• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

שגרה בדרום הר חברון

קיץ קשה עבר על תושבי דרום הר חברון: לצד תוכניות הגירוש המרחפות מעל ראשם, התקיימו התקפות בלתי-פוסקות של מתנחלים וחיילים
דולב רהט

דרום הר חברון הוא הדרומי באזורי הגדה המערבית, על ספר המדבר. באזור פזורים עשרות כפרים זעירים, ביתה של אוכלוסייה פלסטינית ענייה המתפרנסת בדוחק מגידול צאן, לצד מעט חקלאות ועבודה שכירה. תושבי כפרים אלה, הממוקמים בשטח C, נתונים לחלוטין לחסדי רשויות הצבא בכל הקשור לניהול חייהם היום-יומיים. המנהל האזרחי, אשר בידיו מופקדות סמכויות התכנון והבנייה בשטח זה, נמנע מיצירת תכניות מתאר לכפרים, ואף דוחה על הסף תכניות כאלה כאשר הן מוגשות ביוזמת התושבים וארגוני חברה אזרחית המסיייעים להם.

הרשויות שוללות כל אפשרות לחבר את מרבית הכפרים לרשת החשמל והמים (יוצא דופן הוא הכפר א-טוואני, אשר חובר לתשתיות אלה לפני כשנתיים בעקבות מאבק ציבורי). התושבים נאלצים להסתמך על מים מבורות הנמצאים בתוך הכפרים וביניהם או על הובלת מים במיכליות מעיר המחוז יטא, הכרוכה בהוצאה כספית כבדה (כ-35 שקלים למ"ק). בשנים האחרונות הותקנו בחלק מן הכפרים מערכות חשמל מקומיות המבוססות על תאים סולריים וטורבינות רוח, בעיקר על ידי ארגון Comet-ME. חמור מכך, העדר תוכניות מתאר מונע כל אפשרות לקבל אישורי בנייה, וכפועל יוצא מכך, כל בית, דרך, מערת מגורים, בור מים או כל מבנה אחר בדרום הר חברון נמצא בסכנת הריסה מתמדת.

על בעיות אלה נוספת אלימות מתמדת מצד מתנחלים באזור – אשר הגיעה לשיא בזמן האחרון. הטרור היומיומי כולל השחתת עצי זית, גירוש עדרים ורועים פלסטינים מאזורי מרעה, הצתות אוהלים ותקיפות אלימות. נראה כי השאיפה ארוכת הטווח, הן של המתנחלים והן של כוחות הביטחון, היא עידוד תושבי האזור לוותר על בתיהם ואדמותיהם ולעקור ליטא – שם אין בעבורם כמעט אפשרויות תעסוקה.

מתנחלים רעולי פנים ליד חוות מעון, 22.09.12. צילום: activestills.org

בחודש יולי נשלפה מחדש תוכנית משנות התשעים לגירוש המוני של פלסטינים מדרום הר חברון. העילה: כפריהם נמצאים בשטח אשר הוכרז על ידי הצבא כשטח אש 918. שמונה כפרים, בהם חיים כ-1,500 בני אדם, מיועדים על פי עמדת המדינה להרס מוחלט. לגבי ארבעה כפרים נוספים הנמצאים בשולי שטח האש, בהם חיים כ-300 בני אדם, מציעה המדינה הסדר לפיו תושביהם הנוכחיים לא יפונו, אך עם זאת לא תהיה כל אפשרות להסדיר תכנונם. כמו כן כניסה של אנשים שאינם תושבי הכפרים, כולל קרובי משפחה ואף נותני שירותים, תהיה נתונה לחלטין לחסדי הצבא (לסקירה מפורטת על שטח האש והשלכותיו קראו את מאמרו של אייל רז).

