כמה כמה

על החלטתה של מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו ואם טרייה, לחזור לעבודה כמעט מיד אחרי הלידה
הגר ספירו-טל

חזרתה המהירה לעבודה של מריסה מאייר, המנכ"לית החדשה של יאהו ואם טרייה, לאחר חופשת לידה בת שבוע-שבועיים, עוררה פולמוסים ותיקים ברשת הנוגעים הן לשילוב בין קריירה ואמהות והן לאורכה ההרצוי של חופשת לידה.

בשעתו, ההחלטה לקבל את מאייר לתפקיד כה בכיר בידיעה ברורה שהיא בהריון מתקדם נתפסה כמהלך מבורך. מאייר, שזהו בנה הראשון, לא יכלה לדעת לקראת מה היא הולכת ואולי שיערה שתוכל בנקל להיות אם למופת מבלי שהדבר יפריע למלא תפקיד כה תובעני (מן הסתם כל מועסק/ת במעמדה יכול/ה אולי להרשות לעצמה חדר ילדים צמוד למשרד או מטפלת איכותית צמודה תוך עבודה חלקית מהבית). אולי במקביל להחלטה לקבלה לתפקיד הוצבו תנאים מסוימים שלא יאפשרו לה לתפקד כאמא. מכל מקום אין לדעת מה עומד מאחורי החלטתה.

ואולם, בן רגע הפכה מאייר בעיני נשים רבות ממודל לחיקוי כאשת עסקים מבריקה למושא לביקורת חריפה בכל הקשור לתפקודה כאמא. המעבר החד הזה צורם בעיני, שכן ביקורת מסוג זה עלולה גם לשמוט את הקרקע מתחת לזכותן של נשים להמשיך ליהנות מקריירה מצליחה גם כאמהות. עם זאת, קיימות השלכות מטרידות אחרות, אליהן אני מעוניינת להתייחס.

בארה"ב אין מדיניות רווחה מפותחת וכנגזרת מכך גם חופשת הלידה קצרה יחסית ביחס ליתר העולם המערבי (12 שבועות ללא תשלום). החלטתה של מאייר אינה מעודדת שיפור בתנאי היולדת האמריקנית ועומדת בסתירה מוחלטת לצעדים באירופה ואף בישראל להארכת חופשת הלידה. כמו כן היא עשויה ליצור תקדים מסוכן שישרת את האינטרסים של בעלי העסקים בלבד, להנציח את המערכת הפטריארכלית ולהגביר את הדרתן של נשים מתפקידי מפתח. לכן, חשוב שמאייר תצא בהצהרה המסבירה את המצב. אני חשתי אי-נוחות נוכח התנהגותה, וזאת חרף העובדה שלא ניתן כמובן לקבוע היכן עובר הגבול בין שהייה מינימלית עם הילדים שנחשבת מספקת ותורמת לבין שהייה נטולת משמעות להתפתחות הילד. כך או כך, יש לזכור שבין אם אמא תחליט לחזור לעבודה ובין אם תחליט להישאר בבית היא תספוג ביקורת שיפוטית שתגרור רגשות אשם ותסכול.

בצד זאת יש לזכור שהבאת ילדים לעולם כרוכה באחריות הורית. תפקיד החינוך, הגידול והענקת החום והאהבה אמור להיות מוטל על ההורה. העובדה שהוא יכול ליפול על מישהו אחר, שיהיה איכותי ורגיש ככל שיהיה, אינה לגיטימית כאשר היא באה לחלוטין על חשבון נוכחות ההורה. ילד גם משנה סדרי עדיפויות וחושף עולם רגשות שלם שההורה כלל לא ידע על קיומו, אבל כדאי לתת לדברים האלה צ'אנס להתגלות, כי לעתים לוקח להם זמן להתגבש ולהתעצב.

מצבה הנוכחי של מאייר מאפשר לה לנצל הזדמנות פז ולהתעלות מעל הדיון הקיים, שנראה שמדשדש במקום ואינו מקדם את מקומן אמהות בעולם הקריירה. ביכולתה ליזום דיון העוסק באופי שוק התעסוקה ובדפוסי העבודה הקיימים בו. בתנאי השוק הנוכחיים, הזכות לכלכל משפחה וליהנות בה בעת מהחופש לבחור בתחום המעניק סיפוק ועניין בעבודה, באה לעתים על חשבון הזכות לתפקד כהורה. לכן כולי תקווה שמאייר תשמיע את קולה גם כאמא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נועם א"ס

    מעצם טבעו הקפיטליזם חותר להחליף כל צורה של התקשרות אנושית בהתקשרות מבוססת שורת-רווח כלכלי. באופן כזה רוּקנו מתוכנן צורות ההתקשרות הקהילתית הישירה (מרחב פיזי משותף), צורת ההתקשרות המבוססת על קהילת עבודה, צורת התתקשרות המשפחתית המורחבת והמשפחתית הגרעינית והזוגית, ולבסוף, כפי שניתן ללמוד מהמקרה של המנכ"לית החדשה, צורת ההתקשרות בין הורה וילדיו – אחת אחת, כל אלו מוכפפות להיגיון הסופי של שורת הרווח.
    כל קשר, מעשי או תיאורטי, בין המקרה הזה של מנכ"לית יאהו לפמיניזם, אם קיים, מתבטל מול המטא-מבנה הקפיטליסטי שעומד בבסיסו. איפה האב בסיפור הזה? האם אינו בעמדה לספק לילדו/ילדתו קשר הורי רציף ומשמעותי לצד האם או במקומה? או שמא, סביר להניח, גם האב מחוייב לספק שורת-רווח הולמת בהתאם לחוזה ההתקשרות הזוגי עם המנכ"לית? את ההתקשרות ההורית לילדם/ילדתם יקנו ההורים המצליחים בכסף טוב, מאת ספק שירות-הורי מהאיכותיים שיש לשוק להציע. ספק זה יהיה מגובה בהמלצות של מנכ"לים מהשורה הראשונה ששכרו לפניהם את שירותיו, אשר מבהירים שאין טוב ממנו על מנת להעמיד מינקות את דור המנכ"ליות והמנכ"לים הבא, תוך הפרעה מועטה ביותר, אם בכלל, למשימת המנכ"לות החשובה של הוריו.