וחולים רבים פונים לפתרונות פרטיים יקרים ולא מקבלים מענה טוב מהחלופות שמציעות קופות החולים.
    כדאי גם לציין שיש צורך במינונים נוספים ליוטירוקס המשווק בשני מינונים בלבד.

  3. הדס נצר דגן

    אלונה, את צודקת. אלו היבטים חשובים שיש לדון בהם, להעלות אותם למודעות ולדרוש פתרונות לגביהם. מטבע הדברים, ישנה מגבלה לגבי תכולתו של מאמר אחד, וכאן המקום של תגובות מבורכות כמו שלך על מנת לחדד נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. תודה!

  4. עמי סגל

    הליצן עם הפיאות ,החרדי שעושה למען קהילתו על חשבון כלל אזרחי המדינה בעבור נזיד עדשים תקציבי. האיש הבור הזה חסר השכלת יסוד במה שקשור לבריאות הציבור מספיק אדיוט כדי לא להבין מה משמעות מעשיו שאילו ידע הרי שמזמן היה בורח מהתפקיד ההזוי אותו הוא ממלא. המזל הוא שיש יום כיפור פעם בשנה בו הוא וחבריו יכולים לעבור היטהרות. אגב הוא לא היחידי ויש עוד רבים כמותו שמוכרים את הכלל לטובת הטבות עלובות לסקטורים המועדפים עליו.

  5. ציפי

    הדס, מאמר חשוב כתבת. אין ספק שיש צורך לכתוב על המחדל של משרד הבריאות במקרה שלנו. הבעיה היא, בין היתר, שאין שר בריאות שיהווה "מנהיג"
    למשרדו ועל כן, כך ניראים פני הדברים.
    אני רוצה לקוות שעכשיו עם "פרוץ" ממשלה חדשה, יתמנה שר בריאות
    למשרד, שכל כך חשוב לאזרחי המדינה.