מאז הכרזתה של המדינה בפני בג"ץ ביולי על הכוונה לפנות את הכפרים הנמצאים בשטח האש, ניכר קו ברור של הטרדה והפחדה מוגברים מצד הצבא: ב-7 באוגוסט נחתו חיילים במסוקים בכפר ג'ינבה, ערכו פלישה אלימה והשחיתו רכוש. גם בתקופה האחרונה נוחתים מדי פעם מסוקים צבאיים בקרבת הכפרים. פרקטקית הפחדה נוספת זכתה לשימוש ב-28 בספטמבר, עת הוחרם עדרו של תושב הכפר חלווה בטענה שנכנס לתחום ישראל1. פרקטיקת הטרדה שלישית היא החרמת כלי רכב של תושבי שטח האש, איום בהחרמתם או הטרדת הנוסעים. עם תחילת שנת הלימודים הוחרם רכב המסיע מורים לעבודתם בבית הספר באחד הכפרים בשטח האש, דבר אשר מנע את פתיחתה. שגרת הלימודים הופרעה פעם נוספת ב-16 בספטמבר כאשר הצבא חסם את הדרך לכפר פ'חית, בו הוקם בית ספר המשמש את התלמידים מכפרי האזור. מכיוון שהמורים לא יכלו להגיע אל בית הספר, לא התקיימו לימודים.

מנגד, התקיימו פעולות מחאה גדולות נגד תכנית הריסת ופינוי הכפרים: ב-22 בספטמבר אירגנה הוועדה העממית של תושבי דרום הר חברון צעדת שלום ומחאה שיצאה מא-טוואני ועברה בכפרים מופקרה וטובא. בדרכה חזרה הותקפו משתתפי הצעדה על ידי מתנחלים רעולי פנים מחוות מעון, לנגד עיניהם של חיילים שלא עשו בתחילה דבר על מנת למנוע את התקיפה. רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות מצד פעילים, הואילה המשטרה לעצור שני רעולי פנים.

בכפר גוואיס מתנהל זה למעלה מחודש מאבק עיקש בין תושבי הכפר ופעילי תעאיוש המלווים אותם לבין מתנחלים מהמאחז מצפה יאיר, על זכותם של הרועים לרעות את עדריהם באדמות אום אל-ארעייס הסמוכות למצפה יאיר. ב-15 בספטמבר הניסו מתנחלים חמושים ממצפה יאיר בברוטליות עדרים של רועים פלסטינים. לאחר שהעדרים ברחו הגיעו חיילים ושוטרי מג"ב והוכרז שטח צבאי סגור, ותושב פלסטיני ושלושה פעילים עוכבו ושוחררו בשטח. ב-18 בספטמבר שוב גירשו מתנחלים חמושים רועים, ומאוחר יותר הגיעו כוחות הצבא ששוב הכריזו על האזור כעל שטח צבאי סגור – החל על הכל למעט מתנחלי מצפה יאיר.

ב-22 בספטמבר גירשו מתנחלי מצפה יאיר את העדרים באופן אכזרי במיוחד, זרקו אבנים ואף פלשו לתוך גוואיס וערכו מסע הפחדה בכפר. ב-27 בספטמבר תקפו שלושה מתנחלים רעולי פנים פעיל ישראלי שתיעד עבודות בנייה בלתי חוקיות סמוך למאחז אביגיל. רעולי הפנים כיסו את עיניו, היכו אותו, גנבו שתי מצלמות שהיו ברשותו, מכשיר טלפון ותעודת זהות. פרטיו האישיים של הפעיל נקראו באוזניו והוא אוים שיגיעו לביתו וכן לבתיהם של קרוביו "למען ילמדו השמאלנים".

בטונדה בשולי שטח האש שקושטה מחדש במהלך צעדת המחאה של תושבי דרום הר חברון. צילום: activestills.org

יש לציין כי הוצאת צו שטח צבאי סגור על מנת למנוע מחקלאים פלסטינים גישה לאדמותיהם מנוגדת לחלוטין להנחיות פנימיות של הצבא, בהן נקבע כי "סגירת שטח בפני הפלסטינים אפשרית רק במקרים חריגים ביותר, בהם קיים מידע קונקרטי בדבר סיכון מסויים לביטחון ולחיי אדם, שצפוי להתממש"2. בפועל, צווי שטח צבאי סגור המוצאים אך ורק על מנת למנוע מחקלאים ורועים פלסטינים לגשת לאדמותיהם הם מחזה שגרתי למדי בדרום הר חברון.

אירועי ה-6 באוקטובר ממחישים היטב את מטרתן האמיתית של פעולות הצבא בשטח: מניעת גישה של החקלאים הפלסטיניים לאדמותיהם, שאין כל קשר בינה לבין שיקולי ביטחון. באותה שבת הוצאו צווי שטח צבאי סגור אשר מנעו מרועים מהכפרים אום אל-עמאד וריחייה בקרבת ההתנחלות עתניאל לגשת לאדמות המרעה שבבעלותם. באותה שבת הגיעו חקלאים מתרקומיה, יחד עם פעילי תעאיוש, למסוק את כרמי הזיתים שלהם ליד ההתנחלות אדורה. בסרטון הבא נראים חיילים יורים גז מדמיע על המוסקים, ביניהם ילדים קטנים, בהוראת רכז הביטחון השוטף הצבאי (רבש"צ) של ההתנחלות. הרבש"צ מצדיק את הירי בכך שמי מן המוסקים עשוי לקפוץ מעל לגדר ההתנחלות, אך כפי שניתן לראות בסרטון, איש מן המוסקים לא התקרב כלל לגדר (למעט שני פעילים אשר ניגשו לנסות למנוע את הירי). לאחר דין ודברים עם הפעילים הפסיקו החיילים את הירי, והקצין שהיה בשטח הודיע שהמסיק יתאפשר, דבר המעלה חשד שהירי נועד מלכתחילה להרתיע את המוסקים.

באותו יום הוציא הצבא צו שטח צבאי סגור גם לאדמות מרעה בבעלות פרטית בקרבת הכפר מופקרה והמאחז הבלתי חוקי אביגיל. לאחר שהרועים והפעילים שליוו אותם יצאו מן השטח הסגור, החליטו שוטרי משמר הגבול אשר הציגו את הצו לעצור שני פעילים, להם הודבקה לאחר מכן האשמה משונה וחסרת תוכן בשיבוש הליכי חקירה. הפעילים שוחררו לאחר מספר שעות מבלי שהובאו בפני שופט, דבר המרמז שהמשטרה הייתה מודעת לכך שאין בידיה ראיות שישכנעו שופט במסוכנותם של הפעילים. אך חשוב מכך, לאחר ביצוע המעצרים עזבו השוטרים את השטח, כך שלא נותר במקום כל נציג של כוחות הכיבוש על מנת לאכוף את הצו. התנהלות זו מעידה כאלף עדים על כך שבמקום לא התקיימה כל סכנה אשר הצדיקה את הוצאתו מלכתחילה. נראה שהסיבה היחידה להוצאת צו זה הייתה לייצר עילה למעצרים. השאלה היחידה הנותרת היא האם המעצרים נועדו להפחדה גרידא, או שמא נועדו להפיס את רוחם של מתנחלי דרום הר חברון לאחר ששלושה מתנחלים נעצרו על ידי המשטרה בסוסיא יומיים לפני כן לאחר שתקפו שוטרים.

מה ניתן לעשות? הצטרפו לפעילי ופעילות תעאיוש בליווי חקלאים ורועים מדי שבת, לפרטים / התנדבו לעזרה במסיק הזיתים דרך רבנים למען זכויות האדם, לפרטים / הצטרפו לסיורי שוברים שתיקה, לפרטים

————————————————————

1 החרמת ושחיתת עדרים של פלסטינים תושבי הגדה המערבית בטענה שהעדרים נכנסו לתחום ישראל ומהווים סיכון וטרינרי תועדה במספר מקרים בעבר. על פרקטיקה זו נמתחה ביקורת שיפוטית חריפה, בין היתר בטיעון שהסיכון הוטרינרי הנשקף ממנה עולה על הסיכון אותו היא נועדה לכאורה למנוע. ראו ת(שלום ירושלים) 5668/04 – ג'בארין ואח' נ' רשות הטבע והגנים ואח'.

2 אזור יהודה ושומרון – היועץ המשפטי, דף מידע למפקד – זכות הגישה לקרקעות באיו"ש, סעיף 5

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    הגיע הזמן שמדינת ישראל תרסן את עצמה ואת המתנחלים הבלתי ממושמעים (כמובן שאני מתייחס לאלו שאינם ממושמעים – מרבית המתנחלים אינם שייכים לקטגוריה זו).
    חייבים לקבוע את גבולות ההשתלטות של מדינת ישראל ובשלב ראשון לכנס אליהם את האוכלוסיה האזרחית המצויה מחוץ לתחומם. הצבא ימשיך לפעול בכל השטח בהתאם לדרישות הבטחון.

    1. פ ריץ היקה הצפונבוני

      מאחר והשטח הנדון אפילו לטעמה שלישראל הוא ,,בתפישה לוחמתית"הניסוח שלה לשטח כבוש. הרי חל עליו כל הדין הבינלאומי לשטחים כבושים והאוסר העברת אוכלוסית המדינה הכובשת לשטח הכבוש. וחיוב הצבא להבטיח את שלומם ובטחונם של תושבי השטח הכבוש. ישראל בהרשותה לישראלים להתנחל ואף יוזמות עצמה התנחלויות והדכוי שהיא מפעילה נגד הפלסטינים ,מפרה את החוק הבינלאומי ודינה שמועצתתטיל עליה עיצומים ועונשים עד שתחזור למוטב.

      1. דןש

        אבל וישנו אבל גדול.
        להזכירך, למרות החלטת האו"מ על הקמתן של שתי מדינות בשטחי ארץ ישראל המערבית – קמה רק מדינת ישראל. אמנם בגבולות מעבר לגבולות החלוקה – שהוקרו דה-פקטו כגבולות המדינה. המדינה הערבית לעולם לא הוקמה ולא בגלל מדינת ישראל. השטחים שמעבר לגבולות שביתת הנשק עם ירדן ועם מצרים "נכבשו" ו/או היו בשליטת מדינת ירדן ומצרים. שטחים אלו בהם רוכזו פליטים, ללא כל כוונה לשקמם, שמשו כמקור לפעולות טרור כנגד מדינת ישראל המתגוננת. לאחר מלחמת ששת הימים, היה מקום להסדר גבולות חדש, מה שלצערי לא הסתייע. מדינת ישראל לא הייתה מוכנה לוותר על "נכסים" באותה שעה והפסדנו הזדמנות פז. לאחר מכן היו נסיונות שלא צלחו וזאת באשמת שני הצדדים.
        לא עצומים ועונשים נדשים כיום – נדרש תווך בינלאומי, שיביא את האזור למצב יציב, תוך כדי התחשבות בשנויים שחלו באזור הצמוד לקווי שביתת הנשק ומתן פצוי הולם עבור אותם שטחים שיעברו לשליטת מדינת ישראל.

  2. פ ריץ היקה הצפונבוני

    וחזר עם הבשורה: ,,אין עם מי לדבר" והרס את מחנה השלום ואת ע(עם חביריו מהימין)את הסכם אוסלו. ,,ההצעות הנדיבות שלו" כללו את סיפוח האיזור הזה עד וכולל את קרית ארבע לשטח ישראל. משיך השיטה. של כרסום נמשך בשטח הפלסטיני. קודם נקבע חד צדדית עובדות חדשות: עוד עיבוי התנחלויות עוד גזלת קרקעות ועל היתר נתפשר ז.א.נמשיך הלאה בשיטת הסלמי.
    ויש עוד עיתונאים שמתארים אותו כשיך ל,,מחנה השמאל" רק ע"ס בירבוריו.